הלילה- הגשם העיר אותי משנתי , דפק בעוצמה על חלוני. הבזק של ברק נישלח, פילח את ליבי. רעם הרעים והרטיט את גופי . רעדתי מקור .. מנסה להתחמם עם השמיכה הזוגית. מתכרבלת בתוך הזכרונות . הופכת דף ועוד עמוד ..... אולי בקלף הבא אתחמם מהצינה. קמתי...... מוחה דימעה מלוחה מעיני, וממשיכה. בכפות רגליים יחפות, מדשדשת בחשיכה, אל עבר האמבטיה . מדליקה את האור. ומבינה- שאין כבר צורך , להוריד את מושב האסלה. חוזרת למיטה עם חצי חיוך, ולוקחת גם את שמיכת הפוך .
|
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בהחלט , קראת נכון את התמונה יואב
תודה לך
בהתחלה זה נשמע טרגי
בסוף זו רק ההבנה שיש פה אלמנט של חינוך נכון (ומישהו כבר למד להוריד את האסלה לבד)
קומי.
היי ענת
תודה לך עלביקורך
ותודה על תגובתך
אני אופטימית
ולשמחתי
תמיד ישנה עם אישי (-:
ככה צריך תמיד למצוא את
הטוב בכל דבר כי מה רע
לישון באלכסון ולהנות מהשקט
בכל רע יש טוב ואופטימיות
תמיד עוזרת לכולנו
תמשיכי להיות אופטימית
ויהיה טוב
ערב נפלא שיהיה לנו
ענת
תודה לך דנה
אני עדיין מחפשת את המילים
בכדי לשבך את כתיבתך
תודה
תודה .
מנסה להיות תמיד אופטימית...
וואו, כמה התחברתי.
את כותבת נהדר.
*
העיקר שהסוף עם חיוך