עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הבלוג של נסים קלדרון

    ארכיון

    העברית של השירים / מאת נסים קלדרון

    2 תגובות   יום שבת, 10/10/09, 23:13

    "יום אסוני הוא יום ששוני, ויום ששוני הוא יום ששוני", שרה איה כורם בשיר "ערב ב' כסלו". כמה שנים לפניה כתב והלחין את השיר ערן צור. אלף שנה לפניו כתב שלמה אבן גבירול, בשיר "ניחר בקראי גרוני" : "כי יום ששוני - אסוני, וביום אסוני - ששוני".

     

    מלים בשפה העברית נושאות אחריהן שובל ארוך מאוד. שלושת אלפים שנה של עבר מחזיקות במלים עבריות – גם מעניקות להן הרבה וגם מכבידות עליהן מאוד. לפני מאה שנה, כאשר התחילו יהודים לדבר בשפה שדורות רבים כל כך היתה בעיקר שפה כתובה, הם גם שאלו את עצמם איך יתחילו לשיר בשפה שהיתה בעיקר כתובה, ובעיקר קדושה. היה להם צורך עמוק גם לברוח מן העבר של השפה שלהם. היה להם צורך לתת בעברית המושרת מן הקלות, ומן הפשטות, של הפה המדבר. כאשר כתבה יונה וולך "לא יכולתי לעשות עם זה כלום" היא רצתה מאוד שנשמע במלים את הישירות, והענייניות, של חיים שאין בהם שום קדושה, חיים שצריך לחיות אותם כפי שהם. היא גם רצתה להימלט מן הגובה והחגיגיות שערן צור דווקא נמשך אליהן בשפתו של אבן גבירול. זאת מסורת אחת בשיר המושר בעברית – המסורת של הבריחה הנחוצה, הרעננה, מן העתיקות, ומן הקדושה, של השפה. "בוקר של כיף", ולא אסונות קמאיים וששונות מיתולוגיים.

     

    אבל יש גם מסורת הפוכה. מיכה שטרית, כמו ערן צור, רצה שנשמע בתוך העברית המודרנית ביותר שלנו, גם את העברית הקדומה שלנו. הוא מתחיל שיר בעברית הישראלית ביותר, על סף הסלנג: "נעבור את החורף ואחר כך ניראה/ באביב, באביב/ בינתיים שב תחת עץ הקלמנטינות/ זה עונתי, זה עונתי". אבל מיכה שטרית, שלמד, כמו ישראלי אופייני, להגיד "ואחר כך ניראה", לא רוצה להישאר רק עם הישראליות החדשה שלו. כדי להאמין שמשהו טוב יקרה לו באביב, כדי להאמין שמשהו רע יחלוף אם יעבור את החורף, הוא צריך גם נגיעה אחת של אמונה, ונגיעה אחת של נסיון-דורות. ואת הנגיעות האלה הוא מוצא בעברית העתיקה והקדומה: "קבל את הדין".

     

    המתח בין חדש לישן הוא לא המתח היחיד שאנחנו שומעים בעברית של השירים. נוסף עליו המתח שבין הקולקטיבי לבין האישי. כאשר התרחשה המהפכה המדהימה של חידוש השפה, התחילו אלתרמן, אורלנד ונעמי שמר, לכתוב מלים עבריות שיתאימו לפה המדבר. אבל הפה שדיבר עברית  היה חדש מאוד, והיה להם צורך עמוק לעבוד קשה כדי שהמלים, שדורות רבים לא פגשו את הפה, יעברו בקלות מפה לפה. לכן בראשיתו של הזמר העברי כתבו משוררים את שיריהם האישיים ביותר בעברית של כתב, ולא ייעדו אותם כלל להלחנה. בשביל זמרים הם כתבו עברית שהיתה הרבה פחות אישית  מן העברית של השירה. (דווקא לכן מפתה מאוד, בשביל זמרים כמו בשביל מאזינים, למצוא את האישי שהסתתר בתוך הלא-אישי).


    ואז הגיע הרוק, והופיע ה-SINGER-SONGWRITER – הזמר היוצר הישראלי. והוא צריך היה לכתוב מלים לא בשביל זמר אחר שיבצע אותם, אלא בשביל עצמו, ומתוך עצמו. כך הופיע בשנות הששים צורך בוער לתת במלים של השיר המושר בעברית מטען אישי מאוד, מטען שיתאים למוסיקה האישית מאוד, ולצורת ההגשה האישית מאוד. וכאן קרה במוסיקה הישראלית דבר מיוחד, דבר שהוא ייחודי לתרבות הישראלית. כדי להיות אישי מאוד הלך הזמר היוצר הישראלי אל השירה. היקף הלחנות השירה בעברית הוא עצום. אמני הרוק הישראלים מלחינים את השירה העברית לדורותיה – מאבן גבירול, דרך ביאליק, ועד יונה וולך – בהיקף שאין לו תקדים בשתי תרבויות הרוק שהשפיעו עלינו- האמריקאית והאנגלית. כי אמן רוק אמריקני, או אנגלי, מצא לפניו הרבה מאוד בלדות, ופולק, ובלוז, שכאבו כאב אישי, שצעקו אהבה אישית ושנאה אישית. ואילו אמן הרוק הישראלי מצא לפניו חמישים שנה של זמר עברי שהיה בו מקום דחוק מאוד לקול האישי (יוצאי הדופן הם מרתקים. רחל היתה משוררת אישית מאוד, ואותה הלחינו הרבה). לכן אמן הרוק האמריקאי מצא את שורשי האמירה האישית שלו בשירה עממית, ואילו אמן הרוק הישראלי מצא – לא תמיד, אבל במקרים רבים מאוד - את שורשי האמירה האישית שלו בשירה הגבוהה, ובעברית העמוסה והמורכבת שלה.


    בפרויקט "עבודה עברית 2" בחרו כמה וכמה זמרים לחזור ולשיר שירים של לאה גולדברג, ויונה וולך, ונתן זך. הבחירה הזאת כבר נהפכה למסורת ברוק הישראלי: הזמר-יוצר מגדיר את עצמו גם דרך משורר שהוא בוחר בו. כאשר בחר, למשל, אסף ארליך לשיר את "כשצלצלת רעד קולך" הוא הציב עצמו לא רק קרוב אל המוסיקה של חנן יובל, ואל הביצוע של נורית גלרון, או של יובל עצמו, אלא גם קרוב אל העולם השירי של נתן זך – אל הניכור של צליל הטלפון שחודר אל הקול הרועד, אל הרגשות החומקים ומסתלפים, אל המלים המתעתעות בכוונות שמשוקעות בהן. כך מוסיקאי צעיר אומר לנו דברים על עצמו לא רק בלשונו שלו, אלא גם בלשונו של המשורר שבו הוא בוחר.

     

    נסים קלדרון (מתוך החוברת המצורפת ל"עבודה עברית 2").

     


    מציב את עצמו קרוב אל העולם השירי של נתן זך. אסף ארליך
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/11/09 16:43:
      מסכים לניתוח שלך  במאה אחוז במיוחד בכל הקשור לחיבור של אסף ארליך ועולם השירה ,במקרה זה של נתן זך.

      פרופיל

      נסים קלדרון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין