עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    חדר חושך

    תערוכה קטנה של עבודות צילום@כתיבה המתעדות רגעים חולפים על ציר הזמן, לפני שקיומם יהפוך לעוד טיפה בנהר של הרקליטוס ויעלם מן העין.

    ©כל הזכויות על הצילומים והטקסטים שמורות לאורית קרת.

    ארכיון

    ארכיאולוגיה של אור

    0 תגובות   יום ראשון, 11/10/09, 23:29

    אַ רְ כֵ יא וֹ ל וֹ גְ יָ ה שֶ ל א וֹ ר

     אוֹרִית קֶרֶת

    ארכיאולוגיה של אור :כמו מגדלור באפלה, אני חושבת. הבית חשוך כולו ורק משולחן הכתיבה בוקע אור דיגיטלי, קר, שחלקיקיו מתפזרים והופכים לעדר מנומנם של פוטונים זהובים רכים על הקירות. הדרך בה עוברות הנשמות, כתב יהודה עמיחי. האור הזהוב המרוכך לא יישאר לעד, אני יודעת, ממש כמו "השעה הכחולה" של רנט ומירבל. החושך ייעלם ואיתו תעלמנה פעימות ליבו של האור. הבוקר, כתב עמיחי, יגיע כארכיאולוג לחפור בין השאריות. אני צדה את האור מהקירות ושבה אל החלל הקיברנטי, לחפש מה אומרים שם על האור באמנות. שום דבר לא מתחבר. זה לא ורמיר או רמברנדט וגם לא האימפרסיוניסטים או אפילו וינסנט ון גוך שהאור הצהוב הצורב שלו מכלה כל תקוה.מתחתית הדף בוקעת אלומת אור קטנה. "ניצי לילה" של אדוארד הופר יושבים מסביב לדלפק הדיינר הלילי והאור שוטף אותם. אותו האור שנח על קירות הלילה, אותו האור ששום מכניקת קוונטים לא יכולה להגדיר כראוי.  "ניצי לילה" נמצא במכון האמנות בשיקגו. מתחתיו, בתוך מילות הסבר קופץ לעין שלי משפט אחד:a beacon on the dark street corner..מילון מרים-וובסטר מאשר לי את המשוואה: אור בפינת רחוב חשוכה, השראה, מגדלור באפלה. . האור מתעתע בנו. לכאורה ישנו. לכאורה נשלט. אבל אור הוא חיה פראית. אי אפשר לכלוא אותו בעששית או בפנס רחוב או בנורת להט. הוא אורב בחללים הסמויים בין חלקיקי האוויר בחדר. או בחוץ. חוזר מקירות, נופל ממאורות, זוחל על העור, מגדיל ומקשה ומרכך ומלטף. ..וההשראה.  קרן אור הנופלת על החומר וחושפת לשבריר שנייה את הרוח שבו. מילה בספר, אור מתגנב מחלון ונופל על פיסת פנים, צלילים חומקים אל תוך האוזן. רוב בני האדם לא יבחינו. הארכיאולוגים של האור יחפשו כל חייהם שרידים של אור הגנוז. הם ילקטו כל שריד כזה שייקרה בדרכם, יברישו בזהירות את אבק הזמן ויניחו לאור למצוא דרך משלו. ...והאמנות. היא כאן כדי לתעד את שאריות האור הגנוז. כמו אחד מלמ"ד-ו"ו הוא מסתתר וצריך לחפש. לחיות את התהליך. ולרוב לא יגיע אל סִפֵּנוּ  כפי שהתגלה לעיניו של מארק סטרנד; בבהירות, עולה  מ"הצד הטבוע של העולם"*.

     הרצון, הצורך לתעד משהו כל כך מופשט ולא מוגדר יביא את היוצר לחפור עד שערי תופת כדי שמישהו, מתישהו, יתבונן ביצירה הגמורה או הבלתי גמורה ויראה בה את הספקטרום שראה אייזק ניוטון במעבדה שלו. ....והתיעוד. השוטטות בעולם בעיניים פעורות. התבוננות בלתי נגמרת, כפייתית כמעט, בכל פיסת בריאה אולי שם טמון משהו. והצורך - שאי אפשר לבאר במלים - לאגור את הפיסות האלה והתשוקה המוזרה להצפין אותן ולהציג אותן בעת ובעונה אחת......והתקוה. בתוך קירות שסוגרים. באפלה מוחלטת. כשהאצבעות מגששות את מרקם העפר מסביב.טאהר בן ג'לון קרא לזה 'הֵעַדְרוֹ הַמְסַנְוֵור שֶל הָאוֹר'.הֵעַדְרוֹ הַמְּסַנְוֵור.האור נמצא בתוך החושך, צריך רק לחפש. ואז, גם עדר מנומנם של פוטונים זהובים על הקירות מספיק כדי להקרא השראה, פנס בקרן רחוב חשוכה,  מגדלור באפלה. . . . 

     

    *

    מתוך: "בוקר" /מארק סטרנד. תרגום: עוזי וייל, יצא בהוצאת ידיעות ספרים.
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      alice liddell
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות