עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      24/10/09 09:30:
    תחושתי היתה שיש מין אי ודאות כרונית בכל מה שקשור למחירים בסין (או משכורות או שכר דירה או שכר לימוד..) משתנה ממקום למקום, מחודש לחודש, לפעמים מחנות אחת לזו שלידה. יש דברים שאפשר להתמקח עליהם ויש דברים שלא. זה משקף את השינויים הכלכליים,  מעניין אם זה יתייצב בזמן כלשהו בעתיד.
    0

    כמה זה עולה? או בנבכי הורוד-הורוד הזה/ שושן ברוש-ויץ

    1 תגובות   יום שישי , 23/10/09, 23:59


    ניהיי מעיין,

     

    בילדותי היה לאימא שלי פנקס שחור שבו ניהלה את חישוב ההוצאות של כלכלת הבית. בימים האחרונים אספתי כמוה את הנתונים על דף, כדי לקבל תמונה של ההוצאות. כמה כל זה עולה? חלק קניתי, חלק ביררתי  

            כדי לקבל מושג בשקלים על המחירים: יואן אחד = 0.54 ש"ח. אז אני מחלקת את המחירים שאציין לחצי ומוסיפה טיפה.

     

            הסימון של הכסף הסיני - יואן [RMB באנגלית ובסינית: ren minbi ] - הוא  ¥. קבלו אותו - - - [תמונה 1]. בקרוב נטמין את הורוד במקום את הירוק בכספת  J

     

     אתחיל באוכל: הרבה מאוד אוכל ברחובות, בחנויות, בדוכנים מזדמנים, במסעדות ענקיות, במסעדות קטנות. הנה מחירים מעודכנים: ארוחת צהריים במסעדה הגדולה של הסטודנטים עולה כשמונה יואן. צלחת ירקות מאודים עם רצועות דקות של בשר; קערת מרק גדולה מאוד עם כדורי בשר, טופו, ירק כלשהו ופטריות שחורות גדולות; קערת אורז [חצי יואן. בדרך כלל אני לא קונה אורז]. לקינוח: קונוס/טילון שוקולד עם ציפוי שוקולד ב- 3.5 יואן [לפני שנתיים הוא עלה רק שלושה יואן]. זה משביע עד לשעות המוקדמות של הערב.

    ארוחת צהריים במסעדה מהודרת במלון שבקמפוס עולה כשלושים-ארבעים יואן לאדם. היא כוללת: ירקות מאודים ומעודנים [בטטה, פרחי לילי ועוד ירקות ירוקים בהירים שאני לא מזהה], קערת קוביות עוף בירקות ובוטנים, קערת בשר בקר עם ירקות, אורז מטוגן, מנת טופו. שכחתי משהו, מעיין? [אכלנו אותה יחד עם מולי ואבישי]. שליש מהאוכל נשאר על השולחן. מי יכול לאכול כל כך הרבה? העניין הוא שתמיד מזמינים הרבה מעבר למה שאפשר לאכול. למה? מנהג של אירוח נדיב? בעיניים השואיסטיות שלי: הד לרעב הגדול ששרר כאן במאה שעברה.  

     

         ירקות ופירות: מחיר של קילוגרם בננות, עגבניות שרי, קלמנטינות, או תפוחי עץ [אדירים!] – כשישה יואן. עלות של תיק עמוס בירקות ופירות - עשרים יואן. תירס חם ברחוב: 2 יואן. 

        מים בבקבוק [לא מינרלים]: 0.70 בחנות, 1 יואן ברחוב, 2 יואן במקומות מתוירים. 5 יואן במעלה המדרגות התלולות של החומה הסינית.

      

        בקבוק קוקה-קולה או מיץ: 2.5 יואן במיני-מרקט, 6 יואן בדוכנים שבאתרי תיירות. שקית יוגורט: 1.5 יואן. 8 גביעי יוגורט במארז - 8.20 יואן. גבינה צהובה [כל פרוסה ארוזה בנפרד]: 18 יואן [יקר. זה עבור המערביים בסביבה שלא התאקלמו והם אוכלים סנדוויצ'ים]. טונה בשמן זית: 20 יואן [נורא יקר! ברור שמיועד

    לאמריקאים, יצירי טונה ודגני בוקר]. קפה? שוב מלכודת למערביים: 15 – 25 יואן, ובטעם איום. אז מוותרים.

    תרבות. כרטיסים: מופעי מוסיקה, בלט, מיוזיקל – 20 – 100 יואן. מחיר הצגת תיאטרון במרכז העיר – כפול. כרטיס לסרט: 80-30 יואן [יקר! אז מורידים מהאינטרנט ורואים במחשב]. בילוי בפאב: 30-20 יואן לכוס בירה. אם מזמינים בטעות אוכל [ממש לא מקום לאכול בו], זה בילוי מפוקפק שעולה יותר ממאה יואן. מופע גרנדיוזי של האופרה "טורנדוט" ב"קן הציפור"(המתקן המרשים שנבנה לכבוד אירוח המשחקים האולימפיים ב- 2008 ושנמצא בפארק האולימפי): 580 – 3800 יואן. (הפקה גרנדיוזית. שני מופעים בלבד, מקומות רבים נשארו ריקים). כרטיסים למופע של ביונס, כוכבת-על אמריקאית:  288 – 1688 יואן. לא שווה לקנות כרטיס טיסה ולראות אותה מחר בבייג'ינג?  

        ציוד: נעלי בית לחורף (אדומות, כמובן, ונאות מאוד לטעמי) – 14.5 יואן. ארון בגדים מבד עם רוכסנים – 69 יואן; אופניים חדשים: 280 יואן. משקל נייד קטנטן לשוחרי נסיעות וחבילות – 68 יואן (באותו שבוע נקנה מקבילו בניו-יורק תמורת 25 דולר!). כלי זכוכית דמוי קונכייה שאפשר לגדל בו גם דג קטן [אין כזה בארץ וגם כאן הוא נדיר]: 20 יואן. עט, כן עט שכיף לכתוב בו: 2 יואן. שקל לעט?! [כן, קושניר]... העט הזה, זה מה שיחזיר אותי לפה, אני אומרת לך. 

        טיפוח החן: תספורת + פאן: 25 יואן. ייבוש בפאן של שיערי המתולתל והסורר: 10 יואן. ק', אתה קורא אותי?, אני משלמת לך 320 ש"ח בעד אותה תמורה L. וואנג וואנג הוא לא מעצב שיער ולא כותבים עליו בעכבר העיר. הוא "סתם" ספר גבוה, יפה ומקצוען. ואפילו שלסינים אין שיער מתולתל, ושיערי כאן נראה כנוצות של עוף מוזר, צריך לראות איך הוא מחליק בפאן את השיער. איזו מיומנות של אחיזה בשיער. תביאו לכאן צוות צילום ונלמד משהו קטן, כאילו שולי, אבל סמלי. טיפול קוסמטי בפנים + מסאז' אלוהי ["קוצב לב", אני מכנה אותו ביני לביני, כי טיפול כזה מרגיע הפרעות קצב, גלים מתהפכים בא.ק.ג.]: 60 יואן [יקר יחסית!] לשעה. ארבעים יואן, אם עושים מנוי חודשי. באיזה שקט ורוגע מטפלת צ'ן ג'ייה. אף מילה. מוסיקת רקע מהפנטת ונגיעות מיומנות. אדירה. ציפורניים בידיים: 10 יואן בקמפוס.

        דלק, חשמל ותחבורה: 6.80 יואן לליטר דלק. נסיעה במונית: נסיעה של כ- 40 דקות עולה כ-46 יואן. חשמל למשפחה בבייג'ינג בקיץ כ-200 יואן בחודש. אוטובוס ורכבת תחתית [די-טייה]- פחות משני יואן לכל נסיעה. רכבת תחתית נקייה מאוד, ממוזגת, קירות זכוכית מפרידים בין הרציף לתעלה ולפסים, כריזה ברורה בסינית ובאנגלית, סימון נהיר, עמוסה מאודדדדדדדד בשעות מסוימות, תדירות של 3-2 דקות. בדיקות בטחוניות בכניסה לתחנה [קטן עלינו]. תחנות בעלות שמות סיניים קשים להגייה, אבל מתרגלים: סידז'רמן, ליאנגמאציאו, פושינגמאן - - -

     

        אומרים שהטיפ הטוב ביותר ללומדי סינית הוא לחזור ולחזור על המילים שהם שומעים. אז יושבת/עומדת בקרון ואומרת לעצמי את השמות עם ההנגנה המתאימה.

        בגדים: לא מתחילה עם זה. מאוד מגוון. המותגים יקרים יותר מאשר ביפן או באירופה, החיקויים זולים. סתם בגדים? – תלוי איפה קונים. קשה להשוות עד שמוצאים את אותו פריט. אז במקרה מצאתי צעיף צמר גדול שקניתי השנה בארצות הברית. שם: 27 דולר, כאן לפני מיקוח 65 יואן. אוףףףףףףףף. ואחרי זה הפסקתי להאמין ש"בארצות הברית הכי זול", כמו שמולי אומר.

        ספרים ולימודים: יו, כמה שספרים זולים. איך-איך????! ספר הלימוד "זו עברית בשבילי בסין", שכתבתי כאן ושיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת בייג'ינג [Peking University Press], עולה 30 יואן. בישראל ספר לימוד מקביל בהוצאת דיונון – אוניברסיטת תל-אביב עולה כתשעים ש"ח. שכר לימוד באוניברסיטה היוקרתית של המדינההגדולה: 5000 יואן ללימודים במדעי החברה והרוח. ושיעור פרטי בסינית? – 30 יואן לשעה.

        שכר דירה: מתייקר כל הזמן. דירת שלושה חדרים באיזור אודאוקו – איזור מבוקש בקרב סטודנטים, עקב קרבתו למספר אוניברסיטאות גדולות – עולה 4000 יואן. ארבעה חדרים – 5,600 יואן. למיטב ידיעתי, שלושה שותפים ישראליים שורדים את המחיר.

     

    זה תלוי

     

        המגוון עשיר, הפערים יכולים להיות גדולים. קשה לדווח באופן אקדמי. הפנקסנות שלי פרטית ומקומית. מעונות באוניברסיטת בייג'ינג עבור הסטודנטים: 1200 יואן לשנת לימודים [4 שותפים בחדר]. שכר דירה בעיר יכול לעלות 3000 יואן אבל גם 24,000 יואן במגדלי יוקרה.  בייג'ינג הופכת לעיר בין-לאומית והמחירים מאמירים. השקעה בנדל"ן מבטיחה רווחים גבוהים. והמשכורת? – הממוצע הרשמי בבייג'ינג: 2100 בחודש. בשנגחאי 2300, ומזה יורדים לפחות מ-1000 יואן.

     

     טריקים

        בטח שיש. הסינים מתגאים במיומנויות מסחר, שעולות על כישורי המסחר של היהודים [ראו בספריה של איימי טאן]. המיקוח בשווקים הוא במה למופע עם שחקנים, טקסט, מוסיקה ותנועה. לי אין כוח לחלק את המחיר שהם נוקבים בחמש, לנופף בידיים, ללכת, לחזור... אז לא קונה בשווקים. בדברים הקטנים "תורמת" בדלי יואנים, ביודעין, למוכר/ת הסובלים מחום או מקור, שישמחו את ימיהם.

     

        לא תמיד המיכל שקניתי היה מלא, ולא תמיד המוצר מאריך ימים. בא בקלות, הולך בקלות. לא ככה?

    מייד אין צ'יינה, לא ביי צ'יינה, או לא פור צ'יינה – לא מבטיח לקונים איכות ואחריות. הסינים למדו גם הם את עקרון הקפיטליזם האכזרי בעידן הגלובליזציה: את היתרונות הפיננסיים של מיקור-חוץ באפריקה ובארצות עניות אחרות. בכל אופן, נראה שהסינים מודעים מאוד לשיפור ולשינוי של מה שהם מייצרים כאן. היפנים הכניסו לעולם הצרכנות את ערכי ה- TQM, הסינים ימציאו, מן הסתם, את ערכי האיכות שלהם.

     

     מרבד הקסמים הסיני

     

        בתמונה של ציור, שפורסמה בעיתון China Daily מצאתי אמירה אומנותית חזקה למה שהכסף הסיני צופן. מה את אומרת, מעיין, על הציור שבו הילד עף על כנפי השטר הסיני הורוד? [תמונה 2] 

     

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

        האנשים מסביבי מחזיקים בארנק כסף ומשלמים בניירות, לא בפלסטיק. במקומות רבים מאוד לא ניתן לשלם בכרטיס אשראי. הושטת כרטיב אשראי היא מעין אמירה מערבית שבאה בידיים ריקות. אין לי כאן ארנק. מחזיקה את הכסף בקלמר ניילון שקוף. שיהיה קל בתיק. שקיפות לא תזיק לי וגם לסינים המופתעים מה"ארנק" החריג של המערבית הזאת. למה, מה יש להסתיר?

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

        התל"ג גבוה כאן, אבל ההכנסה לאדם נמוכה. נראה שהאיזון בין הנתונים הקיצוניים האלו יתרחש מתיישהו ב... בעוד... ואולי רק באמצע המאה.

     

    ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥ ¥

     

        חריצות, חסכנות, תכנון, מיחזור ובעיקר רצינות – מבטיחים זהב על הרצפה [?!]   [תמונה 3 - במבוך מטילי הזהב – עבודה במתחם 798. צילום: שושן ברוש-ויץ ].

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין