עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    שכיר עט

    רעיונות והערות על מה שניתן לתקן וכיצד.
    ועוד על דברים שמעניינים אותי ותקוותי שגם אתכם.

    ארכיון

    0

    כאב השיבה הביתה

    9 תגובות   יום שבת, 17/10/09, 11:27
    לעתים קרובות אנחנו שומעים אנשים מבוגרים מהללים את הזמנים שהיו. איך פעם כולם השאירו את הדלת פתוחה, כולם הכירו את כולם, יכולת להיכנס לשכנה ולבקש כוס סוכר, כוס קמח, חפוז. שלא כמו היום שלאנשים אין נימוס בסיסי. מישהו דופק לך את המכונית ובורח. פעם אם מישהו היה דופק לך את החמור ישר היית הולך לסוטה של העיירה.

     

    דבר אחד הם שכחו האנשים האלו שאולי לא היה חרא של כלבים על המדרכות כי לא היו מדרכות. היו פחות פושעים כי היו פחות אנשים הם גרו רחוק זה מזה והיה פחות מה לגנוב להם. לא צלצלו אליך כל מיני משווקים טלפונים בגלל שלא היה להם למי לצלצל או שהם עדיין חיכו לקו. אכן היה שמח באותן עליות ראשונות שניות שלישיות וכו' רק כמה חלוצים נאלצו לחלות בקדחת בטיפוס וכל מיני מחלות שכיום אנחנו נוסעים למזרח הרחוק כדי לייבא אותן. כמו שאמר יאצק: "כל יום ייבשנו ביצות. שתינו אותם בקשית, ביצה רכה ביצה קשה. שתיים שלוש ביום" או כדברי המערכון של כוורת "רצינו לעזוב אבל לא היה מה לעזוב".

     

    אבל שמזדקנים כל מיני דברים לא עובדים כמו פעם אז נעים להיזכר במה שהיה פעם, כי הזיה על זמנים שהיו היא כמו הזיה על מין,  יותר טוב הדבר האמיתי אבל אם אין ברירה... ואולי זה משבר הערכים כפי שנאמר בשיר "אני שוכב לי על הגב": "עכשיו כשלא נשאר יותר/ במה להאמין/ אני שוקע לעתים/ בהזיות על מין" ותודו שאריאל זילבר של "אני שוכב לי על הגב" טוב יותר מהיום. נקודה לזכות הנוסטלגיה.

     

    נוסטלגיה אינה משמשת רק להיזכר בזמנים טובים שהיו, שלמרות העוקצנות שלי היו בהם הרבה דברים טובים, אלא גם להדגים כמה אתה טוב יותר מאלו שכיום. כמה קל וטוב לאלו שכיום וכמה אתה סבלת.

    והנה עיבוד לקטע שבסרטון הווידאו  למעלה שמציין אגב 40 שנה למונטי פייתון (ומה זה עם לא נוסטלגיה?):

     

    - החיילים של היום עם הטלפונים שלהם וההורים שמתערבים. אנחנו בגולני היו לנו יוני דואר ששלחנו איתם מסרים הביתה ואם לא צדו אותן בזים או ציידים ההורים היו מקבלים את המכתב.

     

    - בצנחנים היינו כל כך רעבים שאם הייתה לנו יונה היינו אוכלים אותה. אנחנו לפני הטירונות לקחנו מהבית שתי קופסאות שימורים עם חוט ומתחנו את החוט עד הבסיס והיינו מדברים הביתה דרך קופסת השימורים.

     

    - בשריון אנחנו היינו הולכים לפינה עומדים בזווית וצועקים כדי שההד יגיע בזווית הנכונה הביתה.

     

     - אצלנו בתותחנים היה אותו דבר אבל אילצו אותנו לצעוק הביתה ליד התותחים כשהם יורים בסוף הטירונות הלכו לנו מיתרי הקול.

     

    - כל התלונות האלו על טרטורים אתם יודעים מה אנחנו בגולני סבלנו. היו מעירים אותנו המ"כים בירי של מאגים. מריצים אותנו מסביב לבסיס קושרים אותנו בשרשרות ברזל לעץ ומכים אותנו עם קתות ובזנ"טים. לבית יצאנו בזחילה אינדיאנית כאשר המ"כים יורים לנו מעל לראש.

     

    - מותרות! בצנחנים היינו נופלים מתים מעייפות על השק שינה ונרדמים תוך 5 דקות, דקה אחרי היו מעירים אותנו בזריקת רימונים, ירי לאו, RPG וררנ"טים. היו מכריחים אותנו לזחול על גדרות תיל אחר כך שכבנו על מגרש המסדרים וגדוד שלם רץ עלינו. העלו אותנו על מטוס דקרו אותנו ברובים מכודנים וביצענו צניחת לילה ללא מצנח. הביתה יצאנו שאלו שנשארו שבת בועטים אותנו עד הבית.

     

    - נופש! בתותחנים שהיינו במקלחת סוללה שלמה של 175 מ"מ ירתה למקלחת פגזים נפיצים שקמנו מההריסות לבשנו אפודים וקסדות וזחלנו עירומים על חצץ. אחר כך עשינו תרגיל ירי. כל חיל בתורו שימש כחוטר לניקוי הקנה. את הפגזים סחבנו בשיניים ודחפנו אותם עמוק ללא עזרת ידיים ורגליים. עם אותו איבר השתמשנו כדי להחליף חוליות בזחל. לבית ירו אותנו מתותח 155 מ"מ אבל כיוון שהטווח לא היה מספיק היינו צריכים ללמוד איך להתרסק על מכונית שנוסעת לעיר שלנו.

     

    - מלון חמישה כוכבים! בשריון שהגענו היינו צריכים לחפור עם הפה שוחות ששם גרנו. העברנו עפר מפה לפה וגרסנו סלעים בשיניים. לישון לא נתנו לנו וכדי להתקלח השתנו אחד על השני ושני על האחד. טנקים לא היו לנו הרכבנו אותם מחתיכות פחים שהביא לנו הרס"פ. הקנה שהביאו לנו היה ללא חור עשינו חור על ידי המסה ברוק והוצאת הפלדה עם הציפורניים. בטנק לא היה מנוע אז גררנו את הטנקים בשרשראות שמחוברות לעור של הגב שלנו. לאחר שחזרנו לבסיס שכבנו בשוחות והמפקדים דרסו אותנו עם נגמ"שים. לבית יצאנו רק פעם אחת אבל כל אחד לקח אתו טנק הביתה ואם הטנק חזר עם שריטה בצבע הוא היה עושה את כל הטירונות מחדש.

     

    - הטירונים של היום הם לא יודעים איזה חיים קלים יש להם. אם היינו מספרים להם על הטירונות שלנו הם לא היו מאמינים.

     

    * הכותרת היא תרגום מילולי מיוונית של המילה נוסטלגיה

     

    אתרים בנושא נוסטלגיה

    אתר נוסטלגיה אונליין


    אולדיז משחקים מחשב ישנים

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/11/09 10:45:
       תודה לדניאל על המבט המפוכח שלך לגבי "נוסטלגיה". נהניתי ביתר לקרוא. תודה נוספת על המצגת המרתקת על הסמינר המטייל שערכתם.

      מוסיפה קריצה קטנה

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=1301906

       

       

       

       

      צטט: d-schiffer 2009-10-19 22:57:53

      אני ממש זקן (חגגתי לפני שבוע 84) כך שאני יכול לדבר מתוך נסיון.

      אני משוכנע שאף פעם לא היה כל כך טוב כמו היום.

      בילדותי ובנעורי - חוץ ממלחת העולם האיומה והשואה, היה בארץ באופן ממוצע עוני רב. אנשים באו מחו"ל, הקימו מפעלים ורבים רבים פשטו את הרגל. שכירים קבלו את שכרם בפיגור של חדשים. כל בתי הספר היו פרטיים. לבתי הספר הממשלתיים (של המנדט) הלכו רק ערבים. אני זוכר שהורי שלמו את שכר הלימוד תמיד בפיגור של חודש חדשיים, והמורים קבלו שכר בפיגור של עד חצי שנה.

      אכן יכולת להשאיר את הדלתות לא נעולות כי לא היה מה לגנוב.

      מה שנכון שלא היה הקיטוב האיום של היום, אבל כמעט כולם היו מה שהיום היינו קוראים מתחת קו העוני.

      תוחלת החיים היתה בערך 55 - 60 שנה. היו המון מחלות זיהומיות שלא היה להם מרפא.

      אני יכול להמשיך עוד כמה עמודים.

      אכן יש דברים שבשבילי הם נוסטלגיה ואני מתרפק עליהם. שירי ארץ ישראל. המערכונים של הגשש החיור (אם כי זה בתקופה הרבה יותר מאוחרת.) להיטים מימי ילדותי ונעורי (אני נורא נהנה כשאני מוצא אותם בגוגל). וכמובן שאני מתגעגע לסבא שלי שהיה דמות מאד דומיננטית בחיי בילדותי ונעורי המוקדמים, והרבה ממה שאני יודע היום למדתי מהשיחות אתו.

      לפני שבוע השתתפתי בטיול-סמינר של ה"מכללה לתרבות יהודית" בחיפה. כשחזרתי ערכתי כתבה על בסיס הצילומים הדיטיגליים שצילמתי ועל סמך מה ששמענו מהמדריך בטיול והמרצים בסמינר והעליתי אותה לרשת.

      קודם כל לפני כמה עשרות שנים לא יכולת לחלום על טיול כזה. צילומים היית מוסר לפיתוח ומקבל כעבור מספר ימים. אולי יכולת לצלם שקופיות ולהזמין כמה חברים לצפות בהם, אבל מצגת שתשלח לינק אליה לכל 100+ המשתתפים בטיול לא היה אפילו בחלום.

      http://www.d-schiffer.de/miklala/galil2009/indexm.htm

       

      אם מישהו יגיד לכם שלא היתה אז שחיתות - אל תאמינו. אני חושב שהפקידים והפוליטיקאים של היום יכולים לקחת שעור בשחיתות מימי מפא"י העליזים.

      אני לא רוצה להמשיך אבל כמובן שכשהייתי צעיר הגוף שלי תפקד יותר טוב.

      אז לילה טוב לכולם

      ברברתי ממש כמו איש זקן.

       

       

       

       

        20/10/09 02:11:

      דניאל היקר, המגיב מעליי,

      כתבת כל כך יפה!

      מסכימה עם כל מילה

      אני לא מקנאה בדור הוריי וקודמיהם, מעריצה אותם על מה שעברו, והבת שלי סיכמה פעם "אמא, כמה טוב שאנחנו לא חיים בשואה!"

      מסכימה.

      אני באמת מדברת יותר על העובדה ש

      למשל מספר האנשים הלוקים בדכאון רק הולך וגדל.

      זו תוצאה ישירה של הניכור החברתי והאישי בחברה.

      בנוסף האיומים מבחוץ, שלא נדע, הכרזות על השמדה או שפעת החזירים לא נעלמו לגמרי, רק נקווה שיש לנו את היכולת והכוחות, מדינה וצבא והנהגה שמגנים עלינו...

        19/10/09 22:57:

      אני ממש זקן (חגגתי לפני שבוע 84) כך שאני יכול לדבר מתוך נסיון.

      אני משוכנע שאף פעם לא היה כל כך טוב כמו היום.

      בילדותי ובנעורי - חוץ ממלחת העולם האיומה והשואה, היה בארץ באופן ממוצע עוני רב. אנשים באו מחו"ל, הקימו מפעלים ורבים רבים פשטו את הרגל. שכירים קבלו את שכרם בפיגור של חדשים. כל בתי הספר היו פרטיים. לבתי הספר הממשלתיים (של המנדט) הלכו רק ערבים. אני זוכר שהורי שלמו את שכר הלימוד תמיד בפיגור של חודש חדשיים, והמורים קבלו שכר בפיגור של עד חצי שנה.

      אכן יכולת להשאיר את הדלתות לא נעולות כי לא היה מה לגנוב.

      מה שנכון שלא היה הקיטוב האיום של היום, אבל כמעט כולם היו מה שהיום היינו קוראים מתחת קו העוני.

      תוחלת החיים היתה בערך 55 - 60 שנה. היו המון מחלות זיהומיות שלא היה להם מרפא.

      אני יכול להמשיך עוד כמה עמודים.

      אכן יש דברים שבשבילי הם נוסטלגיה ואני מתרפק עליהם. שירי ארץ ישראל. המערכונים של הגשש החיור (אם כי זה בתקופה הרבה יותר מאוחרת.) להיטים מימי ילדותי ונעורי (אני נורא נהנה כשאני מוצא אותם בגוגל). וכמובן שאני מתגעגע לסבא שלי שהיה דמות מאד דומיננטית בחיי בילדותי ונעורי המוקדמים, והרבה ממה שאני יודע היום למדתי מהשיחות אתו.

      לפני שבוע השתתפתי בטיול-סמינר של ה"מכללה לתרבות יהודית" בחיפה. כשחזרתי ערכתי כתבה על בסיס הצילומים הדיטיגליים שצילמתי ועל סמך מה ששמענו מהמדריך בטיול והמרצים בסמינר והעליתי אותה לרשת.

      קודם כל לפני כמה עשרות שנים לא יכולת לחלום על טיול כזה. צילומים היית מוסר לפיתוח ומקבל כעבור מספר ימים. אולי יכולת לצלם שקופיות ולהזמין כמה חברים לצפות בהם, אבל מצגת שתשלח לינק אליה לכל 100+ המשתתפים בטיול לא היה אפילו בחלום.

      http://www.d-schiffer.de/miklala/galil2009/indexm.htm

       

      אם מישהו יגיד לכם שלא היתה אז שחיתות - אל תאמינו. אני חושב שהפקידים והפוליטיקאים של היום יכולים לקחת שעור בשחיתות מימי מפא"י העליזים.

      אני לא רוצה להמשיך אבל כמובן שכשהייתי צעיר הגוף שלי תפקד יותר טוב.

      אז לילה טוב לכולם

      ברברתי ממש כמו איש זקן.

       

       

        19/10/09 20:38:

      צטט: עדנה כהן קדוש 2009-10-19 13:43:54

      אני ממש לא מסכימה איתך נפתלי.

      עובדות:

      פעם היה רק ערוץ 1 ההורים שלנו השאירו אותנו בלב שלם ושקט

      מול תכניות הילדים, וגם צפו איתנו ומחו דמעה, התרגשנו ביחד מהבית של פיסטוק

      מפינוקיו ומרקו שבר לנו את הלב...

      והיום?????

      ובנוסף-

      יש לנו היום פייסבוק

      את העמ' בקפה

      יש לנו פקס

      וסקייפ

      ומייל

      ואינטרנט

      ואס אם אס

      ואין לנו חברי אמת!!!!!!!!!

      אנחנו חיים בחברה מאד מנוכרת. כל אחד לעצמו.

      בעבר לחלוטין זה לא היה כך. לפחות היינו יותר מתראים, פוגשים ונפגשים.

      והיום כולם בעיקר עייפים...

       

       עדנה,

      אני חושב שקשה לבחון את הדברים בצורה אוביקטיבית, אלא אולי אם באמת היינו יכולים לחיות ברוורס, כלומר להיוולד בשנות האלפיים ולהזדקן באמצע המאה שעברה. 

      כמו שהאדם הוא נוף הולדתו והכי נוח וטוב לנו במקום בו נולדנו וגדלנו, כך טבעי הדבר שהעולם של פעם יתאים יותר לאנשים של פעם.

       

        19/10/09 17:52:

      צטט: עמית ירון 2009-10-19 16:09:10

      סליחה, טעות. זה המערכון:

       

      http://video.google.com/videoplay?docid=2082532542112334455#

       

       

       

       

      אז אם מדברים על נוסטלגיה פעם אני וחבר מצאנו טלוויזיה מקולקלת ושחזרו את הסצינה.
        19/10/09 17:39:
      ממש כך! מצד אחד פעם היה הרבה יותר טוב ואילו מהצד השני הרבה יותר קשה. כיצד זה מתסדר ביחד טוב עם קשה? זה הוא קסמו של הדבק הנוסטלגי. זו הסיבה שאנשים ממשיכים לעשות ילדים ושומרים על אופטימיות, כי אם פעם באמת היה כל כך נהדר אולי זה עוד יחזור אם נתאמץ מאד ונתאמן ברוורס.
        19/10/09 16:09:

      סליחה, טעות. זה המערכון:

       

      http://video.google.com/videoplay?docid=2082532542112334455#

       

       

        19/10/09 16:07:

      צטט: עדנה כהן קדוש 2009-10-19 13:43:54

      אני ממש לא מסכימה איתך נפתלי.

      עובדות:

      פעם היה רק ערוץ 1 ההורים שלנו השאירו אותנו בלב שלם ושקט

      מול תכניות הילדים, וגם צפו איתנו ומחו דמעה, התרגשנו ביחד מהבית של פיסטוק

      מפינוקיו ומרקו שבר לנו את הלב...

      והיום?????

      ובנוסף-

      יש לנו היום פייסבוק

      את העמ' בקפה

      יש לנו פקס

      וסקייפ

      ומייל

      ואינטרנט

      ואס אם אס

      ואין לנו חברי אמת!!!!!!!!!

      אנחנו חיים בחברה מאד מנוכרת. כל אחד לעצמו.

      בעבר לחלוטין זה לא היה כך. לפחות היינו יותר מתראים, פוגשים ונפגשים.

      והיום כולם בעיקר עייפים...

       

       

       

      והנה מערכון על התקופה בה היה רק ערוץ טלוויזיה אחד:

       http://cafe.mouse.co.il/add.php?typeid=4&parentid=1276148&qt=4&q=8795542

        19/10/09 13:43:

      אני ממש לא מסכימה איתך נפתלי.

      עובדות:

      פעם היה רק ערוץ 1 ההורים שלנו השאירו אותנו בלב שלם ושקט

      מול תכניות הילדים, וגם צפו איתנו ומחו דמעה, התרגשנו ביחד מהבית של פיסטוק

      מפינוקיו ומרקו שבר לנו את הלב...

      והיום?????

      ובנוסף-

      יש לנו היום פייסבוק

      את העמ' בקפה

      יש לנו פקס

      וסקייפ

      ומייל

      ואינטרנט

      ואס אם אס

      ואין לנו חברי אמת!!!!!!!!!

      אנחנו חיים בחברה מאד מנוכרת. כל אחד לעצמו.

      בעבר לחלוטין זה לא היה כך. לפחות היינו יותר מתראים, פוגשים ונפגשים.

      והיום כולם בעיקר עייפים...

       

      פרופיל

      Naftali G
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין