עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    "אוכל, קדימה אוכל!" – או -אוכל של מלונות (ישראל)

    4 תגובות   יום רביעי, 30/9/09, 10:07
     

    ישראל מפורסמת בארוחות הבוקר במלונות. זה לא חדש. תייר הוא היצור החיוור (בתחילת חופשתו) או האדום (בהמשכה) שיושב בין כל המבחר האדיר של האוכל, ולפניהם אשכולית חצויה וכוס קפה.

    על ארוחת הבוקר הישראלית, ועל הישראלים האוכלים אותה, כבר נכתב רבות.

    על האורך הבלתי נגמר של הבופה, על המגוון, על הצלחות הענקיות שמעמיסים הישראלים ובסוף משאירים חצי מהן, על הסנדוויצ'ים שגרמו לזה שברחבי העולם בחדרי האוכל יש תמיד שלט בעברית שאומר "לא להוציא אוכל מחדר האוכל", על התור לחביתות, ועל הנדנודים למלצריות שבסך הכל עוברות להציע קפה.

    כמובן שארוחת הבוקר אינה המזון היחיד שיש במלונות - יש גם מזנונים (במחיר מופקע), יש מלונות של "הכל כלול" ויש "חצי פנסיון" ולכל אחד מאפיינים משלו.

     

    נתחיל בבוקר.

    נתחיל עם זה שארוחת הבוקר מוגשת החל מהשעה שש ובדרך כלל עד תשע וחצי עשר. מי קם בכלל בשבע בבוקר? אז שמים שעון מעורר כדי להתעורר בערך בשמונה וחצי, כדי לרדת לאכול בתשע מתוך חישוב שהמשפחות עם הילדים הקטנים בטח ערות כבר משש, ובטח כבר אכלו, והנוער הרעשני עוד לא התעורר. הבעיה - חצי מלון חשב על זה . אז עומדים ליד הבחורה הרושמת בכניסה, ובוחנים עם העיניים את מצב האנשים, את מצב השולחנות, את גודל המזנון. כשכבר נכנסים צריך לבחור מקום. בבוקר בדרך כלל בוחרים לבד, ואז צריך להתחלק לשניים - אחד שישב במקום המיועד (כדי שלא יתפסו אותו בנתיים) והשני כדי ללכת לקחת לעצמו אוכל. אגב, גם לאורך הארוחה צריך לעשות כך כי אחרת המלצרים יראו שולחן עם שאריות, או אפילו עם כמויות אוכל, יניחו שהיושבים כבר הלכו, והופ - יפנו את כל הערמות שטרחנו עליהן כל כך הרבה.

    חוק מרפי מספר 1 - המלצר עם הקפה תמיד יעבור כשזה שרוצה את הקפה בדיוק לא נמצא ליד השולחן.

    ואז מתחילים להסתובב. ביום הראשון זה הכי קשה כי עדיין לא מכירים את האפשרויות, ואין מדכא מזה שהצלחת שלך כבר מלאה במשהו אחד ואז אתה רואה משהו טוב שאין לך מקום לשים. תמיד תצוץ הדאגה שעד שתשים את הדברים על השולחן ותחזור, זה כבר יגמר.

    בכלל, מיקום השולחן חשוב ביותר ויש כללים ברורים - לא רחוק מדי - שלא נצטרך לפלס דרך בין המון שולחנות ואנשים שמסתובבים בלי הרף, עם צלחות עמוסות בידיים, לא קרוב מדי כך שכל מי שהולך למזנון ידחף לנו את הכיסא כל רגע, לא קרוב מדי למזגן, לא רחוק מדי מהמזגן, והפטנט האישי שלנו - לשבת ליד אדן חלון. כך יש מקום לשים צלחות משומשות ולא צריך לסבול אותן עד שהמלצר מגיע.

    בכלל, פינוי הצלחות הוא תעלומה - תמיד או שמפנים בשניה שהנחת את המזלג, או שמייבשים אותך שעות עם הר צלחות משומשות.

    ואגב, למה צלחות יש חופשי ואילו סכו"ם צריך לשנורר? הרי אם אני אוכלת משהו כמו דג מלוח, אני לא רוצה לאכול אחר כך את הפנקייק באותו מזלג, לא?

    חוק מרפי מספר 2 - הגבינה שנראית לך מלוחה או מפולפלת, בסוף תתגלה כמתוקה וההפך.

    חוק מרפי מספר 3 - אם תתפתה לאכול לקרדה, לא משנה אם אכלת כמו לורד אנגלי, בעזרת סכין ומזלג, תמיד באצבעות יהיה לך ריח של לקרדה. וזה לא יורד. גם לא עם סבון. גם לא עם כמויות הכלור בבריכה.

     

    אתגר נוסף הוא  - סדר האכילה. תמיד תתהה אם בזמן שאתה מנשנש סלט, אתה בעצם לא מבזבז מקום בבטן שיכלת להשקיע בדברים שבדרך כלל "נחשבים" יותר כמו הפשטידות למינהן. הפשטידות בדרך כלל שוות למעט כשמזהים בפשטידה של הבוקר, את שאריות ארוחת הערב של אתמול. במקרה כזה, לא לגעת!. זה קורה גם בסלטים!.

     

    איך אמרה עדי אשכנזי? כשיש המון מעדני חלב וכולם חופשי חופשי, זה נותן הרגשה של מליונרים. אבל זה לילדים, אחרי הכל, למה לאכול משהו שיש בבית? עדיף משהו שאין - כמו כל מני המצאות קולינריות, שלא תמיד היינו אוכלים בבית גם אם מישהו היה מכין לנו.

    אבל יש גם יציאות טובות.

    מלון אחד ששהיתי בו עשה שוטים קטנים של מרק קר - מרק עגבניות ומרק מלפפונים קר, וריגש אותי כל כך עד שכתבתי מכתב תודה. מלונות אחרים מתמחים בלחמים מיוחדים וריבות תוצרת בית. כאן עוד טיפ - לא צריך להתקמצן ולשים ריבה בקערית הקטנה שהם מצרפים, אפשר לקחת קערת קורנפלס ולשים בה. אחרי הכל, למה לקום כל שניה?

    ביצים - גם הן חלק חשוב והן מתחלקות לכמה תחומים - הרכות, הקשות, והמטוגנות. הרכות - כמעט לא נמצאות. משום מה בתי אוכל ומסעדות פשוט לא מכינים אותם. בניגוד לאירופה למשל, שבה הן מככבות. אין כמו חלמון צהבהב נוזלי וחמים על לחם לבן. פשוט אין. ולצערי כאמור, רוב הזמן אין. גם ביצים שמתיימרות להיות רכות, הן בדרך כלל חצי קשות.  ביצים קשות סובלות מבעיה אחרת - הטבחים הרבה פעמים שוכחים שמוכרחים, פשוט מוכרחים לשים ביצים קשות במי קרח מיד אחרי הבישול, כי אחרת הן פשוט לא מתקלפות!. ואם הם שכחו, אתה מוצא את עצמך מקלף שבבים קטנטנים, שבמקרה הטוב יוצאים ובמקרה הפחות טוב נתקעים לך מתחת לצפרניים, ובמקרה העוד יותר גרוע יורדים יחד עם חתיכות ביצה, ואחרי עבודה של חצי שעה אתה נשאר עם רבע ביצה מעוותת. אם אתה בא עם שניים שלושה ילדים שדורשים "אבא, תקלף לי" אבוד עליך. פשוט אבוד.

    המטוגנות הן אופרציה בזכות עצמה מכיוון שיש תור. וכמה שהטבח בעמדת הטיגון יעבוד מהר, זה עדיין יהיה לאט מדי, ואתה מוצא את עצמך עומד עם צלחת ביד, ומרגיש אדיוט בזמן שהמשפחה שלך כבר  גמרו מזמן לאכול. ואני שונאת במיוחד את זה שיש לפני אדם אחד, ואז מסתבר שהוא לוקח עבור 14 בני משפחתו.

     

    הפנקייקס - תענוג. הבעיה היא רק שלידם יש שני בקבוקי רוטב - מייפל ושוקולד. ואנשים, או כפי הנראה ילדיהם של האנשים, לא יודעים למזוג כמו שצריך, ואז הבקבוקים מטונפים ומושפרצים, ואין שום אפשרות לקחת רוטב בלי לגעת בזה. המלצה שלי - ללכת אם כבר על המייפל, גם יותר טעים וגם ילדים פחות אוהבים אותו מאשר שוקולד, מה שאומר שהוא יהיה יותר נקי.

     

    שתיה - איך זה שמיכל השוקו נגמר בדיוק כשאני מגיעה לשם? לא רוצה קפה, רוצה שוקו! תתבעו אותי!.

     

    כאמור הדרגה השניה של אוכל במלונות היא "חצי פנסיון" או במילים אחרות "ארוחת ערב". במלונות מסודרים דורשים ממך להרשם לאחת הארוחות - המוקדמת או המאוחרת וגם כאן זו דילמה. מצד אחד, אכלנו רק בבוקר, מצד שני אם נאכל כל כך מוקדם נהיה רעבים אחר כך. בדרך כלל מחליטים פשוט לאכול בנגלה הראשונה, ולוודא שנאכל מספיק.

    כאן הכל יותר רגוע, אם כי בגלל שיש שעה מדויקת לכל מושב, אז בשעה שבע אפס אפס , כל מי שנרשם לשעה הזו, כבר עומד בדייקנות בתור. ומכיוון שכולם יקחו קודם מרק, אחר כך מנה עיקרית ובסוף קינוח, גם העומס יהיה בהתאם.

    לעיתים יש עמדות מיוחדות, כמו עמדת חומוסים או עמדת סושי. האחרון הוא חולשה שלי. אני חולה על סושי. אז אני לא לוקחת צלחת קטנה של מנה ראשונה, שנמצאת מתחת לשולחן הסושי. אני הולכת לשולחן המנות העיקריות, לוקחת צלחת ענקית משם, ואז חוזרת לקחת סושי חופשי.

    עוד בעיה נוספת - בדרך למנות הראשונות והעיקריות, רואים את מזנון המתוקים. והדאגה - האם זה יגמר עד שאני אגיע למנה האחרונה? זו דאגה רצינית שאין מה להקל בה ראש.

    בכלל, תודה לאל שלפחות חצי מהמלונות שבהם התארחתי בשנים האחרונות הפנימו שתחליף חלב זה גועל נפש. הם גם הבינו שעדיף לעשות קינוחים שלא היו צריכים להכיל מוצרי חלב מההתחלה, מאשר להתעקש ולעשות "מוס" או "גלידה" בטעם של קרטון. וגרוע מכך, "עוגת קצפת". ואגב, הערה לצוות המטבח במלונות - פירות זה לא קינוח. אין טעם להשקיע במגדלים יפים של פירות - זה עדיין לא קינוח.

    המלצה שלי - להתרכז בשוקולד. הרבה שוקולד. אחרת אנחנו נאלצים לאכול את הקישוטים שאתם שמים על "עוגת הקצפת".

     

    הסגנון האחרון הוא כאמור - הכל כלול. בארוחת הבוקר אין הבדל. אבל שמתי לב שככל שיש יותר אוכל, האיכות יורדת. או שזה נראה ככה בגלל הלינץ' שמבצעים בו הסועדים, אבל באחד המלונות שהייתי בו, כשהם כתבו שיש "עוגה חופשי" הסתבר שזה פשוט המון פרוסות של "עוגת הבית".

    אבל גם בזה אנחנו נזכרים בגעגועים... כשאנחנו נמצאים במלונות בחו"ל...

     

    נ.ב. למה כל כך הרבה מסעדות לא יודעות את ההבדל בין "סופלה שוקולד" ל"עוגת שוקולד חמה מהמיקרו"?

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/10/09 18:25:


      ארוחות בוקר אדירות יש במלונות ...

       

      ----------

      כתבה מעניינת מערוץ 2

      http://kidumfeld.fav.co.il/

        1/10/09 12:04:


      מוכּר וחביב.

      מי שרוצה פחות תורים, מרכיבים איכותיים וקינוחים מהדבר האמיתי...

      (זהירות! זה עולה ביוקר!)

      - רק מצפה הימים!

        1/10/09 11:15:
      אהבתי את חוקי מרפי של ארוחת הבוקר :)
        30/9/09 20:38:

      כמי שעבד במטבח של בתי מלון זה פשוט טירוף ארוחת הבוקר,

      זה אולי הארוחה הכי קשה במלון,

      כמתארח בבתי מלון אני תמיד משדרג ל-VIP  ככה הכי נוח בארוחות האלו,