עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מאובקים במגירה

    ארכיון

    אל תשליכני לעץ זקנה

    47 תגובות   יום שבת, 26/9/09, 13:12

    אל תשליכני לעץ זקנה

     מעשה בעץ עתיק שגדל בשכונתי,הילת שביט סובבת את צמרתו רחוקת העין ,כמפל זהוב חמה, מקשטים אותו עליו הבשרניים שנראים רקומי תחרה ונעים היו לקצב מנגינת הרוח השרבית הפורטת בנבל מיתריה ומכשפת את ירוקי העד. הרוח השובבה שולחת יד ויוזמת מחול סוער בפרחיו הלבנים, זעירים,קלי תנועה,הנשמעים בציות רב לאקורד עדינותה.חגים היו במעגל  שלובי זרוע,אהבת מבט,נשאים על כעמוד חול  ונחתים אט... אט... וברוך שוזרים זר כלה,למרגלות גזעו האיתן.

    ריחו היה מבושם ומשכר הגורם לעצום עיניים ולשאת תפילת הודיה על הקיים.ניחוח אשר מעיר את חושיי להתרפק על שורשיו  עבי העוצמה ,אך מכבדים את פני האדמה. האדמה,שהייתה קרה מהצל הצונן שנפרש ככנפי מלאך שהגיח זה עתה, לחסות על כל יגע ודל.

    להקות ציפורים משכשכות כנף מלחינות בצוותא את מיטב הסרנאדות אשר אוזן אדם אי פעם ידעה.בציוצן שולחות קוד הקורא לפרפרים יפי  כנף,אשר חוקרים את כל קצותיו ונושקים מלחייו את אגלי הטל.

    זוג פרפרים כחולי כנף נגעו קלות בילדים פרועי שיער, אשר תלויים הפוך על צווארי הענפים וקול פעמונים טהור ומלא תום בוקע מגרונם.

    גזע עב מבט, מחייך לפטריות שסועות ראש,ועיכוסי דבורה.

    כל זאת ועוד על עץ חיים מבורך,שמו הלך לפניו, ושלחו אליו ברכה כל עובר ושב.ממרחקים הגיעו מאובקי כף רגל וטף, לחזות בפלא,ולחוות את טעם עסיס פרותיו.

    כך עמד העץ יום וליל,זקוף, גאה,שורד במטח  גשמי עז ובימות שרב לחים ודביקים.

    אך באחד מן הימים ,העץ המפואר חלה...

    אין יודע,אין מפצח תעלומה,איך וכיצד הושחת זיו פניו.

    עליו התכווצו,ענפיו דהו והשפילו מבט,הירוק הפך צהוב ,יבש,קמל,נשר והילתו התנפצה.

    עתה הנוף נותר מיותם ,קולות הציפורים נדמו, ריחו המשכר נמוג ,צילו אבד והילדים עצבו כשחלפו על פניו.

    ההמון החל לתהות על טיבו.

    העץ בזרדיו הרפויים שנותרו כיסה מערומיו וסדקים של כאב וייאוש צבעו כהה אישוניו.

    ככול שהימים חלפו אורו של העץ הלך וגווע.

    בדמיוני ראיתי את העץ כזקני ארצי חרוטי קמטים פניהם המעידים על מסעם ארוך השנים, שיער שיבתם כחוטי הכסף מעטר ראשם , אך חלשים הם..  ערירים הם.. ונפחדים מן המחר. דמעה ראשונה זלגה וקראה לבאות ונפשי טבלה בנהר הדמעות. כמה כאב חותך  נשמתם.

    בוקר אחד ראיתי שסביב העץ התגודדו אנשים שהיו לרוב הנהנו ראש עיקמו מבט ואחד מהם אפילו קלות נאנח, לבסוף ספק כפיו גברבר חסר תיאור,יישר מבט לעבר העץ ואמר : "נו... אין מה לעשות??!?!? העץ עשה את שלו ... עת לעקור ..."  והוסיף בקולו חסר הגוון "ועם הזמן נשכח" .

    ילדון אשר עמד לצידי דחף את כף ידו הקטנה לכף ידי ,הבטתי אל העץ ברחמים ולפתע שמעתי אותו מתנשם בכבדות ולוחש לי "הביטי בתי, השורש עודנו חי"  בעוד ברקע מהדהדים קולת ההמון "כן, עת לעקור."

    "האומנם?!?!? ,

     עת לעקור?!?"

    שמעתי את עצמי אומרת בקול , "מה עם עת לרפוא?   

     עת לחבוק ?   

     ועת לאהוב?

      הנשכח??"

    "מי ישכח את עסיס פירותיו ניגר על בגדי הטף

     מעוף פרפרים יפי כנף

     רוח מזמרת בינות העלים

     הילת הצמרת ותחרת העלים.

    לחן ציפורי שיר על פי  כל תו ותו

     ושורשו האדיר הפרוס ללא רבב. "

    אלה ומי עוד ישכח.

    הביטו !!! , "השורש! השורש הוא עודנו חי! " וחיוך אביבי עטף את פני .

    נרתמנו למשימה כל אנשי השכונה , מרססים, גוזמים ,עודרים ומדשנים . "מים מים בששון .." פצחנו כולנו ברינה ,נגענו בטוב וחתמתי נשיקה לילדון על אפו . העץ גמע את מימיו וכבר לא נאנח וכך עם הזמן והרבה אמונה ,עלים תינוקיים חייכו לחמה, שוב התרפקתי עליו מחדש,טוויתי בחוט השני את גדול חלומותיי .העץ את אף אחד לא אכזב הוא פשוט היה חולה ועייף.

    נהניתי לחזות בו שוב

    ולמדתי ששורש זה דבר חשוב

    עוד השכלתי לדעת ,

    שהקובע זה לא הרוב

    וזאת ההחלטה הכי נבונה של איוב .

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/10 02:11:

      דיוק של כוכב* מדויק.

      ''

      תודה.

       

       

       

      במקרה של "תשליכני לעת "...

      יש מצב של התבוננות נוספת.

      "תשליחני לעת"...

      אהפוך לשליח המעניק מהידע לסביבתו.

      חומר למחשבה.

       

       

        18/2/10 16:50:

      רווח לי כמוצא שלל רב

        30/10/09 10:28:


      כרמית היקרה,

      כתבת סיפור שראוי לזכות בתחרות,

      הקול שלי - שלך, ובינתיים, כוכב *

       

      "כותב בשביל הכיף"

        30/10/09 07:42:


      היי כרמל

      ממש מרגש

      בדרך כלל אני דוגל בשיטה של סוס פצוע צריך להרוג....חחח.... אבל הנה יש עוד שיטה...

      חבל שזה לא יכול לעבוד גם על בני אדם...אלא רק על עצים....היה לי עץ אחד שהייתי מוכן להשקות כל יום כדי שיהיה איתנו היום...

      "ימלא פי תהילתך
      כל היום תפארתך
      אל תשליכני לעת זיקנה
      ככלות כוחי אל תעזבני"

       

      בהצלחה בתחרות מותק

        29/10/09 05:25:


      לרוב יש שורש

      ולרוב אפשר לרפאו

      אבל קודם צריך לאהוב אותו

      כדי לרצות לרפאו

        28/10/09 12:54:


       

      נתבקשתי ע"י אילת לתת לך כוכב...אזלו לה.

       שמחתי להכיר את רשימותיך.

      ברכות.

       

       

        27/10/09 17:00:


      כתוב יפה ומרגש...כמו יצירה שמתאימה במיוחד לקרינות של יוסי בנאי ז"ל האחד והיחיד.

      אהבתי. תודה

        27/10/09 10:06:
      כל כך אופטימי ומרגש- תודה!
        21/10/09 19:38:


          

      הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ. ט וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה: לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ. יא וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן: לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ. יג וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. יד וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ. טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

        20/10/09 12:06:

      את נראית צעירה, ובכל זאת כתבת על זקנה, ובצורה כה מעניינת.

      נושא הזקנה מעסיק גם אותי - היא הולכת וקרבה, בגיל, אם לא בראש.

      כתבתי קטע קצר ואני מצרף אותו להנאתך - עדיין לא פרסמתי בבלוג שלי, המוקדש ברובו להודו.

       

      מנדלבלאט הוא אחז ביד רועדת בידית הקומקום ומזג לאט, לאט, את המים הרותחים לכוס. עור ידו הצפוד הלבין והפך כמעט שקוף, מבליט את המספר המקועקע על זרועו. פרקי אצבעותיו נמתחו, ולרגע קמטיהם כמו נעלמו.  אט, אט, התמלאה הכוס. בפינה השמאלית העליונה של השולחן היתה מונחת מעטפת דואר ממוענת אל מר א. שקדי - מנדלבלאט.  הוא לקח את שקית התה ששמר מהבקר, והרקיד אותה בכוס. נימים חומים, חיווריינים, התפשטו במים. הוא הוציא את השקית בזהירות, סחט אותה עד תום בשתי אצבעותיו, והשליכה לפח. הוא לפת את הכוס בשתי ידיו והתענג על חומה, התיישב אל מול החלון והביט בעננים הבהירים שנעו בשמי הסתיו. קשקש עור יבש נשר על אפודתו.  רוח חרישית נשבה בחוץ ותלשה עלה מענף עץ השקד. העלה צנח לאיטו אל האדמה.   

       

        18/10/09 15:00:


      לא לחינם נמשל צדיק

      "לעץ שתול על פלגי מים

      אשר פריו יתן בעתו

      ועלהו לא יבול

      וכל אשר יעשה יצליח"

                                    תהלים  

        17/10/09 17:37:


      כל אחד ועץ(או עציי) ילדותו

       

      כל עץ וחותמתו על זכרון מביטו

       

      עץ ההתעמלות ששימש לנו כעץ פעלולים ומשחק

       

      עץ התות והעטלפים שאודם תותיו שעל חולצתי נטף

       

      עץ המוות שגיזעו העבה לא אפשר לידיינו הקטנות עליו לטפס

       

      עץ הפיטנגו עץ המנגו אץ האיזדרחת דמויי המטריה

       

      לכול ילד עץ נוף ילדותו

       

      כתבת יפה בשלל דימויים

       

      והצלחת להחזיר אותי למחוזות ילדות נעימים

       

      אורי הגולני

      כרמל

      זו האמת

      תארת כאן את כל הסיפור

      בסיפור מיוחד

      העבירי בבקשה את הסיפור במייל 

      shelef-o@inter.net.il

      כרמל

      זה לא סיפור

      זה נכון

      בעבודתי אני מוזמן לבקר עץ חולה

      ובקשתי

      אני לא עובד לבד

      בואו את ובעלך וילד

      ונדבר

      נעמוד ליד העץ

      ואני מביט על העץ

      שומע את הסיפור

      ומחפש שורש

      או קטע קטן

      ומתחיל לטפל ולרפא את העץ

      ובמידה והאנשים אוהבים את העץ

      העץ משתקם

      מטופל

      וצומח מחדש

      סבלנות של כולם דרושה שם

      תוד

      עודד יפה

        16/10/09 17:28:


      יפה מאוד

      במיוחד דאגתך לעץ

        16/10/09 00:18:

      כתבת יפה וברגש.
        15/10/09 17:09:

      מתוך מידע הפנים שהסתנן לתגובות למדתי שהגשת את הספור לתחרות

      וגם אני מצטרפת למברכים. שתהיה לך הצלחה גדולה

      בלי שום קשר, הספור המעורר שלך העלה בי שאלה נושנהשמקננת בי הרבה שנים

      פעם היינו מקרבים את זקננו בעת זקנתם

      אב או אם היו מוצאים את עצמם בערוב ימיהם בחיק משפחה אחת מתוך משפחות הבנים שהעמידו

      ואת חייהם היו מסיימים כשהנכדים רועשים, וקצב החיים מתגבר, והם בטבורו של העולם.

      סבא שלי הזדקן שמשפחתי. היה לו חדר שלו, עם הספרים שאהב, ועם העניינים שעניינו אותו,

      הוא היה יוצא את מבצרו בשעות הארוחות (שהתקיימו בדיוק נמרץ, סבא שלי היה חובב שעונים

      והיה לו אוסף ענק. האורלוגין שלו מלווה את כתיבתי) אני יודעת שכילדה התעשרתי בזכותו עושר רוחני גדול

      ולבד מהעובדה שהערצתי אותו מאד, אהבתי לפתוח את דלת המבצר ולהחליף איתו מילים.

      אבא שלי לא נתן לו לגווע, ואמא שלי טיפלה בו כאילו היה בן נוסף. כל כך דומה לספור העץ שלך

      אלא שבמקרה שללו, הוא הלך בדרך כל בשר, כשהוא מוקף בבני משפחתו. וזה הכי חשוב.

      מעטים הם המקרים הדומים היום וחבל 

        15/10/09 00:59:

      יפה.
        14/10/09 23:50:

      ריגשת !

      חוסנה של חברה נבחן ביכולתה

      לכבד את מסורתה ואת זקניה

       

        13/10/09 22:32:

      כי האדם עץ השדה...
        13/10/09 22:30:

      חברה יקרה

      כל מילה מיותרת

      מרגש

      כוכב ענק

      עם חיבוק

      באהבה 

        12/10/09 21:58:


      אהבתי!!!

      יובל

        12/10/09 16:35:

       חיוך     מקסים, מקסים!!

      בהצלחה רבה.

        11/10/09 20:32:

       

      כי האדם עץ השדה... *

       

        11/10/09 15:40:
      פששש אהבתי..אם ההית גרה במרכז רק ביגלל הפוסט הזה מבקש אותך מההורים שלך...חיוך
        10/10/09 12:24:


      מזל שזה רק עץ אחד...ולא יער..רגוע

      איך הם מעיזים בכללל..

        9/10/09 14:55:


      ברכות זה היה רגע נחמד.

      אני לא בטוח שהנושא הוא הזקנה

      כי לזקנה אין מוצא ממנה והמוצא היחיד הינו המוות

      לכן אני חושב שזה הסיפור שלך אין אני יודע מה ומתי

      אך זו התחושה אם טעיתי סלחי לי?

       

        8/10/09 19:20:

      ואוווו .

      כרמל .....

      100 . זה הציון .

      הלכתי שבי אחרי הסיפור .

      בהצלחה .

      ובנתיים :

      מועדים לשמחה

      איציק

        6/10/09 09:22:

      סיפור מעולה...

      נגעת בנקודה רגישה בחיינו

      הזקנה...

      היחס שלנו להורינו הוא היחס

      שנקבל מילדנו...

      *

        3/10/09 22:39:

      צטט: solix73 2009-09-28 05:39:19

      בדמיוני ראיתי את העץ כזקני ארצי חרוטי קמטים פניהם המעידים על מסעם ארוך השנים,

       

      אני דווקא ראיתי בדמיוני את שורת המנהיגים הפשיסטית של  העולם במאה ועשרים מפרון עד פרנקו  

       

      לי מספיקה הידיעה שהם היו קיימים (וחבל)...

      בדמיוני...יש דמויות יותר נעימות...

        3/10/09 16:48:


      יפיפה!!! כתוב-שזור בהמון חן!

      וגם משמח לב!!

       

        2/10/09 18:52:

      וכל העולם יצדיע לך . 



      כחול לבן

       

          

      לאבירי הקפה, ולנסיכות יערת- הדבש.

      בברכת חג שמח כאן על מגש.

      המתיקו

      בייןגבינות , וגם ייאש.

      כי מתוק הוא מתוק הוא 

      ואין כל חדש... 

        

        2/10/09 02:22:


      ב"ה

       

      כרמל (-:,  הסיפור יוצא מהכלל.. סיפור יפה, מרתק, ומחכים..אשרייך.  בהצלחהחיוך *

       

      גמר חתימה טובה

        30/9/09 00:11:


      מדהים! מדהים! מדהים!

       

      סיפור מנצמח בהחלט,,

       מסר חזק ונוקב

       חודר היישר ללב

       

      כל הכבוד!

        29/9/09 16:37:


      אהבתי את משל העיץ

      בהצלחה בתחרות אפרת

        29/9/09 16:16:


      תודה  שאת רגישה לטבע לזולת

      ודרכך גם אנחנו לומדים

      סבלנות ואהבה.

        28/9/09 05:39:

      בדמיוני ראיתי את העץ כזקני ארצי חרוטי קמטים פניהם המעידים על מסעם ארוך השנים,

       

      אני דווקא ראיתי בדמיוני את שורת המנהיגים הפשיסטית של  העולם במאה ועשרים מפרון עד פרנקו  

      סיפור אמיתי אהבתי את הכתיבה. מאוד
        27/9/09 03:45:


      באור עץ החיים.

      תודה לך...

      כותבת נפלא.

      מרגשת ומפעימה.

       

        27/9/09 02:19:

       

       והעץ שעתה מתאושש ומעלה פריחה,

       לך מודה מקרב שורש בברכה...

       

        27/9/09 00:12:
        26/9/09 23:47:


      אהבתי וכיכבתי

       

      שנה טובה

       

      רגוע

        26/9/09 21:14:


      האדם הוא כעתץ השדה והעץ זה גם מלשון עצה

      ובאמת דרושה עצה והנה טובה לבל

      האדם בשארית ימיו האחרונים יהיה כעץ

      חסר חיים והתקווההיא להיות כעץ שתול על

      פלגי מים אשר םפריו יתן ועליהו לא יבול

      ואין לי ספק שהעניין של ועליהו לא יבול זה הרמז

      לימי הזקנה

      כהרגלך כותבת נהדר באופן המעניק חיות ולחלוחית

      של מחשבה שאינה נובלת אלא כעץ על פלגי מים

        26/9/09 21:09:

      העניין פה זה כמה מהר לוותר.

      חלק מהתרבות היום זה הכל אינסטנט

      לא מצליח/לא עובד אז הלאה... לפרוייקט הבא

      משהו שבור אז חבל לנסות לתקן... יאללה חדש!

       

      לפעמים צריך שמשהו ינער אותנו ויגרום לנו להרגע ולנסות לשקם במקום להרוס

        26/9/09 17:48:


      הזקנה פנים רבות לה...

      תארת נכון  וברגישות את התהליך הממתין לכולנו..

        26/9/09 17:11:

      כרמל היקרה

      למרות שביום יום איננו נותנים את הדעת על הזקנה שמזדחלת ,וכל

      יום למעשה הופכת אותו מעץ רענן לעץ שמט ליפול, ובדיו מתבלים.

      ביכולת התאור המעולה ובדקויות ובחגיגת מילים מרהיבה הצלחת לעמת את נעורים מול הזקנה...

      נהנתי מאד מהקריאה והמסר השזור בין המילים בסיפור...

      בהצלחה רבה לך...

        26/9/09 15:12:

      כרמל יקרה,
      כ"כ התרגשתי כשקראתי...
      שאפו! *
      הניצחון כבר שלך.
        26/9/09 14:28:

       

      המקרא כולו וגם חז"ל הדגישו את מעמדה של הזקנה בחיי האדם

      את הכבוד שיש לרכוש לזקן ולתכונות חוכמת החיים שמהן ניתן ללמוד מהאדם


      במשל העץ הקצר הזה הצלחת להציג את הבעיה שמעסיקה את כולנו והבאת לנו פתרון אמיתי וכנה -לא לעזוב לעת זקנה!

       

      כרמל הסיפור מרגש ויודע איך לצבוט את הלב

      הסיפור עשיר בדימויים מטאפרות וקטעי מקורות

       

      נהנתי מכל מילה

       

      בהצלחה בתחרות

       

       

      פרופיל

      כרמל100
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות