עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      6/11/09 00:01:


    מעיין,

    אני כל כך נהנית לקרוא את כתיבתך,

    כשקראתי שבסופו של דבר קיבלת את המלגה עלה חיוך ענקי על פניי!!!

     

    שיהיה לך המון בהצלחה!!!

      31/10/09 05:22:


    את הקושי שלך לשרוד כסטודנטית סינית שלומדת לתואר שני בחוג "מחשבת ישראל" צריך לקרוא על רקע עשרות הנאומים המיופייפים שנשאו ונושאים נשיאים, ראשי ממשלה, שרים, שגרירים מעונבים ופקידי ממשל והסברה לרוב, ספונים בהיכלי עושר.

    כולם מדברים על שתי תרבויות עתיקות ועל הרצון לקשר ביניהן [כי רק במישור הזה יש בין ישראל לסין איזשהו דמיון], אבל כשצריך לממש את המילים ולממן לימודים ומחייה שיאפשרו מחקר משווה ופרסום שלו - נתקלים בחלל הריק ובהבל הפה.  

      30/10/09 11:36:

    כבוד זו פיקציה יקירתי.

     

    בבאמת אין דבר שאינו מכבד את בעליו (חוצ מפשעים באמת חמורים כגניבה, רצח, חמדנות וניאוף), כשזה מגיע לעבודה והתקיימות.

    וזה כולל גם קיבוץ נדבות.

     

    תבדקי ברמב"ם שלך - אוליי תתקלי בזה איפושהו אצלו.

    0

    השיבה לשיגעון/ צ'ינג-ג'ו מא [מעיין]

    3 תגובות   יום חמישי, 29/10/09, 21:10

    ניהיי שושן,

     

    כשחזרתי לישראל לפני כשבועיים, לא תיארתי לעצמי איזה שיגעון מחכה לי בארץ. ידעתי שיהיה קשה, אבל הדימיון אף פעם לא יכול לתפוס את כובדה של המציאות. גם אם הוא נורא, הוא שומר על איזושהי אסתטיות. זהו עניין אחר לחוות את האסתטיות הזאת במציאות.

           פעם ראשונה בחיי שאני עומדת בפני איום קיומי.

     חזרתי לישראל עם אלפי שקלים בחשבון, שלא יספיקו לתשלום שכר הלימוד של שנת הלימודים החדשה. ציפיתי שאוכל לקבל מלגה מהחוג שלי [מחשבת ישראל] בתחילת הסמסטר, אבל נמסר לי שעוד לא מצאו מלגות בגלל המשבר הכלכלי, אולי ימצאו עד סוף החודש הנוכחי, אולי לא. עכשיו הגיע סוף החודש, אני מסתכלת כל יום איך הסיכוי שימצאו מלגות הולך ומקטן. אבל מה לעשות? כל העולם עומד בפני משבר כלכלי, אין את מי להאשים.

           טוב, אם אין מלגות, אז אעבוד, כמו רוב הסטודנטים הישראלים, רק בלי אישור עבודה. פעם אפשר היה לעבוד בהדרכת טיולים של תיירים סיניים, אבל יצאה מדיניות חדשה שרק אלה שעברו קורס בהדרכה יכולים לעסוק בעבודות האלה. המדיניות הזאת היגיונית, אבל הקורס היה יקר מדי בשביל סטודנטים עניים.

           אז לא עבודה בתיירות, שאנשים עוד מוכנים לשלם עליה, אלך לעבודות שמתחבאות בפינות לא-נודעות, כמו תרגומים בכתב. קצת פה קצת שם, את אף פעם לא יודעת מתי עבודה כזאת תבוא, או אם תבוא בכלל. בכל זאת את עדיין מקווה לטוב, כי השארת את מספר הטלפון שלך בשגרירות הסינית. אם מישהו טורח מספיק, הוא יגיע אלייך בסופו של דבר.

           פעם ניסיתי גם בגישה אקטיבית יותר. פרסמתי מודעה באתר הומלס כדי לחפש עבודות שקשורות לשפה הסינית, והיו בסך-הכל שני אנשים שפנו אליי. אחד ביקש ממני להצטרף לחברת פרימידות ולהכניס אליה את כל הסינים, והשני ביקש ממני לתרגם סרטים כחולים. באותה תקופה עוד לא ידעתי מה הם סרטים כחולים, כי בסין אנחנו מכנים סרטים כאלה סרטים צהובים. לקח לו קצת זמן להסביר לי מה הם סרטים כחולים עד שהוא קיבל ממני דחייה. היה תסכול, אבל היה משעשע.

           למרות כל התסכולים יש אנשים נחמדים שמנסים לעזור לי. יש פרופסור שהשתדל שאוכל לעבוד כאסיסטנטית מחקר שלו. לקח לו יותר משנה כדי לגייס כספים ולעקוף את הבירוקרטיה של האוניברסיטה מחמת העדר אישור העבודה. אחת מהמורות שלי לשעבר משתפת אותי במחקר בלשני-תרבותי שלה ומשלמת לי מהפנסיה שלה.

           אבל כמה כל אלה יספיקו? הרי אני יכולה לעבוד בשבילם שעות בודדות בשבוע, ואפילו את השעות האלה קשה לי לפנות. עוד לא סיימתי שלוש עבודות שנותרו משנה שעברה, כבר מגיעים ים של חומרים ומשימות מאתגרות חדשות מהסמינרים החדשים, ועוד צריך להתכונן לכנס הראשון בחיי שאשתתף בו בדצמבר, אם אשרוד עד אז...

     

           ועכשיו להשוואות

    מעציב להשוות בין המחיר הסיני לבין המחיר הישראלי. סנדוויץ' אחד פה עולה יותר מ-10 ש''ח, לעומת ארוחה שלמה עם בשר, ירקות ואורז שעולה בסין פחות מ-10 יואן. אז לא לאכול ולשתות בחוץ? כן, בהחלט, רק צריך להשקיע יותר זמן, שאין לי, בבישול.

    4.7 ש''ח לכרטיס אוטובוס בירושלים לעומת 0.4 יואן לכרטיס אוטובוס בבייג'ינג. מה, אז לא לצאת מהבית? זה גם אפשרי, גם כך אין לי כלום (כסף וזמן) לבלות.

    שכר הדירה פה במעונות הוא 1280 ש''ח לחודש לעומת 1020 יואן לשנה באוניברסיטת בייג'ינג. אז לא לגור? הלוואי...

    זהו, בשבילי כבר אין טעם להשוות דברים אחרים, לפחות לא בינתיים.

    מה שמצחיק הוא שאני כותבת תיזה על הרמב''ם, וגם הרמב''ם נמצא בהדרדרות כספית נוראית, התמונה המצורפת יכולה להוכיח את זה.

     

    פעם שמעתי הרבה סיפורים על החיים הקשים של סטודנטים סינים "עניים" שלומדים במדינות מחוץ לסין (אולי לא כל כך עניים בסין, אבל עניים במדינות המפותחות). איך הם נאבקים על הישרדותם ועל לימודיהם. נשמע תמיד כמו אגדה. לא ציפיתי שאחווה בעצמי את ה"אגדה" הזאת.

    עם זאת, אני כותבת לא כדי להראות כמה אני מסכנה, כי בטח יגידו לי: "אל תצאי, תישארי בסין!". אני כותבת כדי לבטא את החוויה המיוחדת הזאת –  להתמודד עם השאלה הקיומית מתוך בחירה ומודעות, ולקחת את הסיכון.

    מה אני אעשה אם ייגמר לי השקל האחרון? מה יהיה הכי חשוב לי אז? כמה אהיה מוכנה לוותר על הכבוד שלי? איך האנשים האחרים יגיבו?...

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין