עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    מדיטציה בגבעת ארונצ'אלה

    6 תגובות   יום שלישי, 13/10/09, 16:48

    מדיטציה בגבעת ארונצ'אלה 

    עמוס נבו 

    "היה חם ולא היה קל לטפס הנה", הרהרתי, "אך היה כדאי".

    האזור כולו נפרש בפניי ב-360 מעלות מראש גבעת ארונצ'אלה. מרחבים גדולים שבוראו מן היערות, ריקים וחומים, נצלים בשמש; חלקות יער מוריקות, שעדיין נותרו על תילן; פה ושם שדות ירוקים; העיר טירובנמלאי; מקדש ארונצ'אלשוורה, ומגדליו הגבוהים; כפרים ועיירות; נהר מתפתל כנחש במרחקים במישור; ובאופק – רכס הרים שבקושי נראה מבעד למסך אדי החום.

    נשמתי את אוויר הפסגה וגמעתי בשקיקה את האוויר הצלול ואת הנופים המרתקים. 

    לאחר ארוחת הבקר יצאתי מן האשרם של רמנה מהארישי, והעפלתי אל הגבעה, שבראשה לוע געשי כבוי.

    "האם הלוע הכבוי הזה הוא ראשו של שיווה בדמות כדור האש?" , תהיתי. "בדיוק פה ערך את המבחן לשני עמיתיו בטרימורטי – ברהמה 'הבורא', והאל וישנו 'המשמר, המאזן'".

    "זוהי אכן גבעה רבת השראה", ציינתי לעצמי. "אני מבין מדוע בילה כאן רמנה מהארישי את מרבית זמנו במדיטציה ובדבקות באל. אולי כדאי גם לי לנסות לעשות פה מדיטציה?"  

    מעולם לא למדתי לעשות מדיטציה בצורה מסודרת, וכל ידיעותיי בנושא נקנו מקריאה בספרים. ניסיתי להתרכז במדיטציה כמה פעמים עוד טרם הגעתי לאשרם של רמנה מהארישי, ובכל הפעמים הקודמות היה זה על שפת הים – בכף קומורין, בראמשווארם, ובעוד מקום או שניים – אך לא בראש גבעה.

    נכנסתי לתנוחה מתאימה לי – רק דומה לתנוחת לוטוס - עצמתי את עיניי והתחלתי בתרגול ההתרכזות, כפי שעשיתי בפעמים הקודמות, אלא שהפעם הזאת היתה לי הרגשה שונה. ירדה עלי מין שלווה שלא התנסיתי בשכמותה בעבר, והתודעה שתמיד מוצפת בגירויים חיצוניים ופנימיים, כאילו האטה את הקצב, והתנהלה במעין הילוך איטי. 

    "דווקא נעים".

    "מתי אתחיל להרגיש את השרירים ברגליים?"

    "האם האל ארונצ'אלשוורה ממש התגלה פה בפני רמנה מהארישי?"

    "אל מעניין, חציו גבר וחציו אשה. ההתמזגות המושלמת של שיווה עם פרווטי זוגתו".

    "גנשה! מה אתה עושה פה? ברור, אלה ההורים שלך!"

    "מה עם אמי ואחותי? אין להן שמץ מושג מה באמה עובר עלי".

    "הן מטפלות בגינה? בוודאי רק משקות. מעניין באיזה מצב אמצא את הגינה כשאחזור".

    "למה האלים והמשפחה מפריעים להתרכז?"

    "אני אתמקד בנקודה שבין העיניים, בשורש האף. זה תמיד עוזר". 

    וכן הלאה, וכן הלאה.

    לאט, לאט, איבדתי את התחושה בגוף. לא הרגשתי יותר גירויים חיצוניים, אך זרם המחשבות, האסוציאציות, הרגשות, והתהיות, לא פסק להגיח מבפנים, ו"להפגיז" את התודעה.   

    "איך ניתן להגיע להפסקה מוחלטת של 'הפגזת' התודעה?"

    "האם זה בכלל אפשרי?"

    "ההודים טוענים שכן".

    "אבל להם יש מורים מיוחדים – כל שוחר 'הידיעה המוחלטת' מלווה על ידי גורו".

    "רמנה מהארישי הגיע לדרגה הגבוהה ביותר, להארה, בכוחות עצמו, ללא גורו".

    "יש הטוענים שהאל ארונצ'אלשוורה בכבודו ובעצמו היה הגורו שלו".

    "שוב שיווה מפריע לריכוז!"

    "אבל זה בדיוק המקום של שיווה. כאן התגלה ככדור אש וכאן התמזג לחלוטין עם פרווטי".

    "איך יכול רמנה מהארישי להטיף לרעיונות האדוואיטה ודאנטה, שההוויה היא אחת ובלתי ניתנת לחלוקה, ובה בעת להאמין באל ייחודי?"

    "הוא לא היחיד, זה מאפיין כמעט את כל ההוגים ההודים".

    "אני מתפלסף במקום להתרכז".... ועוד, ועוד.

    זרם התודעה היה אמנם יותר איטי הפעם, אך לא נעצר.  

    בדיעבד, כשחשבתי על התנסותי בראש גבעת ארונצ'אלה, הבנתי את המשל ההודי הנפוץ, המדמה את התודעה לבריכת מים שנזרקות לתוכה אבנים. האבנים יוצרות גלים ואדוות על חלקת פניה של הבריכה, ומעכירות את מימיה. בתנאים גשמיים רגילים הבריכה לעולם אינה נחה מזעפה. רק באמצעות המדיטציה, פני הבריכה רוגעים, ומימי בריכת התודעה שוקטים ונעשים בהירים וצלולים.  

    איני מתיימר שהגעתי אל השקט והצלילות המרביים של הבריכה, ובוודאי שאיני מתיימר שחוויתי איזה שהוא שלב מתקדם במדיטציה, אך בראש גבעת ארונצ'אלה, ולא בגלל גובהה,  הרגשתי קרוב לשמים.    

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/9/12 19:57:

      צטט: מרב 1956 2012-09-22 18:23:57

      יפה. מצא חן בעיני.

      בעתיד, כשאפסיק לרוץ

      אשב למדות.

      הלוואי ואוכל להגיע לרוגע.

      תודה רבה, מרב.

      שבוע טוב ושנה טובה, עמוס.

        22/9/12 18:23:

      יפה. מצא חן בעיני.

      בעתיד, כשאפסיק לרוץ

      אשב למדות.

      הלוואי ואוכל להגיע לרוגע.

        13/10/09 23:35:

      צטט: mom.doc 2009-10-13 20:28:39

      חוויה מקסימה ותאור נהדר.

      חשתי את השקט

      והצלחת להעביר את מה שהרגשת.

      במדיטציה קטנה שלי, לעת שקיעה, על גדות המכתש הקטן, לפני כשבועים

      הרגשתי גם אני את עוצמתו של הטבע.

      אבל נראה שקצת קשה להשוות.

      תודה, אילנה.

      למשוב חיובי ממך יש עבורי ערך מוסף, לאור התפעלותי מכתיבתך.

      לא משנה היכן חווים את העוצמה שמעבר, כל עוד חווים אותה. אני שמח לשמוע שגם זה היה בחופשתך במדבר.

      כל טוב, עמוס.

       

        13/10/09 20:28:

      חוויה מקסימה ותאור נהדר.

      חשתי את השקט

      והצלחת להעביר את מה שהרגשת.

      במדיטציה קטנה שלי, לעת שקיעה, על גדות המכתש הקטן, לפני כשבועים

      הרגשתי גם אני את עוצמתו של הטבע.

      אבל נראה שקצת קשה להשוות.

        13/10/09 18:41:

      צטט: sherry refael 2009-10-13 18:19:16


      תודה על השיתוף ועל הכתיבה הכה אישית ויפה

      *שלך שרי

      שרי, אני שמח שאהבת את מה שכתבתי. אני אהבתי את מה שחוויתי.

      כל טוב, עמוס.

       

        13/10/09 18:19:


      תודה על השיתוף ועל הכתיבה הכה אישית ויפה

      *שלך שרי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין