עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    הסב, הנכדה ואגם הפלאים

    12 תגובות   יום חמישי, 15/10/09, 19:07

    הסב, הנכדה ואגם הפלאים

    עמוס נבו 

    בהודו רבים מספור סיפורי הניסים והנפלאות. גם כיום מספרים על מעשי ניסים, וחסידיו של כל חכם מתחיל מוכנים למנות באוזני המאזין את מעשי הניסים והנפלאות של הגורו שלהם. את סיפור הניסים של אגם הפלא אמריטסאר (בתרגום לעברית – "אגם האלמוות"), שמעתי בביקורי הראשון שם, במקדש הזהב של הסיקהים. 

    ישבנו בצל אחת הסככות לעולי הרגל הרבים שפוקדים את המקדש, ושוחחתי עם סיקהי זקן, השומר של מרחצאות הנשים. שערו הוסתר תחת צניף כחול, בוהק בניקיונו, זקנו האסוף היה לבן לחלוטין, ופניו היו חלקים, ללא כל קמט. כשהיה מחייך אורו פניו, וקמטוטים זעירים היו מופיעים בזוויות עיניו. אפילו הטורבאן הכחול נראה כמשתתף בחיוך. 

    כשהוא מחייך אלי את אחד מחיוכיו הטובים, שאל:

    "את סיפור האגם כבר שמעת?"

    "לא", השבתי, "לא שמעתי עדיין".

    "אם כך, הסכת ושמע". 

    לפני מאות בשנים, בטרם נודעה קדושתו של אגם אמריטסאר, היה זקן מצורע אחד מהלך בדרך עם נכדתו, ומקבץ נדבות. יום אחד, בטרם הגיעו אל הכפר שאליו שמו פעמיהם, ראו לא הרחק מן הדרך אגם בוהק בשמש, ועל גדותיו עצים עבותי עלווה ורבי צל.

    "אני הולך לנוח בצל העצים שם, על שפת האגם", אמר הסב לנכדתו, "ואת, המשיכי אל הכפר והביאי לנו אוכל".

    "אעשה כדבריך, סבא, ואתה לך תתרענן ותנוח". 

    בשמחה הלכה הנערה אל הכפר, התיישבה ליד המעיין ופנכת הנדבות לפניה. זמן רב ישבה כך בשתיקה, עד שנכמרו עליה רחמיה של אחת הנשים שבאו לשאוב מים, והיא הזמינה אותה לקבל אוכל בביתה.

    הנערה חיכתה בחוץ עד שהאישה יצאה אליה ובידיה סלסלה של פיתות צ'פאטי ודלי קטן של דאהל (תבשיל עדשים נוזלי).

    "אלף תודות, גברתי. סבי ואני אסירי תודה לך על טוב לבך", אמרה הנערה והושיטה אליה את פנכת הנדבות.

    האישה מלאה את הקערה בנדיבות מן הדאהל, ונתנה בידיה כמות של צ'פאטי, שעטפה בנייר עיתון.

    "תבוא ברכה על ראשך", דקלמה הנערה את תודת הקבצנים, ונפנתה לשוב אל סבה ליד האגם. 

    בהעדרה של נכדתו, נכנס הסב למי האגם להתרענן. בעודו עושה צעדים מהוססים ראשונים במים, הבחין שהצרעת שעל רגליו נעלמת במים, ועור שוקיו נעשה בריא וצעיר. כשחזרה, גילתה הנכדה בצל אחד העצים, במקום את סבה, רק את בלויי הסחבות שלבש. לידם ישב בחור צעיר שעלה מן הרחצה, ולמותניו אזור חלציים בלבד.

    "ראית פה אולי את סבי?" שאלה את הבחור.

    "אני סבך, נכדתי", ענה לה.

    הנכדה לא האמינה לו, ואז הראה לה את זרת ידו השמאלית. בחוכמתו נמנע הסב מלהכניסה למים, והיא נשארה מצורעת, מקומטת וזקנה.  

    "עכשיו הנכדה האמינה!", סיים שומר המרחצאות הזקן את סיפורו, ושלח אלי עוד חיוך מאיר פנים. קרן שמש נפלה על פניו הוורדרדים, ושערה סוררת מזקנו הלבן בהקה כפס כסף על לחיו הימנית. 

    הודיתי לו על הסיפור והעפתי מבט סביבי אל עולי הרגל, שגדשו את כל המתחם. למרות שעולי הרגל הזקנים נותרים זקנים, רבים מאמינים עד היום בסגולות הקסם של האגם ופוקדים אותו בהמוניהם.

    אוצרותיו של "מקדש הזהב" מוכיחים עד כמה מעצים קסמו של האגם, את נדיבות תרומותיהם.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/10/09 00:05:

      צטט: עמנב 2009-10-17 23:25:29

      צטט: *maharani* 2009-10-17 08:23:46

      אמריצר- מקדש הזהב.

      מעשייה מופלאה, הדת הסיקית משופעת במעשיות , חבל שהזכרון שלי לא משהו(:

      אבל הם נשבעים בשיער ראשם הארוך שהאגם הזה מחולל נפלאות ומי אני שאתווכח...

      תודה שהבאת(:


      שלום מהאראני,ברוכה הבאה לאתר שלי, שברובו מוקדש להודו.בדיוק היום התכוונתי להוסיף תמונה של המקדש באמריטסאר, אמנם באור יום, אך הקדמת אותי. תודה!אין תמה שבאמתחת "המלכה הגדולה" מצוי כל כך הרבה זהב!

      שבוע טוב, עמוס.

       

       

       

        17/10/09 23:21:

      צטט: mom.doc 2009-10-17 07:42:18

      הסיפור הזה מייצר תקווה

      ותקווה זה מה שאנשים מחפשים.

       

      תודה עמוס, שהבאת אותו לכאן.

      גם לי אתה עושה חשק להודו.

      אילנה, תודה על העידוד.

      גם לך, כרופאה, הסיפור נותן תקווה? לעשרות אלפי עולי הרגל למקדש הוא אכן נותן.

      אם תרצי טיפים לטיול בהודו - אשמח!

      שבוע טוב.

       

        17/10/09 23:14:

      צטט: sherry refael 2009-10-17 21:47:14


      ספןר מקסים  מלא תקווה וחכמה

      מסופר באופן כה יפה.

       תודה

      *שלך שרי

      תודה, שרי,

      זו תגובה מעודדת להמשיך לכתוב.

      שבוע טוב.

       

        17/10/09 21:47:


      ספןר מקסים  מלא תקווה וחכמה

      מסופר באופן כה יפה.

       תודה

      *שלך שרי

        17/10/09 08:23:

      אמריצר- מקדש הזהב.

      מעשייה מופלאה, הדת הסיקית משופעת במעשיות , חבל שהזכרון שלי לא משהו(:

      אבל הם נשבעים בשיער ראשם הארוך שהאגם הזה מחולל נפלאות ומי אני שאתווכח...

      תודה שהבאת(:


        17/10/09 07:42:

      הסיפור הזה מייצר תקווה

      ותקווה זה מה שאנשים מחפשים.

       

      תודה עמוס, שהבאת אותו לכאן.

      גם לי אתה עושה חשק להודו.

        16/10/09 12:03:

      צטט: איילת הלר 2009-10-16 11:27:14

      זה ברור, זו הייתה הלצה ,נשמע רעיון קסום. יש מקום ברשת בו אפשר לקרוא את הדוקטורט שלך?

      שבת שלום.  

      תודה על ההתעניינות, איילת. הדוקטורט אינו ברשת, אלא בספריות האוניברסיטה בירושלים, ואינני בטוח שיהיה לך כח לקרוא.

      פרסמתי ספר בנושא, שנקרא:

      Nevo, A. - The N0siketa Story.   USA: Xlibris, 2009.   

       

      כתבתי בעברית את סיפורו של הילד, ללא הניתוח האקדמי, אך לא פרסמתי - חברים שקראו דווקא התרשמו, אז אולי פעם בעתיד.

      כל טוב, עמוס. 

       

        16/10/09 11:27:

      זה ברור, זו הייתה הלצה ,נשמע רעיון קסום. יש מקום ברשת בו אפשר לקרוא את הדוקטורט שלך?

      שבת שלום.  

        16/10/09 10:48:

      צטט: איילת הלר 2009-10-16 09:42:58

      אני חייבת לדבר עם סבתא שלי,

      לפני לידת ביתי הבכורה היא הסבירה לי שילדים לא נולדים מהאף....

       

      אפצ'י וזהו? 

      איילת, הרבה יותר מורכב מזה. נראה לך שעל אפצ'י ניתן לכתוב דוקטורט?

      שבת שלום, עמוס.

       

        16/10/09 09:42:

      אני חייבת לדבר עם סבתא שלי,

      לפני לידת ביתי הבכורה היא הסבירה לי שילדים לא נולדים מהאף....

       

      אפצ'י וזהו? 

        16/10/09 07:31:

      צטט: איילת הלר 2009-10-15 23:33:02

      אולי גופם מזקין אך נשמתם הופכת צעירה?

       

      איזה סיפור יפה.

       

      נראה לי שהפעם אסע להודו. 

      איילת, תודה על התגובה.

      אם עדיין לא היית בהודו, אני ממליץ בכל לב. אם הייתי מצרף גם תמונה של מקדש הזהב, המוטיבציה לביקור היתה עוד גוברת.

      סיפורי ניסים ונפלאות יש למכביר בספרות ההודית. הדוקטורט שלי, למשל, עוסק בילד שהורתו ולידתו מן האף!

      סוף שבוע נעים, עמוס.

       

        15/10/09 23:33:

      אולי גופם מזקין אך נשמתם הופכת צעירה?

       

      איזה סיפור יפה.

       

      נראה לי שהפעם אסע להודו. 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין