עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מאזינה לקולות......

    מהקישקעס. מקשיבה, מחבקת, מנסה להבין.
    רגשות, הגיגים, תהיות ושאר ירקות.
    ובעיקר המון ממני.

    0

    בת 16 הייתי

    104 תגובות   יום ראשון, 26/8/07, 15:40

    את בנג'י הכרתי ביומולדת של דניאל.החבר הכי טוב שלו.

    במקרה, הוא גם היה החבר שלי. חבר טרי שרק הכרתי.

    נתקלנו זה בזאת במרפסת הבית.

    חייכנו, בעיקר לא הצלחנו להוריד את החיוך המטופש הזה מעל פנינו.

    אני ביקשתי מיד סליחה וברחתי לתוך הבית.

    הוא נכנס אחריי ואז דניאל החליט להכיר בינינו.

    בנג'י, תכיר. זאת קרין, החברה שסיפרתי לך כ"כ הרבה עליה.

    ואני שוב, חייכתי את החיוך המטופש, ואמרתי "היי" מסכן כזה.

    בנג'י לחץ לי את היד והרגשתי זרם, זרם שאי אפשר לתאר אותו במילים.

    הייתי סה"כ בת 16. מה כבר ידעתי.

    אחרי לחיצת היד הזו, הדברים כבר נראו אחרת.

    בנג'י לא יצא לי מהראש.

    הייתי חולמת עליו בלילה, חלומות שלא ידעתי שאני מסוגלת לחלום.

    נישקתי את דניאל ודמיינתי את בנג'י מנשק אותי במקומו.

    יכולתי ממש להרגיש את השפתיים שלו, את השפתיים הבשרניות שלו.

    כל הזמן פינטזתי עליו, גם בבי"ס.

    יכולתי להרגיש את הידיים שלו על הצוואר שלי.

    ומה בכלל ידעתי על פנטזיות?

    יום אחד דניאל היה אמור לאסוף אותי מביה"ס.

    חיכיתי וחיכיתי, חייגתי אליו ולא הייתה תשובה.ופתאום הגיע בנג'י.

    "דניאל ביקש ממני לאסוף אותך. הוא מתעכב בצבא".

    ואני כמעט והתעלפתי.

    כל הגוף שלי רעד, כאילו עמד מולי הדבר הכי מושלם שיש.

    נכנסתי למכונית.

    השיער שלי היה קצת פרוע מהרוח ובנג'י תפס קצוות שיער והזיז אותה אל מאחורי האוזן שלי.

    "הנה, ככה את נראית מקסים", אמר.

    ואני רק חייכתי את החיוך המטופש שלי.

    לא נסענו לבית של דניאל. איכשהו מצאנו את עצמנו בחוף הים.

    לפני שהספקנו לשים לב, השעה כבר הייתה 20:00 בערב ואני כ"כ לא רציתי לחזור הביתה.

    בנג'י חייך אליי, הרגשתי צמרמורת.

    " את יודעת, אני בשבוע הבא טס לארה"ב".

    "ארה"ב? ", שאלתי. " מה יש לך לחפש שם? ".

    "אני נוסע לאמא שלי, שתטפל בי".

    "אתה כבר ילד גדול", אמרתי. והלב שלי דפק.

    " יש לי סרטן. זו כבר הפעם השנייה שאני חולה במחלה הזו.

    בפעם הקודמת אמא הגיעה במיוחד לארץ כדי לטפל בי ועכשיו הגיע הזמן שאסע אליה. היא טוענת שהרופאים שם יעשו עבודה טובה יותר".

    ואני, מה יכולתי כבר להגיד, סה"כ בת 16.

    " אני רוצה לנשק אותך", פתאום ככה ללא היסוס יצאו המילים מפי.

    "גם אני", אמר.זו הייתה הנשיקה הכי ארוכה.

    לא הפסקנו לנשק, לגעת, לחבק, ללטף.

    זה היה אחד הלילות המדהימים ביותר בחיי.

    אחרי שבוע הוא נסע.

    הפרידה בשדה התעופה הייתה קשה מנשוא.

    הדמעות חנקו את גרוני וכל מה שיצא לי מהפה היה:

     " אני מקווה שאזכה לנשק אותך שוב".

    נשיקה לפרידה.

    להתראות.לא הזזתי את הראש, עד שראיתי אותו נעלם במדרגות הנעות.

    שמרנו על קשר.בעיקר טלפונים ומכתבים.

    אחרי חצי שנה הגיע טלפון באחת בלילה.זה היה דניאל.

    " בנג'י נפצע קשה בתאונת דרכים בקליפורניה. הוא לא עבר את הלילה. אמא שלו התקשרה לספר לי".

    ואני, כמעט בת 17, מה כבר יכולתי להגיד.

    " תודה שהתקשרת", אמרתי והדמעות לא הפסיקו לרדת.

    אחרי כמה ימים הגיע מכתב. לא ארוך.

    מבנג'י. 

    " תכולת עיניים יפה שלי,

    הרופאים אומרים שהסרטן כבר נעלם מהגוף.

    הטיפולים עברו בהצלחה.

    הצלחתי לנצח את הסרטן שוב.

    אמא כמעט ולא האמינה שזה קורה.

    יש לי עוד ביקורת אחת ובחודש הבא אני בא לבקר.

    את מאמינה? אני כ"כ מאושר.

    אני כל הזמן חולם עלייך בלילה.

    רוצה רק לגעת בך.מקווה לנשק אותך בקרוב.

    בנג'י ".  

        

     

    מוקדש לזכרו, נהרג היום לפני 13 שנה בדיוק.    

    דרג את התוכן:

      תגובות (104)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/10/07 21:14:
      מרגש ומצמרר
        18/9/07 20:07:

       

      צטט: lilachmam 2007-09-17 08:14:49

       היי,

       

      יש אנשים שנכנסים לנו ללב ולעולם לא יצאו משם.

      מכירה מקרוב סיטואציות כאלה.......

      תמיד תזכרי אותו צעיר,יפה,ואוהב.

      אנחנו לא יכולים אף פעם להבין ,מתי באמת סיימנו את מה שהיה לנו לעשות פה.......

       

      ושבוע טוב.

       

      את מאד צודקת לילך.

      תודה

       

       

        18/9/07 20:06:

       

      צטט: סיג 2007-09-17 07:53:59

      באתי

       

      קראתי

       

      בכיתי

       

      הלכתי

       

      אין לי מילים

       

       

      מחבקת אותך

       

       

        18/9/07 20:06:

       

      צטט: תרביץ לי ביצלי 2007-09-17 03:14:10

      וואו, קשה וכואב, מצדיע לך על הנכונות לפתוח את הפצע שוב, כדי לשתף איתנו.

       

      משהו בי סקרן לדעת מה עבר על דניאל אחרי שבנג'י אסף אותך. אמרת שהם היו החברים הכי טובים, האם נוצרה יריבות ביניהם?

       

      דניאל למעשה אף פעם לא ידע על הלילה ההוא.

      הוא ידע שכן נשארנו בקשר, אבל הוא לא ידע את עוצמתו.

       

        17/9/07 08:14:

       היי,

       

      יש אנשים שנכנסים לנו ללב ולעולם לא יצאו משם.

      מכירה מקרוב סיטואציות כאלה.......

      תמיד תזכרי אותו צעיר,יפה,ואוהב.

      אנחנו לא יכולים אף פעם להבין ,מתי באמת סיימנו את מה שהיה לנו לעשות פה.......

       

      ושבוע טוב.

        17/9/07 07:53:

      באתי

       

      קראתי

       

      בכיתי

       

      הלכתי

       

      אין לי מילים

       

        17/9/07 03:14:

      וואו, קשה וכואב, מצדיע לך על הנכונות לפתוח את הפצע שוב, כדי לשתף איתנו.

       

      משהו בי סקרן לדעת מה עבר על דניאל אחרי שבנג'י אסף אותך. אמרת שהם היו החברים הכי טובים, האם נוצרה יריבות ביניהם?

        31/8/07 15:17:

       

      צטט: Eyal Harofe 2007-08-31 15:00:18

      אז אתה (לא אני) בעצם מאשים את ההורים במחלה של הילד (לא מחלה (חיידק או וירוס שעושה בלגן) אלא מנגנון שהופעל) המוח שלו משתכנע שבסביבה הזאת מסוכן מדי (המוח כישות עצמאית) ומחליט להפעיל את המנגנון. הכפתור האדום נלחץ! הפקודה הגיע לתאים!! מזה חששנו!!! הפרת סדר. יזומה. ע"י המוח.)

      ומה תגיד על תינוק בן שנה? גם כאן משפיע המצב הפסיכולוגי של ההורים (כן. גם על תינוק בן אבעה חודשים וגם על תינוק בן מינוס שמונה.)?

      בעיניי זו שטות (ובמחשבה שנייה?).

       

       

      אתה מוזמן, אייל, לבוא איתי למחלקה האונקולוגית בתה"ש ולהגיד את מה שכתבת עכשיו להורים של תינוק צעיר שחולה במחלה.

      אתה כותב את הדברים הללו כאילו הם מובנים מאליהם ובעיניי זו טעות בסיסית.

      זו הרי לא הסיבה היחידה שאנשים, ילדים, זקנים וטף מקבלים סרטן.

       

       

       

        31/8/07 15:15:

       

      צטט: אופיר007 2007-08-31 14:42:07

      מרגש ועצוב..

      הזכרת לי עכשיו את אהבת נעוריי

      שנפטר מסרטן בגיל 18..

      מחלה ארורה..

       

      מצטערת לשמוע.

      תודה על השיתוף.

      חיבוק

       

        31/8/07 15:00:

      אז אתה (לא אני) בעצם מאשים את ההורים במחלה של הילד (לא מחלה (חיידק או וירוס שעושה בלגן) אלא מנגנון שהופעל) המוח שלו משתכנע שבסביבה הזאת מסוכן מדי (המוח כישות עצמאית) ומחליט להפעיל את המנגנון. הכפתור האדום נלחץ! הפקודה הגיע לתאים!! מזה חששנו!!! הפרת סדר. יזומה. ע"י המוח.)

      ומה תגיד על תינוק בן שנה? גם כאן משפיע המצב הפסיכולוגי של ההורים (כן. גם על תינוק בן אבעה חודשים וגם על תינוק בן מינוס שמונה.)?

      בעיניי זו שטות (ובמחשבה שנייה?).

       

        31/8/07 14:42:

      מרגש ועצוב..

      הזכרת לי עכשיו את אהבת נעוריי

      שנפטר מסרטן בגיל 18..

      מחלה ארורה..

        31/8/07 12:38:

       

      צטט: Eyal Harofe 2007-08-31 10:25:13

      אפשר, אולי, להסביר מצב פסיכולוגי של ילד בין שנתיים (ולמה זה בגד בו - והפעיל את המנגנון) לפי המצב הפסיכולוגי שבו ההורים שלו שרויים ומקרינים. במיוחד בגילאים האלו.

       

      אז אתה בעצם מאשים את ההורים במחלה של הילד?

      ומה תגיד על תינוק בן שנה? גם כאן משפיע המצב הפסיכולוגי של ההורים?

      בעיניי זו שטות.

       

        31/8/07 10:25:
      אפשר, אולי, להסביר מצב פסיכולוגי של ילד בין שנתיים (ולמה זה בגד בו - והפעיל את המנגנון) לפי המצב הפסיכולוגי שבו ההורים שלו שרויים ומקרינים. במיוחד בגילאים האלו.
        31/8/07 09:14:

       

      צטט: Eyal Harofe 2007-08-30 21:44:08

      להילחם בסרטן. כימו והקרנות. לא נעים ולא הכרחי. סרטן. מצב שבו הגוף מפעיל מנגנון השמדה עצמי. למה? לא ידוע. אולי בגלל עשן, אולי בגלל החומרים הרעילים, אוכל לא בריא ושמש קטלנית. אולי בגלל משהוא אחר? פנימי יותר? סרטן. אולי מחלה פסיכולוגית?

       

      Positivity 

       

      פוזיטיביטי בהחלט לא תזיק לכולנו, גם בלי קשר לסרטן.

      נעשו המון מחקרים בנושא וגילו שמצב נפשי באמת יש לו השפעה רצינית, גם בקבלת המחלה וגם בהחלמה ממנה.

      אבל איך תסביר ילד בן שנתיים שחולה בלוקמיה? משהו פנימי?

      המחלה הזו ארורה, אני מחכה ליום שימצאו תרופה יעילה למחלה הזו, כי הסטטיסטיקה מאד הולכת נגדנו.

       

       

        30/8/07 21:44:

      להילחם בסרטן. כימו והקרנות. לא נעים ולא הכרחי. סרטן. מצב שבו הגוף מפעיל מנגנון השמדה עצמי. למה? לא ידוע. אולי בגלל עשן, אולי בגלל החומרים הרעילים, אוכל לא בריא ושמש קטלנית. אולי בגלל משהוא אחר? פנימי יותר? סרטן. אולי מחלה פסיכולוגית?

       

      Positivity 

        30/8/07 14:47:

       

      צטט: zevikby 2007-08-30 14:41:40

      הקטע הזה גורם למטען רגשי מעיק

      והוא כל כך רומנטי וכואב בעת ובעונה אחת.

      וגם מזכיר לי סיפור קצר שכתבתי - "אהבה ראשונה"

      ובשבילך במיוחד

      שתלתי אצלי עכשיו כפוסט.

      אולי לא כתוב כל כך מאופק וממצה

      כפי שכתבת את,

      אבל את מוזמנת לקרוא ולהגיב.

      זאב בן-יוסף

       

      אני אקרא, מבטיחה.

      תודה זאב.

       

        30/8/07 14:41:

      הקטע הזה גורם למטען רגשי מעיק

      והוא כל כך רומנטי וכואב בעת ובעונה אחת.

      וגם מזכיר לי סיפור קצר שכתבתי - "אהבה ראשונה"

      ובשבילך במיוחד

      שתלתי אצלי עכשיו כפוסט.

      אולי לא כתוב כל כך מאופק וממצה

      כפי שכתבת את,

      אבל את מוזמנת לקרוא ולהגיב.

      זאב בן-יוסף

        29/8/07 09:34:

       

      צטט: רויטל ד 2007-08-28 15:30:10

       

      צטט: קרינושנוש 2007-08-27 14:31:23

       

      צטט: רויטל ד 2007-08-27 13:39:09

      ובכל זאת מעניין מה היה התפקיד שלו בחייך ?

      מה היה שלך בשלו ? וודאי שהיה כזה? את אולי כבר

      יודעת. ואם לא את עוד תדעי.

       

      אני יודעת שהוא היה מהראשונים שלימדו אותי מה זה רגש.

      בזכותו, אני היום הרבה ממה שאני.

      מלבד העובדה שתמיד קיוויתי שיחזור ואוכל לנשק אותו שוב, תמיד ידעתי שיש סיכוי שלא ינצח את המחלה והנשיקה שלו תשאר זכרון עמום.

      אבל, גם היום, הנשיקה שלו מאד מוחשית. אני יכולה להרגיש אותה אפילו עכשיו, אבל היא מקבלת משמעות אחרת לגמרי.

      כי אני לא אוהבת אותו יותר. כבר יותר מ-10 שנים שהאהבה נעלמה, דעכה, אבל הוא ממשיך לחיות בחלומות שלי.

      בדיוק כמו בסרט טיטניק, כשהזקנה חולמת בלילה על אהובה ג'ק שלא שרד את הטביעה......

       

      היי

      אין לך מושג כמה שאני מבינה על מה את מדברת, העלתי בעצמי פוסט שעוסק בפרידה מאדם אהוב, אתמול : (תציצי אם בא לך)http://cafe.themarker.com/view.php?t=125923

      החלומות ,אולי, מרמזים, שעדיין יש משהו לא פתור, לא מובן, או סגור , לא? 

       

      קראתי. יפה.

      החלומות מרמזים על געגוע בעיקר לדעתי. לא מקדישה יותר מדי זמן למחשבות על למה ואיך. אני חושבת שהוא ממשיך במובן מסוים לחיות בתוכי.

       

       

        28/8/07 21:37:

      איציק וצימט.

      תודה על תגובתכם.

        28/8/07 21:04:
      כואב
        28/8/07 15:54:

      מה אגיד ומה אומר....?

      חיבוק חם.... לחיזוק !

        28/8/07 15:30:

       

      צטט: קרינושנוש 2007-08-27 14:31:23

       

      צטט: רויטל ד 2007-08-27 13:39:09

      ובכל זאת מעניין מה היה התפקיד שלו בחייך ?

      מה היה שלך בשלו ? וודאי שהיה כזה? את אולי כבר

      יודעת. ואם לא את עוד תדעי.

       

      אני יודעת שהוא היה מהראשונים שלימדו אותי מה זה רגש.

      בזכותו, אני היום הרבה ממה שאני.

      מלבד העובדה שתמיד קיוויתי שיחזור ואוכל לנשק אותו שוב, תמיד ידעתי שיש סיכוי שלא ינצח את המחלה והנשיקה שלו תשאר זכרון עמום.

      אבל, גם היום, הנשיקה שלו מאד מוחשית. אני יכולה להרגיש אותה אפילו עכשיו, אבל היא מקבלת משמעות אחרת לגמרי.

      כי אני לא אוהבת אותו יותר. כבר יותר מ-10 שנים שהאהבה נעלמה, דעכה, אבל הוא ממשיך לחיות בחלומות שלי.

      בדיוק כמו בסרט טיטניק, כשהזקנה חולמת בלילה על אהובה ג'ק שלא שרד את הטביעה......

       

      היי

      אין לך מושג כמה שאני מבינה על מה את מדברת, העלתי בעצמי פוסט שעוסק בפרידה מאדם אהוב, אתמול : (תציצי אם בא לך)http://cafe.themarker.com/view.php?t=125923

      החלומות ,אולי, מרמזים, שעדיין יש משהו לא פתור, לא מובן, או סגור , לא? 

       

        28/8/07 13:33:

       

      צטט: מילים 2007-08-28 12:00:37

       

      צטט: קרינושנוש 2007-08-28 11:42:46

       

      צטט: מילים 2007-08-28 11:34:47

       

      צטט: קרינושנוש 2007-08-28 11:10:43

       

      צטט: מילים 2007-08-28 11:08:16

       

      בחיי, כבר הרבה זמן שלא עברה בי צמרמרת כזאת.

       

      כנראה שהגורל ביקש את ידו לפנייך, ולמרות שהוא התגבר על המלכודות הראשונות, בסופו של דבר, גורל ניצח.

       

      תודה על המילים.

      כבר תקופה מסוימת אני חושבת על הגורל, האם באמת הוא נקבע או שאנו קובעים את גורלנו.

      עד עכשיו חשבתי שאנחנו קובעים את הגורל שלנו. לאט לאט אני מתחילה לפקפק בכך.

       

       

       

       

      אני מאמין שגורל הוא לא חד משמעי

      גורל נותן מספר אפשרויות, הוא יודע שהתוצאה הסופית היא תמיד מוות, מזה אי אפשר להתחמק, אבל הוא מציב תמרורים בדרך והבחירות שלנו קובעות מתי נגיע לתחנה הסופית ובאיזה מצב.

      יש, מיוחדים, שגורל זימן להם חוויות שאי אפשר להתחמק מהם, טובות ורעות.

       

      גורל לא יכול לזמן לדעתך גם תוצאות חיוביות? האם הגורל שלנו תמיד יהיה מוות?

       

       

       

       

      ברור שגם חוויות טובות, כתבתי כך.

      למוות, התכוונתי שבסופו של כל אדם, מחכה תחנת המוות, עוד לא הצלחנו לנצח את זה.

      אני מאמין שכל אדם נולד עם "תדר" משלו, אם נצליח להתאים את התדר הזה לחיים שלנו ולזרימה של היקום, לא נאלץ להתאמץ או להכריח שום דבר, הגורל, לטוב ולרע ימציא את עצמו בפנינו ונוכל לבחור.

       

      הבנתי.

       

       

        28/8/07 12:00:

       

      צטט: קרינושנוש 2007-08-28 11:42:46

       

      צטט: מילים 2007-08-28 11:34:47

       

      צטט: קרינושנוש 2007-08-28 11:10:43

       

      צטט: מילים 2007-08-28 11:08:16

       

      בחיי, כבר הרבה זמן שלא עברה בי צמרמרת כזאת.

       

      כנראה שהגורל ביקש את ידו לפנייך, ולמרות שהוא התגבר על המלכודות הראשונות, בסופו של דבר, גורל ניצח.

       

      תודה על המילים.

      כבר תקופה מסוימת אני חושבת על הגורל, האם באמת הוא נקבע או שאנו קובעים את גורלנו.

      עד עכשיו חשבתי שאנחנו קובעים את הגורל שלנו. לאט לאט אני מתחילה לפקפק בכך.

       

       

       

       

      אני מאמין שגורל הוא לא חד משמעי

      גורל נותן מספר אפשרויות, הוא יודע שהתוצאה הסופית היא תמיד מוות, מזה אי אפשר להתחמק, אבל הוא מציב תמרורים בדרך והבחירות שלנו קובעות מתי נגיע לתחנה הסופית ובאיזה מצב.

      יש, מיוחדים, שגורל זימן להם חוויות שאי אפשר להתחמק מהם, טובות ורעות.

       

      גורל לא יכול לזמן לדעתך גם תוצאות חיוביות? האם הגורל שלנו תמיד יהיה מוות?

       

       

       

       

      ברור שגם חוויות טובות, כתבתי כך.

      למוות, התכוונתי שבסופו של כל אדם, מחכה תחנת המוות, עוד לא הצלחנו לנצח את זה.

      אני מאמין שכל אדם נולד עם "תדר" משלו, אם נצליח להתאים את התדר הזה לחיים שלנו ולזרימה של היקום, לא נאלץ להתאמץ או להכריח שום דבר, הגורל, לטוב ולרע ימציא את עצמו בפנינו ונוכל לבחור.

        28/8/07 11:42:

       

      צטט: מילים 2007-08-28 11:34:47

       

      צטט: קרינושנוש 2007-08-28 11:10:43

       

      צטט: מילים 2007-08-28 11:08:16

       

      בחיי, כבר הרבה זמן שלא עברה בי צמרמרת כזאת.

       

      כנראה שהגורל ביקש את ידו לפנייך, ולמרות שהוא התגבר על המלכודות הראשונות, בסופו של דבר, גורל ניצח.

       

      תודה על המילים.

      כבר תקופה מסוימת אני חושבת על הגורל, האם באמת הוא נקבע או שאנו קובעים את גורלנו.

      עד עכשיו חשבתי שאנחנו קובעים את הגורל שלנו. לאט לאט אני מתחילה לפקפק בכך.

       

       

       

       

      אני מאמין שגורל הוא לא חד משמעי

      גורל נותן מספר אפשרויות, הוא יודע שהתוצאה הסופית היא תמיד מוות, מזה אי אפשר להתחמק, אבל הוא מציב תמרורים בדרך והבחירות שלנו קובעות מתי נגיע לתחנה הסופית ובאיזה מצב.

      יש, מיוחדים, שגורל זימן להם חוויות שאי אפשר להתחמק מהם, טובות ורעות.

       

      גורל לא יכול לזמן לדעתך גם תוצאות חיוביות? האם הגורל שלנו תמיד יהיה מוות?

       

       

       

       

        28/8/07 11:34:

       

      צטט: קרינושנוש 2007-08-28 11:10:43

       

      צטט: מילים 2007-08-28 11:08:16

       

      בחיי, כבר הרבה זמן שלא עברה בי צמרמרת כזאת.

       

      כנראה שהגורל ביקש את ידו לפנייך, ולמרות שהוא התגבר על המלכודות הראשונות, בסופו של דבר, גורל ניצח.

       

      תודה על המילים.

      כבר תקופה מסוימת אני חושבת על הגורל, האם באמת הוא נקבע או שאנו קובעים את גורלנו.

      עד עכשיו חשבתי שאנחנו קובעים את הגורל שלנו. לאט לאט אני מתחילה לפקפק בכך.

       

       

       

       

      אני מאמין שגורל הוא לא חד משמעי

      גורל נותן מספר אפשרויות, הוא יודע שהתוצאה הסופית היא תמיד מוות, מזה אי אפשר להתחמק, אבל הוא מציב תמרורים בדרך והבחירות שלנו קובעות מתי נגיע לתחנה הסופית ובאיזה מצב.

      יש, מיוחדים, שגורל זימן להם חוויות שאי אפשר להתחמק מהם, טובות ורעות.

       

       

        28/8/07 11:10:

       

      צטט: מילים 2007-08-28 11:08:16

       

      בחיי, כבר הרבה זמן שלא עברה בי צמרמרת כזאת.

       

      כנראה שהגורל ביקש את ידו לפנייך, ולמרות שהוא התגבר על המלכודות הראשונות, בסופו של דבר, גורל ניצח.

       

      תודה על המילים.

      כבר תקופה מסוימת אני חושבת על הגורל, האם באמת הוא נקבע או שאנו קובעים את גורלנו.

      עד עכשיו חשבתי שאנחנו קובעים את הגורל שלנו. לאט לאט אני מתחילה לפקפק בכך.

       

       

       

       

        28/8/07 11:09:

       

      צטט: dreams 2007-08-28 10:03:34

      וואו!

      כתוב מקסים ומרגש..

      ג'ון לנון כתב: life is what happens to you while you're busy making other plans

       

      לטוב ולרע... 

       

      תודה בנות......

       

       

        28/8/07 11:08:

       

      צטט: שי קולר 2007-08-28 09:53:35

      יפה ומרגש

       

       

      תודה שי.

       

        28/8/07 11:08:

       

      בחיי, כבר הרבה זמן שלא עברה בי צמרמרת כזאת.

       

      כנראה שהגורל ביקש את ידו לפנייך, ולמרות שהוא התגבר על המלכודות הראשונות, בסופו של דבר, גורל ניצח.

       

       

        28/8/07 10:03:

      וואו!

      כתוב מקסים ומרגש..

      ג'ון לנון כתב: life is what happens to you while you're busy making other plans

       

      לטוב ולרע... 

        28/8/07 09:53:

      יפה ומרגש

        28/8/07 09:07:

       

      צטט: ג'ירונימו - riddler 2007-08-28 00:52:50

      אני הייתי עד לגסיסתו של חבר טוב מסרטן.זה היה קשה מאד. הוא היה צעיר מאד בגיל 29 נפטר.

      לאט לאט ראיתי איך הוא נהיה חיוור וצל של עצמו, רזה, קירח. לפני זה הוא היה בחור מצחיק מלא חיים:

      אהב מטאל, מחשבים, ספורט. הוא היה איש ממש טוב. אני קברתי אותו, הוספתי חול ואפר בקבר

      בהלוויה.  

      כוסאמק, כל הטובים הולכים, יא אללה.

      עזרתי לחבר אחר כשביקרתי אותו בטיפול הקרנות בארה"ב לאחר ניתוח של הוצאת גידול מהראש, חששתי שזאת תהיה הפעם האחרונה, אך למזלנו הוא עבר את זה בשלום. והוא בריא היום. טפו, טפו, טפו.

      את יודעת מה, שלא נדע עוד צער. מאחל לך רק שמחות.

       

      אמן ואמן. תודה ג'רונימו.

        28/8/07 00:52:

      אני הייתי עד לגסיסתו של חבר טוב מסרטן.זה היה קשה מאד. הוא היה צעיר מאד בגיל 29 נפטר.

      לאט לאט ראיתי איך הוא נהיה חיוור וצל של עצמו, רזה, קירח. לפני זה הוא היה בחור מצחיק מלא חיים:

      אהב מטאל, מחשבים, ספורט. הוא היה איש ממש טוב. אני קברתי אותו, הוספתי חול ואפר בקבר

      בהלוויה.  

      כוסאמק, כל הטובים הולכים, יא אללה.

      עזרתי לחבר אחר כשביקרתי אותו בטיפול הקרנות בארה"ב לאחר ניתוח של הוצאת גידול מהראש, חששתי שזאת תהיה הפעם האחרונה, אך למזלנו הוא עבר את זה בשלום. והוא בריא היום. טפו, טפו, טפו.

      את יודעת מה, שלא נדע עוד צער. מאחל לך רק שמחות.

        27/8/07 18:06:

       

      צטט: אינדיעינת 2007-08-27 17:40:06

      עצוב-עצוב-עצוב :-(

      יהי זכרו ברוך.

       

      תודה עינת.

       

        27/8/07 17:40:

      עצוב-עצוב-עצוב :-(

      יהי זכרו ברוך.

        27/8/07 15:19:

       

      צטט: גליאנה 2007-08-27 15:00:46

      זה פשוט נורא הסיפור הזה. בעיקר כואב למי שנשאר מאחור. מאמינה שאלה שהלכו יגיעו למקומות מופלאים. מקווה שזאת היתה רק האהבה הראשונה שלך ומאז הגיעו עד הרבה

       

       

       

      וודאי. זו לא הייתה האהבה הראשונה, אבל המשמעותית יותר בהחלט.

      מאז ברוך השם, כמו שאומרים, הרבה דגים זרמו בים. :-)

       

        27/8/07 15:00:

      זה פשוט נורא הסיפור הזה. בעיקר כואב למי שנשאר מאחור. מאמינה שאלה שהלכו יגיעו למקומות מופלאים. מקווה שזאת היתה רק האהבה הראשונה שלך ומאז הגיעו עד הרבה

        27/8/07 14:35:

       

      צטט: עמרי_רונן 2007-08-27 14:10:58

      זה כאילו לקוח מתסריט קורע לב. כבר אמרו רבים שהחיים הם תסריט יותר מופרע מהוליווד...

       

      עמרי,

      אחרי הכל מרבית התסריטים הטובים לקוחים מהחיים עצמם.

      עם כמה טוויסטים בלתי אפשריים בעלילה לפעמים, אבל נכתבו מסיבה מסוימת.

      פעם התחלתי לכתוב את הסיפור הזה שלי על בנג'י כתסריט.

      אולי זה הזמן לסיים אותו.

       

        27/8/07 14:32:

       

      צטט: אורנילי 2007-08-27 14:07:55

      סיפור מרגש, אבל כנראה היה כל כך מיוחד , ואלוהים אהב אותו ולקח אותו..(למרות הכל) אליו.

      שולחת חיזוקים.

       

      אז אלוהים לוקח את המיוחדים?

      פרשנות מעניינת.

      תודה אורנילי על החיזוקים.

       

        27/8/07 14:31:

       

      צטט: רויטל ד 2007-08-27 13:39:09

      ובכל זאת מעניין מה היה התפקיד שלו בחייך ?

      מה היה שלך בשלו ? וודאי שהיה כזה? את אולי כבר

      יודעת. ואם לא את עוד תדעי.

       

      אני יודעת שהוא היה מהראשונים שלימדו אותי מה זה רגש.

      בזכותו, אני היום הרבה ממה שאני.

      מלבד העובדה שתמיד קיוויתי שיחזור ואוכל לנשק אותו שוב, תמיד ידעתי שיש סיכוי שלא ינצח את המחלה והנשיקה שלו תשאר זכרון עמום.

      אבל, גם היום, הנשיקה שלו מאד מוחשית. אני יכולה להרגיש אותה אפילו עכשיו, אבל היא מקבלת משמעות אחרת לגמרי.

      כי אני לא אוהבת אותו יותר. כבר יותר מ-10 שנים שהאהבה נעלמה, דעכה, אבל הוא ממשיך לחיות בחלומות שלי.

      בדיוק כמו בסרט טיטניק, כשהזקנה חולמת בלילה על אהובה ג'ק שלא שרד את הטביעה......

       

        27/8/07 14:10:
      זה כאילו לקוח מתסריט קורע לב. כבר אמרו רבים שהחיים הם תסריט יותר מופרע מהוליווד...
        27/8/07 14:07:

      סיפור מרגש, אבל כנראה היה כל כך מיוחד , ואלוהים אהב אותו ולקח אותו..(למרות הכל) אליו.

      שולחת חיזוקים.

        27/8/07 13:39:

      ובכל זאת מעניין מה היה התפקיד שלו בחייך ?

      מה היה שלך בשלו ? וודאי שהיה כזה? את אולי כבר

      יודעת. ואם לא את עוד תדעי.

        27/8/07 13:25:

       

      צטט: רונן שמיר 2007-08-27 13:07:54

      מרגש מאוד

      כיכבתי לזכרו

      רונן

       

      תודה רונן :-)

       

        27/8/07 13:24:

       

      צטט: galyan 2007-08-27 11:54:08

      מקסים תמים ועצוב. נראה כאילו אי אפשר לברוח מהגורל, בסוף הוא משיג אותנו

      זה מזכיר לי את הסדרה "אבודים", שם צ'רלי, הגורל שלו למות וכל הזמן הוא מתגרה בו.

        27/8/07 13:23:

       

      צטט: allon444 2007-08-27 08:21:57

      מכיר !

      גם את הזרמים בורידים

      וגם את הכאב בעצמות

      אני מאמן ב"חיים"שאחרי ובטוח שנשמות חוזרות לסיבוב נוסף

      מה שאולי כואב קצת פחות

      שמח בשבילך ובשבילו שהצלחתם לממש אהבה

      זה חשוב .

       

       

      אלוני,

      הלוואי והיו חיים שאחרי.

      לפעמים הייתי רוצה לקוות שכך אוכל לפגוש את כל החברים והמשפחה שלי שאיבדתי.

       

       

       

        27/8/07 13:07:

      מרגש מאוד

      כיכבתי לזכרו

      רונן

        27/8/07 11:54:
      מקסים תמים ועצוב. נראה כאילו אי אפשר לברוח מהגורל, בסוף הוא משיג אותנו
        27/8/07 08:21:

      מכיר !

      גם את הזרמים בורידים

      וגם את הכאב בעצמות

      אני מאמן ב"חיים"שאחרי ובטוח שנשמות חוזרות לסיבוב נוסף

      מה שאולי כואב קצת פחות

      שמח בשבילך ובשבילו שהצלחתם לממש אהבה

      זה חשוב .

       

        27/8/07 08:02:

       

      צטט: הדס מטס 2007-08-27 08:01:09

      מצמרר, איזו טרגדיה

      כוחה של האירוניה, כמו שאומרים המורים לספרות

      מוטיב המאוחר מדי

       

      אכן כן.

      בפעם הראשונה ששמעתי את השיר ironic של אלניס מוריסט, פרצתי בבכי.

       

       

        27/8/07 08:01:

      מצמרר, איזו טרגדיה

      כוחה של האירוניה, כמו שאומרים המורים לספרות

      מוטיב המאוחר מדי

        27/8/07 07:43:

       

      צטט: סיגל רוה 2007-08-27 07:37:44

      קרינוש מקסימה - כוכב.

      נזכרתי בסיפור שלי. כשהייתי בת 16, בחור שהגיע מקליפורניה נפגשנו בנואיבה. אני הייתי עם הורי והוא עם חברים. סיפור תמים עם בחור שהוא חתיך הורס, חכם, מצחיק מתוק. ואחר כך שנים של התכתבות ואחרי צבא, הגעתי לקליפורניה ונפגשנו במסעדה שלו והוא הציג לי את חברה שלו ואמר לי "תכירי זו תהיה אשתי".

      ואני שמחה היום שזה נגמר כך - אחרת לא הייתי פוגשת את האיש שלי, את אהבת חיי.

       

      הבחורים האלה מקליפורניה...... 

      אני חושבת שבמקום מסוים גם אם בנג'י היה חי היום, לא מאמינה שהיינו יחד לנצח.

      אני יודעת שאסור לי להגיד את זה בכלל. הרי מה הטעם?

      אבל אתה עובר כ"כ הרבה בחיים ואני עברתי עוד הרבה סיפורים קורעי לב אחריו......

      עד שפגשתי את האיש שלי...... גם הוא בדיוק כמו שלך, אהבת חיי הענוגה.

      רק להסתכל עליו ישן כמו תינוק, ללטף לו את הראש, אני מרגישה הכי שלמה בעולם.

       

        27/8/07 07:37:

      קרינוש מקסימה - כוכב.

      נזכרתי בסיפור שלי. כשהייתי בת 16, בחור שהגיע מקליפורניה נפגשנו בנואיבה. אני הייתי עם הורי והוא עם חברים. סיפור תמים עם בחור שהוא חתיך הורס, חכם, מצחיק מתוק. ואחר כך שנים של התכתבות ואחרי צבא, הגעתי לקליפורניה ונפגשנו במסעדה שלו והוא הציג לי את חברה שלו ואמר לי "תכירי זו תהיה אשתי".

      ואני שמחה היום שזה נגמר כך - אחרת לא הייתי פוגשת את האיש שלי, את אהבת חיי.

        27/8/07 07:37:

       

      צטט: levana feldman 2007-08-27 07:18:21

      עוד אחד מתעתועי החיים.

      נורא.

       

      כן, אלה החיים......

       

        27/8/07 07:37:

       

      צטט: heleni 2007-08-27 05:43:55

      קרינוש,

       

      לחיים יש דרכים משלהם,

      המוות יצירתי

      איך אדם שמצליח

      להתגבר על מחלה

      כל כך איומה

      מוצא את

      מותו

      בתאונת דרכים?

      לאלוהים פתרונים!

      נ.ב. קראי את הפוסט שלי

      על מוות פתאומי של

      אישה מלאך

      "דליה

      לא בבית"

       

      הלני

       

      לאלוהים פתרונים?

       

       

        27/8/07 07:35:

       

      צטט: רחלית 2007-08-27 02:09:41

      נורא עצוב....יפה שאת מנציחה,

      יש לזה כוח, אני מאמינה...

       

      תודה לך.

       

        27/8/07 07:18:

      עוד אחד מתעתועי החיים.

      נורא.

        27/8/07 05:43:

      קרינוש,

       

      לחיים יש דרכים משלהם,

      המוות יצירתי

      איך אדם שמצליח

      להתגבר על מחלה

      כל כך איומה

      מוצא את

      מותו

      בתאונת דרכים?

      לאלוהים פתרונים!

      נ.ב. קראי את הפוסט שלי

      על מוות פתאומי של

      אישה מלאך

      "דליה

      לא בבית"

       

      הלני

       

        27/8/07 02:09:

      נורא עצוב....יפה שאת מנציחה,

      יש לזה כוח, אני מאמינה...

        26/8/07 23:33:

       

      צטט: שרון 2007-08-26 23:26:42

      עצוב, מרגש, נוגע, צובט.

      רק שנהיה בריאים ומאושרים. אמן.

       

       

      אמן ואמן!

       

       

        26/8/07 23:26:

      עצוב, מרגש, נוגע, צובט.

      רק שנהיה בריאים ומאושרים. אמן.

       

        26/8/07 23:19:

       

      צטט: יזם אינטר-מוסיקלי 2007-08-26 22:58:42

      טראגי....   סיפור מצמרר ומרגש
      טראגי זאת לא מילה.

       

        26/8/07 23:18:

       

      צטט: ophireuro4d 2007-08-26 22:57:15

      ויחד עם זאת...החיים ממשיכים והם כל כך יפים!
      carpe diam !
      ואם זכורני הייטב, גם למונטי היה משהו לשיר בנדון :)

       

      always look on the bright side of life?

       

       

        26/8/07 22:58:
      טראגי....   סיפור מצמרר ומרגש
        26/8/07 22:57:

      ויחד עם זאת...החיים ממשיכים והם כל כך יפים!
      carpe diam !
      ואם זכורני הייטב, גם למונטי היה משהו לשיר בנדון :)

        26/8/07 22:49:

       

      צטט: ema67 2007-08-26 22:31:01

       

      צטט: מבעד למסכה 2007-08-26 22:24:44

      סיפור עצוב וכתוב יפיפייה.

       

       

       

       

      השאלתי מילים.עצוב מדי לי.

      חיבוק

      אמה ומבעד למסכה,

      רק תודה.

        26/8/07 22:48:

       

      צטט: קוטג' 2007-08-26 22:19:24

      יש לי לחלוחית בעין.

      את יודעת להעביר רגש למילים ממש טוב.

      כיף לך.

      תודה 

       

      תודה קוטג', זו מחמאה נהדרת עבורי.

       

        26/8/07 22:31:

       

      צטט: מבעד למסכה 2007-08-26 22:24:44

      סיפור עצוב וכתוב יפיפייה.

       

       

       

       

      השאלתי מילים.עצוב מדי לי.

      חיבוק

        26/8/07 22:24:

      סיפור עצוב וכתוב יפיפייה.

       

       

       

       

        26/8/07 22:19:

      יש לי לחלוחית בעין.

      את יודעת להעביר רגש למילים ממש טוב.

      כיף לך.

      תודה 

        26/8/07 21:45:

       

      צטט: רק טלוש' 2007-08-26 21:03:29

      מחלה ארורה. לצערי, מכירה אותה מקרוב מדי.  

       

      אני בטוחה שהוא עוד משתוקק, מצפה וכמהה לגעת שוב.

       

      האהבה הראשונה היא זאת שהכי כואבת.

       

      הראשוניות מותירה בנו צלקות שלא דואגות להגליד גם שנים אחר כך......

       

      שולחת חיבוק במקומו.

       

      יופי של סיפור. גרמת לי לדמוע....

       

      אני לא מאמינה בחיים שאחרי, לכן בטוחה שהוא לא משתוקק יותר.

      לפחות הוא מת עם הידיעה שהוא ישוב בקרוב ונפגש.

      בינתיים, היו אהבות רבות ואחרות...... הוא יישאר זכרון כואב מאד.

       

        26/8/07 21:43:

       

      צטט: קנולר 2007-08-26 21:31:24

      קבלי כוכב לזכרו של בנג'י. לפעמים החיים מחקים את הסיפורים.

      עדנוש, שרון וקנולר,

      תודה על התגובה.

        26/8/07 21:31:

      קבלי כוכב לזכרו של בנג'י. לפעמים החיים מחקים את הסיפורים.

        26/8/07 21:23:
      מרגש מאוד,,,כוכב,,מחייך
        26/8/07 21:20:

      מאוד עצוב.

      צעיר כל כך

      חבל.

        26/8/07 21:03:

      מחלה ארורה. לצערי, מכירה אותה מקרוב מדי.  

       

      אני בטוחה שהוא עוד משתוקק, מצפה וכמהה לגעת שוב.

       

      האהבה הראשונה היא זאת שהכי כואבת.

       

      הראשוניות מותירה בנו צלקות שלא דואגות להגליד גם שנים אחר כך......

       

      שולחת חיבוק במקומו.

       

      יופי של סיפור. גרמת לי לדמוע....

        26/8/07 20:53:

       

      צטט: ifat_l 2007-08-26 17:12:26

      וואווו

      אני יודבת מול המסך ולא יודעת ממש מה לכתוב. הדמעות מבצבצות להן ומטשטשות את המסך.

       

      נוגע. כואב. כל כך כואב

       

      אבל אפילו בתוך הכאב הזה יש קסם מופלא של אור

       

      הלילה הבלתי נשכח שהוא העניק לך במתנה בגיל 61, העובדה שהוא הצליח לנצח את המחלה. גם אם המוות בסופו של דבר חיכה מעבר לדלת, עדיין- יש חסד מסוים בעובדה שהוא מת בריא, מאושר ועם תקווה בלב. אני מוצאת בזה נחמה מסוימת.

       

      מקווה שאולי, גם את.

       

       

      יפעת החמודה,

       

      הלילה הזה שהוא העניק לי, שהיה כולו תום ומלא בשמחת נעורים, הוא הזכרון הגדול.

      לפעמים אני חושבת, מה היה קורה לו שכבנו באותו לילה?

      אולי הייתי יכולה לשכנע אותו להשאר? מחשבה מטופשת, אבל אז כשהייתי קטנה, היא לא יצאה לי מהראש.

      אני כן מתנחמת בעובדה שהוא הצליח להחלים.

       

        26/8/07 20:51:

       

      צטט: theduck 2007-08-26 16:31:13

      קרין.

      קרעת אותי.

      קבלי ח"ח (חיבוק חם).

       

      תודה :-) בחזרה.

       

        26/8/07 20:51:

       

      צטט: gn'r forever 2007-08-26 16:17:40

      אני שונאת סופים עצובים בוכה אני יודעת שלא תמיד הכל נגמר בהפי אנד אבל לפחות בסרטים וסיפורים אפשר לקרוא תקציר ולהחליט אם להמשיך לראות/לקרוא להבדיל מבחיים

       

      אני דווקא אוהבת סיפורים עצובים..... מעניין למה.

       

        26/8/07 20:50:
      וואוו, סיפור מדהים ומרגש...
        26/8/07 20:50:

       

      צטט: rebecca* 2007-08-26 16:10:47

      נורא מרגש כתבת

      וזה אמיתי וכל כך אכזרי

      ופשוט מקומם ומרגיז

      שהנה סוף סוף יצא מהמחלה

      ובאה התאונה הארורה הזאת

      כאילו שהכל כבר היה כתוב מלמעלה

      עצוב

       

      אני לא יודעת אם באמת הכל כתוב למעלה, אבל אלה החיים.

      רגעים קטנים וגדולים של אושר, שמחה, עצב וכאב לפעמים גדולים מנשוא.

       

        26/8/07 20:50:

      מרגש ונוגה.

      צחוק הגורל . . .

        26/8/07 20:49:

       

      צטט: solix56 2007-08-26 16:06:46

      מזכיר לי פרק  מרגש  וקצת דומה מהספר של אלכסנדר  סולז'ניצין אגף הסרטן,

      על נער ונערה  (להבדיל שניהם חולים) בגיל שלכם אז..

       

       

      אני חושבת שאני מכירה...... תודה

       

        26/8/07 20:48:

      שוקי, אדם, קדמוני, בועז, במבה תות, צבעוני, נירית וג'ק

       

      תודה רבה על התגובות. כאב לי מאד לכתוב את הסיפור הזה, אבל היום קמתי בבוקר עם הזכרון והייתי חייבת לשתף. זה מדהים כמה הזכרון נעשה חד יותר עם השנים, זה היה לפני 13 שנים. מספר לא נקלט של שנים ואני עדיין רואה אותו מולי, מחייך.

        26/8/07 20:46:

       

      צטט: gbr001 2007-08-26 15:54:32

      א....הלו? סליחה?

      את כועסת עלינו? את לא יכולה להשאיר את הסיפור ככה וללכת...

      הלו? הלו?

      לכי לכי...יש עוד אלף כמוך. 

       

      אתה רוצה לדתע מה היה אח"כ?

       

       

        26/8/07 19:52:
      נורא עצוב ומרגש
        26/8/07 19:00:
      צמרמורת ודמעה קטנה.
        26/8/07 18:52:
      אוףףף
        26/8/07 17:17:

      סיפור נורא עצוב ומרגש

       

      לא תמיד אנחנו יודעים למה לקוות וממה לפחד...

        26/8/07 17:12:

      וואווו

      אני יודבת מול המסך ולא יודעת ממש מה לכתוב. הדמעות מבצבצות להן ומטשטשות את המסך.

       

      נוגע. כואב. כל כך כואב

       

      אבל אפילו בתוך הכאב הזה יש קסם מופלא של אור

       

      הלילה הבלתי נשכח שהוא העניק לך במתנה בגיל 61, העובדה שהוא הצליח לנצח את המחלה. גם אם המוות בסופו של דבר חיכה מעבר לדלת, עדיין- יש חסד מסוים בעובדה שהוא מת בריא, מאושר ועם תקווה בלב. אני מוצאת בזה נחמה מסוימת.

       

      מקווה שאולי, גם את.

        26/8/07 17:04:

      לא כיף לשמוע כמה שהחיים יכולים להתאכזר..

      עצוב לי נורא

       

        26/8/07 16:31:

      קרין.

      קרעת אותי.

      קבלי ח"ח (חיבוק חם).

        26/8/07 16:23:
      כמה אמיתי, ככה מרגש ועצוווווווב עצווווווווב
        26/8/07 16:21:
      מעניין
        26/8/07 16:17:

      אני שונאת סופים עצובים בוכה אני יודעת שלא תמיד הכל נגמר בהפי אנד אבל לפחות בסרטים וסיפורים אפשר לקרוא תקציר ולהחליט אם להמשיך לראות/לקרוא להבדיל מבחיים

        26/8/07 16:10:

      נורא מרגש כתבת

      וזה אמיתי וכל כך אכזרי

      ופשוט מקומם ומרגיז

      שהנה סוף סוף יצא מהמחלה

      ובאה התאונה הארורה הזאת

      כאילו שהכל כבר היה כתוב מלמעלה

      עצוב

        26/8/07 16:06:

      מזכיר לי פרק  מרגש  וקצת דומה מהספר של אלכסנדר  סולז'ניצין אגף הסרטן,

      על נער ונערה  (להבדיל שניהם חולים) בגיל שלכם אז..

        26/8/07 16:03:

      מקסים

        26/8/07 15:58:
      מדהים...
        26/8/07 15:55:

      המחלה הארורה הזאת!!!

      מרגש!

       

        26/8/07 15:54:

      א....הלו? סליחה?

      את כועסת עלינו? את לא יכולה להשאיר את הסיפור ככה וללכת...

      הלו? הלו?

      לכי לכי...יש עוד אלף כמוך. 

        26/8/07 15:52:
      אאוץ'...
        26/8/07 15:47:

      עצוב, מרגש

      שוה כוכב

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרינושנוש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין