עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אני וחיות אחרות

    רק על עצמי לספר ידעתי?
    ניסוי בהתבוננות עצמית במבוך מראות של לונה פארק: אני נשקפת מהן בגדלים משונים, שרוכית וארוכה
    או גוצית ומצחיקה, משוכפלת עד אינסוף.
    ולפעמים, רק לפעמים,
    הבבואה כל-כך חדה ומדויקת -
    אני רוכנת קדימה
    ונותנת לה נשיקה

    חשופית

    6 תגובות   יום שבת, 3/10/09, 19:32
    מזמן לא ביקרתי פה. היה רגע קטן של חרדה כשלא הייתי בטוחה אם אני זוכרת את הסיסמא. זה קורה לי כל יום רגע לפני שאני נכנסת הביתה, ופתאום נדמה לי ששכחתי את המפתח.

     אבל לא שכחתי... ונכנסתי הביתה (כתיבה היא סוג של בית, לא? בית נייד כמו של צב או שבלול)

     

    מה שכתבתי בסוגריים למעלה מתקשר באופן משונה למה שרציתי לכתוב עליו. לפעמים אני מרגישה כמו חשופית, או בשמה המוזר יותר- שלחופה. החלזונות האלה נטולי הקונכייה, אחד היצורים המטופשים שבטבע, ללא ספק. איך ייצור כזה, חסר שיניים, חסר ציפורניים, מרפקים, שריון או קורת גג שרד כך וכך שנות אבולוציה. אולי מתוך חוסר עניין לציבור?

     

    בכל אופן, אני מרגישה לפעמים קצת חשופית-נפש, חשפנית-נפש, הלב שלי חשוף-חשוף ורך, אני-עור, כולי עור...

    בקיצור, אני ריגשי. האמ-אמא של הרגשי. הייתי מצפה מעצמי לפתח איזשהו עור עבה, אחרי כל השנים, כל הפגיעות והאכזבות,

    אם לא של פיל לפחות של... תאו? משהו?

     

    דיברתי קצת around the bush עכשיו, אני יודעת... רוצה לכתוב יותר אבל זה לא יוצא, זה כנראה הסוף של השפורפרת...

     

    דרך אגב, דרכתי פעם על חשופית- יחפה (!) חשבתי על זה שאם הייתי גיבורה של קומיקס אז התכונות שלי ושל החשופית היו מתערבבות ואז הייתי הופכת לגיבורת על (או אנטי גיבורת על?) עם כוחות על בלתי-ברורים הכוללים השארת שובל רירי מאחורי.

    ייפי.

     

    טוב, בנימה איכסית זו...

    שבוע טוב

     

    '''''''''' 

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/09 23:03:

      צטט: די_תי 2009-10-05 14:26:44

      שלחופית יקרה....יש לי נטיה לכתוב לך, שזה יותר "יפה" להיות חשופית מאשר לגדל עור פיל... ושאילו מישהו פתאום היה נותן לך את אפשרות הבחירה, די ברור לי שלא היית נפרדת מחשופיותך, ובודאי לא בוחרת להיות פיל. ואני גם די מאמינה באמירות האלה. ואומרת אותן גם לעצמי. אבל - - לפעמים האמירות האלה לא מספיק מרגיעות, כי ההינו באמת רוצים/רוצות, להיות פחות כאלה, לפחות לזמן מסוים, לפחות בהקשר מסוים, לפחות במצב מסוים. אולי אז יהיה לנו קל יותר.

       

       

      חוץ מזה, פשוט אהבתי את

      "החלזונות האלה נטולי הקונכייה, אחד היצורים המטופשים שבטבע, ללא ספק. איך ייצור כזה, חסר שיניים, חסר ציפורניים, מרפקים, שריון או קורת גג שרד כך וכך שנות אבולוציה. אולי מתוך חוסר עניין לציבור?"

       שגרם לי לצחוק !

       

      אבל גם לתהות... איך באמת...

       

       

       

      אולי אם היה לי ג'קט עור פיל (סינטטי כמובן) בארון... להתעטף בו כשסוער שם בחוץ :)

       

      (התגובה שלך ריגשה אותי) 

        5/10/09 14:26:

      שלחופית יקרה....יש לי נטיה לכתוב לך, שזה יותר "יפה" להיות חשופית מאשר לגדל עור פיל... ושאילו מישהו פתאום היה נותן לך את אפשרות הבחירה, די ברור לי שלא היית נפרדת מחשופיותך, ובודאי לא בוחרת להיות פיל. ואני גם די מאמינה באמירות האלה. ואומרת אותן גם לעצמי. אבל - - לפעמים האמירות האלה לא מספיק מרגיעות, כי ההינו באמת רוצים/רוצות, להיות פחות כאלה, לפחות לזמן מסוים, לפחות בהקשר מסוים, לפחות במצב מסוים. אולי אז יהיה לנו קל יותר.

       

       

      חוץ מזה, פשוט אהבתי את

      "החלזונות האלה נטולי הקונכייה, אחד היצורים המטופשים שבטבע, ללא ספק. איך ייצור כזה, חסר שיניים, חסר ציפורניים, מרפקים, שריון או קורת גג שרד כך וכך שנות אבולוציה. אולי מתוך חוסר עניין לציבור?"

       שגרם לי לצחוק !

       

      אבל גם לתהות... איך באמת...

       

        4/10/09 23:24:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2009-10-04 23:14:28

      יופי שחזרת, ושהסיסמא פתחה לך את הדלת.

      את החשופיות אני מוצאת בד"כ בדרך לזרוק את הזבל.

      פוסט מלא פגיעות, מצד אחד, אך גם לא עוטה שריון ובטון מצד שני,

      ולכן יש פה פתיחות למשהו. 

       

       

      תודה! ואל תצאי יחפה לזרוק את הזבל, זה לא נעים לא לחשופית ולא לכף הרגל החשופה :)
        4/10/09 23:14:

      יופי שחזרת, ושהסיסמא פתחה לך את הדלת.

      את החשופיות אני מוצאת בד"כ בדרך לזרוק את הזבל.

      פוסט מלא פגיעות, מצד אחד, אך גם לא עוטה שריון ובטון מצד שני,

      ולכן יש פה פתיחות למשהו. 

        4/10/09 23:07:

      צטט: titulic 2009-10-04 00:17:28

      כתבת בעבר פוסט על "משמעות"

      מעניין מאוד

      עכשיו , מנסה לשאול איך להיות חשופה לביקורת של החברה?, או של כל אדם אחר באשר את נתקלת

      אני חושב ששני המושגים האלה יכולים לתמוך האחד בשני. ככל שאת תגלי את משמעות החיים שלך או אז פחות יהיה לך איכפת ממה שהחברה אומרת על כל דבר שהוא. באותו רגע יהיה לך את סולם הערכים שלך, והגחמות של האחרים פחות יטרידו אותך.

      הבעיה למצוא את המשמעות שייתן את חוסן האישי, וקביעת מטרה לחיים

      ואז החשיפה משנה הרבה פחות

       

       

       מממ... מעניין, איכשהו הקישור בין תחושת חשיפה ופגיעות למשמעות לא מיידי אצלי. למרות שנדמה לי שאני מבינה את החיבור שאתה עושה דרך החוסן הנפשי: משמעות-סולם ערכים-חוסן נפשי. יש בזה משהו.

       

      אבל די קשה לי עם זה שאני מרגישה, אולי בצדק ואולי לא, מזוהה מדיי עם דברים שכתבתי כאן, בעיקר עם הפוסט "האדם מחפש משמעות" שהיה נכון לנקודה ספציפית בזמן, ברגע של דאון. אני דווקא מרגישה מרבית מהזמן תחושת משמעות ועשייה והנאה גדולה מהחיים. 

      כשאני נותנת "במה"  לחלקים בי שמתקשים, שפוחדים וכואבים זה עוזר לי לבחון אותם ולהשתחרר מהם במידת מה. אבל יחד מזה עולה בי החשש הזה, בעיקר בגלל הפומביות של הדברים. ואולי זה עוד פן של הרגישות המוצהרת שלי :)

        4/10/09 00:17:

      כתבת בעבר פוסט על "משמעות"

      מעניין מאוד

      עכשיו , מנסה לשאול איך להיות חשופה לביקורת של החברה?, או של כל אדם אחר באשר את נתקלת

      אני חושב ששני המושגים האלה יכולים לתמוך האחד בשני. ככל שאת תגלי את משמעות החיים שלך או אז פחות יהיה לך איכפת ממה שהחברה אומרת על כל דבר שהוא. באותו רגע יהיה לך את סולם הערכים שלך, והגחמות של האחרים פחות יטרידו אותך.

      הבעיה למצוא את המשמעות שייתן את חוסן האישי, וקביעת מטרה לחיים

      ואז החשיפה משנה הרבה פחות

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      reverie
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין