עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    ארכיון

    LUCKY STRIKE

    2 תגובות   יום חמישי, 15/10/09, 20:44


    קמתי  כשרוח קלה נשבה על  פניי. לקח לי שניות אחדות להיזכר היכן אני.  ,L.A חוף הים של סנטה מוניקה .  מימיני, קבור בחול הזהוב, נמצא ספרו של עמוס עוז "קופסא שחורה", באוזניי, "רדיוהד" מנסים מזלם באלקטרוניקה. תהיתי כמה זמן שכבתי כך, ללא מעש. הצריבות הקלות על גופי העידו על שהייה ממושכת תחת מתקפת החמה. גם גרוני היבש רמז שהגיע זמנו לקבל איזו מנת מינרלים ראויה . הוצאתי את בקבוק המים מהתיק ולגמתי.

    לעזאזל, אם רק היו לנו בארץ חופים מסודרים ונקיים כאלה. חשבתי כבר לקפוץ לאיזו טבילה במים, כשמצאתי עצמי עומד בפני בעיה שכיחה בקרב אנשים הבאים בגפם לחופי הרחצה. התיק שלי יוותר לבדו, ללא השגחה. הרהרתי בדבר לרגע ואז שכנעתי עצמי שיהיה בסדר ושום אסון לא יקרה אם אנטוש אותו למספר דקות. וחוץ מזה, הוא יהיה בטווח הראיה שלי. כן, באמת האמנתי שאם מישהו יחליט  לגנוב את התיק, אהיה מספיק מהיר לסגור פער של 20 מטר בקלילות. סגרתי אותו והנחתי את המגבת על התיק, כאילו לשכנע עצמי שלא הזנחתי אותו לגמרי לאנחות. כפי שמיודענו סיינפלד כבר אמר "איזה מוח קרמינלי יצליח לפרוץ מחסום כזה?"

    המים היו בטמפרטורה המושלמת אך לא הרשתי לעצמי לחגוג שם יותר מדיי.
    לשמחתי הרבה, התיק נשאר במקומו, והדבר היחיד שכן השתנה ברדיוס של 10 מטר מהמקום בו שכבתי הוא נוכחותה של  משפחה  קולנית. תאמינו לי, אין הרבה רעשים מטרידים  היכולים להשתוות לצווחותיהם של ילדים מקסיקנים .שיט, בדיוק שהתכוונתי לחזור לבטלנות צרופה. מזל שיש את הנגן הדיגיטאלי שיותר מהיותו מכשיר נגינה נפלא המאפשר לך להאזין לצלילים שבחרת ושלא נכפו עליך מכורח הנסיבות, יש לו ייעוד  אחר, לא פחות חשוב, והוא לסנן את אותם קולות לא נעימים. במקרה הזה, איומים. רק תחשבו איך הרגשתי כשהסוללה  הראתה סימני גסיסה מדאיגים. מכיוון שמדובר בנגן חדש, לא הייתי בטוח כמה זמן עוד נותר לי להנות ממנו.

    החוף המערבי.  השמש החלה את גלישתה לעבר הים. מזג האוויר החל להשתנות בהתאם. על אף זאת, החוף עדיין היה גדוש ברוחצים. הגולשים עוד ניסו לתפוס את הגלים ששעטו לעברם. אווירון חג בפעם האלף מעל הים, גורר אחריו איזה שלט פרסום לבירה. עייפות נוספת באה ועטפה אותי.

    מבטיחים לנו מלחמה בקיץ הבא, תענוג. לשמוע בשורות כאלו במקום בו אני נמצא כרגע זה בערך כמו לשמוע על הרעב באפריקה בעודך בולס נתח בשר משובח באיזו מסעדה יוקרתית. ואתה לא יכול שלא לתהות איך זה לחיות במקום, בו הפעמים הבודדות שתראה חייל זה יהיה ככל הנראה בסן דייגו או בקרבת בסיס צבאי כלשהו. כשאירוע ביטחוני מתרחש פעם בעשור. שהדאגה העיקרית של ההורים היא להיכן לשלוח את הילדים למשך הקיץ וטיפוח החלום האמריקאי. חלום שקצת התערער, יחד עם קריסתם של זוג גורדי שחקים.

    שאונו של מטוס נוסף נשמע. לא הייתי טורח להביט בו אילולא צלל ישירות לעבר הים. נדמה שלכולם לקח זמן לעכל את מה שהתגלה לנגד עיניהם. האווירון התרסק במרחק של כ-20 מטר בלבד מהיבשה,  מותיר אחריו שובל של עשן שחור.

    ראיתי 3 גברים רצים לעבר המים כאילו נורו מלועו של תותח, דבר ששלל ממני את האפשרות להישאר נעוץ במקומי. רצתי בעקבותיהם. השחייה נגד הזרם התישה אותי מהר משחשבתי.
    האווירון צף על פני המים כשהגעתי אליו.  לאחר מספר שאיפות אוויר מהירות הבטתי אל עבר תא הטייס. שני האנשים שהיו בתוכו נראו במצב סביר בהתחשב בכך  שהם צללו לעבר הים במהירות של 300 קמ"ש. הטייס קיבל את מירב החבורות. פניו דיממו אך נדמה שהוא בהכרה מלאה. האיש שישב לצידו נראה בסדר גמור, אם כי המום במקצת. שלושת הגברים שהגיעו ראשונים לזירת ההתרסקות כבר החלו בנסיונות להוציא את הפצועים מהאווירון. זה לא היה פשוט. למזלנו, היו למטוס חלונות פשוטים לפתיחה, כיאה לאווירונים זעירים מסוג זה. השניים שישבו בפנים פתחו את החלונות, אך התקשו להרים את גופם. כנראה שמצבם לא היה כזה טוב אחרי הכול. את הדלתות לא היה ניתן לפתוח מפני שהן היו מתחת לפני המים. החלטנו לעשות זאת בדרך היחידה האפשרית במצבנו. היינו ארבעה. שניים מכל צד ולמשוך.
    לאחר מספר ניסיונות כושלים, אני והאמריקאי שלצידי הצלחנו להוציא את הטייס מתאו. בדרך דפקנו את ראשו בתקרת האווירון, דבר שגרם לו לשחרר זעקת  כאב מגרונו.
    אף פעם לא הצלתי מישהו מטביעה. אני מוכרח להגיד שבטלוויזיה העניין  מוצג בצורה הרבה יותר ידידותית. כיף גדול זה לא.  בעודנו מנסים למשוט אותו מהמים לעבר החוף שמנו לב שהצוות השני הסתדר עם המשימה הרבה יותר טוב מאיתנו. הם כבר היו מטרים ספורים מהחוף. אנחנו התחלנו את מסענו רק עכשיו. הספקנו להתקדם כברת דרך מכובדת לפני שחשתי לחץ בחזה. לא הצלחתי  להמשיך לשחות על אף שכמעט הגענו לחוף. האמריקאי שם לב שהוא סוחב את האיש לבדו ."What's going on man?". ניסיתי לענות אך ללא הועיל. הרגשתי איך כל כוחי  אוזל  באחת. לפתע שמעתי קול אחר, מוכר, מפציר בי "Pull me out of the air crash!!  בכוחותיי האחרונים תהיתי מי דיבר אליי, זה לא היה הטייס. "Pull me out of the lake!!".

    פקחתי עיניי. "רדיוהד" המשיכו לנגן באוזניי את שירם Lucky"". מסתבר שהסוללה של המכשיר חזקה משחשבתי. מטוס קל נוסף חלף בשמים האדמדמים. "אף פעם לא נמאס להם, אה?" מלמלתי לעצמי. המשפחה המטרידה עזבה. התנערתי מחלומי, הרמתי את ספרי "קופסא שחורה" והמשכתי לקראו,  בעוד השמש שילחה בי קרני אור אחרונות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/10/09 09:27:

      גדול! אתה פשוט כותב בחסד עליון.

       

      מה ששילוב של מוזיקה טובה וחום יכולים לעשות....

        17/10/09 09:10:


      ...סינון הקולות הלא נעימים...

      במציאות פנימית שלא מרפה...

       

      מציאות בה "מבטיחים לנו מלחמה בקיץ הבא, תענוג. לשמוע בשורות כאלו במקום בו אני נמצא כרגע זה בערך כמו לשמוע על הרעב באפריקה בעודך בולס נתח בשר משובח באיזו מסעדה יוקרתית."

      אהבתי.

      כגולשים המתוארים גלשתי אל חלומך.

      ונהנתי מאוד.*

      טל.

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין