עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    צ'האיה הקבצנית היפה

    16 תגובות   יום ראשון, 8/11/09, 23:13

    צ'האיה הקבצנית היפה

    עמוס נבו 

    "סאב, סאב" ("סהיב" = "אדון"), קראה לעברי הצעירה והושיטה אלי את כף ימינה הפתוחה, ובשמאלה חבקה תינוק.

    "אוכל לתינוק, אוכל", אמרה בתחינה כשהבחינה שקלטתי אותה.

    אינני נוהג לתת נדבה לקבצנים, ולא בחו"ל – "עניי עירך קודמים". ובוודאי לא בהודו – תיתן לאחד ומאה נוספים יהיו בעקבותיך.

    אולם, היה משהו בצעירה הזאת שגרם לי להתעכב. היא לא נראתה קבצנית רגילה. היא היתה בת שתים עשרה, או שלוש עשרה, בערך. היו לה פנים יפים ובהירים יחסית, ועיניים נבונות, והיא דיברה אנגלית טובה למדי. היא צעדה זקופה וגאה, לבושה סארי כחול, נקי, שהגיע עד כפות רגליה, ונעלה סנדלים. שערה השחור, המבריק, היה מסורק בקפידה לאחור, ופרח לבן תקוע בו לקישוט.

    "איך קוראים לך?", שאלתי.

    "צ'האיה" ("צל" – כמה מתאים למי שמקבצת נדבות בצל העושר של אזור התיירות של מומבאי), ענתה. "וזה קומאר, אחי הקטן, והוא רעב".

    רחמיי נכמרו על הילדה היפה והנבונה, שנאלצה לקבץ נדבות, אך החלטתי שאינני נותן לה כסף. כסף מזומן לקבצן/ית תמיד יכול למצוא דרכו למטרות אחרות ולאו דווקא למזון. "הבה ונתחכמה לה", חשבתי בלבי.

    "איזה אוכל את צריכה בשביל התינוק?", שאלתי.

    "אבקת חלב", היתה תשובתה המיידית.

    "איפה אפשר לקנות פה אבקת חלב?"

    "שני רחובות מפה, יש בית מרקחת שמוכר אבקת חלב לתינוקות".

    "בואי והראי לי את הדרך. אני אקנה לך אבקת חלב בשביל התינוק".

    חיוך רחב הציף את פניה, חיוך של "סידרתי אותו", שאני לתומי חשבתי שהיה חיוך של הכרת תודה. 

    הרוקח הכיר את צ'האיה, ומיהר להביא את קופסת אבקת החלב. שילמתי את המחיר - בערך חמישים רופיות. בהודו יכולתי לישון לילה במלון זול בסכום הזה, או לאכול חמש פעמים במסעדה עממית, אולם בכסף ישראלי, זהו סכום של כחמישה שקלים בלבד!

    צ'האיה הודתה לי ונפרדה ממני, ואני חזרתי למלון בהרגשה שעשיתי מעשה טוב - יהיה עתה אוכל לתינוק מספר בלתי מבוטל של ימים. 

    לא ידעתי אז דבר על ארגון הקבצנים, ודחיתי את המחשבה הטורדנית, שאולי צ'האיה תמכור בחזרה את אבקת החלב לרוקח, עם רווח נאה לשניהם. וזה כנראה בדיוק מה שעשתה. 

    שנתיים מאוחר יותר, בשנת אלפיים, פתחתי במומבאי את הסיור בהודו עם רעייתי, והגענו גם ל"שער הודו", ברובע קולאבה, מול מלון תאג' מהאל המפואר. ליד ה"שער" הבחנתי בילדה צעירה מקבצת נדבות, ותינוק על זרועותיה. לרגע חשבתי שזו צ'האיה, אך כשהתקרבנו גיליתי שלא היא. אולם, התמונה התבהרה לי, וראיתי את האפיזודה עם  צ'האיה באור אחר.

    "איפה צ'האיה?" שאלתי.

    "במרחק שני בלוקים מפה", אמרה, "שם האזור שלה".

    המקום שהצביעה עליו, היה בדיוק המקום שבו פגשתי את צ'האיה בביקורי הקודם. הילדה היפה והנבונה, שדיברה אנגלית כה יפה, היתה אם כן, חלק מארגון מסועף של קבצנים, עם חלוקת עבודה מוגדרת, באזור המתוייר ביותר של מומבאי.  

    תיאור נרחב של ארגון הקבצנים, הדומה בהתנהלותו לארגון פשיעה, מתואר בהרחבה בספרו המצוין, אך המזעזע, של רוהינטון מיסטרי, "איזון עדין" - מומלץ לבעלי עצבים חזקים. 

    למרות העובדות החדשות שהתגלו לי על צ'האיה, אני בכל זאת זוכר לטובה את עיניה הנבונות ואת פניה היפים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/6/13 00:47:

      צטט: sari10 2013-06-08 19:55:33

      עמוס,

      אכן יש קבצנות מסוגים שונים גם כאן בארץ, גם בהודו  ובעוד מקומות,

      זה לא נעים להיתקל בה, במיוחד כשאתה לא יודע מה עומד מאחורי זה.

      רעיון מעניין היה לך לקנות אוכל במקום לתת כסף.

      יחד עם הכל..... אני לא מקנאה בה ובאחרות שם בהודו,

      לא תענוג גדול לגדול לתוך מצב כזה . . .

      תודה רבה, שרי.

      אכן, אין לקנא בהם כלל, למרות שיש סיפורים על קבצנים שצברו "אוצרות". בהודו לפעמים ילדים נמכרים לארגון הקבצנים, ומוטלים בהם מומים בכוונה, כדי לעורר את רחמי הבריות. בספר "איזון עדין" יש תיאורי זוועה של הקבצנות, ודרכי הטרור של ראשי ארגון הקבצנים. הספר עצמו הוא רומן מקיף, העוסק בשני אחים מכת הטמאים, שנעשה ניסיון להוציאם מהקסטה הנמוכה שלהם ולהעבירם לקסטה מכובדת יותר. אך, כמו בטרגדיה יוונית, הספר מעביר מסר פסימי על חוסר האפשרות לנהוג כנגד צו הגורל. מומלץ לקריאה לבעלי עצבים חזקים בלבד.

      שבוע טוב, עמוס.

        8/6/13 19:55:

      עמוס,

      אכן יש קבצנות מסוגים שונים גם כאן בארץ, גם בהודו  ובעוד מקומות,

      זה לא נעים להיתקל בה, במיוחד כשאתה לא יודע מה עומד מאחורי זה.

      רעיון מעניין היה לך לקנות אוכל במקום לתת כסף.

      יחד עם הכל..... אני לא מקנאה בה ובאחרות שם בהודו,

      לא תענוג גדול לגדול לתוך מצב כזה . . .

        27/9/12 00:59:

      צטט: הלנה היפה 2012-09-26 18:06:46

      עמוס, קשה מאוד להערים על הארגונים הסבוכים של הקבצנים וחכמים מאוד נופלים בפח.

      תודה רבה, לאה.

      אחרי הביקור במומביי, קראתי את הספר "איזון עדין", שנתן לי זווית ראייה שונה על כל נושא הקבצנות בהודו (וגם בישראל, כפי שמתאר גרוסמן בספר "מישהו לרוץ אתו"), וגם בנושאים אחרים.

      גמר חתימה טובה, עמוס.

        27/9/12 00:55:

      צטט: מרב 1956 2012-09-26 16:48:18

      למרות העובדות החדשות שהתגלו לי על צ'האיה, אני בכל זאת זוכר לטובה את עיניה הנבונות ואת פניה היפים.

      בכדי לחיות בשלום עם עצמך,עליך למצוא דרך להצדיק טעות, ולייפות חולשה..

      תודה על התגובה, מרב.

      אין לי ספק שיופיה של צ'האיה ותבונתה (עורמתה) היו חלק מן הגורמים להתפתות ו"לתרום" לה.

      גמר חתימה טובה, עמוס.

        26/9/12 18:06:
      עמוס, קשה מאוד להערים על הארגונים הסבוכים של הקבצנים וחכמים מאוד נופלים בפח.
        26/9/12 16:48:

      למרות העובדות החדשות שהתגלו לי על צ'האיה, אני בכל זאת זוכר לטובה את עיניה הנבונות ואת פניה היפים.

      בכדי לחיות בשלום עם עצמך,עליך למצוא דרך להצדיק טעות, ולייפות חולשה..

        25/11/09 13:31:

      ספר חובה "איזון עדין"

      שמתי אותו כספר המומלץ שלי בכרטיסי האישיחיוך

      יש לי פוסט שלא פרסמתי על ספרים מתורגמים לעברית

      המציירים ומציגים את הודו על כל מסתוריה.

      ממליצה גם על סיפרו של עזריאל קרליבך (מהיבט שונה)

      "יומן דרכים"

        12/11/09 00:31:

      צטט: *maharani* 2009-11-11 23:38:44


      אני לא תמהה על ההתנהגות , אתה הרי מכיר את הקסטות, וההודית היפה נולדה לתוך קיבוץ הנדבות וסביר להניח שכך תחיה עד יום מותה.

      כל האמצעים כשרים על מנת לפרנס את בני ביתה ופניה היפות הן מתנה שזכתה לה כדי "לקדם" את ענייניה.

      מסכימה שכאשר נותנים רופי לקבצן מגיעים עשרות ואתה נותר חסר אונים, חוויתי את זה ביומי הראשון בהודו, מאז למדתי את ההתנהלות וכל אימת שיכלתי צירפתי קבצנים רעבים לשולחני על מנת שיאכלו , לא סמכתי שהכסף אכן יוותר בידם.

      נתינה פותחת את הלב, עדיף לתת בלי חשבונות מכל הלב, אני לא שופטת אותך , מבינה את כיוון המחשבה אבל בהודו צריך לשחרר הרבה, גם מחשבות, נתת מכל הלב אין זה משנה מה עשתה בסופו של דבר.

      תודה על הסיפור עמוס יקירי, אוהבת את ניחוחות הודו שאתה מחזיר אליי.

      תודה, שיר יקירתי.

      אני שמח שאני מצליח להחזיר לך את ניחוחות הודו.

      הזכרת לי בתגובתך, שיום אחד במומבאי, הלכתי אל הגנים הבוטניים בגבעת מאלאבר. שני ילדים אמרו גם הם "סאאב, סאאב", סובבו יד אחת על הבטן ובשנייה הצביעו על הפה, ואז פשטו יד בבקשת נדבה.

      ניגשתי אתם אל דוכן סמוך למכירת פירות וקניתי שתי בננות לכל אחד - משביע ומזין. הם ציפו, כמובן, לקבל כסף, אך שמחו כעבור רגע על הבננות ואכלו אותן בתיאבון. הם ליוו אותי כברת דרך לא קצרה, עד שער הגנים.

      כל טוב, עמוס.  

       

        11/11/09 23:38:


      אני לא תמהה על ההתנהגות , אתה הרי מכיר את הקסטות, וההודית היפה נולדה לתוך קיבוץ הנדבות וסביר להניח שכך תחיה עד יום מותה.

      כל האמצעים כשרים על מנת לפרנס את בני ביתה ופניה היפות הן מתנה שזכתה לה כדי "לקדם" את ענייניה.

      מסכימה שכאשר נותנים רופי לקבצן מגיעים עשרות ואתה נותר חסר אונים, חוויתי את זה ביומי הראשון בהודו, מאז למדתי את ההתנהלות וכל אימת שיכלתי צירפתי קבצנים רעבים לשולחני על מנת שיאכלו , לא סמכתי שהכסף אכן יוותר בידם.

      נתינה פותחת את הלב, עדיף לתת בלי חשבונות מכל הלב, אני לא שופטת אותך , מבינה את כיוון המחשבה אבל בהודו צריך לשחרר הרבה, גם מחשבות, נתת מכל הלב אין זה משנה מה עשתה בסופו של דבר.

      תודה על הסיפור עמוס יקירי, אוהבת את ניחוחות הודו שאתה מחזיר אליי.

        11/11/09 14:44:

      צטט: עדידוש :) 2009-11-11 14:12:44

      הסיפור שלך מזכיר לי סיטואציה דומה אך שונה שחוויתי בקאסול, בעמק פרוואטי.

      שם ילדים מסתובבים ומקבצים נדבות, ללא שייכות לארגון כלשהו, אלא כי זה הצורך, אז במקום לחלק רופיות...דאגתי תמיד שיהיו לי כל מיני דברים קטנים לחלק להם כמו שקיות קטנות של אבקת כביסה או סבונים שעלו רופי או שניים לשקית.

      בעיניי עצם שיוכה לארגון ההוא אינו קשור לצורך שלה לצאת ולפרנס את משפחתה הרי הקבצנים באים מקאסטה נמוכה ובשיטת המדרג ההודית אין לה יותר מדי ברירות... 

      עדידוש,

      אין מטייל בהודו של חווה מפגש עם קבצנים. יש גם קבצנים עצמאיים - סאדהו'ס למיניהם, ואחרים, אך הקבצנים בערים, כולם מאוגדים ב"איגוד המקצועי". פעם גם אני הייתי תמים לחשוב שזו מסכנות פרטית. היום אני יודע טוב יותר. ההשתייכות לארגון לא הופכת אותם לפחות מסכנים - לפעמים אפילו ליותר, אבל שלל יומם לא הולך למענה על צרכיהם, אלא לכיסם של ראשי מאפיית הקבצנים. ממליץ לקרוא את "איזון עדין" כשלעצמו, וגם בשל הסוגייה הזאת - ממש מזעזע!

      כל טוב, עמוס.

       

        11/11/09 14:12:

      הסיפור שלך מזכיר לי סיטואציה דומה אך שונה שחוויתי בקאסול, בעמק פרוואטי.

      שם ילדים מסתובבים ומקבצים נדבות, ללא שייכות לארגון כלשהו, אלא כי זה הצורך, אז במקום לחלק רופיות...דאגתי תמיד שיהיו לי כל מיני דברים קטנים לחלק להם כמו שקיות קטנות של אבקת כביסה או סבונים שעלו רופי או שניים לשקית.

      בעיניי עצם שיוכה לארגון ההוא אינו קשור לצורך שלה לצאת ולפרנס את משפחתה הרי הקבצנים באים מקאסטה נמוכה ובשיטת המדרג ההודית אין לה יותר מדי ברירות... 

        11/11/09 11:03:

      תודה, יעל, וברוכה הבאה.

      נראה לי שאת צודקת - אלה הם חייה של צ'האיה היפה, ואין היא מכירה חיים אחרים. מנקודת ראותנו, כמה חבל!

      בעבר נטיתי לחשוב שהנתינה נובעת מפילאנתרופיה - "אהבת אדם". מאז למדתי שאין היא נובעת מאהבת האדם/הזולת בלבד, אלא מעורב בה גם רגש אנוכי. אינני מדבר על ה"טייקונים" התורמים לצדקה על מנת להאדיר את שמם, ולקבל פטור ממסים, ולפעמים גם טובות הנאה אחרות, אני מדבר על האדם הפשוט. הנתינה נותנת הרגשה טובה, אמונה שהנותן נעשה אדם יותר טוב מעצם הנתינה.

      מושגי "טוב" ו"רע" על פי הפילוסופיה ההודית שאני עוסק בה - אדוואיטה וודאנטה - הם שונים. אם המעשה מקדם את האדם אל "השחרור", הוא טוב. אם מעכב - רע.

      ונחזור לנתינה - אם נתת לא בלב שלם, אם התרומה היא משיקולי אינטרסים חומריים, ואולי אתה מתחרט על עצם התרומה, או על גודלה, הרי זה "רע" - לא הועלת לעצמך והדבר מעכב את ההתעלות הרוחנית.

      סליחה אם קצת נסחפתי, כל טוב, עמוס.

        11/11/09 10:42:

      אולי הרגשת שהילדה הזאת "סידרה" אותך. אבל... 

      למרות עניין ארגון הקבצנים, היא בסה"כ ילדה וזה פשוט מה שהיא למדה לעשות, או מה שאמרו לה לעשות. 

      בכל מקרה סביר להניח שחייה אינם קלים, איזה עתיד מצפה לה?

      האם מעכשיו תחשוד בכל ילד/ה שיבקש ממך נדבה?

      אני חושבת שזה חשוב לתת ולעזור:)

        10/11/09 00:21:

      צטט: עמנב 2009-11-09 23:50:57

      אוולין, תודה על התגובה ועל הכוכב.

      תתחדשי על שם העט החדש. שמחתי.

      נסיקה מוצלחת, עמוס.

       

       

      שינוי השם הגיע בעקבות 'הינט' שנתת לי בפוסט הראשון שלי.

      התודה- היא לך.

        9/11/09 23:50:

      אוולין, תודה על התגובה ועל הכוכב.

      תתחדשי על שם העט החדש. שמחתי.

      נסיקה מוצלחת, עמוס.

       

        9/11/09 23:29:
      אדם צריך להיות עני כדי להכיר את המותרות שבנתינה, ומאידך - כשהכיס מתרוקן הלב מתמלא.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין