עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    רציף ששון

    4 תגובות   יום ראשון, 18/10/09, 23:19

    רציף ששון - איזה סירחון ! 

    עמוס נבו

    ביקרתי ברציף ששון בשנת 2000, וכתבתי את הרשימה לאחר הטבח בבית חב"ד במומבאי, בנובמבר 2008. 

    בבקר סגרירי לפני עלות השחר, צעדתי לכיוון הרציף, שנבנה במאה ה-19 בידי בנו של היהודי הבגדדי הנודע דוד ששון. ה'לונלי פלנט' ממליץ עליו: 

    "מקום של פעילות ערה וריח צורב, עם עלות השחר (5 לפנות בקר), כאשר נשות קולי מכפרי הדייגים, לבושות בשלל צבעים, ממיינות את שלל הדגה שנפרק מספינות הדיג העוגנות ברציף".

    "ריח צורב" הוא ניסוח עדין למה שבאמת קורה ברציף – סירחון דגים בלתי נסבל. 

    עוד לפני שנגלה הרציף לעיניי, הכה ריח הדגים באפי, וככל שהתקרבתי הלך הריח והעצים. באפלולית הרחוב הריק, טופף מולי סבל קולי צעיר וסל נצרים על ראשו. יחף, חצי גופו העליון חשוף, הדהוטי הצבעוני שלו מקופל כלפי מעלה ומהודק למותניו, חושף את ברכיו וירכיו. הריח שהדיף הסל לא השאיר מקום לספק – דגים! אחריו עברו על פניי סבלים נוספים, נושאים את מרכולתם אל סוחרי הדגים בשווקים. כולם נראו דומים באור הקלוש של השחר העולה, ורק סלי הנצרים שעל ראשיהם, בגדלים ובצבעים שונים, הבדילו ביניהם. כולם היו צעירים לא גבוהים, חשופי חזה, שחורים ויחפים, וכולם מדיפים אותו ריח חריף של דגים.

      

    כשהגעתי לרציף בוססו סנדליי בבוץ, ול"ריח הצורב" באף נוספה חגיגה של צבעים בעיניים. מאות נשי קולי פוטטות, לבושות בסארים בגוני צהוב, כתום, בורדו וחום, וחולצות קצרות בצבעים תואמים - חלקן כבר עובדות וחלקן עומדות חבורות, חבורות, מחכות לשיבוצן בעבודה.

    חבורה אחת של נשים שעמדה נבדלת מן האחרות, צדה את עיני. הן לבשו חצאיות ולא סארי, ומעל החולצה החושפנית לבשו מקטורן קצרצר משובץ במכיתות מראה נוצצות. חלקן אף נשאו מראה מלבנית קטנה במסגרת בד, תלויה כעדיליון על החזה.

    בכל בקר מגיעות נשות הקולי לעבודה מכפרי הדייגים באיים של מפרץ מומבאי. במשך דורות הן התמחו במלאכת מיון הדגים לפי גודל וסוג, וסודות המקצוע עוברים בין הנשים מדור לדור. כיתר תושבי האיים, הן מצאצאי הילידים שנכבשו בפלישת השבטים האריים להודו, באלף השני לפני הספירה. הילידים נבדלים מן הארים הכובשים בצבע עורם – הם הרבה יותר שחורים – ובמעמדם. הם משתייכים לקסטות הנמוכות ביותר, ומבצעים את כל העבודות המלוכלכות - והעבודה ברציף ששון מלוכלכת, מלוכלכת ומסריחה מאד! 

    בהדרגה שובצו כל הנשים בעבודה ועתה הן ישבו בשורות ארוכות, ארוכות, על הרציפים. ליד כל אחת מהן הוצב סל גדול מלא בדגים שזה עתה נפרקו מן הספינות הצבעוניות העוגנות ברציפים, ומספר סלים קטנים יותר, שלתוכם היו משליכות את הדגים הממוינים. הנשים עבדו בזריזות ובמיומנות. הסלים הגדולים התרוקנו, והסלים הקטנים התמלאו, והסבלים התרוצצו ללא הרף בין השורות, הביאו סלי דגה חדשים למיון ולקחו את סלי הדגים הממוינים. הסלים הממוינים נשקלו, ומיד הועמסו על ראשי הסבלים שהובילו אותם לשווקים.

    והריח - הסירחון - בל יתואר וקשה מנשוא. 

    הצטערתי שבאתי.... בסנדלים. ככל שהתקדמתי העמקתי לבוסס בעיסה הבוצית הרוויה בקשקשים, וכל פסיעה השמיעה קול בעבוע – פלופ, פלופ. הבוץ עטף את כל כף הרגל וחדר אל בין הבהונות – ממש לא נעים! האם אוכל אי פעם להיפטר מן הלכלוך והסירחון?  

    שחפים ריחפו מעל הרציף, מצווחים בקולי קולות, ומנסים לגנוב דג פה ושם, אך בדרך כלל מסתפקים בפסולת שהושלכה מן הרציפים לים. הנשים היו מלהגות בעת העבודה, מחליפות ביניהן הערות משעשעות וצוחקות בקול. חלקן היו מפזמות לעצמן פזמונים פופולאריים מסרטים בוליבודיים, שהיו מושמעים בכל מקום – ברדיו, ברמקולים בשווקים, ובדוכני הרוכלים.

    קרן שמש בודדת הפציעה מבין קרעי העננים, וריצדה על המראות המשובצות במקטורני הנשים. זהרורי האור והסירחון, בשילוב צווחות השחפים וקולות השיחה והשירה, יצרו אווירה הזויה שלא מן העולם הזה. לא תיעדתי את התמונה  - השלטונות אוסרים לצלם במקום – אך היא נשארה חרוטה בזיכרוני. 

    לאחרונה שבה תמונת הרציף וצפה מנבכי הזיכרון. אל המראות, הקולות והסירחון, נוסף גם ריח דם. הטרוריסטים שביצעו את הטבח הנורא במלונות ובבית חב"ד ברובע קולאבה במומבאי, נחתו מן הים ברציף ששון! 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/10/09 09:44:
      תודה, מיכל. אכן הזוי!
        20/10/09 09:15:
      תודה על תיאור מדהים ומוחשי של מקום הזוי מעולם אחר.
        20/10/09 00:41:

      צטט: *maharani* 2009-10-19 20:54:01

      עצובה ההשראה לכתיבה, היום של הטבח לא יימחה מזכרוני לעולם, יהי זכרם ברוך!

      ואתה כותב נפלא...מעביר את הצבעים והריחות...התענגתי על הכתיבה.

      תודה.

      תודה על הפירגון.

      אם הצלחתי להעביר, ולו במעט, את סצינת ההתרחשות, החוזרת על עצמה מדי בקר - זה שכרי.

      כל טוב, עמוס.

       

        19/10/09 20:54:

      עצובה ההשראה לכתיבה, היום של הטבח לא יימחה מזכרוני לעולם, יהי זכרם ברוך!

      ואתה כותב נפלא...מעביר את הצבעים והריחות...התענגתי על הכתיבה.

      תודה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין