עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    סיוט ליל קיץ

    8 תגובות   יום רביעי, 23/9/09, 14:17

    החום הזה יכול לשגע, יכול להטריף את המוח, לערער את החושים, זה יכול לדחוף בן-אדם אל מעבר לקצה. יש אגדה שמסתובבת בשבילי הקיבוץ, ובכל קיץ רוחשת מחדש. מספרים שלפני עשר שנים בערך היה קיץ חם מהרגיל. אפילו הזבובים שהעזו לצאת בשעות הצהריים התלקחו באוויר. מספרים שיוסף, המסגר של הקיבוץ, לא הצליח לישון בלילות. יחד עם כל שאר חברי הקיבוץ. יוסף התגלגל במיטתו, נאנח, עד שהתייאש והעמיד פני מת. לא היה לו מושג שאם ישכב דומם מספיק זמן כל חייו ישתנו.

    אחרי שעה בערך ששכב כך על גבו, עיניו עצומות, וכל כוחותיו מרוכזים במשימת ההרדמות, הוא שמע את אשתו לוחשת בשמו. הוא לא ענה. הוא פחד שאם יזוז, אפילו במעט, שאם ייכנע, כל מאמציו ירדו לטמיון. היא לחשה שוב בשמו, הסתובבה מעט במקומה, ונגעה קלות בכתפו. הוא כמעט התפתה, אבל המשיך במשחקו. ואז קרה משהו שלא חשב שיקרה. בתנועת קפיצי המזרון הוא חש איך היא קמה בשקט גמור, הוא שמע איך התאמצה לנעול את נעלי הבית שלה מבלי להשמיע צליל, ובכותונת דקיקה, כמעט שקופה, יצאה מהבית. יוסף לא ידע מה לחשוב. הוא פקח את עיניו, וחזר להתגלגל על משכבו, נותן לזיעה וליתושים לערער בהדרגה את נפשו.

    אשתו של יוסף חזרה לפנות בוקר, מצחינה מזיעה, לא רק שלה, כך היה נדמה לו. יוסף לא הוציא הגה. כשהיא שבה וגלשה אל המיטה, הוא העמיד פניי ישן. ולמחרת, במשך יום שלם, מלבד תשובות חטופות לפניות השגרתיות שלה, הוא לא אמר דבר. הוא לא חייך, הוא לא ייצר קשר עין, הוא חשש שאם ירפה לשנייה מהרסן, אלף ואחת חיות טרף יימלטו ממנו, וישליטו טרור באכזריות שאין להעלות על הדעת.

    כשהגיע הלילה, שוב העמיד פניי ישן. ושוב, חזרה אשתו על מעשיה. אבל הפעם המתין יוסף כמה רגעים אחרי ששמע את הדלת נאבקת להיסגר מבלי שאיש יבחין בה, והציץ מבעד לחלון, רק כדי לחזות ברוח אשתו המעורפלת מדלגת מעל הדשא, ונעלמת מאחורי פינת הבית שעמד מלפנים. הוא יצא אחריה, יחף, לבוש בתחתונים וגופיה. הוא חצה את הדשא כמו סהרורי. הוא האזין בחרדה תהומית מאחורי כל אחת מארבע דלתות בניין הקדמי. מבעד דלת הדירה של אבא של דניאל, שאשתו עזבה את הקיבוץ רק לפני זמן קצר, הוא שמע בליל רחשים כבושים, כל מיני לחשושים וצחקוקים חלושים. יוסף הסיק מיד מה מתרחש.

    הוא שב הביתה, ונשכב במיטה. הוא לא ידע מה לעשות. הוא לא הצליח לישון. הזיעה והיתושים העבירו אותו על דעתו. הוא התפתל במיטה, התגרד והתגרד, אבל כלום לא עזר. הוא הרגיש איך כל העור שלו עולה בלהבות בלתי נראות. הוא לא הצליח לסבול את זה. בייאושו קם מהמיטה, עלה אל אופניו, ופידל את דרכו לצדו השני של הקיבוץ בפנים חתומות. כשנכנס אל המסגרייה עיניו דמעו מרוב זיעה, וידיו החשופות היו מחורצות פסי גירוד אדומים. יוסף ניגש אל אחד הארונות, נטל פקעת גדולה של צמר פלדה, ובקדחתנות חסרת פשרות קרצף מעליו את כל עורו.

    יוסף כבר לא מראה את פניו בקיבוץ. אשתו מטפלת בו. היא מביאה לו ארוחות מחדר האוכל בנושא אוכל עשוי פח, שלוש קומות לשלוש מנות. אומרים שתוך שבוע היא הזדקנה ביותר משלושים שנה, אבל אני לא זוכר איך היא נראתה לפני עשר שנים, עת התרחשה הפרשיה האומללה הזאת, לכאורה. אפשר היה לחשוב שיוסף נעלם לעד מעל פני אדמת הקיבוץ, אלמלא מדי לילה, בשעות מאוחרות, היה מגיע לעבודה במסגרייה, ומכין, בצד העבודות שהטיל עליו לוח המטלות הירוק, פסלי ברזל אפלים שנערמים במגרש הסיוטים הפרטי שלו מאחורי המסגרייה.

    החום הזה מסוכן, אסור להקל בו ראש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/4/12 23:30:
      יפה
        7/3/12 09:53:
      שתי מסקנות: 1. לא צריך להאמין לכל אגדה בקיבוץ, חלקן הגדול הם כדור שלג שגדל מכלום.(אני קיבוצניקית לשעבר) 2. כשאישתך מעירה אותך באמצע הלילה כדאי לך להתעורר.
        12/2/12 21:15:
      ואווו...
        12/2/12 21:04:
      יפה אהבתי...
      קשה. קשה מאוד
        8/11/09 16:13:
      פשוט טוב.
        23/9/09 19:12:
      אכן, סיפור בלהה נוגע ללב.
        23/9/09 14:48:

      נכנס מתחת לעור הסיפור הזה.

      פרופיל

      erangissis
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין