עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    אוכל סוציומט.

    3 תגובות   יום שני, 12/10/09, 13:42
     

    אוכל הוא בדרך כלל ענין משותף. סעודות רבות משתתפים, ליד חלוקה מתוך שקית חטיפים, מסעדות מזון מהיר או גורמה, בדרך כלל אוכלים עם שותפים. האמנם?

     

    "בלי כיבודים" "מי שאוכל לבד מת לבד" "החרשה",  וכך הלאה. המון משפטים וביטויים שנובעים כולם מהקשר שבין אוכל לחברה של אוכלים אחרים.

    אז זה מתחיל מילדות, כשדניל'ה מחזיק ביד שקית במבה שכבר נשמטה ממנו מליון פעם לתוך ארגז החול, ויוסיל'ה (על מי אני עובדת, זה בטח נופר ואגם) מתחיל לבכות כי לא משנה אם אמא שלו דוחפת לו עכשיו שמפניה וקוויאר, הוא רוצה דווקא את הבמבה של דניל'ה. אז אמא של דני רואה, ואומרת לו משהו כמו "תכבד את יוסי, גם אתה היית רוצה שהוא יכבד אותך, נכון"? לא ברור אם דניל'ה מבין ומפנים, אבל הלחץ המשפחתי עושה את שלו ודני מושיט את הבמב שנפל לו מקודם, עטוף בגרגרי חול ליוסי שממהר לדחוף אותו לפיו.

    החינוך החברתי הושלם.

    או שלא?

    כאמור "בלי כיבודים" הוא מושג קיים, ומתרחש כשלך יש משהו טוב, שלא בא לך לחלק לאחרים.

    כי לחלק לאחרים, מלבד העובדה הפשוטה שאומרת שזה יוביל לכך שלך עצמך ישאר פחות, הרי שזה מעורר דילמות רבות. למי לתת? למי שראה אותך מוציא את השקית מהתרמיל בטיול? ואם האוטובוס כולו ראה ? תיתן לכולם? גם להיא שאתה לא סובל? ומה ישאר לך אם תחלק?

    ומי ערב שלאחרים יהיו דברים משובחים כמו שלך, ולא איזה חיקוי של מותג, שבמילא לא תרצה, אבל תיקח רק בגלל שאתה נתת אז מגיע לך?

    מצד שני, יש את המקרה ההפוך, כמו למשל כשאתה מביא עוגת יום הולדת לכיתה, ואם זה לא נאכל עד תומו, סימן שאתה לא מקובל חברתית. (וכאן נכנסת גם הדילמה של "איך לחתוך" - גדול או קטן, איך מוציאים את זה מהתבנית, אם מי שאפה את העוגה לא השקיע בסימון משבצות מדויקות, ואם יש כיתוב בקרם, האם הקטע עם האות ש' שבה יש הכי הרבה קרם, אוטומטית הולכת לבעל השמחה)?

    ואז אתה מתבגר ומגיע לצבא. וכאן יש כמה אפשרויות.

    יש את ההורים המשקיעים, כמו בפרסומת ההיא של הסלטים, שפותחים שולחן שיספיק לך, לחברים שלך, ולכל צבא ההגנה לישראל לדורותיו, כולל כמה גדודי פלמ"ח. זה מה שמצחיק בפרסומות האלה, לא משנה מה המוצא של ההורים והחייל, הסלטים תמיד יהיו מזרחיים. זה אף פעם לא יהיה למשל סלט ביצים או בורשט.

    אני זוכרת חייל אחד , שאחרי שהוריו טרחו ונסעו לקצה הארץ עם סירים מהבילים, ביאס אותם כשביקש "בפעם הבאה פיצה".

    הורים משקיענים לא פחות מכינים חבילות. מילדותי אני זוכרת "חבילה לחייל הגיבור" ששלח בתמורה מכתב תודה, שכל ילדה בכיתה ו' התרגשה ממנו, גם אם הוא היה בכלל ג'ובניק. זה כלל בדרך כלל חטיפים, שוקולדים, משחת שיניים, משחת גילוח, ומי שממש רצה להדר הוסיף גם זוג גרביים.

    והחייל?

    יש שתי אפשרויות - או שבא לו כבר להקיא מרוב חטיפים, או שהוא דווקא רוצה לאכול אותם בכיף אבל הם מרעישים כשלועסים אותם. את השיטות הצבאיות להסוואת הקרנצ'יות אני לא אפרט, כדי לא להרוס לאנשים, אבל היי - לא גיליתם את אמריקה.

     

    ואז מגיע הטיול הגדול שמאופיין בזה שהוא שותפות אחת גדולה. מיטת פשפשים אחת, אכילת מזון רחוב בצוותא, וכמובן... ריצות לשרותים המשותפים...

     

     

     

    נ.ב. מי שאוכל לבד, אוכל יותר. (זה לא נכון עבור שתי חברות שמחליטות לחלוק כדי לשמור על הגיזרה, אבל בסוף מזמינות כפול...)

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/10/09 21:11:

      צטט: עמותת כמוך 2009-10-12 17:12:43

      תודה

       

      :-)

       

        12/10/09 17:12: