עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מיסטיקה ושאר ירקות

    מיסטיקה על קצה המזלג
    אין מקריות, ואמנם הכל צפוי אבל הרשות תמיד נתונה...

    יומן מלחמה של חייל חלק 2

    6 תגובות   יום שלישי, 4/9/07, 22:34

      זהו חלקו השני של יומן המלחמה של ערן שנכתב בכתב צפוף צפוף בתוך פינקס קטנטן ללא מחיקות ונמסר לי יום אחרי שיצא מהתופת...

     

    החלק הקודם פה:

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=134003

     

       03/08/2006יום לחימה רביעי: 10:05 

     

    אתמול המשיך דיי מעניין.. היה זיהוי של שני אנשים ליד בית וירינו עליו 2 טילים. פירקנו קצת את הבית...

    הגיעה אספקה אתמול זה היה ב 23:00 בערך .. כל אחד קיבל 2 קבנוסים ובקבוק מים, לא משהו רציני לשבירת צום של 36 שעות אוכל ו 12 שעות מים...

    אחר כך התארגנו ויצאנו (על קיבה ריקה כמעט) לבית אחר . שוב הליכה קצרה יחסית אולי ק"מ .. בדרך היה מעבר קיר ואני שהרגשתי רמבו באתי בכזה ראבק שעפתי מעליו ומצאתי את עצמי מרוח על הרצפה בצד השני בלי אפשרות לווסת את הנפילה.

    זה היה אחד הדברים המצחיקים . כולנו מנסים לבלוע את הצחוק ולהמשיך הלאה. גם אני צחקתי קצת אבל היינו חייבים לשמר על שקט מבצעי.

    פרצנו לבית , כרגיל בפריצה קרה עם פטישים וגרזנים , חותכי מנעולים וכאילו. בפנים גילינו שהבית מעולם לא אוכלס. אין רהיטים, מיטות ומזרונים, כלום, ריק. הבאסה זה שאין איפה לישון חוץ מעל הרצפה..עבר כמה זמן עד שקיבלנו פקודה נוספת " מתקפלים" לא יודעים למה חוזרים לבית הקודם. עכשיו אני יודע שזה היה בגלל שהבית והבתים האחרים של הפלוגה היו עם יותר מדי חלונות , במילים אחרות הבית הזה היה חשוף מדי.

    אחרי המתנה ארוכה ושיחת מוטיבציה עם הקצין יצאנו בסביבות 4:00 מהבית , כשכרגיל ההפגזות של המרגמות ותותחים מלוות אותנו. חזרנו , התארגנו שוב על הבית , הפעם זה היה מהיר יחסית כי הכרנו כבר את הכל.

    עשינו נוהל קרב יום ב 5:30 ועיבינו את כל העמדות עד 6:20 , שעות מסוכנות כי גם האמרלים וגם המשקפות לא בשיאן ורוב המתקפות של החזבאלה היו בשעות האלה.

    חזרנו לישון לחצי שעה וקמנו ב 7:00 לארוחת בוקר, אם אפשר לקרוא לזה ארוחת בוקר.. כל אחד קיבל חצי לחמנייה , פרוסת גבינה צהובה וקצת תירס, זה אפילו לא הספיק כדי לפתוח את התיאבון שלנו... אמרו שארוחת צהריים ב 13:00 ושככה יהיה כניראה האוכל ב 72 השעות הקרובות (שלושה ימים) משביז קצת, עברו כבר 4 ימים, יש עוד שלושה ואז אמורים לתספק אותנו שוב להמשך לחימה, מתי זה יגמר?

    אמרו שקונדוליסה רייס חולה ובגלל זה עוד אין הפסקת אש, קחי אקמול ותחזרי לעבוד, אנשים מתים פה !

     

    מצאתי מישהו עם מירס ! שלחתי לאמא הודעה שהכל בסדר ושאני אוהב אותה, אני מקווה שזה יגיע ליעד... כמה חיכיתי לזה.. להגיד לאמא שהכל בסדר, מקווה שזה יישאר ככה... אם רק יכולתי להתקשר גם לנופר, או רק לשלוח סימן חיים... באסה.. אני רק מתנחם בזה שהיא תשמע מאמא שהכל בסדר.. איך אני מתגעגע לדבר איתה לחבק ולנשק אותה.. זה עוד יגיע מתי שהוא...

     

    1:47 לפנות בוקר ובאמצע הלילה.

    חשבתי שאני ארשום רק באור יום אבל קרה כל כך הרבה ב 12 השעות האחרונות שאני לא רוצה לשכוח כלום.

    בסביבות / אכלנו עוד ארוחה , חצי לחמנייה עם נקניק וקטשופ. ב 4 עוד רבע לחמנייה עם קבנוס וחצי קופסת סרדינים. שבענו יחסית לזמן האחרון. בשעה 4 :57 זה קרה: טיל ישיר של החיזבאלה לתוך בית 20 מטר מאיתנו לכוון הבית של פלוגה ג , אין נפגעים. מטח ארטילרי מבלבל חשבנו שזה עוד טילים שלהם, אבל הכל היה שלנו הסתבר.. את זה ידענו רק שעה אחר כך אבל תוך כדי הלכנו לתוך החדר הממוגן. אפילו הקצינים הקשוחים משתטחים על הרצפה כל פגז ששומעים שריקת של טיל פגז או לא יודע מה זה היה , מפחיד...

     

     2:20 - נקטעה לי הכתיבה איפה הייתי.. אוקי.. פגז אחד פגע בבית של פלוגה ב ונכנס לחדר של הפקלים. התפוצצה שם תחמושת ונפצע קצין ברגל. התחילה הרגשה של מלחמה .. אבל זה עוד כלום..

     

    בשעה 1 בערך אחרי שכוחות יצאו לסריקת .... והיו כבר בדרך חזרה זה קרה. מה שחששתי ממנו כל הלחימה הזאת שיקרה...

    הבית של מחלקה 8 מהפלוגה שלנו הותקל, מטח מאחד הבתים ישר על הכוח. חמישה פצועים. אחר כך הסתבר .. שנים בראש ועוד שלושה במצב בינוני קשה... נכנסתי לפאניקה. התחלתי להתפלל לאלוהים..

     

    לקחו כמה אנשים מהמחלקה, המ"פ קרא בקשר, בוכה ממש לחילוץ. פתחנו אלונקות והתכוננו. אני נשארתי בבית חלק יצאו החוצה, הרוב.. מהחלון בתצפית שלי ראיתי הרבה, הגיעו טנקים ומשוריינים , אולי איזה 6, אחר  כך (2:20 בערך ) גם מסוק. המון יריות בחוץ, טנקים יורים.

    חלונות בבית התחילו להתפוצץ מההדף של הירי של הטנקים. עוד צרורות כנראה מהטנקים והמשוריינים, לא יודע.

     

    אמרו לי להתחיל לטהר מים, כי אספקה בזמן הקרוב כנראה לא נקבל, המסוק המריא עם כל הפצועים וכל הכוח עם האלונקות חזר לבית.

     

    מזל שיש לי בכוננות טבליות לטיהור מים. זה היה שימושי. טיהרתי 11 בקבוקים, מקווה שזה יספיק לזמן הקרוב... אין לי מושג מה יהיה, אמא בטח בפאניקה, היסטרית, לא יודעת מה קורה איתי, שומעת על פצועים מהגדוד בחדשות.

     

    חיילים מתחילים להתווכח, אמרנו למפקדים שמשהו לא בסדר , שהאיתורים לא טובים, שהתכנונים לא טובים, ושזה לא אמור לקרות ככה. את רוב מה שרשמתי עד עכשיו רשמתי תוך כדי שזה קורה... בשורה הגיעה .. 2 פצועים קשה, 2 הרוגים.אחד המפקדים היה איתם במחלקה. יורדות דמעות לחלק מהאנשים.. בצדק , זה עצוב אני רק חושב על הבית ועל אמא .

    4:15 את הפקודה הזו קבעו כבר בצהריים- ערב,  בהתחלה היינו אמורים להיכנס לעומק הכפר (מרכבה) ואחר כך אמרו שנחזור לבית הראשון (הוילה).  אחרי כל הבלגן יצאנו לבית הראשון , עכשיו הגענו לכאן, הליכה לא קלה אבל בהתחשב בנסיבות לא הרגשתי כאב. התיק שלי היה אולי פי 2 כבד ממקודם, היו אולי 3 מעברי קיר אחד גם דיי גבוה . אבל הלכתי את זה כמו כלום, אבל לחוץ מבפנים, על גורל החיילים על הסכנה שאולי אורבת מעבר לפינה או בחלון הקרוב. לאורך כל הדרך היו פיצוצים , עד עכשיו יש , המון.. עוד לא שתיתי מים, לא יודע מי לקח את כל המים שטיהרתי.

     

    מסוכן בדרך לבית , כמה אנשים ממחלקה 8 (זו שנפגעה) פשוט נפלו בדמעות. 2 הרוגים 3 פצועים אחד מהם הקצין שאיבד 2 אצבעות וכניראה גם את היד. גם לחזור לבית הזה , זה היה לא ממש חכם , הוא היה יכול להיות ממולכד.

     

    אז מה שהלך שם זה כזה דבר : הקלע זיהה דמות בבית, כולם הסתכלו ולא ראו כלום, איך שהם התחילו תנועה קדימה, ממש שמענו את זה בקשר, " תמשיכו להתקדם תחפו שמאלה" ואז ישר היה מטח ירי וזרקו עליהם מטען או רימון לא יודעים מה זה היה.

    כל החוד הלך, קלע, נגביסט, קצין,  ויותר מאוחר גם רופא נהרג כשהוא בא לעזור.

    זהו מספיק להיום.

    הלוואי שמחר לא יהיה מעניין כמו היום.

     

     

    יש עוד המשך ליומן המלחמה של ערן...

     

     

    הערה:

    הרופא שנהרג, קיבל שלשום בערב צל"ש אחרי מותו. את הצל"ש קבלו בנו ואישתו.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/08 11:33:

       

      צטט: rov 2008-05-07 21:21:55

      קראתי את שני החלקים בנשימה אחת,

      פשוט...אין מילים.

       

      תודה רוב

        7/5/08 21:21:

      קראתי את שני החלקים בנשימה אחת,

      פשוט...אין מילים.

       

        6/5/08 07:16:

      אין לי   מילים

       

       נשיקה

        5/5/08 10:31:
      :(
        5/9/07 01:05:

      הרופא שבא לעזור ונהרג...

      שלשלום בערב משפחתו קיבלה בשמו את הצלש שהוא קיבל אחרי מותו.

        4/9/07 23:28:

      עצוב עצוב.

      אנושי.

      וזה החלק המזערי של כל המחדלים :-(

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      מעופפת - דורדור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין