עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    ארכיון

    יריית פתיחת הלימודים

    0 תגובות   יום שלישי, 22/9/09, 11:20


    טוב, החבל הזה נמתח עד שיאו. אותו צעד ממנו ניסיתי להימנע בשלל דרכים ואמתלות מאז שחרורי מצה"ל מתקרב, והלמות צעדיו לא מבשרים טובות.כל התירוצים בוזבזו להם. הטיול לדרום אמריקה כבר נשכח מזמן, גם מחנה הקיץ בארה"ב תם לו, ושנת הבטלה שבאה אחריו הסתיימה ביעף. בתור קונפורמיסט מושבע, גם אני הולך לקפוץ בקרוב לקלחת הלימודים הזאת  שכולנו אוהבים לשחות בה. והציפיות? אין ציפיות גדולות בינתיים. אולי להישאר שפוי...

    אני זוכר במעורפל את ימי התיכון העליזים. אני זוכר אותם בעיקר מחוץ לכותלי בית ספר, בישיבה סתמית אצל חברים, בהקשבה לתקליטים ונסיונות ללמוד ממשנתו של הרב גילמור והאדמור סלאש.  נכון, מידיי פעם חטאנו בנסיעות לחוף הים אך רוב הזמן הקפדנו על בטלה תהומית.לא אשקר, היה גם את עניין הלימודים ויאמר לזכותי שהצלחתי באורח פלא לסחוט תעודת בגרות סבירה, אבל באמת שאני מתקשה להיזכר  ברגעים ראויים מכיתת הלימוד, למעט כמה וויכוחים משובחים שהעלו את רמת העניין בשיעור באופן משמעותי ואף הצליחו להעיר כמה תלמידים טרוטי עיניים משנת הישרים בה שרו.  כל ניסיון לימוד לקראת מבחן  נתקל בחומה של אפשרויות הרבה יותר אטרקטיביות ומפתות : יציאה לסרט, באולינג, סנוקר,  משחק כדורסל או סתם רביצה אצל חברים. וכשאני נזכר בכל אותם ימים מופלאים מקננת בי מחשבה מטרידה. מה כבר השתנה מאז התיכון מבחינת הנכונות שלי ללמידה והאם אותו שינוי יביא אותי למצב בו אוכל ללמוד מתוך רצון.

    אז אני מודע לכך שלימודי האוניברסיטה שונים לאין שיעור מלימודי התיכון. וכן, אני יודע שעצם העובדה שבחרתי את תחום לימודיי משנה  את כללי המשחק באופן משמעותי.אבל בכל זאת, אני עדיין מתעתד להיות במסגרת בה אני צריך להתמודד עם אויבי המושבע. הלחץ.אני משוכנע ששיקול הדעת  שלי במצבי לחץ הוא מן הגרועים שידעה האנושות לדורותיה. זה מתבטא בכל תחום, לא רק בלימודים (למעט כדורסל, שדווקא שם אני פורח כשהזמן רץ לאחור. מוזר...). ברגע שאני רואה את שעון החול מתהפך אני פשוט מאבד את זה... איך אביתר אומר? "אותיות פורחות באוויר"? תוסיפו לזה גם מספרים, משוואות, צורות גיאומטריות... ומה יותר מלחיץ מאותו מבחן חביב העונה לשם "הפסיכומטרי"?.אם נהיה מעודנים לרגע, אותו מבחן היווה עבורי טראומה קשה שגם היום, כשנה וחצי לאחר סיומה, אני מתקשה להיפטר ממנה. אפשר לומר שרק מלשמוע את אותה מילה מתעורר בי רצון להיבלע במעבה האדמה. אגב, באותה תקופה השלתי ממשקלי כארבעה קילוגרמים (אולי עליתי פה על סטארט אפ של הרזיה באמצעות טראומה לימודית? חומר למחשבה...)

     אז אני רוצה להאמין שהמסגרת הלימודית אכן יותר ידידותית למשתמש ומנת הלחץ באה בגלים ולא בצונאמי פתאומי (לפחות עד הבחינות), אך עודני סקפטי לגביי היכולת שלי לחזור אל חיק הלימודים. אם הדברים נשמעים כאילו נגזרו הישר  מ"יומנו של מתייסר" אז רציתי להבהיר, למי שלא היה ברור לו, שצרותיי הן שוליות עד אפסיות ביחס לתחלואי החברה הישראליתגלובאלית, אך עדיין מצאתי לנכון לפרוס את חששותיי מאותו אויב ישן נושן אשר בא לביקור ארוך ומייגע.אני יכול להתנחם בכך שבחרתי ללמוד מקצוע אותו אני אוהב ואם בו אני אכשל, לפחות אדע שאני אידיוט מושלם... גם זה משהו. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין