עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    ארכיון

    אניגמה

    6 תגובות   יום שישי , 23/10/09, 20:21


    בואו נדבר, פעם אחת ולתמיד. נשים את הקלפים על השולחן. מרוץ החיים מתיש אותי, כמה עוד אפשר לגשש באפלה.

    בסופו של יום, הכל מסתכם במצבה חלקה, בכד מהודר. מעפר באנו ולעפר נשוב. זה לא אומר שצריכים להיות שרויים במרה שחורה כל הזמן. אלו פשוט עובדות החיים.  קווים מקבילים לא ייפגשו לעולם. כולנו באותה סירה,  בדרך לעולם הבא, יהיה אשר יהיה.  זה הכול. חשבון פשוט. אז מה עושים? אין תשובה חד משמעית. מי שטוען שיש, משקר.  פופר אמר "התשובה היא ארעית, השאלה היא נצחית".

    אני בוחר להאמין שמשהו או מישהו עומד על המשמר, מנהל את כל המהלכים, מזיז את הכלים כדי לייצור דבר הנשגב מבינתנו. אני מבין אנשים שקצת מפקפקים בעניין, שמנסים לחבר את חלקי הפאזל , ולעיתים נראה שהצירופים לא תואמים זה לזה. אין ספק שרוב התנהלות העולם לא יושבת  בקו אחד עם איזו תוכנית מושלמת שאנו עורגים לה. אך מי אמר שאנחנו צריכים להבין כל דבר?

    אז אני יוצא מביתי ומתיישב על כיסא פלסטיק בגינה ואני מרגיש טוב. לא יכול להסביר מדוע. שמא זו תערובת של קרני השמש, מלווה בבריזה מרגיעה או שסתם קמתי על רגל ימין והמערכת המנטאלית  הורתה לי על אושר זמני. כך או כך אני שרוי ברגיעה מלטפת. אני חושב על כל נשימה שאני לוקח. ייתכן מאוד שמחר השמש תשרוף ולא תחמם בנעימות. שהנשימה תהיה מלווה בעשן סמיך. אבל כמו שאומרים, צריך לחיות את הרגע. אין צורך להרחיב אודות שבריריות החיים, הם קצרים מדי מכדי לבזבז אותם על עצבים, על דמעות. זה פשוט לא שווה את זה.

    אני מביט לעבר השמים ורואה כיצד הציפורים גומעות את החיים, חותכות את האוויר.  הייתי רוצה להתלוות עם אחת מהן לאיזה יום בשחקים. לראות דברים מנקודת מבטן. בטח הן תוהות על קנקננו, בני האדם. מה הם עושים? לאן הם רצים? האם הם רואים משהו שאנחנו מפספסות? מקום טוב יותר, מעבר להרים?

    הן בוודאי מרחמות עלינו, ששדה הכבידה לא מאפשר לנו לפרוס כנף. באורח המחשבה שלהן זה בטח נתפס בתור מגבלה נוראית. כועסות עלינו כי הן רואות כיצד אנו מחריבים כל חלקה טובה. רואות אותנו צועדים כל יום אל קיצנו עם חיוך רחב על הפנים.

    כמה חבל שאני לא יכול לעמוד מאחורי המילים שלי. לקום כל יום ולהגיד שזה היום הראשון של שארית חיי. לברך על כל רגע שבו יש לי את הזכות להתהלך על פני האדמה. להרגיש כל יום את הטעם של הדברים. שיש תכלית לכל דבר. "הכול הבל הבלים... אין חדש תחת השמש". מישהו חכם אמר את זה, אז מי אני שאתווכח?

    הכול לטובה? שיהיה. הכול לטובה. אנחנו מוקפים בשדות של אמרות שפר. פשוט צריכים ללקט משפט אחד התואם את תחושותינו באותו יום.

    החרב מסתובבת, המצעד ממשיך. בינתיים דברים מתנהלים על מי מנוחות. תנו לספוג את השלווה הזאת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/10 14:14:
      הציפורים האלה... הן די צודקות, לא?
        25/2/10 12:46:


      כפי שאמרת מנסים לחיות מהיום לעוד שעה, אבל גם זו מלחמה בפני עצמה,מי הוא החכם שעוצם את עייניו ולא מציץ אל העתיד?

      ולא תמיד הוא מזמין, מחייך.

      לכן מזדהה עם כל מילה שלך.כתוב מעניין, אך לא נותן פיתרונות:)

        17/2/10 10:45:


      הכסאות פלסטיק האלו לא מלוכלכים תמיד ? :)

      אהבתי.

        26/10/09 16:24:

      פשוט טוב.

      אהבתי מאוד את התיאורים

      :) 

        25/10/09 17:14:

       החיים הם זרם ההרמוניה המחבר את העולם החיצוני עם העולם הפנימי - את המטרה עם הדרך

      המובילה אליה, את המתהווה עם העתיד.

      יש לאהוב את החיים לא משום שהם יפים. היופי הוא רק לבוש, המכסה על המעמקים.

      ניתן לאהוב בנאמנות יותר, לאהוב את החיים המעורטלים ולמצוא יופי אף בכיעורם.

        24/10/09 10:31:

      אהבתי מאוד את הפוסט והתחברתי במיוחד לסיום - כל אחד יבחר לו משפט שמתאים להלך הרוח שלו של אותו היום...אני בוחרת ב"חיוך עושה קסמים" חיוך

      שבת נפלאה ושבוע טוב! 

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין