עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    קוקילה

    3 תגובות   יום שבת, 24/10/09, 17:58

    קוקילה

     עמוס נבו 

    "קוקילה", אמרה הילדה ההודית הקטנה. היא היתה כבת עשר, לבושה בשמלת תכלת בעלת אמרות לבנות, וסרטים אדומים שזורים בצמותיה השחורות, הקלועות בקפידה. חייכתי אליה, והיא המשיכה בדרכה. 

    "קוקילה" היא "קוקייה" בסנסקריט, ומתברר שגם בשפתה. "במרטי, בהינדי, או בשתיהן?" תהיתי.

    המילה שזרקה כבדרך אגב, היתה במקומה. עמדתי והסתכלתי על ציפור בעלת זנב ארוך, שעמדה על חוט חשמל, ונראתה כמו קוקייה. צבעיה היו שונים במקצת מן הקוקייה האירופית המבקרת בארצנו, ולא יכולתי להחליט אם היא באמת קוקייה -  אינני מספיק בקיא, ולא היו לי משקפת ומגדיר לציפורי הודו.

    "קוקילה" איששה את השערתי.  

    חמישה שבועות עבדתי יחד עם ד"ר נירמלה קולקרני בפונה, על הטקסט הסנסקריטי "שלי", בשגרה קבועה למדי. הייתי מגיע באוטובוס לשכונה בה גרה נירמלה, והולך ברגל אל ביתה. היו לי ידידים קבועים בדרכי: סצ'ין, מהנדס תוכנה צעיר, שהיה נוסע אתי באותו קו אוטובוס אל המפעל בו עבד, ומשפחת קדרים שגרו בסוכה בפאתי מגרש ענק ריק ממבנים, שבנם התינוק היה מדדה ערום בין ערימות הקדרות ויתר כלי החרס. כשהיה לי מספיק זמן הייתי מתעכב וצופה באב המשפחה בעודו יוצר את הכלים. בבקר השני, הזמינו אותי להצטרף אליהם לכוס תה, שכמובן בושל בחוץ, באוויר הפתוח. מאז הפכה ההזמנה לעניין קבוע, אך לא תמיד היה לי די זמן להתעכב. 

    המגרש לא היה ריק לגמרי. הוא שימש להכנת "עוגות" מגללי פרות, לצורכי הסקה. קבוצה של נשים צעירות מכת הטמאים, בסארים צבעוניים, היו נושאות את הסלים גדושי זבל הפרות, על ראשיהן, מן המקום שבו פרקו אותם מן המשאיות, ועורמות אותם ברחבי המגרש לערימות יותר קטנות. ליד הערמות הקטנות, היו נשים אחרות מכת הטמאים מגבלות את הגללים ל"עוגות" עגולות, ופורשות אותן לייבוש.

    הייתי מחליף ברכת "בקר טוב" בבואי, ו"צהריים טובים" בלכתי, עם אישה אחת, שהיתה מכינה את עוגותיה סמוך לשביל. היא תמיד באה בסארי כחול, עם דוגמה מודפסת פשוטה, ושערה, ששיבה זורקה בו, מסורק למשעי ומשוך לאחור. לא יכולתי לתקשר איתה – לא דיברנו אותה שפה.

    למרות שנולדה בקסטה של מגבלי זבל, וכל חייה בילתה בזבל, חשתי הערכה כלפיה כאדם. היא לא הרימה ידיים, לא הלכה לקבץ נדבות, אלא המשיכה לעבוד בעבודה המלוכלכת והמסריחה, והרוויחה למחייתה ולמחיית משפחתה. חשבתי לעצמי שאילו היו נסיבות חייה שונות, והיתה נולדת לכת יותר "מכובדת", עם הנחישות שנחנה בה, היתה יכולה לחיות בתנאים הרבה יותר משופרים.   

    יום אחד, בדיוק כשבירכתי אותה לשלום, הגיע מאחוריי ברהמין במכנסיים וחולצה לבנים, שטרח להגיד לי שאין זה נאות שאדבר עם צ'אנדאלה – אישה מכת הטמאים.

    "מדוע?" שאלתי.

    "כל מגע אתם הוא חטא שיש לכפר עליו בעולם הבא, ובגלגולים נוספים בעולם הזה", אמר. 

    כת הטמאים נקראה באנגלית "האסורים במגע", ואחד מכינוייהם היה "פאריה". עד היום מקובל באנגלית הביטוי "פאריה" כשרוצים לתאר מישהו מנודה. בני הכתות העליונות נמנעו מכל דיבור ומגע עם הטמאים, ואפילו דאגו שצילם לא ייפול עליהם. מהאטמה גנדי, למרות השתייכותו לכת הברהמינים, ניסה לשפר את מצבם, וקרא להם "הריג'אן" – "ילידי האל". לאחר שקיבלה הודו את עצמאותה, וזכויותיהם של הטמאים הושוו בחוק, יש ביניהם שסיימו לימודים באוניברסיטאות, ותופסים עמדות חשובות בתחומים שונים. למשל, אישה מכת הטמאים, בשם מאייוואטי, ממדינת אוטטר פראדש, אף התמודדה באפריל 2009 על תפקיד ראש ממשלת הודו והפסידה לראש הממשלה המכהן.

    אולם בתודעת העם, הטמאים נשארו מנודים ואסורים במגע. הברהמין שדאג לגורלי בעולם הבא, ביטא תפיסה עממית מושרשת זאת. 

    גם הקוקייה היתה לאחת ממכרותיי בדרך. לא בכל יום, אך לעיתים די מזומנות, הייתי רואה קוקייה עומדת על חוטי החשמל שבצד המגרש. יום אחד, בדרכי חזרה אל תחנת האוטובוס, זיהיתי אותה במקומה הכמעט קבוע. מולי באה אז ילדה הודית כבת עשר, ושני סרטים אדומים קלועים בצמותיה. 

    "קוקילה", אמרתי והצבעתי על הקוקייה, והיא חייכה אלי והמשיכה בדרכה.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/09 16:42:

      אבא, זה סיפור ממש יפה. אהבתי מאוד את המסגרת עם הקוקיה, ובכלל זה כתוב יפה וקולח. כל הכבוד, יעלי
        24/10/09 18:24:

      תודה, אילנה. אני התפעלתי מהשניצלים שלך.

      שבוע טוב, עמוס.

        24/10/09 18:16:

      הטעימות שאתה מביא מהודו -

      מעדן הן.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין