עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    החכם מגבעת ארונצ'אלה

    12 תגובות   יום רביעי, 25/11/09, 10:04

    רמנה מהארשי החכם מגבעת ארונצ'אלה

     

    על רמנה מהארשי שמעתי עוד בארץ, והיה ברור לי שברצוני לבקר באשרם שלו, למרות שנפטר כבר בשנת 1950, בגיל 81. האשרם נמצא ליד המקדש הענק לאל שיווה בהתגלמותו כארונצ'אלשוורה,  כך שביקור במקום הוא בחזקת "להרוג שתי ציפורים באבן אחת". 

    רמנה מהארשי גדל בשם ונקטראמאן עם אמו ואחיו, לאחר שאביו נפטר בילדותו. בגיל 17, כאשר היה תלמיד בבית הספר התיכון של המיסיון האמריקני במדוראי, חווה חוויה מיסטית של מוות. מן החוויה החזקה הזו הפנים את הידיעה שאין לזהות את ה"אני" עם הקיום הגשמי. הוא הבין שהגוף אינו אלא בית חומר חולף לנפש הפרט, שהיא זהה ל"נפש" היקום. יותר מאוחר קרא לכך "האני הנגלה" ו"האני הבלתי-נגלה". למרות החוויה המיסטית העמוקה של המוות, ניסה להמשיך לנהל אורח חיים רגיל, אבל חל שינוי בהתנהגותו שהביא את אחיו לסנוט בו שהוא מתנהג כיוגי.

    בבית הספר לא היה תלמיד בולט, ולאחר החוויה שעבר הזניח עוד יותר את לימודיו. כעבור זמן לא רב קיבל עונש להעתיק שלוש פעמים קטע ספרותי מסוים. לאחר שסיים להעתיקו פעמיים, קלט את חוסר המשמעות שבהמשך תפקודו כתלמיד, והחליט לפרוש סופית.  

    יש תיאורים מרתקים על הדרך שעבר עד שהגיע לטירובנמלאי וכיצד נפטר מרכושו המועט. במקדש ארונצ'אלשוורה שקע במדיטציה כה עמוקה, שיכלו להעבירו ממקום למקום מבלי שהרגיש. האגדות שנרקמו סביבו מספרות שעד כדי כך היה שקוע בסרעפיו, שנמלים, וחרקים אחרים, היו עוקצים אותו ונוגסים בבשרו מבלי שהיה מודע לכך. ילדים שביקרו במקדש היו מציקים לו, אך הוא לא הרגיש ולא הגיב. ברהמין אחד, שהיה משמש בקודש, הגן עליו, והיו אנשים נוספים שדאגו לו, ומעגל חסידיו הלך והתרחב במהירות.

    הוא משך אליו אנשים מכל שכבות העם ומכל רחבי הודו – פשוטי עם כמשכילים. ברבות הימים זכה גם לביקורים מצד אנשי התרבות המערבית ודמותו הונצחה בגורו שרי גנשה - המורה הרוחני של לארי, בספרו של סומרסט מוהם "על חוד התער". הספר של מוהם נתן לי דחיפה נוספת להגיע אל האשרם של רמנה מהארשי. 

    הוא נהג לשתוק ארוכות ומעולם לא הצטיין בהרצאות מלומדות. גדולתו הייתה בעצם הווייתו, ובאורח החיים למופת שניהל כמי שזכה להארה. כאשר דיבר, הרבה לעסוק בשאלת ה"אני". זה היה המפתח לתורתו – זיהוי ה"אני" הפרטי לא עם הגוף, אלא עם ה"אני" הקוסמי. חוברת מפורסמת שלו בשפת טמיל שתורגמה לאנגלית, נקראת "Nan Yar?" – "מי אני?" – ובה עצות כיצד להיכנס לתהליך. מבחינתי הייתה חוברת זו, כמו גם ספרו "הגשמה עצמית" - "Self realization" - עוד עצה מילולית, שבהעדר נוכחותו רבת ההשראה של  רמנה מהארשי, נשארה במישור ההבנה האינטלקטואלית בלבד. 

    במשך שנים שכן רמנה מהארשי במערות בצלע גבעת ארונצ'אלה, וסרב להפצרות דודו, אמו ואחיו לשוב ולחיות עם המשפחה. בסופו של דבר אמו ואחיו הצטרפו אליו. אמו הייתה ממונה באשרם על המטבח, קבלה על עצמה לחיות חיי פרישות, ולבשה גלימה כתומה כל ימיה באשרם. אחיו נעשה לתלמידו, וכעבור עשר שנים זכה גם הוא להארה.

    בשנת 1922, אחרי 23 שנים של שהות במערות בגבעת ארונצ'אלה, ירד רמנה מהארשי מן הגבעה וקבע את מושבו למרגלותיה, ליד קברה של אמו, וסביב הקבר נבנה האשרם הנוכחי שלו. אל האשרם הזה, הממשיך לפעול כמרכז רוחני גם לאחר מותו, הגעתי בראשית שנת 1967. האשרם היה מוקף גדר והיו בו מספר מבנים ציבוריים - משרדים, חדר אוכל, ספרייה - ומספר מבני מגורים. אני קיבלתי חדר במבנה שהזכיר לי את הבניינים הישנים בקיבוצים, ששימשו מאוחר יותר את המתנדבים הזרים, אלא שכאן היה למבנה גג של קש. גם החדר הזכיר את "החדר" הישן בקיבוץ - הייתה לו דלת ללא מנעול, ובפנים הייתה ציוד בסיסי - מיטה, כוננית, שולחן וכיסא. לאחר לא מעט לילות באכסניות מפוקפקות, שבחלקם לנתי גם תחת כיפת השמים, היה חדר צנוע זה בחזקת שיפור מרענן. 

    שלא כנהוג כיום באשרמים רבים, לא דרשו ממני שום תמורה בעבור התארחותי באשרם. האשרם מתקיים מתרומות, וכשעזבתי, תרמתי כפי יכולתי. את ימיי באשרם ביליתי בסיורים בסביבה ובביקורים במקדש, בשיחות עם שוכני האשרם ובהרבה קריאה וכתיבה. התברר לי שלא הייתי המערבי היחיד במקום, שהו בו מספר מערביים אחרים, שבשונה ממני, היו מחסידיו הוותיקים של רמנה מהארשי. אחד מהם היה בריטי שגר שנים רבות בקניה, אשר לקח חופשה ממשפחתו ובא לחצי שנה לאשרם על מנת לקבל השראה רוחנית. יהודיה זקנה מאנגליה, רתוקה למיטתה, שמעה על בואי והזמינה אותי לחדרה. בשיחות הרבות שהיו לנו, סיפרה לי סיפורים מרתקים מחייה, ששנים רבות מהן בילתה כעובדת סוציאלית בארצות מתפתחות באסיה ובאפריקה. היה גם זוג מצרפת, שפגשתי באחד הטיולים שערכתי אל גבעת ארונצ'אלה, ואז נודע לי על שהותם באשרם.

    גיליתי גם שלא הייתי הישראלי הראשון המבקר באשרם. סיפרו לי על זוג מתל אביב – משפחת ורנר, שהבעל היה מרצה באוניברסיטת תל אביב - אשר היו באים בחופשה להודו, ישירות אל האשרם, מבלים בו חודש וחצי וחוזרים ארצה. 

    יום אחד החלטתי לטפס אל הפסגה של גבעת ארונצ'אלה. יצאתי לאחר ארוחת הבקר והעפלתי אל הלוע הכבוי שבראש הגבעה. לאחר שהזנתי עיניי בנוף חשבתי שבמקום כה רב השראה מן הראוי לעשות מדיטציה. נכנסתי לתנוחה מתאימה, עצמתי את עיניי והתחלתי בתרגול ההתרכזות, כפי שעשיתי גם בפעמים קודמות, אלא שהפעם הזאת הרגשתי שונה. ירדה עלי מעין שלוה שלא התנסיתי בשכמותה בעבר, והתודעה שתמיד "מופגזת" בגירויים חיצוניים ובזרם אסוציאציות מבפנים, כאילו האטה מאד את קצב פעילותה והכל התנהל לאט, במעין סרט קולנוע בהילוך איטי.

    בדיעבד, כשחשבתי על ההתנסות, הבנתי את המשל ההודי הנפוץ המדמה את התודעה לבריכת מים שנזרקות לתוכה אבנים, היוצרות אדוות וגלים ומעכירות את מימיה. באמצעות המדיטציה, מימי בריכת התודעה שוקטים, ונעשים בהירים וצלולים.

    איני מתיימר שהגעתי אל השקט והצלילות המרביים של הבריכה, ובוודאי שאיני מתיימר שחוויתי את השלב העליון ביוגה - סמאדהי - אך בראש גבעת ארונצ'אלה הרגשתי קרוב לשמים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/11/09 22:59:

      צטט: *maharani* 2009-11-25 20:33:28

      צטט: ionny 2009-11-25 18:59:25

      תודה רבה, נירא מאוד טעים! מקווה שזה להכנה!

       

      Funchef - מופעי שף

      ?

       

      שיר, אצלי התעוררו יותר מסימן שאלה אחד.

      נראה לי שמישהו מנצל את ה"קפה" לפרסומת אישיתת בלי קשר לנאמר בפוסט.

       

        25/11/09 22:57:

      צטט: *maharani* 2009-11-25 20:36:23

      עמוס יקר

      כמה שאני נהנית מהפוסטים המרתקים שלך....1967...מי חלם אז על הודו? מי חלם אז עליי?

      כאחת שחוותה מדיטציה עמוקה מאוד זו אכן תחושה של קרבה לאלוהים...לצערי בארץ זה לא כמו בהודו...לכאורה המדיטציה פנימית ולא אמורה להיות תלויית סביבה אבל בפועל לפחות אצלי זה קשור מאוד.


      גדולתו הייתה בעצם הווייתו

      משפט מופלא, מניחה שהיה איש מופלא לא פחות.

      תודה גדולה על שהבאת..אל תפסיק בבקשה(:

       

      שיר יקירתי,

      אני חלמתי על הודו הרבה לפני 1967. הגעתי ב-1966, אחרי שנים של "חלומות" על הודו - בעיקר בעקבות הספר "קים" של קיפלינג. אחר כך ניזונו החלומות מלימודים בכל קורס אפשאי על הודו באוניברסיטה, הרבה לפני שמישהו חלם לפתוח חוג ללימודים הודיים.

      מדיטציה עמוקה, כמו זו שתיארתי בסיפור נאסיקטה, אינה תלויה בתנאים, אך אפילו שם התנאים סייעו לו להיכנס לאותה מדיטציה עמוקה. על אחת כמה וכמה בשבילי, שאינני מקצוען, אלא הדיוט!

      נראה לי שאני יכול להבטיח בשלב זה, שיהיו פוסטים נוספים על הודו, ומדי פעם גם אחרים.

      כל טוב, עמוס.

        25/11/09 20:36:

      עמוס יקר

      כמה שאני נהנית מהפוסטים המרתקים שלך....1967...מי חלם אז על הודו? מי חלם אז עליי?

      כאחת שחוותה מדיטציה עמוקה מאוד זו אכן תחושה של קרבה לאלוהים...לצערי בארץ זה לא כמו בהודו...לכאורה המדיטציה פנימית ולא אמורה להיות תלויית סביבה אבל בפועל לפחות אצלי זה קשור מאוד.


      גדולתו הייתה בעצם הווייתו

      משפט מופלא, מניחה שהיה איש מופלא לא פחות.

      תודה גדולה על שהבאת..אל תפסיק בבקשה(:

        25/11/09 20:33:

      צטט: ionny 2009-11-25 18:59:25

      תודה רבה, נירא מאוד טעים! מקווה שזה להכנה!

       

      Funchef - מופעי שף

      ?

       

        25/11/09 18:59:

      תודה רבה, נירא מאוד טעים! מקווה שזה להכנה!

       

      Funchef - מופעי שף

        25/11/09 17:08:

      משהו בכתיבתך, בדרך בה אתה מעביר ומשדר מסרים, גורם לי לחוש כאילו אני חווה עמך בזה הרגע את החוויה. תודה :).
        25/11/09 16:30:

      צטט: שיווה 2009-11-25 16:10:37


      חזרתי ל*חיוך

      תודה, ריקי,

      כוכבים מחמיאים. אני שמח גם על ביקורת פחות חיובית - אני פה על מנת ללמוד.

      כל טוב, עמוס.

       

        25/11/09 16:10:

      חזרתי ל*חיוך
        25/11/09 13:28:

      צטט: שיווה 2009-11-25 12:56:12


      תודה ששיתפת

      מהכרותי הקרובה את הודו, מאד מזדהה

      עם התחושבה והחוויתיות.

      קראת את הספר "מסעות בהודו המסתורית"

      ד"ר פול ברונטון

      מאד מומלץ

      תודה, ותודה על ההמלצה.

      קראתי את פול ברנטון לפני שנים רבות, אולי כדאי שאחזור אליו.

      אני ממליץ על "כחוד התער". למי שאינו יודע, השם לקוח מתוך פסוק בקטהה אופנישד, המתאר כמה קשה הדרך להכרת "ברהמן".

      יום נעים, עמוס.

       

        25/11/09 13:25:

      צטט: סיוןנעמה 2009-11-25 12:46:39


      אהבתי כל רגע. אחזור ואקרא שוב. תודה ושמתי לך כוכב מרוב שנהניתי.

      תודה, חיממת את ליבי.

      את מוזמנת לשוב בכל עת - יש פוסטים רבים על הודו, אחד אפילו מתאר ביתר פירוט את חווית המדיטציה בראש גבעת ארונצ'אלה.

      יום נעים, עמוס.

       

        25/11/09 12:56:


      תודה ששיתפת

      מהכרותי הקרובה את הודו, מאד מזדהה

      עם התחושבה והחוויתיות.

      קראת את הספר "מסעות בהודו המסתורית"

      ד"ר פול ברונטון

      מאד מומלץ

        25/11/09 12:46:

      אהבתי כל רגע. אחזור ואקרא שוב. תודה ושמתי לך כוכב מרוב שנהניתי.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל