עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    "היציאה לחופשי"...

    אז הנה אני,כיום(6.7.07),בן 26,שחקן,מתופף,זמר,מנחה,ומתפרנס כיום גם מחלטורות...
    והיום אני עושה עוד דבר חדש-פותח בלוג!

    אבל,הכל התחיל לפני 26 שנה כשנולדתי כחרדי,גדלתי כחרדי,ועברתי המון דברים בדרך לת\"א החילונית(וגם אחרי...)

    אז לפני שאתחיל את הבלוג עצמו (שידבר גם על מאחורי הקלעים(עם הטוב,והרע שבזה) של שחקן יחסית בתחילת הדרך,ואותו כנ\"ל גם לגבי המוזיקה,וגם על הקונפליקטים הרבים בחיי היום יום,ועל ההשפעות והתוצאות של העבר החרדי שלי,ועוד דברים רבים אחרים...)
    אני אקדים בפרקים הראשונים,ואספר את סיפור חיי מהילדות,ועד היום.


    מכיון שהפרקים מסודרים בצורת פוסטים,זה אומר שהם מהסוף להתחלה,לכן עיברו לעמוד הבא והתחילו לקרוא את הפרק הראשון בתחתית העמוד.

    קריאה מהנה...



    פרק 12:ה"גנרלית"ה"פרימיירה" ההתרגשות וההתגברות

    21 תגובות   יום רביעי, 29/8/07, 16:28

    שלום לכולם.

     חזרתי מחודש המילואים,והגיע הזמן לכתוב סוף סוף את הפרק החדש...

     (פרק 12)

     הגיע הערב הגדול! ערב ה"חזרה הגנרלית". 

    החזרה הגנרלית היא למעשה ההצגה הראשונה,שבה יש כבר קהל. 

    הגענו בבוקר לתאטרון,והתחלנו בחזרות קטנות,וב"ראנים". "ראן תאורה" "ראן סאונד" "ראן שחקנים" וכו'.

     היו שם כולם,מאנשי הסאונד והתאורה,ועד למלבישה,מעבד המוזיקה,בימאי כותב ועוד... 

    ההתרגשות הייתה גדולה. 

    הרגשתי שסוף סוף הולך ומתקרב הרגע שבו אני אעלה על הבמה,מול הקהל,ואשחק בהצגה שהיא בעצם פרי יוזמתי,ויוזמתו של מנחם לאנג,במיוחד לאור העובדה שהמחזה נכתב ע"י יהושוע סובול,בהשראת סיפור חיינו. 

    ככל שהשעות חלפו,ההתרגשות גברה,ואיתה אף הפחדים. פחדים שנבעו מהעובדה שרוב שחקני ההצגה הם שחקנים מוכרים ובעלי ניסיון,ואני לא.

     ואז הגיע הערב.

     צלצול ראשון,צלצול שני,הקהל כבר ממתין,ועוד מעט צלצול שלישי,וההצגה מתחילה.

     הרגשתי שהלב שלי פועם במהירות רבה מאוד,וחשתי רעד קל בגופי. התחלתי לעשות תרגילי נשימה,ומתיחות,אך זה לא עזר כלל... הפחד רק הלך והתגבר.

     יהושוע שקלט את מצבי,ניגש אליי,שם יד על כתפי,ונתן לי "שיחת הרגעה"... 

    השיחה עזרה,והפחד והחרדה, ירדו במעט,אך עדיין לא עברו לגמרי. 

    ואז,מנהל ההצגה,עוז,נכנס לחדר ההלבשה,והודיע על"צלצול שלישי".

     התחילה ההצגה. צליל ארון הספרים שמתהפך לו,וצעקותיה של אסתר "נחמן,נחמן,איפה אתה" הגיעו לאוזניי במעורפל. 

    התחלתי לספור את השניות עד לעלייתי על הבמה. 

    ואז,ממש במעורפל,אני שומע את סוף הסצנה הראשונה,ומבין שממש תכף מגיע הרגע שבו אני עולה לבמה.

     הפחד שוב התגבר,ואף הפך לסחרחורת.

     סחרחורת גדולה מאוד,ותחושת עירפול. 

    אמנם עזבתי את הציבור החרדי,ואת הדרך החרדית,אל בלי שום קשר לכך,אני אני מאמין שיש מישהו,או משהו, שמנהל את העולם,וזה לא משנה אם קוראים לזה אלוהים, או כל דבר אחר,אבל הוא קיים.ומכיון שאני מאמין בזה,יצאה לי מתוך תחושת הפחד והערפול תפילה אליו,שיעזור לי,ושייתן לי את הכוח להתגבר.

     תו"כ התפילה,הגיע ה"קיו" שלי לעלות לבמה. 

    נכנסתי לבמה בדמות של חיים החרדי שחי חיים כפולים,תו"כ שירת "ואף הוא".

     בזוית העין קלטתי את הקהל שיושב וצופה ופתאום, בבת אחת, ,כל תחושת ההתרגשות והפחד,הפכה לתחושת הנאה,וביטחון עצמי!!

     כך התנהלו כל הסצנות שלי,וכן כל שאר ההצגה.

     קשה לי מאוד לתאר את תחושת הסיפוק שחשתי,בעת שהקהל קם ממקומו,מחא כפיים,והריע,בעת ה"השתחוויה".

     פשוט תחושה טובה ונפלאה,של סיפוק,הנאה,אושר,ועוד... לאחר ההצגה,חלק גדול מהקהל ניגש אלינו,כדי ללחוץ ידיים,וכדי לספר לנו עד כמה נהנו.

     וכך חלפו להםהימים,ועברנו עוד מס' הצגות,עד שהגיעה  ה"פרימיירה".

     לפרימיירה הגיעו עיתונאים,מבקרים,רכילאים,צלמים,אנשי תאטרון,מוזמנים,ואפילו פוליטיקאים( כמו זוג החברים אהוד אולמרט,וטומי לפיד.) 

    גם אחרי ההצגה הזאת,התגובות היו אוהדות מאוד,וגם כאן נגשו אלינו אנשים מהקהל כדי להחמיא,ולהודות.כולל אנשים מכובדים מאוד...

     אבל,כמו ההנאה הרבה ותחושת הסיפוק הגדולה,כך הגיעו "סתירות הלחי" הראשונות שלי...

     הראשונה:

    מכל סוכנות השחקנים שהגיעו להצגה,דווקא מהסוכנות שהייתי "מיוצג" בה,של יואב גרוס,לא הייתה אף נציגות,ואפילו שיחת טלפון לא קיבלתי.

      

    השנייה: 

    למרות שאת הדמויות הראשיות מנחם ואני גילמנו,ולמרות שכל ההצגה הזאת לא הייתה קיימת בכלל,לולא מנחם ואני,גיליתי שאת אנשי התקשורת מעניינים אך ורק חבריי לקאסט, ה"סלבריטאים",וכה רב היה העלבון,כשצלם של מגזין ידוע ביקש ממני לזוז הצידה,כדי שיוכל לצלם אותם... 

    סטירת הלחי השלישית הייתה כשגיליתי שלמרות שהקהל כ"כ נהנה,עדיין רוב הביקורות קטלו את ההצגה.(למרות שגם היום אחרי 100 הצגות,עדיין יש ביקוש רב להצגה,ותגובות הקהל אוהדות במיוחד.) 

    הסטירות האלה,לא גרמו לי ליאוש,אלא להפך, גרמו לשאוף לקבל כבר את החשיפה שלי,כדי לקדם את עצמי ואת הקריירה שלי.

     החלטתי בתור צעד ראשון לעזוב כמה שיותר את יואב גרוס,ולעבור לסוכנות שחקנים רצינית. 

    אבל,בעקבות תירוצים שונים,והסברים מגומגמים מצד סוכנת השחקנים של יואב גרוס,החלטתי לתת להם עוד צ'אנס... 

    ואז לאחר מס' חודשים שבהם לא זז כלום,ושבהם הרגשתי שאני צריך לרדוף אחריהם כדי שיבואו לראות את ההצגה,וכדי לקבל את הכסף שמגיע לי בזמן, החלטתי לעזוב,ולעבור לסוכנות שחקנים רצינית יותר.

     כשנזכרתי שניגשה אליי סוכנת השחקנים לבנה חכים בפרימיירה,ואמרה לי שמאוד נהנתה מהמשחק שלי,החלטתי לפנות אליה. 

    התקשרתי לסוכנות שלה,ונקבעה לי פגישה איתה. 

    הגעתי למשרדה,לפגישה,שבסיומה החלטתי שאני רוצה להיות מיוצג אצלה.(אגב,גם היום,אחרי מאה הצגות ויותר,עדיין יואב גרוס מקבל כל חודש וחודש 10 אחוז מהמשכורת שאני מקבל על ההצגה,מהתאטרון).

     הצטרפתי לסוכנות של לבנה,והחלטתי שהגיע הזמן לפעול כדי להתקדם,וכדי להיות שחקן,עובד,עם קריירה מצליחה. 

    החלטתי ביחד עם מנחם ליזום ביחד כל מיני פרויקטים אומנותיים,ובמקביל קיבלתי הצעה מבימאי התיאטרון אבי מלכה,להחליף את השחקן הראשי הפורש,בהצגת הילדים (שלא מביישת אפי' הפקה של תאטרון רפרטוארי גדול...) "הפיל שרצה להיות הכי".

     קיבלתי שבועיים בלבד כדי ללמוד המון המון (אבל המון!...)טקסט בע"פ,+שירים,ואפי' כוריאוגרפיה...לא היה לי מושג איך בדיוק אני אמור ללמוד את כל זה בזמן כ"כ קצר,אך להפתעתי הצלחתי...

     במקביל,הצטלמתי לפרסומת בערוצים 2 10 ו24,והתחלתי ללכת סוף סוף לאודישנים רציניים.

    בנוסף,החלטתי ביחד עם מנחם ליצור ערב תרבותי שמיועד לבתי ספר,קיבוצים,בתי אבות,מתנ"סים,וכו' שבו אנו מספרים את סיפור חיינו כולל הצטלבות דרכינו, ושרים שירים שגדלנו עליהם,וקטעי חזנות,בליווי קלידן. 

    אבל,את האהבה שלי למיקרופון ולהנחיה לא יכולתי לעזוב,והמשכתי להנחות אירועים גדולים יותר,וגדולים פחות,כולל אירועים ממותגים. 

    החלטתי שאני רוצה כבר להגשים את החלום שלי לקבל תוכנית טלוויזיה משלי,שאני מנחה אותה,והתחלתי לעבוד אף על זה. ואז,כשהרגשתי שאני ממש לפני "הפריצה הגדולה",פרצה מלחמת לבנון השנייה,שבעקבותיה הגיע אליי  ה"צו 8". המשך בפרק הבא...   

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/4/09 19:18:


      נראה לי שחלק מהכיף בלהיות שחקן זה שכל פעם מחדש יש את ההתרגשות המדהימה הזאת לפני שאתה עולה לבמה...

      ובדרך שתיארת את זה כאן במילים- נלחצתי אף אני יחד איתך...

      :-)

        1/12/08 15:39:

      ממש מרתק!

      הסיפור שלך מאוד מעניין.

      כל הכבוד לנחישות ולשאפתנות.

      צריך הרבה כוחות נפש כדי לעשות את כל הדרך הזו!

        23/10/07 19:08:

      הווו שלום לך!

       

      טוב שיש קפה דה מרקר...

       מחייך

       

      מין הסתם אתה מכיר את הנושא הרבה יותר מהמבקרים שחיים בבועה של עצמם...

       

      כיף לקבל ביקורת אמיתית.

       

        23/10/07 18:18:

      היי, כפרעלייך.

       

      לא מעניינות אותי הביקורות, שיזדיינו כולם...

      ראיתי את ההצגה והיא מדהימה בעיניי. היא לא עוסקת "ביציאה לשאלה", נושא לעוס בתרבות על כל גווניה וביטוייה, אלא בחיי ה-"אנוסים", אלה שחיים בין שני העולמות, הדתי והחילוני.

      זו תופעה שבוודאי היתה קיימת מאז המצאת האלוהים (היהודי-החרדי-דתי), אך צברה תנופה בשנים האחרונות. תוצר של התפתחות הטכנולוגיה, חיים מערביים, אמריקניזציה, עידן הפוסט.. ועוד. אין כאן המקום להאריך, זהו נושא שבהחלט ראוי לידון בהרחבה. אין כמעט, אסתכן ואומר כי אין כלל, ביטוי לתופעה הזו בתרבות הישראלית. ובהקשר זה, ההצגה ייחודית ומיוחדת. ככלל - ישראלי מצוי אינו מכיר את הגוון האפור, ובפרט - בעולמות תוכן בהם אינו מעורה כלל ועיקר. חילוני (וגם דתי) המגיע לצפות בהצגה מצפה לחוייה מסויימת, זו שהוא מכנה: "יציאה לשאלה", ומקבל משהו אחר לגמרי - תופעה הזויה ומטורללת שאינו מכיר, ולא מאמין שהיא קיימת. זו הצגה למביני עניין ולחדי הבחנה, ולכן קח את הביקורות בע"מ... בראש ובראשונה הן מעידות על בורותם של המבקרים, ולא חלילה בפגם כלשהו בהצגה, שהיא כאמור יותר ממשובחת.

       

       

      ואיפה ימי גורדון העליזים? מזל שיש קפה...

      ולאן שלא תלך, שיהיה המון המון בהצלחה,

       

      ישראל זעירא (קליין)

       

       

       

        3/9/07 23:42:

       

      צטט: dananda 2007-09-03 19:55:23

      ירוק ממני, בלי עמלות ומיני הפרשות.

      כמו שספרתי לך ראיתי את ההצגה ואהבתי מאוד.

      ומדהימה ומעוררת השראה לרבים הדרך בה הלכת עם האמת והאהבה שלך. 

      סופרסטאר 

      תודה.(את בטוחה שאת לא רוצה איזו עמלה,או הפרשת חלה?...)

        3/9/07 23:41:

       

      צטט: marimar 2007-09-03 19:28:30

      נדב,

       

      קראתי ברצף את הבלוג שלך, מהפוסט הראשון ועד האחרון...

       

      במילה אחת: מרתק

      בשתי מילים: כוכב ירוק.

       

      מחכה להמשך וכוכב ממני...

       

       

      ברוכה הבאה,ותודה על על שתי המילים ...

        3/9/07 19:55:

      ירוק ממני, בלי עמלות ומיני הפרשות.

      כמו שספרתי לך ראיתי את ההצגה ואהבתי מאוד.

      ומדהימה ומעוררת השראה לרבים הדרך בה הלכת עם האמת והאהבה שלך. 

      סופרסטאר 

        3/9/07 19:28:

      נדב,

       

      קראתי ברצף את הבלוג שלך, מהפוסט הראשון ועד האחרון...

       

      במילה אחת: מרתק

      בשתי מילים: כוכב ירוק.

       

      מחכה להמשך וכוכב ממני...

       

       

        2/9/07 06:46:

       

      צטט: בריג'יט ג'ונס 2007-08-30 01:34:36

      ייבשת אותי חודש,שמחה שחזרת

      אפשר לבקש פרקים יותר ארוכים?

      אני קוראת כל פרק שלך בנשימה אחת קצרה.

      התגעגעתי

       

      אני שמח שהתגעגת,כי גם אני התגעגעתי...

       

      תודה על הכוכב.

        31/8/07 16:21:

       

      צטט: בתאל 2007-08-30 20:49:14

      הי נדב

      כרגיל אחלה פוסט.

      שמחה שחזרת.

      אני חושבת ששכחת רק פרט אחד חשוב

      מה שם ההצגה, היכן ניתן לראות אותה

      פרטים כאלה. לאנשים שירצו לראות את ההצגה

      כמוני

       

      תודה.

       

      ההצגה נקראת" כל נדרי",וכרגע היא שייכת לתאטרון הרצליה,אך מין הסתם אנחנו מופיעים בכל רחבי הארץ.

       

      כרגע אנחנו בפגרה,גם בגלל העובדה שאחת השחקניות ילדה שלשום בת...

        31/8/07 16:19:

       

      צטט: ruthey 2007-08-30 13:18:29

      נדב

      הצלחת להעביר את ההתרגשות לפני ההצגה גם אלי.

       

      אם יש את ההצגה באיזור הדרום, קרי - אשקלון, קרית גת וכו' בבקשה תיידע אותי, ואז אעלה לבמה אך ורק בשבילך.

       

      תודה.

       

      ברגע שנופיע באיזורך,אני אעדכן אותך אישית.

        31/8/07 16:18:

       

      צטט: לירז רחמין 2007-08-30 13:01:56

      יואב גרוס.. שמעתי עליו... הרבה דברים לא טובים.. שילך כפרות הכסף של ההצגות.. אם זה מה שעושה לו טוב...

      כוכב.. ממני 

       

      כן,אני מניח ששמעת עליו...

       

      אני לא היחיד שנכווה ממנו...

       

      תודה על הכוכב.

        30/8/07 20:49:

      הי נדב

      כרגיל אחלה פוסט.

      שמחה שחזרת.

      אני חושבת ששכחת רק פרט אחד חשוב

      מה שם ההצגה, היכן ניתן לראות אותה

      פרטים כאלה. לאנשים שירצו לראות את ההצגה

      כמוני

       

        30/8/07 13:18:

      נדב

      הצלחת להעביר את ההתרגשות לפני ההצגה גם אלי.

       

      אם יש את ההצגה באיזור הדרום, קרי - אשקלון, קרית גת וכו' בבקשה תיידע אותי, ואז אעלה לבמה אך ורק בשבילך.

        30/8/07 13:01:

      יואב גרוס.. שמעתי עליו... הרבה דברים לא טובים.. שילך כפרות הכסף של ההצגות.. אם זה מה שעושה לו טוב...

      כוכב.. ממני 

        30/8/07 12:10:

      וואי,איזה כיף!!

       

      תדעו לכם שכבר לפני יומיים כתבתי פוסט,ואז, ממש בסוף נלחץ לי בטעות "לדף הקודם",וכשמיד חזרתי לפוסט הוא כבר לא היה קיים.

       

       מסתבר שהיה שווה לי אתמול לכתוב מההתחלה...

        30/8/07 01:34:

      ייבשת אותי חודש,שמחה שחזרת

      אפשר לבקש פרקים יותר ארוכים?

      אני קוראת כל פרק שלך בנשימה אחת קצרה.

      התגעגעתי

        29/8/07 19:17:

      חזרת

      איזה כיף

      אני חושבת שהדרך שלך מדהימה ומעוררת השראה

      יאללה עוד פרק

        29/8/07 18:52:

      שמחה שחזרת,

      מחכה כבר לפרק הבא :)

       

      הצלחתי [בקלות]  להתחבר לפחדים, לרגעים המשמחים...

       

        29/8/07 17:42:

      welcome back

      אחלה פוסט- מחכה להמשך...

        29/8/07 16:51:

       

       

      איזה כיף להיות הראשון שמגיב לפוסט שלך.

      קודם כל התגעגענו. כל כך הרבה זמן היית במילואים.

       

      דבר שני הפוסט נורא מעניין, כרגיל. בעיקר חשתי את העלבון שלך (למשל כשלא הגיעו ליואב גרוס), וכן כשחיפשו את הסלבס ולא מי שבאמת עשה את ההצגה.

      לפעמים צריך לנשוך את השפתיים, ולהמשיך הלאה. לצאת מזה מחוזקים. ונראה לי שזה מה שעשית. המשך הלאה, תקרא את הביקורות אבל קח אותן בפרופורציה.

       

      ומחכה לפוסט ההמשך, כמובן.

      פרופיל

      נדב סגל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין