עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    טור סריטה: בין קולנוע לדוקומנטרי

    7 תגובות   יום ראשון, 29/11/09, 08:48

    העשור החולף ייזכר הרבה בזכות הפריחה של הקולנוע התיעודי. השאלה היא - למי זה טוב? מהצד שלי, נדמה שקיבלנו המון סרטים שיכולים להיות מרתקים, אבל שכל קשר בינם לבין קולנוע הוא מקרי בהחלט. טלוויזיה במקרה הטוב. בנוסף, הרבה מהם מתיימרים לחשוף אמיתות נסתרות, להציג את המציאות במערומיה, בעוד ברור שכאשר מכניסים מצלמה ופרובוקטור לתוך סיטואציה הייצוג שלה יהיה הכל חוץ ממציאותי (שלא לדבר על עריכה). בקיצור, לא קולנוע ובטח שלא תיעודי.

    ראיתי הרבה סרטים דוקומנטרים מעולים של קולנוענים נפלאים, שלא תבינו אחרת. אבל בתור אסקיפיסט, אני רואה קשר ישיר בין שלוש המגמות השליטות של העשור הזה - דוקו, ריאליטי ופסבדו-ריאליזם בקולנוע העלילתי. אם מהשניים הראשונים קל למי שלא מחבב אותם להתחמק מהם, הרי שהאחרון הוא בבחינת חתירה תחת כל מה שטוב ואהוב בקולנוע העלילתי המבדר, וזו הסיבה האמיתית בגינה כתבתי השבוע טור על נפלאות ומגרעות הקולנוע הדוקומנטרי של השנים האחרון.

     

    הטור המלא בעכבר העיר אונליין

     

    מתנצל מראש על שארגיז כמה וכמה אנשים... אבל נסו לשפוט אותי כמו במאי דוקומנטרי שפשוט כתב את דעתו על נייר, במקום לצלם את עצמו באופן עילג ולערוך זאת יחד עם חומרי ארכיון חיוך

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/12/09 17:12:

      צטט: נעמית 2009-12-01 06:27:13


      אני חושבת שהתיחסות לכל סוג של יצירה תיעודית, בין אם היא צילום, בין אם היא פרוזה ובין אם היא קולנוע

      צריכה להיות מסויגת כתיעוד דרך האספקלריה המאוד מאוד מצומצמת של יכולת הדוקומנטרי להביע את זווית הראיה

      של היוצר עצמו. אי אפשר לעולם להביא דרך עינו את "האמת" כי היא אולי לא קיימת, האמת שלו היא מה שקיימת

      ולא מדובר רק בז'אנר שאתה מכנה כפסבדו ריאליזם, אלא על הדוקומנטרי בכלל ועל מגבלותיו המהותיות.

       

       

      אני מסכים לגביי האמת וייצוגה (זה כבר ויכוח פילוסופי בעיניי), אבל אני חושש שהרבה יוצרים דוקומנטרים לא.

      יותר מדי סרטים שראיתי התיימרו לחשוף משהו, לגלות לי את "האמת" שמסתירים ממני.

      ואני, כל מי שמבטיח לי אמת אבסולוטית ומשתמש בכלים מניפולטיביים בכדי לספר לי אותה - מפקפק קלות.

        1/12/09 06:27:


      אני חושבת שהתיחסות לכל סוג של יצירה תיעודית, בין אם היא צילום, בין אם היא פרוזה ובין אם היא קולנוע

      צריכה להיות מסויגת כתיעוד דרך האספקלריה המאוד מאוד מצומצמת של יכולת הדוקומנטרי להביע את זווית הראיה

      של היוצר עצמו. אי אפשר לעולם להביא דרך עינו את "האמת" כי היא אולי לא קיימת, האמת שלו היא מה שקיימת

      ולא מדובר רק בז'אנר שאתה מכנה כפסבדו ריאליזם, אלא על הדוקומנטרי בכלל ועל מגבלותיו המהותיות.

        30/11/09 20:34:

      צטט: Soul Sista 2009-11-30 20:19:05

      צטט: אורון שמיר 2009-11-30 10:20:16

      צטט: Soul Sista 2009-11-29 21:59:57

      בגדול אני מסכימה איתך אבל כפי שציינת לגבי ארול מוריס וורנר הרצוג- כשעושים את זה טוב זה נהדר.

      ובכל זאת, אסתייג ממה שאמרת ואומר שהסטנדרטים שלי לפעמים בקולנוע שאינו דוקמומנטרי כ"כ נמוכים, שאין לי כ"כ קייס אם אטען שאני לא רואה דוקומנטריים כי הם לא עשויים טוב קולנועית.

      במקרה של מייקל מור ואל גור אני יכולה לחזור על הקלישאה המפורסמת האומרת שאם הסרט קרב ולו בן אדם אחד לנושא,מה טוב.

      גם אם בדרך משתמשים באמצעים פופוליסטים וצעקניים.

       

      בשנים האחרונות התחלתי יותר ויותר להתחבר לז'אנר הדוקומנטרי.בעיקר בזכות סרטים קטנים על תופעות אזוטריות כאלה ואחרות כמו King of kong או Anvil ואפילו להנות מפסטיבל דוקאביב שבעבר התרחקתי ממנו.

       

      אני בעיקר מתחברת לדבריך האחרונים לגבי הכנסת הפסבדו ראליזם בקולנוע.מאחר ובד"כ זה גם מתחבר לי לסוג כזה או אחר של אימה, זה פחות הטעם שלי.

       

       

       

       בקשר לסטנדרטים - מבחינתי, אם קוראים לזה סרט וזה מוצג באולם קולנוע, אז הסטנדרטים שלי אחידים. ואם אשפוט, כפי שאני אכן עושה, סרטים תיעודיים שראיתי בפרמטרים קולנועיים... נו, הם לא עוברים את המינימום.

      בקשר לפופוליסטיות - אין לי בעיה איתה בעלילתי, ולו רק היו מודים בזה גם לא הייתה לי בדוקומנטרי. הבעיה שלי מתחילה לא בגלל שצועקים או משקרים, אלא בגלל שכאשר עושים זאת, טוענים שזו האמת לאמיתה. ע"ע מייקל מור.

      אה, ואת Anvil ראיתי בשבוע שעבר. כתבה מאוד נחמדה, סרט נורא משעמם ולא אחיד :-)

       באמת?

      אני יכולה להסכים איתך שAnvil לא אחיד, אבל משעמם?

      אולי עולם התוכן פחות מדבר אליך?

       

       

       

      יודעת מה, לא משעמם. מילה חזקה מידה ולא משקפת.

      ז"א היו חלקים משעממים, אבל לא נכון להגיד שכל הסרט כזה.

      פשוט, היו יותר מדי רגעים צפויים. למרות שזה סרט תיעודי, ואני מאמין לגמרי שהאנשים האלה אמיתיים, אבל בגלל שהם חיים בסרט הם גם קצת נשמעים כמו בסרט. כל הקטעים של מריבות והשלמות, לצד דיקלום סיסמאות רוקיסטיות (שוב, אני בטוח שהם מאמינים לעצמם, אבל זה יוצא קצת סיסמאתי בכל זאת) - היו צפויים בעיניי. וגם הטיפול של הבמאי, שמיד אחרי פתיחה מעניינת של הצגת הנושא עבר לקטע ארוך של "מה הם עושים היום" - אולי אין דרכים אחרות שאני יכול לחשוב עליהן, אבל זה לגמרי התפקיד שלו :-)

       

      ועולם התוכן דיבר אליי מאוד בגילאי 15-19 האמת.

      (לחבר שהיה לי בתיכון היה דיסק שלהם, נזכרתי בזה בבירור במהלך הצפיה...)

        30/11/09 20:19:

      צטט: אורון שמיר 2009-11-30 10:20:16

      צטט: Soul Sista 2009-11-29 21:59:57

      בגדול אני מסכימה איתך אבל כפי שציינת לגבי ארול מוריס וורנר הרצוג- כשעושים את זה טוב זה נהדר.

      ובכל זאת, אסתייג ממה שאמרת ואומר שהסטנדרטים שלי לפעמים בקולנוע שאינו דוקמומנטרי כ"כ נמוכים, שאין לי כ"כ קייס אם אטען שאני לא רואה דוקומנטריים כי הם לא עשויים טוב קולנועית.

      במקרה של מייקל מור ואל גור אני יכולה לחזור על הקלישאה המפורסמת האומרת שאם הסרט קרב ולו בן אדם אחד לנושא,מה טוב.

      גם אם בדרך משתמשים באמצעים פופוליסטים וצעקניים.

       

      בשנים האחרונות התחלתי יותר ויותר להתחבר לז'אנר הדוקומנטרי.בעיקר בזכות סרטים קטנים על תופעות אזוטריות כאלה ואחרות כמו King of kong או Anvil ואפילו להנות מפסטיבל דוקאביב שבעבר התרחקתי ממנו.

       

      אני בעיקר מתחברת לדבריך האחרונים לגבי הכנסת הפסבדו ראליזם בקולנוע.מאחר ובד"כ זה גם מתחבר לי לסוג כזה או אחר של אימה, זה פחות הטעם שלי.

       

       

       

       בקשר לסטנדרטים - מבחינתי, אם קוראים לזה סרט וזה מוצג באולם קולנוע, אז הסטנדרטים שלי אחידים. ואם אשפוט, כפי שאני אכן עושה, סרטים תיעודיים שראיתי בפרמטרים קולנועיים... נו, הם לא עוברים את המינימום.

      בקשר לפופוליסטיות - אין לי בעיה איתה בעלילתי, ולו רק היו מודים בזה גם לא הייתה לי בדוקומנטרי. הבעיה שלי מתחילה לא בגלל שצועקים או משקרים, אלא בגלל שכאשר עושים זאת, טוענים שזו האמת לאמיתה. ע"ע מייקל מור.

      אה, ואת Anvil ראיתי בשבוע שעבר. כתבה מאוד נחמדה, סרט נורא משעמם ולא אחיד :-)

       באמת?

      אני יכולה להסכים איתך שAnvil לא אחיד, אבל משעמם?

      אולי עולם התוכן פחות מדבר אליך?

       

        30/11/09 10:20:

      צטט: Soul Sista 2009-11-29 21:59:57

      בגדול אני מסכימה איתך אבל כפי שציינת לגבי ארול מוריס וורנר הרצוג- כשעושים את זה טוב זה נהדר.

      ובכל זאת, אסתייג ממה שאמרת ואומר שהסטנדרטים שלי לפעמים בקולנוע שאינו דוקמומנטרי כ"כ נמוכים, שאין לי כ"כ קייס אם אטען שאני לא רואה דוקומנטריים כי הם לא עשויים טוב קולנועית.

      במקרה של מייקל מור ואל גור אני יכולה לחזור על הקלישאה המפורסמת האומרת שאם הסרט קרב ולו בן אדם אחד לנושא,מה טוב.

      גם אם בדרך משתמשים באמצעים פופוליסטים וצעקניים.

       

      בשנים האחרונות התחלתי יותר ויותר להתחבר לז'אנר הדוקומנטרי.בעיקר בזכות סרטים קטנים על תופעות אזוטריות כאלה ואחרות כמו King of kong או Anvil ואפילו להנות מפסטיבל דוקאביב שבעבר התרחקתי ממנו.

       

      אני בעיקר מתחברת לדבריך האחרונים לגבי הכנסת הפסבדו ראליזם בקולנוע.מאחר ובד"כ זה גם מתחבר לי לסוג כזה או אחר של אימה, זה פחות הטעם שלי.

       

       

       

       בקשר לסטנדרטים - מבחינתי, אם קוראים לזה סרט וזה מוצג באולם קולנוע, אז הסטנדרטים שלי אחידים. ואם אשפוט, כפי שאני אכן עושה, סרטים תיעודיים שראיתי בפרמטרים קולנועיים... נו, הם לא עוברים את המינימום.

      בקשר לפופוליסטיות - אין לי בעיה איתה בעלילתי, ולו רק היו מודים בזה גם לא הייתה לי בדוקומנטרי. הבעיה שלי מתחילה לא בגלל שצועקים או משקרים, אלא בגלל שכאשר עושים זאת, טוענים שזו האמת לאמיתה. ע"ע מייקל מור.

      אה, ואת Anvil ראיתי בשבוע שעבר. כתבה מאוד נחמדה, סרט נורא משעמם ולא אחיד :-)

        29/11/09 21:59:

      בגדול אני מסכימה איתך אבל כפי שציינת לגבי ארול מוריס וורנר הרצוג- כשעושים את זה טוב זה נהדר.

      ובכל זאת, אסתייג ממה שאמרת ואומר שהסטנדרטים שלי לפעמים בקולנוע שאינו דוקמומנטרי כ"כ נמוכים, שאין לי כ"כ קייס אם אטען שאני לא רואה דוקומנטריים כי הם לא עשויים טוב קולנועית.

      במקרה של מייקל מור ואל גור אני יכולה לחזור על הקלישאה המפורסמת האומרת שאם הסרט קרב ולו בן אדם אחד לנושא,מה טוב.

      גם אם בדרך משתמשים באמצעים פופוליסטים וצעקניים.

       

      בשנים האחרונות התחלתי יותר ויותר להתחבר לז'אנר הדוקומנטרי.בעיקר בזכות סרטים קטנים על תופעות אזוטריות כאלה ואחרות כמו King of kong או Anvil ואפילו להנות מפסטיבל דוקאביב שבעבר התרחקתי ממנו.

       

      אני בעיקר מתחברת לדבריך האחרונים לגבי הכנסת הפסבדו ראליזם בקולנוע.מאחר ובד"כ זה גם מתחבר לי לסוג כזה או אחר של אימה, זה פחות הטעם שלי.

       

       

        29/11/09 16:26:

      צודק מאוד,

      ועכשיו טוחנים לנו עם הסדרה "הביתה " או משהוא כזה, שזה בכלל סוג של ריאליטי "לייט" שכל מי שמתבייש להודות שהוא צופה בהשרדות או ה"אח" מסכים עם הפרומו שזו סידרה מרגשת.

      האמת: סתם שעמום, 

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים