עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    נאסיקטה חלק ג'

    6 תגובות   יום שלישי, 17/11/09, 18:52

    נאסיקטה: הילד שנולד מהאף – חלק ג'

    ג. נאסיקטה

    חלפו מספר שנים, וגעגועיה של צ'נדרווטי אל בנה הלכו וגברו, עד שיום אחד עזבה את האשרם של מיטיבה, ויצאה לחפשו.  במשך ימים רבים הלכה לאורך גדת הנהר והתעניינה אצל כל אלה שפגשה אם ראו את בנה, אך ללא תוצאות. בבקר אחד ראתה מרחוק אשרם יפהפה והחליטה לבדוק גם אותו. בהגיעה ראתה ילד העוסק בניקוי פינת הפולחן, ובהרגשה אינטואיטיבית של אם, היתה בטוחה שזהו בנה ושאלה:

    -          אמור לי בני, מי אתה? מי היא אמך? ושל מי האשרם, האם של אביך הוא?

    -          האשרם הוא של החכם אודדאלקה, שהוא גם אבי וגם אמי כאחד.

    -          אם כך, בני אתה! אמרה, וחיבקה אותו חזק. ואז הוסיפה: והיכן אביך?

    -          אבי הלך אל היער להביא עצים ועשבים לביצוע הקורבן, ואני מנקה בינתיים את פינת הפולחן.

    -          אנא בני, הנח לי לנקות את פינת הפולחן במקומך.

    וכך ניקתה צ'נדרווטי ביסודיות את פינת הפולחן עד שנצצה והבריקה, וכשסיימה הלכה לרחוץ בנהר.

    כאשר חזר אודדאלקה מן היער, החמיא לבנו:

    -          בן, מעולם לא ניקית את פינת הפולחן כה ביסודיות, ומעולם היא לא נצצה כל כך.

    -          לא אני ניקיתי, אבי. אמי היא שניקתה כך!

    -          אמך? מניין הגיעה? לאן הלכה?

    -          איני יודע מי היא ומניין הגיעה. נראה לי שהלכה לרחוץ בנהר.

    -          מהר בני ומצא אותה! שאל אותה מי היא וכיצד נעשתה אמך.

    הלך נאסיקטה אל הנהר, מצא את אמו ושאל:

     "אמי, אבי חזר מן היער ומבקש לדעת מי את וכיצד זה נעשית אמי?".

    האם סיפרה לו בפרוטרוט את סיפור חייה בארמון, את סיפור הרחת הלוטוס ואת סיפור קורותיה בעקבותיו. נאסיקטה מיהר אל אביו וחזר מילה במילה על מה ששמע מאמו.

    אודדאלקה האזין בדריכות לסיפור, שאישש סופית את זהותו של נאסיקטה כבנו, וידע בבהירות את מה שעליו לעשות. הוא ציווה על נאסיקטה ללכת ולהביא את אמו לאשרם.  

    צ'נדרווטי הבינה את משמעות הדבר ואמרה לנאסיקטה שהדבר בלתי אפשרי. רק קרובי משפחה - אב, אם, אח, דוד - רשאים להביא אישה אל בית בעלה המיועד, אך לעולם לא בנה שלה.

    נאסיקטה חזר לאשרם ושוב מסר לאביו את דברי צ'נדרווטי במלואם.

    אמר אודדאלקה לבנו:

     "אני הולך לארמון לבקש כראוי את יד אמך הנסיכה מן המלך רגהו, ואתה הבא את אמך הנה בהעדרי, והישאר עמה באשרם עד שאחזור".  

    כשהגיע אודדאלקה אל הארמון, קיבל אותו המלך רגהו בכבוד רב, ובהכנסת אורחים השמורה לחכמים גדולים בחצרות מלכים. לאחר החלפת דברי הנימוסים המקובלים, שאל המלך את אודדאלקה למטרת בואו. כאשר שמע המלך את הבקשה לשאת לאישה את בתו, אמר:

    -          בקש לך 100000 פרות וסוסים ומיליוני מטבעות זהב - כל דבר אחר שתבקש אעניק לך.

    -          אינני מבקש לי אוצרות, הו, מלך רם! רק זאת אבקש ממך – את יד בתך.

    -          הו, חכם נכבד! הייתי נותן לך גם את מלכותי, אך אין בת בארמוני. היתה לי פעם בת, אך היא מתה, הו, ברהמין!

    -          בתך אינה מתה מלכי, והיא שוהה כעת במעוני. היא כלילת השלמות, והיא מצטיינת בהליכותיה, דבקה באמת ובמוסר - בדהרמה.   

    בהמשך סיפר אודדאלקה למלך את כל השתלשלות העניינים – משיחתו עם האל ברהמה, דרך פרח הלוטוס, ועד הגעתה של צ'נדרווטי לאשרם שלו.

    נסער מן הסיפור, נכנס המלך רגהו לארמון וחלק את החדשות הטובות עם רעייתו המלכה. כעת ידעו שניהם את האמת בדבר הריונה של בתם והיו קצרי רוח לשוב ולראותה. המלך חזר אל אורחו, השתטח לפניו אפיים ארצה ואמר:

     "אני נותן לך את בתי לאישה, הו, חכם נכבד! אנא, חזור למעונך והבא אותה הנה עם נכדי, ואנו נערוך כאן את טקס נישואיכם". 

    אודדאלקה נסע במרכבת המלך אל מעונו והביא את צ'נדרווטי עם נאסיקטה אל הארמון. בתום הטקסים, שנערכו ברוב פאר והדר, העניקו המלך רגהו ומלכתו מתנות רבות לזוג הטרי – כסף וזהב ואבנים יקרות, עבדים ושפחות, בגדים ובדי שש וארגמן, סוסים, פרות ופילים, וגם מרכבה מפוארת.

    אודדאלקה הביט בעושר הרב ואמר לזוג המלכותי:

     "אנו מודים לכם מקרב לב על כל מה שהרעפתם על ראשינו, אך אנו חוזרים אל מעוננו שביער, ושם אין לנו צורך בכל אלה. אנא, השאירו הכל ברשותכם".

    לאחר פרידה נרגשת שבו אודדאלקה, צ'נדרווטי ונאסיקטה ברגל למעונם, וחיו באושר - עד עצם היום הזה?

    לא – עד האירוע הדרמטי הבא.

     יום אחד ביקש אודדאלקה מנאסיקטה:

     "מהר בני אל היער והבא לי משם את הדרוש לאגניהוטרה - קורבן האש היומי שלי – פירות ושורשים טריים, עשב קושה ועצים להבערת אש הקורבן".

    מיהר נאסיקטה אל היער, קושש את העצים, קטף את העשב וליקט פירות ושורשים. בדרכו חזרה לאשרם, גילה לפתע פינת סתר ביער, מהממת ביופייה – אגם קטן שמימיו צלולים ופרחי לוטוס ענקיים גדלים בו. את גדות האגם כיסו מרבדי פרחים בשלל צבעים, ובעלי כנף ססגוניים ונדירים דשדשו במים, ועמדו על צמרות העצים שמסביב. נאסיקטה, ספוג כולו ביופיו האלוהי של המקום, הניח את צרורו, רחץ רחצה פולחנית באגם, התפלל, התיישב בתנוחת לוטוס ושקע במדיטציה עמוקה. הוא המשיך בהתעמקותו - במשך חודש, ויש אומרים גם במשך שנה שלמה - עד שחזר בתודעתו אל הזמן והמקום. מבלי לדעת כמה זמן עבר עליו במדיטציה, לקח נאסיקטה את צרורו שנשמר בטריותו, וחזר אל האשרם.  

    אודדאלקה, בראותו את בנו שב מן היער, התפרץ עליו בכעס:

    -          היכן היית? מדוע לא הבאת את הדברים שנשלחת להביא? הרסת את האגניהוטרה שלי!

    -          האגניהוטרה, אבי, אינה מובילה לשחרור. המקריב חוזר בסופו של דבר לאדמה וממשיך להיות כבול בסמסארה - גלגל המוות והלידה מחדש. לעומת זאת, אין אמצעי יעיל יותר מיוגה לחציית ים הסמסארה. ברהמה וכל יתר האלים, גם הם עושים שימוש ביוגה, ומדוע לא אתה אבי, החכם הנערץ? האינך חושב שיוגה עדיפה על פני הפולחן?

    -          כל החכמים מבצעים את פולחן האגניהוטרה, בני, ומיטהרים. אין אמצעי שידמה לאגניהוטרה לשם השגת הידע העליון, ידע ברהמן.

    -          אלה המקריבים קורבנות והולכים לשמים, נולדים מחדש בים הסמסארה הנורא, ואילו העוסקים ביוגה אינם נולדים מחדש. היעד העליון - ידע ברהמן - אינו מושג על ידי אגניהוטרה או כל פולחן אחר. רק היוגה לבדה מבטיחה את השגתו. ללא נדרי הרווקות וההתנתקות, וללא התמדה ביוגה, הדבקות בפולחן האלים ובפולחן האבות אינה מובילה אל היעד העליון. התמדה ביוגה היא סוד ההצלחה בדרך לשחרור המוחלט.

    -          הו, בן מרושע, המעליב את אביו! מה שאתה אומר הוא אינו נכון ומשולל כל יסוד. לך אל משכנו של ימה - אל המוות - הו, הורס הקורבן!

    בשומעו את קללת אביו, נפל נאסיקטה חסר חיים ארצה, כהלום ברק.  

    אודדאלקה התחרט מייד על דבריו, לקח את בנו בזרועותיו ובכה בכי תמרורים. גם צ'נדרווטי לא ידעה נפשה מרוב צער. במשך זמן רב, שאין לו שיעור, שטפו דמעותיו של אודדאלקה את פני נאסיקטה, עד שפקח שוב את עיניו, כמו זרע של חיטה הנובט לאחר הגשם.

    לא היה גבול לשמחתם של אודדאלקה וצ'נדרווטי למראה בנם שניעור שוב לחיים, והם הציפו אותו בשאלות על קורותיו בעולם המתים, עד שחזר אליהם. נאסיקטה השיב שהלך אל ימה, אשר קיבל אותו בברכה בארמונו, ולאחר שערך לו סיור מקיף בממלכתו, שילח אותו בחיים בחזרה אל הוריו.   

    השמועה על חזרתו של נאסיקטה בחיים מן השאול, עשתה לה כנפיים במהירות. כל השכנים הסגפנים, וכן גם המלך רגהו ומלכים אחרים, נסערים מן האירוע הנדיר, נקבצו ובאו אל אודדאלקה לברכו על תחיית בנו, וכל הקהל הגדול ציפה בקוצר רוח לשמוע את דברי נאסיקטה. כולם סגדו לו כמו לחכם גדול, למרות היותו ילד, ושאלו במקהלה:

    -          איך הגעת לשם, ואיך הגעת חזרה?

    -          איך נראה ימה, ואיך נראים עוזריו?

    -          איך נראית הדרך אל עולם המתים?

    -          מה גורלם של הצדיקים ומה עולה בחלקם של החוטאים?

    ועוד כהנה וכהנה שאלות רבות ומגוונות.  

    נאסיקטה ענה על שאלותיהם ומנה את קורותיו בארץ המתים בפירוט רב, אך הרפתקותיו בעולם המתים הן נושא לסיפור אחר.

    הסיפור שלנו מסתיים בהרהור על היפוך היוצרות: האב הביולוגי, אודדאלקה, נוטל את חייו של נאסיקטה, ואילו ימה, אל המוות, מעניק לו חיים חדשים ! 

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/11/09 08:07:

      צטט: כרמל100 2009-11-18 22:44:44


      תודה.

      אהבתי את הסיפור מאוד.

      שמחה שהוספת את חלק  ב.

      סופ"ש נהדר לך.

      בקר טוב כרמל,

      שמח שאהבת את הסיפור.

      נדמה לי שהאגדות מנגנות על נימי הילדות שעוד נותרו בנו בהתבגרותנו.

      כל טוב, עמוס.

       

        18/11/09 22:44:


      תודה.

      אהבתי את הסיפור מאוד.

      שמחה שהוספת את חלק  ב.

      סופ"ש נהדר לך.

        18/11/09 10:59:

      צטט: *maharani* 2009-11-18 07:36:05


      עמוס יקירי, מתענגת על סיפוריך...מקסימה המיתולוגיה של הודו.


      לא הצלחתי להכנס לחלק ב' עקב הפורמט של הבלוג אבל עדיין האגדה נפלאה.

      שיר, מסכים אתך - סיפורי המיתולוגיה ההודית מקסימים.

      חכל שתחמיתי את החלק השני, הנותן צידוק לשמו של הגיבור. אני מצ"ב:

      נאסיקטה: הילד שנולד מהאף – חלק ב' ב. צ'נדרווטי במורד הנהר שכנה עירו המעתירה של המלך רגהו. המלך היה ישר, צדיק ונדיב, דאג לשלום כל נתיניו, ועל כן אהבוהו. גם האלים נטו לו חסד וממלכתו זכתה לשקט פנימי ולשלום עם כל שכניה, והיא שגשגה והתעצמה. ולמלך רגהו היתה בת יחידה יפהפייה בשם צ'נדרווטי, צחה וברה כירח במילואו, והמלך אהב אותה מאד ונענה לכל משאלותיה. הוא העניק לה בגדי פאר כיאה לנסיכה, והעמיד לרשותה פמליה של 1000 בנות אצולה, שארחו לה לחברה ודאגו לכל צרכיה.צ'נדרווטי היתה יורדת תמיד אל הנהר עם פמליית חברותיה, על גבי  פילים, ובמרכבות רתומות לסוסים, כשבנות הלוויה מפליאות בשירה ובנגינה. התושבים היו יוצאים מבתיהם לחזות בשיירה בעוברה, מעריצים את יופייה של הנסיכה ומצטרפים לשירה. על גדת הנהר היתה צ'נדרווטי משחקת, צוחקת ורוקדת עם חברותיה ומבלה עמן בנעימים. באותו בקר גורלי, שיחקה הנסיכה כמנהגה על שפת הנהר, כשלפתע ראתה פרח לוטוס מופלא משייט לו לאיטו במים. היא הוקסמה מיפי הלוטוס וציוותה על אחת מנערותיה להביאו אליה. נפעמת מבושמו המופלא של הפרח, היא קרבה אותו אל אפה להנות עד תום מניחוחו האלוהי. מבלי דעת, שאפה אל קרבה את זרעו של אודדאלקה, וכמו שקורה רק באגדות, התעברה ממנו.  צ'נדרווטי נסערה מאד כשגילתה את סימני ההריון הראשונים. היא איבדה את התיאבון ואת חדוות החיים, והיתה מסתובבת כל היום מדוכאת ועצובה. נערותיה היו מודאגות ממצבה ולא הפסיקו לשאול אותה מה קורה לה. כעבור זמן, כשהסימנים החלו להתגלות גם כלפי חוץ, לא יכלה עוד לשמור את הסוד בלבה וסיפרה לנערותיה את סיבת קדרותה.   הנערות היו במבוכה רבה, והלכו מייד לספר את הדבר למלכה, אמה של צ'נדרווטי. בשומעה את דברי הנערות היתה המלכה הלומת הפתעה וצער - כיצד יכלה בתה האהובה להמיט חרפה כזאת על משפחתה הכבודה? - ונפלה מעולפת ארצה.כאשר התאוששה מעלפונה, שילחה המלכה את הנערות מעל פניה וציוותה עליהן להביא אליה מייד את הנסיכה.  צ'נדרווטי התייצבה בראש מושפל לפני אמה המלכה.-          מה זאת עשית, בתי?-          סלחי לי אמי, אני כה מתביישת ומצטערת על שהמטתי קלון וחרפה על משפחתנו, אך עליך להאמין לי, לא עשיתי כל רע. כנראה חטא שביצעתי בגלגול קודם הבשיל עכשיו, ואלה תוצאותיו.המלכה הקשיבה לבתה האהובה ובקשה להאמין לה, אך למראה הבטן התופחת והחזה הכבד של בתה, נעתקו המילים מפיה והיא החליטה להביא את הדברים בפני המלך.  בהכנעה ניצבה המלכה בפני המלך וביקשה רשות לדבר.-          דברי, מלכתי, כולי לרשותך.-          הו אלופי, בתנו האהובה המיטה חרפה על משפחתנו. בבטנה גדל עובר, והדבר כבר ניכר.-          מה?! חוטאת שכמוה! אחת דינה למות!המלך לא רצה לשלוח יד בבתו ולהמיט על עצמו חטא כבד, על כן ציווה על משרתיו לקחת את צ'נדרווטי אל יער מרוחק, שומם מאדם - שרק אריות, נמרים וחיות טרף אחרות שוכנות בו - ולנטשה שם לגורלה. המשרתים ביצעו מייד את מצוותו, וחזרו לארמון לדווח על השלמת המשימה.  צ'נדרווטי התיישבה בוכייה ביער מתחת לאחד העצים, וקוננה על מר גורלה. צר היה לה על אביה ואמה שעליהם הביאה צער ובושה, וצר היה לה על עצמה, שנגזר עליה למות בדמי ימיה, לפני שטעמה את טעם החיים במלואם ולפני שהגשימה את חלומותיה ואת שאיפותיה.  במקרה עבר במקום סגפן שחיפש עשבים ועצים לצורך הבערת אש הקורבן. בראותו את הנסיכה היפהפייה במקום זה, המרוחק ממשכנות האדם, היה בטוח שלפניו אחת האלות, והוא פנה אליה:-          אמרי לי יפתי, מי את, ומדוע את כה מתייסרת? האם אלה את, או אחת מבנות האלים?-          לא אלה אני ולא בת אלים. נסיכה אני, בתו של המלך רגהו הנודע. בשל חטא עלום שביצעתי בגלגול קודם הריתי, ועל כן ציווה אבי לסלקני מן הארמון בו גדלתי ולנטשני במקום זה, משכנם של אריות ונמרים ושאר חיות טרף.-          אל תדאגי, נסיכתי. בואי עמי אל מעוני הדל, שם תהיי בטוחה מפני כל סכנה ואני אדאג מעתה לכל מחסורך.הנסיכה חדלה מבכייה , שילבה זרועה בזרועו והלכה עמו אל האשרם שלו.  החודשים נקפו וצ'נדרווטי בילתה את ימיה באשרם, מנקה, מכבסת, אוספת פירות וירקות ומבשלת. הריונה ניכר בה יותר ויותר מיום ליום, וככל שתפחה בטנה, כן גבר דיכאונה. יום אחד הלכה אל שפת הנהר והתפללה לאל וישנו:"הו וישנו הנערץ! אתה היודע שלא באתי במגע עם גבר וחפה אני מכל חטא. אנא ברוב חסדך, עשה שהתינוק אשר בבטני יצא לאוויר העולם מאותו מקום שממנו בא אל תוכי". האל וישנו נעתר לתפילתה, ובתום תשעה חודשים נולד לה בן זכר שיצא מאפה (!!!). ברגע הגיעו אל האדמה, פצה פיו ואמר: "אמי היקרה, אבי הוא החכם אודדאלקה, בנו של האל ברהמה. הוא ביצע סיגוף על שפת הנהר, ואת זרעו הניח בלב פרח לוטוס. בהריחך את הלוטוס האלוהי הרית אותי".  האם המופתעת לקחה את התינוק בזרועותיה והיניקה אותו, ואז הביאה אותו בפני הסגפן וסיפרה את הסיפור המופלא. אמר הסגפן:"מכיוון שהתינוק נולד מן האף – 'נאסה' בסנסקריט - יהיה שמו נאסיקטה".צ'נדרווטי המשיכה בשגרת יומה באשרם, תוך שהיא מגדלת את בנה התינוק, נאסיקטה. הוא לא דיבר יותר, אך היה בוכה ללא הרף, ובכיו של הבן הבלתי רצוי, הטריף את דעתה של אמו. כעבור שנה של סבל, כשל כוחה של צ'נדרווטי. היא לקחה את בנה אל גדת הנהר, הכינה תיבת קנים וריפדה אותה בעשב, הניחה את נאסיקטה בתוכה ואמרה לו:"הו, בן חטא! בכייך הוציא אותי מדעתי ואיני יכולה יותר לסבול. לך ומצא את אביך!". באמרה זאת, הניחה את התיבה בנהר. למרבה פליאתה, התיבה, שהחלה לשוט במורד הזרם, הפכה פניה ושינתה כיוון, והחלה שטה אט, אט, צפונה במעלה הזרם. צ'נדרווטי האומללה צפתה בה בעיניים דומעות עד שנעלמה מן העין, ואז חזרה אל האשרם.  נאסיקטה התינוק שט לו בנהר עד שהגיע אל מפרץ קטן, ושם נעצרה התיבה. במקרה, ירד אודדאלקה באותה עת אל אותו מפרץ בנהר, על מנת להביא מים לצריפו, ולהפתעתו גילה את התיבה, ובתוכה תינוק רגוע ונינוח. אודדאלקה הושיט לו את אצבעו, ונאסיקטה תפס אותה בחדווה. להפתעתו הנוספת, הבחין אודדאלקה בדמיון במבנה האצבעות שלו ושל התינוק, ואחר כך גם בדמיון בתווי פניהם. הוא החליט שזהו ללא ספק יוצא חלציו, וקרא בהתפעלות: "הו ברהמה! מה צדקו דבריך. אכן הבן מגיע אלי ראשון!". הוא לקח את נאסיקטה אליו לאשרם ושם גידל אותו למצוות ולמעשים טובים. ככל שגדל, היה לו נאסיקטה לעזר בעבודות באשרם, ולא היה קץ לשמחה ששמחו הבן ואביו זה בזה.  

       

       

        18/11/09 07:36:


      עמוס יקירי, מתענגת על סיפוריך...מקסימה המיתולוגיה של הודו.


      לא הצלחתי להכנס לחלק ב' עקב הפורמט של הבלוג אבל עדיין האגדה נפלאה.

        17/11/09 22:31:

      צטט: sherry refael 2009-11-17 21:32:28


      אוהבת סיפורים כאלה

      *שלך שרי

      תודה, שרי.

      אשמח להביא סיפורים נוספים בעתיד, לא תמיד "כאלה"

      כל טוב, עמוס.

       

        17/11/09 21:32:


      אוהבת סיפורים כאלה

      *שלך שרי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין