עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    יסינראל

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      5/10/09 15:07:

    תודה על התגובה ועל המשוב.

    נתכתב גם על נושאים חומריים ויומיומיים כי הם חלק מהחיים של שתינו פה ושם.

    איך מתנהלים החיים היומיומיים, כמה הם עולים, מה יש בשפע [אנשים :-) - נראה לי שאתמול התחככתי בחמישה מיליון סינים בכיכר טיאנ'אנמן וסביבותיה], מה חסר, מה משמח, מה מעציב, איך דברים נראים, מריחים, נשמעים, משישים - - - ??????

    אצרף גם קולות נוספים של סטודנטים סיניים דוברי עברית החיים בסין ובישראל.

    מקווה שזה יהיה מולטי-בלוג. 

    מועדים לשמחה בשתי המדינות!

      5/10/09 01:03:
    מרגש אותי הדיאלוג בין שתיכן אשר לדעתי מאד מתאים להפורמט של הקפה. אני מקווה שזה יתפתח למפגש קבוע אשר יציג ויאפשר לבחון פרספציות אישיות ותרבותיות של עולמות וסביבות קיומיות שונות כל כך. בפוסטים של היום אני מרגיש התלהבות רבה מאד אשר נעזרת אולי יתר על המידה בצביון "ספרותי" מאשר הארצי. אנא המשכנה בדיאלוג.
      4/10/09 11:33:

    אני חושבת שהשאלה מדוע סינית באה ללמוד בישראל,

     

    היא יותר,  מה תעשי אח"כ  בסין עם מה שלמדת כאן באונ' ?

     

    האם זה יספק לך מקצוע?

     

     

    ובנושא של להכיר את הזר. אני חושבת שמליארד סינים זה המון המון זרים.

     

    אני יודעת שבסין יש מחוזות ובכל מחוז תרבות ושפה קצת שונה.

     

    שאני לא יודעת כמה את מכירה את סין.

     

    אני יודעת שאני את כל סוגי האכולוסיה בישראל לא ממש מכירה: או מכירה על קצה המזלג:
    ערבים, דרוזים,נוצרים, צרקסים, דתיים, חרדיים.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

      4/10/09 10:31:

    שושן ומעין היקרות,
    מעניין מאוד לראות איך כל אחת מכן מוצאת את עצמה ב"צבע" שהוא בעצם לא ה"צבע" המיידי שלה.
    יכול היה להיות מאוד מעניין לו גם התייחסתן זו לדבריה של זו שהרי בעצם אתן מבקשות להציג כאן את התקשורת שאתן מקיימות ביניכן
    כאשר הישראלית בסין והסינית בישראל.
    תודה על השיתוף בחוויות.
    מולי
    0

    למה האדום והכחול עזים כל כך?

    4 תגובות   יום שישי , 2/10/09, 17:11

    למה האדום והכחול עזים כל כך?

    ד"ר שושן ברוש-ויץ ומא צ'ינג-ג'ו [מעיין]

     

    "למה האדום עז כל כך?" – ד"ר שושן ברוש-ויץ

    כן, אדום הוא הצבע של סין. דגל אדום, ספר אדום, הצבע של האדמונית –

    הפרח הלאומי, צבע מסורתי וחגיגי. אבל למה האדום עז כל כך? ( תמונה 1, צילום: שושן ברוש-ויץ " אדוםאדוםאדוםאדוםאדום 1 באוקטובר 2009")

      

    אין לי תשובה אחת לשאלה. אחפש כמה כניסות.

    כניסה ראשונה: גלובליזציה היא בעצם הליכה הבייתה. באנגלית של תומס פרידמן זה נשמע בערך כך: globalization is about going home. אהבתי את המשפט ההפוך-הפוך-הזה. הוא עוזר לי להבין עד כמה דווקא כאן בסין אני חוזרת הבייתה, לשורשים האדומים שלי, אי שם במחצית המאה הקודמת. נוגעת שוב בסוציאליזים, בעיתון "על המשמר" [אימא שלי עבדה בו], בעוצמת האידיאולוגיות, מעוזי המודרניזם – מחוזות שנמסו והתפוגגו בעולמי המערבי לאט לאט ולפעמים באופן מטושטש. אולי זה גם מה שהסינים רואים-לא-רואים כיום, "מאותתים שמאלה ופונים ימינה", מטשטשים את המהלכים ההיסטוריים. אבל מי שהתנסה בהם בעבר באופן לא מובחן, לא עיוור פעמיים. כאן ועכשיו אני חווה את קץ האידיאולוגיה הקומוניסטית – עומדת גלוית עיניים מול הרעב להיות פרט.

    כניסה שנייה: גלובליזציה לשם שינוי היא לא אמריקניזציה – והדוגמה המוחשית לכך נגלית בתקשורת. שלוש פרסומות בטלוויזיה: למים, ליין ולבירה סינית. וזהו. וזהו! בייג'ינג נעשית קוסמופוליטית במובן היותר מלא של המילה: בליל של זרים, עם נוכחות מאופקת של אירופאיים ואמריקאיים, לא בולטת יותר מנוכחות של אסיאתיים (על מיניהם הרבים) ושל אפריקאיים.

    מוצאת כאן קוסמופוליטיות של מופעי תרבות מכל העולם. עוד ועוד באים לכאן. נראה כאילו כל מי שיכול מגיע לכאן, הכניס את בייג'ינג לרשימה: ניו-יורק, לונדון, פריז, ברלין, ובכלל זה גם בייג'ינג. וכאן יש רעב לאומנות. אש, התמכרות.

    כניסה שלישית: זה מעין אדום אחר - האדום בסין לא דומה לאדום שאני מכירה. זו לא הצהרה מקורית. אני מודה בכך כמו אחרים שחיים ליידי ושביקרו כאן לפניי. מרקו פולו התווה את הטון. הוא סייר, ראה, התפעל והפליא להקרין את הדברים לכיוון מערב. "רק לא להיות מרקה פולה", אני אומרת לעצמי, מאפקת את נשיפת ה"וואוו" שמלווה גילויים ולמידה יומיומיים. "זוכרת את ים המלח?, שימי נגיעה כחולה באדום האדום הזה שצובע כעת את חייך", מכוונת את עצמי מגבוה.

    כניסה רביעית: דלת אדומה ויוקרתית פתוחה. קיבלתי ויזת עבודה, עבודה  והתייחסות. קשה להסביר מה מעמדם של מורים באוניברסיטת בייג'ינג. זוהר נעים בדשא. כולם אומרים לי כאן לא להתקרב לכיכר טיאנ'אנמאן בימים הקרובים בגלל ההכנות למצעד הלאומי לכבוד שישה עשורים להקמת הרפובליקה העממית הסינית. תודה. אין צורך להרתיע. אני מוזמנת לאירוע ממלכתי שייערך בפאת הכיכר, בבניין הלאומי הנחשב לנישא מכולם: "The Great Hall of the People". וכן, זה מרגש ואני אצלם ואצלם, כמו תיירת פעורה, בלי בושה.

    כניסה חמישית: משטיח אדום לדרך המשי. הסינים מקבלים כמו בשיר מסביר הפנים: "[...], יין אדום, שב[י] אתנו כאן". יש כאן אין-ספור רגעים קטנים של קומיוניטי. עוזרים בסינית [בהנחה שמשהו בכל זאת היא תבין], עוזרים בעזרת השפה האנגלית, עוזרים בחיוכים, עוזרים בתנועות ידיים, עוזרים בתשומת לב. זה התחיל בשנות התשעים כשפנו אליי ברחוב ופשוט ביקשו "לתרגל את האנגלית" עם זרה, תיירת זמנית, ונמשך גם כיום בפניות להיות "שותפה לשונית" (language partner). מחליפים לשון, מחליפים תרבות, מחליפים אוריינות. מתאים לי.

    כניסה שישית: "אוריינות לא מעניינת אותי", אמר מנכ"ל אוניברסיטת תל-אביב בקיץ של 2003  וסגר את המחלקה שבה עבדתי עשרים ושש שנים. מבחינתי: מוות ללא לוויה ופרחים, גזירת נדודים והגירה במו ידנו הלאומית והאקדמית. האדום היה אז עז ושותת. זה קשור למה שאני עושה כאן, אבל זה סיפור אחר שמבקש להחוויר.

    כניסה שביעית: הרמוניה באסיה – אני רוצה לומר לרופא בבית חולים בלינסון שאמר לי לפני שנים: "גברתי, תתרגלי, את באסיה! [ולכן תשכבי בבית חולים במסדרון] – התרגלתי ואני מקבלת את העובדה הזאת בשמחה. זו המאה של אסיה, ואיפה שלא יהיו גופי או לבי, במזרח או במערב, הפעם עדיין שניהם באסיה. טוב לי עם ההרמוניה הזאת.

    אשנב שמיני - כלכלי: זול כאן, נכון. אבל גם ה"משכורת" שאני מקבלת היא סינית ובהתאם. קופה קטנה אדומה. אני לא עובדת של תאגיד או של אימפריה פיננסית, השולחת זרועות חמדניות. יש כאן לא מעט כאלו שבשבילם הזהוב זהוב מאוד. אבל קשת הצבעים עשירה יותר: יש אווירה של הזדמנות לכולם. גם לסינים, גם לזרים.(תמונה 2, צילום: שושן ברוש-ויץ "במתחם 798")

    תשע: "כיפה אדומה" אני מכנה הסבר זה. סין הייתה ונשארה מעצמה של קישוט. קישוטי נייר, פרחים, בתים, בגדים, כלים, כתב, מוסיקה, ציור. יופי דחוס - בעיניים מקומיות; קיטש - בעיניים מערביות; ילדותיות - מנקודת מבט של עיניים מבוגרות. כך או כך: האדום הוא זאב ערמומי, צייד מיומן של עיניים ולב.   

    כניסה בתוך כניסה: האקזוטי יפנה מקום. החומה הארוכה, העיר האסורה, מקדש השמים, תעלות סוצ'ו, יער האבנים, דיונות החול במונגוליה הסינית, ההרים המחודדים של גווילין, ונו: גם צבא לוחמי הטרה קוטה בשיאן – כל האתרים החנוטים האלו יפארו חוברות טיולים לתיירים מתחילים. צומח כאן משהו חדש: מייד אין צ'יינה, ביי צ'יינה, קודם כל פור צ'יינה ואחר כך גם ייצאו לאחרים. זו מציאות עזה ויצירתית, שאין לי כעת מילים והמשגות לתאר אותה. היא מתהווה והיא בשלה למרות הערפל. 

    * * * * * [עוברים לחמישה כוכבים, כמספר הכוכבים בדגל הסיני.]

    אין לי כאן הרבה דברים, וברוח השמחה במה שיש גם תלת אופן כבד של מריאן הופך ל"דרקון הברזל", והנה לי מרכבה ואודם שושן.(תמונה 3,  "טרמפ עם מריאן" [מרצה לאנגלית מקליפורניה])

     

     אז למה האדום עז כל כך? – מניתי עשר תשובות. המשך יבוא.

     

     

    תחת שמיים כחולים – מא צ'ינג-ג'ו [מעיין]

    אם יש צבע אחד שמייצג את ישראל, הצבע הכחול הוא הצבע. זהו אחד משני הצבעים של דגל ישראל, וזהו הצבע הדומיננטי הפיזי של ארץ ישראל – הצבע של השמיים ושל הים.(תמונה 4 , צילום: צ'ינג-ג'ו מא  "ים-סוף כחול תחת שמיים כחולים")

     

    כחול כמכלול לכל האופציות האפשריות

    יש אנשים שיגידו שזאת הכללה לבחור צבע אחד שמייצג את כל המדינה, את כל העם ואת כל התרבות, כמו שיש סינים שלא יסכימו שאדום הוא הצבע של סין. אך הכחול, בניגוד לצבעים אחרים, כולל לפי המסורת היהודית את כל הגוונים האחרים. הרעיון הזה בולט בספר הזוהר, אחד מהשיאים של היצירתיות היהודית. לפי ספר הזוהר, הצבע שמסמל את הספירה האחרונה – שכינה, האם שילדה את העולם - הוא תכלת, שהוא גוון של כחול. כשם שבתוך השכינה כלולים כל העולמות העליונים וכל העולמות התחתונים, בתוך התכלת כלולים כל הגוונים. הרעיון הזה ניכר מבחינה פילולוגית, המילה ה"כל" כלולה במילה "תכלת". כך כם מבחינה פיזית,  תכלת היא צבע של שני הדברים הקרובים ביותר לאין-סוף בעולם החומרי הסופי: שמיים וים. לאור זאת, לא פלא שכחול (תכלת) הוא צבע מקודש במסורת היהודית. הוא בעצמו מטפורה פרדוקסלית לקיום העולם המוגבל הוודאי בתוך האופציות האין-סופיות.

     

    כחול מול לבן – מסורת מול מודרנה

    ככל שאני צוללת עמוק יותר לתוך החברה הישראלית, אני סופגת יותר את המורכבות שלה. למרות חוכמתה, הפרשנות המסורתית כבר אינה מספיקה לחברה הישראלית המודרנית השואפת לפלורליזם. לכן מגן הדויד הכחול ושני הפסים הכחולים, שמסמלים את המסורת בדגל ישראל, מוצבים על רקע לבן שמסמל את החיים החדשים. השילוב אינו מקרי, הוא מבטא רצון  לקיים שיח בין המסורת לבין המודרנה, בין החוכמה העתיקה לבין הרעיונות החדשים שמגיעים לישראל מכל העולם. זה בדיוק מה שמאפיין את ישראל – עולים מכל העדות מביאים "טיפות" מנחלים שונים, ומהווים את הים הכחול הכוללני שאיננו מתמלא.

    הסינים חושבים שהסיבה לכך שהעם היהודי שרד אלפי שנים היא העקשנות ביחס למסורת שלו, ואני חושבת שהסיבה היא שלעם היהודי יש יכולת להפנים את הרעיונות הנוכריים במידה, זאת אומרת, לשמור על האיזון בין המסורת לבין הגלובליזציה.

     

    כחול –  המלנכוליה האופטימית

     

    כמו שהביטלס שרו: "כיוון שהשמיים כחולים, זה גורם לי לבכות", קל לקשר בין כחול לבין עצב ומלנכוליה. אבל מצד אחר, טמון בכחול הזה גם אופטימיזם ים-תיכוני, כמו שאלבר קאמי האמין. שני הקטבים מתמזגים לתוך הכחול ולתוך התרבות הישראלית: מצד אחד עצב תמידי, שמקורו  בשואה, באנטישמיות, במלחמות  ובסכסוכים; ומצד אחר - אופטימיזם  לא-נורמלי, שמניע את הישראלים להגיע לכל פינה והרפתקה בעולם. העובדה הזאת מאפשרת שני דברים שאדם זקוק להם: עומק מחשבה ונחישות פעולה. (תמונה 5, צילום: צ'ינג-ג'ו מא  "הים התיכון הכחול – עצוב או שמח?")

     

    כחול ואדום – זהות בתוך זרות

     

    ישראלים רבים נוטים לשאול אותי אותה שאלה: "למה באת ללמוד בישראל?". בעיניהם זה מעשה הזוי: בחורה לא יהודיה, מארץ גדולה, באה למדינה כל-כך קטנה ללמוד את הפילוסופיה שלה.

     מלבד גורמים מקריים ומלבד מה שמיניתי לעיל, אני רוצה להוסיף ולומר שנמשכתי אל הארץ בגלל הזרות שלה. כמו הצבעים, כל אחד לא היה יכול להתקיים בלעדי הקונטרסט ביניהם. הכחול לא נראה כחול אם האדום לא נראה אדום, וכך גם ההפך. רק כשאני נמצאת תחת שמיים כחולים כל כך, אני נזכרת בהרגשה של מה שהאדום יכול לספק לי. באתי לגלות את הזר, גיליתי את עצמי בדרך. לא הייתי מבינה את הפילוסופיה הסינית, אילו לא הייתי לומדת את הפילוסופיה היהודית.

    תחת שמיים כחולים מצאתי בארץ הרחוקה הזאת דרך שיבה לשורשיי. 

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין