עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    נאסיקטה - חלק ב'

    4 תגובות   יום ראשון, 15/11/09, 16:01

    נאסיקטה: הילד שנולד מהאף – חלק ב'  

    ב. צ'נדרווטי 

    במורד הנהר שכנה עירו המעתירה של המלך רגהו. המלך היה ישר, צדיק ונדיב, דאג לשלום כל נתיניו, ועל כן אהבוהו. גם האלים נטו לו חסד וממלכתו זכתה לשקט פנימי ולשלום עם כל שכניה, והיא שגשגה והתעצמה.

    ולמלך רגהו היתה בת יחידה יפהפייה בשם צ'נדרווטי, צחה וברה כירח במילואו, והמלך אהב אותה מאד ונענה לכל משאלותיה. הוא העניק לה בגדי פאר כיאה לנסיכה, והעמיד לרשותה פמליה של 1000 בנות אצולה, שארחו לה לחברה ודאגו לכל צרכיה.

    צ'נדרווטי היתה יורדת תמיד אל הנהר עם פמליית חברותיה, על גבי  פילים, ובמרכבות רתומות לסוסים, כשבנות הלוויה מפליאות בשירה ובנגינה. התושבים היו יוצאים מבתיהם לחזות בשיירה בעוברה, מעריצים את יופייה של הנסיכה ומצטרפים לשירה. על גדת הנהר היתה צ'נדרווטי משחקת, צוחקת ורוקדת עם חברותיה ומבלה עמן בנעימים. 

    באותו בקר גורלי, שיחקה הנסיכה כמנהגה על שפת הנהר, כשלפתע ראתה פרח לוטוס מופלא משייט לו לאיטו במים. היא הוקסמה מיפי הלוטוס וציוותה על אחת מנערותיה להביאו אליה. נפעמת מבושמו המופלא של הפרח, היא קרבה אותו אל אפה להנות עד תום מניחוחו האלוהי. מבלי דעת, שאפה אל קרבה את זרעו של אודדאלקה, וכמו שקורה רק באגדות, התעברה ממנו.  

    צ'נדרווטי נסערה מאד כשגילתה את סימני ההריון הראשונים. היא איבדה את התיאבון ואת חדוות החיים, והיתה מסתובבת כל היום מדוכאת ועצובה. נערותיה היו מודאגות ממצבה ולא הפסיקו לשאול אותה מה קורה לה. כעבור זמן, כשהסימנים החלו להתגלות גם כלפי חוץ, לא יכלה עוד לשמור את הסוד בלבה וסיפרה לנערותיה את סיבת קדרותה.   

    הנערות היו במבוכה רבה, והלכו מייד לספר את הדבר למלכה, אמה של צ'נדרווטי. בשומעה את דברי הנערות היתה המלכה הלומת הפתעה וצער - כיצד יכלה בתה האהובה להמיט חרפה כזאת על משפחתה הכבודה? - ונפלה מעולפת ארצה.

    כאשר התאוששה מעלפונה, שילחה המלכה את הנערות מעל פניה וציוותה עליהן להביא אליה מייד את הנסיכה.  

    צ'נדרווטי התייצבה בראש מושפל לפני אמה המלכה.

    -          מה זאת עשית, בתי?

    -          סלחי לי אמי, אני כה מתביישת ומצטערת על שהמטתי קלון וחרפה על משפחתנו, אך עליך להאמין לי, לא עשיתי כל רע. כנראה חטא שביצעתי בגלגול קודם הבשיל עכשיו, ואלה תוצאותיו.

    המלכה הקשיבה לבתה האהובה ובקשה להאמין לה, אך למראה הבטן התופחת והחזה הכבד של בתה, נעתקו המילים מפיה והיא החליטה להביא את הדברים בפני המלך.  

    בהכנעה ניצבה המלכה בפני המלך וביקשה רשות לדבר.

    -          דברי, מלכתי, כולי לרשותך.

    -          הו אלופי, בתנו האהובה המיטה חרפה על משפחתנו. בבטנה גדל עובר, והדבר כבר ניכר.

    -          מה?! חוטאת שכמוה! אחת דינה למות!

    המלך לא רצה לשלוח יד בבתו ולהמיט על עצמו חטא כבד, על כן ציווה על משרתיו לקחת את צ'נדרווטי אל יער מרוחק, שומם מאדם - שרק אריות, נמרים וחיות טרף אחרות שוכנות בו - ולנטשה שם לגורלה.

    המשרתים ביצעו מייד את מצוותו, וחזרו לארמון לדווח על השלמת המשימה.  

    צ'נדרווטי התיישבה בוכייה ביער מתחת לאחד העצים, וקוננה על מר גורלה. צר היה לה על אביה ועל אמה שעליהם הביאה צער ובושה, וצר היה לה על עצמה, שנגזר עליה למות בדמי ימיה, לפני שטעמה את טעם החיים במלואם ולפני שהגשימה את חלומותיה ואת שאיפותיה.  

    במקרה עבר במקום סגפן שחיפש עשבים ועצים לצורך הבערת אש הקורבן. בראותו את הנסיכה היפהפייה במקום זה, המרוחק ממשכנות האדם, היה בטוח שלפניו אחת האלות, והוא פנה אליה:

    -          אמרי לי יפתי, מי את, ומדוע את כה מתייסרת? האם אלה את, או אחת מבנות האלים?

    -          לא אלה אני ולא בת אלים. נסיכה אני, בתו של המלך רגהו הנודע. בשל חטא עלום שביצעתי בגלגול קודם הריתי, ועל כן ציווה אבי לסלקני מן הארמון בו גדלתי ולנטשני במקום זה, משכנם של אריות ונמרים ושאר חיות טרף.

    -          אל תדאגי, נסיכתי. בואי עמי אל מעוני הדל, שם תהיי בטוחה מפני כל סכנה ואני אדאג מעתה לכל מחסורך.

    הנסיכה חדלה מבכייה , שילבה זרועה בזרועו והלכה עמו אל האשרם שלו.  

    החודשים נקפו וצ'נדרווטי בילתה את ימיה באשרם, מנקה, מכבסת, אוספת פירות וירקות ומבשלת. הריונה ניכר בה יותר ויותר מיום ליום, וככל שתפחה בטנה, כן גבר דיכאונה. יום אחד הלכה אל שפת הנהר והתפללה לאל וישנו:

    "הו וישנו הנערץ! אתה היודע שלא באתי במגע עם גבר וחפה אני מכל חטא. אנא ברוב חסדך, עשה שהתינוק אשר בבטני יצא לאוויר העולם מאותו מקום שממנו בא אל תוכי". 

    האל וישנו נעתר לתפילתה, ובתום תשעה חודשים נולד לה בן זכר שיצא מאפה (!!!). ברגע הגיעו אל האדמה, פצה פיו ואמר:

     "אמי היקרה, אבי הוא החכם אודדאלקה, בנו של האל ברהמה. הוא ביצע סיגוף על שפת הנהר, ואת זרעו הניח בלב פרח לוטוס. בהריחך את הלוטוס האלוהי הרית אותי". 

    האם המופתעת לקחה את התינוק בזרועותיה והיניקה אותו, ואז הביאה אותו בפני הסגפן וסיפרה את הסיפור המופלא. אמר הסגפן:

    "מכיוון שהתינוק נולד מן האף – 'נאסה' בסנסקריט - יהיה שמו נאסיקטה".

    צ'נדרווטי המשיכה בשגרת יומה באשרם, תוך שהיא מגדלת את בנה התינוק, נאסיקטה. הוא לא דיבר יותר, אך היה בוכה ללא הרף, ובכיו של הבן הבלתי רצוי, הטריף את דעתה של אמו. כעבור שנה של סבל, כשל כוחה של צ'נדרווטי. היא לקחה את בנה אל גדת הנהר, הכינה תיבת קנים וריפדה אותה בעשב, הניחה את נאסיקטה בתוכה ואמרה לו:

    "הו, בן חטא! בכייך הוציא אותי מדעתי ואיני יכולה יותר לסבול. לך ומצא את אביך!".  

    באמרה זאת, הניחה את התיבה בנהר. למרבה פליאתה, התיבה, שהחלה לשוט במורד הזרם, הפכה פניה ושינתה כיוון, והחלה שטה אט, אט, צפונה במעלה הזרם. צ'נדרווטי האומללה צפתה בה בעיניים דומעות עד שנעלמה מן העין, ואז חזרה אל האשרם.  

    נאסיקטה התינוק שט לו בנהר עד שהגיע אל מפרץ קטן, ושם נעצרה התיבה. במקרה, ירד אודדאלקה באותה עת אל אותו מפרץ בנהר, על מנת להביא מים לצריפו, ולהפתעתו גילה את התיבה, ובתוכה תינוק רגוע ונינוח. אודדאלקה הושיט לו את אצבעו, ונאסיקטה תפס אותה בחדווה. להפתעתו הנוספת, הבחין אודדאלקה בדמיון במבנה האצבעות שלו ושל התינוק, ואחר כך גם בדמיון בתווי פניהם.

    הוא החליט שזהו ללא ספק יוצא חלציו, וקרא בהתפעלות:

     "הו ברהמה! מה צדקו דבריך. אכן הבן מגיע אלי ראשון!".

    הוא לקח את נאסיקטה אליו לאשרם ושם גידל אותו למצוות ולמעשים טובים. ככל שגדל, היה לו נאסיקטה לעזר בעבודות באשרם, ולא היה קץ לשמחה ששמחו הבן ואביו זה בזה, עד "המפץ הגדול".  

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/11/09 16:53:

      צטט: עדידוש :) 2009-11-16 16:26:20


      סיפור מעניין...באמת מזכיר במעט את משה בתיבה {שבדיוק לימדתי...}

      אני מחכה לקרוא את סוף הסיפור,

      תודה לך עמוס :)

      תודה, עדידוש.

      אני חושב שהסיפור נפלא. לא כי אני העליתי אותו על הכתב בעברית, אלא בשל ריבוי הנפלאות המתרחשות בו. ההתרחשות הדרמטית ביותר לדעתי, מתרחשת בחלק השלישי.

      את מורה לתנך? איפה?

      בתי היא מורה לתנך בבית הספר התיכון האזורי "חוף הכרמל" במעגן מיכאל. כשאנחנו באים לבקר, אנחנו גם נהנים מן הציפורים הנודדות... והיציבות.

      כל טוב, עמוס.

        16/11/09 16:26:


      סיפור מעניין...באמת מזכיר במעט את משה בתיבה {שבדיוק לימדתי...}

      אני מחכה לקרוא את סוף הסיפור,

      תודה לך עמוס :)

        16/11/09 00:32:

      צטט: sherry refael 2009-11-15 23:53:46


      ספור מקסים

      כתוב בחן רב

      (אפרופו הקטע עם האף מאד פרוידני((:

       *שלך שרי

      תודה, שרי.

      אם בפסיכולוגיה עסקינן, בניתוח שלי, הילד היה צריך לסבול מתסביך נטישה:

      סבו גירש אותו מן הארמון, עוד בהיותו בבטן אמו.

      אמו סילקה אותו, ושילחה אותו בתיבה (מזכיר את משה?).

      בחלק השלישי - אביו שולח אותו אל המוות!

      לילה טוב, עמוס.

       

        15/11/09 23:53:


      ספור מקסים

      כתוב בחן רב

      (אפרופו הקטע עם האף מאד פרוידני((:

       *שלך שרי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין