עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אני וחיות אחרות

    רק על עצמי לספר ידעתי?
    ניסוי בהתבוננות עצמית במבוך מראות של לונה פארק: אני נשקפת מהן בגדלים משונים, שרוכית וארוכה
    או גוצית ומצחיקה, משוכפלת עד אינסוף.
    ולפעמים, רק לפעמים,
    הבבואה כל-כך חדה ומדויקת -
    אני רוכנת קדימה
    ונותנת לה נשיקה

    פוסטים אחרונים

    תגובות (6)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      11/12/09 08:39:

    צטט: די_תי 2009-11-10 16:32:07

    מעורר מחשבה וגם רגש. מצוין!! מה הציור הזה, של מי, או איפה מופיע ?

     

    לקח לי זמן רב להחזיר תשובה... לגבי הציור: הוא "שוכב" אצלי כבר כמה זמן באוסף התמונות, אני לא זוכרת מאיפה הורדתי את התמונה.

     

    בחיפוש תמונות בגוגל תחת הכותרת "tree of knowledge" התמונה מופיעה בלא מעט קישורים באינטרנט, אך איש לא מציין את שם האמן או שמה המקורי של התמונה... את צודקת שחשוב לציין ואכן לא הקפדתי עד עכשיו על כך.נבוך

      10/11/09 16:32:
    מעורר מחשבה וגם רגש. מצוין!! מה הציור הזה, של מי, או איפה מופיע ?
      10/11/09 07:55:


    מצטרפת למחמאות,מגיע לך יקירתי.נשיקה

    למרות שאת כבר יודעת את זה,

    כי כתבתי לך על כך בהרחבה אצלי בבלוג,

    בתגובה לתגובה שלך.נשיקה

     

    את כותבת מוכשרת ויצירתית,

    אחת המעניינות פה בקפה,

    ואני גאה להיות חברה שלך.

     

      10/11/09 01:07:

    איריסי:))

    גמני מאוד אוהבת את הבלוג שלך

    נשיקה

      10/11/09 01:04:

    צטט: silence 2009-11-09 22:13:07

    מגיע לך כוכב, יותר מכוכב,

    הפוסט, הבלוג, מדהים, מעוצב בטעם..

     

     

    תודה... נבוכותי נבוך אשמח אם תשוב לבקררגוע
      9/11/09 22:13:

    מגיע לך כוכב, יותר מכוכב,

    הפוסט, הבלוג, מדהים, מעוצב בטעם..

    קנאה (1)

    6 תגובות   יום ראשון, 8/11/09, 21:58

    פשפוש קצר בגוגל העלה בי דכדוך. אין הרבה חדש שאני יכולה להגיד בנושא קנאה. לעזאזל! מישהו אמר את זה קודם...אני נאלצת לעשות U- turn מהאינטלקטואליזציה ולנסות לאמר משהו על עצמי.

    איזה קנאה את? גדולה או קטנה? ממה את עשויה? איך זה מרגיש כשנוגעים בך ומלטפים אותך? למה זה מעסיק אותי בעצם?

    אני מקנאה כל הזמן, ועסוקה בהשוואות. עד עכשיו התעלמתי והכחשתי את הקנאה שלי, ועכשיו היא מחזירה לי. הוצאתי את עצמי מהתחרות ואמרתי שאני לא מאמינה בזה. בולשיט. אני רוצה להיות יותר, אני רוצה להיות הכי, אני רוצה להיות הכל. אני מסתכלת לצדדים ורואה אנשים שהספיקו יותר ממני, אני מרגישה זקנה. לא סתם הציבו יחד את עץ הדעת ועץ החיים... ואני רוצה לאכול משניהם עד להתפקע. אם אתה רוצה לדעת הכל, אתה צריך לחיות עד אין סוף. 

    אני מרגישה שרק לאחרונה למדתי מיומנויות למידה, אני לומדת להכיר את ולהכיר ביכולות שלי, רק עכשיו נובטת בי תחושה של בטחון... ויש לי כל כך הרבה להשלים, הזמן קצר והמלאכה מרובה, מרובה... 

    הספר "דרך האמן" המצויין, מציע הסתכלות קצת אחרת על קנאה. הקנאה היא מפה, או חץ, המצביע על הכיוון בו עליך ללכת. הקנאה היא תסכול על כך שמישהו אחר מקבל את מה שבאמת מגיע לנו, אפילו אם אנחנו נפחדים מכדי להשיג אותו... הקנאה משלה אותנו לחשוב שיש מקום רק לאחד - משורר אחד, צייר אחד, מה שאתה-חולם-להיות אחד ויחיד.

    הקנאה מספרת לי על עצמי, על הרצונות שלי. אם אני אכולת קנאה למראה ציור, כדאי שאתפוס מכחול. או אולי זה סמן למשהו כללי יותר- יש בי צורך ליצור. אני יכולה לנצל אותה ולרתום אותה ככח מניע, להתמיר אותה לאנרגיה של עשייה. ומה עם שאלת הזמן וההספק? האם גם כאן ניתן להשתמש בחוק שימור אנרגיה ולהפוך את התסכול למנוע?

    זהירות, אותה אנרגיה עלולה גם להפוך הרסנית- להרוס במקום ליצור, לבלום במקום להניע קדימה.

    עיניים קדימה- אל המטרה (שמה היא בעצם?)

    '' 

    דרג את התוכן: