עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    כחום היום

    0 תגובות   יום חמישי, 8/10/09, 19:48

    כחום היום

     עמוס נבו

     "חם היום", אמר עובד, והתרווח בכיסאו. הם ישבו על שפת הים, שמשייה מצלה עליהם, ופחיות קולה בידיהם.

    "כן חם מאד", אמר אמוץ.

    "בבגדד היה עוד הרבה יותר חם", הוסיף עובד.

    "תראה את הצולעת הזאת בביקיני. צולעת, אבל ממש חתיכה".

    "הצולעת הזאת מזכירה לי את הפעם הראשונה שלי".

    "מתי זה היה, אם מותר לשאול?"                            

    "כשהייתי בן חמש עשרה, בבגדד. אף פעם לא סיפרתי לך?" 

    הם היו ידידים ותיקים. שניהם עבדו בפלתורס - סוכנות נסיעות ידועה בתל אביב – ואת הפסקת הצהרים נהגו לבלות בקיץ על שפת הים. אמוץ היה בשנות העשרים שלו, טירון בכל. עובד היה עתיר ניסיון – בעבודה, ועם נשים - מבוגר מאמוץ כמעט בעשרים וחמש שנה, אך בכל זאת מצאו שפה משותפת.  

    "הייתי אז נער רזה ולא גבוה, אך חזק ואתלטי ומצויד כגבר" אמר עובד. "הייתי מעיף מבטים משתוקקים בנערות המתפתחות שבשכונה, ומזמין אותן, בחיוך בעיניים".

    "וזה עבד?" שאל אמוץ.

    "הראשונה שנענתה למבטיי היתה פאטמה. היו לה עיניים שחורות יוקדות ושפעת תלתלים שחורים, שגלשו על כתפיה. היא היתה בערך בת עשרים, נמוכת קומה, בעלת גוף מחוטב, וחזה עגול ומוצק, והיתה צולעת על רגלה השמאלית. דווקא הצליעה שלה, כמו זאת שראינו עכשיו, שידרה חושניות. היא היתה בתה של האלמנה המוסלמית שעבדה אצלנו כמשרתת".

    "אמה עבדה אצלכם?! איך יכולת? ומה עם כבוד המשפחה אצל המוסלמים?" אמר אמוץ. "טוול באלך! סבלנות ידידי, תשמע עד הסוף" ענה עובד. "אביה מת כשהיתה ילדה קטנה, ולא היו לה אחים. כצולעת, לא היה לה סיכוי לשידוך הולם, ולכן לא בחלה בכל לובש מכנסיים שנקרה בדרכה. לפעמים גם גבתה מן הגברים תגמול עבור התענוגות שהעניקה להם, אבל ממני לא ביקשה דבר בתמורה".

    "נו, ספר כבר, איך זה היה?", החל אמוץ להתלהב.

    "זה היה יום קיץ חם, יותר חם מהיום", הוסיף עובד. "נפש חיה לא נראתה בחוץ. כולם הסתגרו בבתים, מחפשים קצת קרירות ומחסה מפני השמש הקופחת. ראיתי את פאטמה בחצר ויצאתי אליה. היתה לי הרגשה שהיא לא תסרב לי. כשראתה אותי, היא זאת שעשתה לי עיניים ופיתתה אותי לבוא אחריה אל המחסן. היא צלעה בבטחה אחורנית, ולא הסירה את עיניה מן הבליטה של 'אבו שלמה' במכנסיים שלי". 

    בשלב זה הפסיק עובד את סיפורו, ונפנה לראות את ההשפעה של דבריו על חברו. אמוץ נראה מתלהב בעליל, ומבטו הפציר מעובד להמשיך. 

    "סגרתי מאחוריי את דלת המחסן", המשיך עובד. "קרני האור הדקות שחדרו מבעד לסדקי העץ, פילחו את האפלולית, מאדימות את שרשראות הפלפלים החריפים שהיו תלויות מתקרת המחסן, ומכסיפות את גרגרי האבק ששייטו באוויר בעצלתיים".

    "החלטת לשגע אותי? מה התחלת להתפייט פתאום?" 

    "טוב", המשיך עובד. "פאטמה נשכבה על הגב, תקעה את עקביה היחפים במצע שקי האורז והחיטה, הרימה את חצאיתה, ופישקה את ירכיה". 

    שוב הפסקה מיתודית. 

    "מה אני אגיד לך?", המשיך, "היא פתחה בפניי את שערי גן-העדן. הייתי מאד מיוחם ובקושי הצלחתי להפשיל את המכנסיים. ניסיתי בהיסוס מה, להיכנס, אתה יודע, בכל זאת פעם ראשונה, והיא הדריכה אותי להעמיק לחדור".

    "ואז, מה אגיד לך?", נזכר עובד, "כמו פרץ של אור עז התפוצץ לי מול העיניים, וחשתי את להט החרב המתהפכת".

    בשלב זה אמוץ היה כבר משולהב לחלוטין.

    "וואו, איזה קטע היה לך!", התפעל אמוץ, "אבל 'החרב המתהפכת'? זה הגירוש מגן עדן, עונש על חטא?!"

    "כן, אל תשכח שגדלתי בבית יהודי מסורתי". 

    עכשיו הבין אמוץ מדוע מאז, בכל יחסיו עם הנשים – יהודיות ולא יהודיות – ליוותה את עובד התחושה של חטא קדמון. במשך שנים רבות, לא נישא, עד שפגש את צרויה, והוא כבר במחצית השנייה של שנות הארבעים לחייו.

    עובד, שלא הרבה בדיבורים, הרגיש נוח מאד בחברתה - מעשרה קבין של שיחה נטלה צרויה תשעה - ונראה לו שהוא מגיע סוף, סוף, אל המנוחה ואל הנחלה. תוך זמן קצר הם נישאו, וכעבור מספר שנים, כשכבר היו להם שני ילדים מוצלחים - התגרשו. 

    שני הגברים המשיכו לשבת אל מול הים, לוגמים בשתיקה מפחיות המשקה, ושוזפים עיניהם בחתיכות החולפות על פניהם.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין