עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS


    מעניין ורומנטי

    חתימה טובה

      22/9/09 09:20:


    בוקר טוב מישראל לשושן ולמעין,

     

    סוף סוף נכנסתי לבלוג. התמונות החזירו אותי בבת אחת שנתיים לאחור, לשבועיים שבהם ביליתי יחד אתכן בביי-דה. מאחלת לכן המון המון הצלחה, עניין, ובלוג מרתק וחוצה גבולות.

     

    שנה טובה,

    עידית 

     

     

    0

    אהבת קמפוס

    2 תגובות   יום ראשון, 20/9/09, 14:04

    ניהאו שושן

     

    מאוד הזדהיתי עם הסיפור של יעל, אך לא בטוחה מאיזה חלק שלי נבעה ההזדהות –מהחלק הסיני? מהחלק הישראלי? או שמא מהחלק האוניברסלי?

     מה זאת אהבה? זו שאלה אוניברסלית מתמדת שאף אחד לא יכול לתת תשובה חד-משמעית. אך לכל תרבות יש דרכים משלה להגשים את הקומדיות ואת הטרגדיות שלה. אני לא חוויתי מספיק כדי להכליל מהו סיפור אהבה סיני בהשוואה לסיפור אהבה ישראלי. אבל כן הייתי בקמפוס של שני המקומות מספיק זמן כדי להביע קצת התרשמויות על אהבת הסטודנטים בשתי הארצות.

    אהבת הקמפוס הסינית (אם לא האהבה הסינית הכללית) מתאפיינת בעדינות ומופנמות. האופי הזה הוא תוצאה של איפוק עצמי שהורגלו לו כבר מבית-ספר. בבתי-ספר עד תיכון, במיוחד באלה הטובים, מערכת יחסים בין התלמידים היא דבר לגינוי. המורים וההורים תמיד מחנכים את תלמידם ואת ילדם שהם צעירים מדי בשביל ליצור מערכת יחסים שמועילה להתפתחותם, להיפך, כל מערכת יחסים בתקופה הזאת עלולה רק להזיק ללימודם, לעתידם, ולסיכוי למצוא את בן-הזוג המתאים ביותר בעתיד. רוב התלמידים מקשיבים להם, ומתאפקים כשפוגשים מישהי/מישהו שמוצאת/מוצא חן בעיניהם. אבל יש מעטים שמתעקשים לסמוך על האינסטינקט שלהם, ומעיזים להיות ה"ראשונים שאוכלים את הסרטן"[1]. אך מערכת היחסים שלהם יכולה להיות רק תת-קרקעית. ברגע שמישהו מגלה את זה, ואם המגלה לא הידיד/ידידה הקרוב/ה ביותר, כולם ידעו. במקרה כזההם צריכים להתכונן לשיחות אינסופיות עם המורים וההורים יחד, עד שיסכימו להיפרד.

    הסיפור הכי מצחיק את החברים הישראליים שלי הוא כזה: בתיכון שלי רוב התלמידים היו גרים במעונות של הקמפוס (כדי שהתלמידים יוכלו ללמוד עד מאוחר בלילה ולא יצטרכו לנסוע הביתה לאחר-מכן). מעונות הבנות ומעונות הבנים היו בשני הצדדים של הקמפוס. ביניהם, המגרש הגדול שמתחת לירח וכוכבים והחורשה שלידו - הפכו למקומות הרומנטיים "לצאת" בלילה. מדי פעם שומרי בית-ספר היו מסתובבים שם עם פנס, רק כדי לתפוס זוגות כאלה. זוגות תלמידים הפכו להיות לוחמי גרילה. פעם, אחת מהחברות שלי נעשתה מוקד הפנס באמצע המגרש, הוא חשף אותה מתחבקת עם החבר שלה, היא צרחה, ברחה, והצליחה. עד היום אני לא יודעת אם החוויה הזאת הוסיפה לרומנטיות שחוותה או גרעה ממנה. במקרה אחר שהיה בלילה, הייתי בדרך חזרה למעונות עם שותפה, שהביאה מהבית פנס תעשייתי חזק כדי שיהיה לה אור ללמוד אחרי ניתוק החשמל במעונות. היא לא הפסיקה להתגאות כמה רחוק אור הפנס יכול להגיע. "יותר מעשרים מטר", היא אמרה. רציתי לבדוק אם היא צדקה. הפעלתי אותו במקרה לכיוון המגרש דרך החורשה החשוכה. עוד לא הספקתי לראות כלום, בחור אחד פרץ החוצה מהעצים, וצעק: "מי? מי עשה את זה?" נראה שילך איתי מכות, נבהלתי נורא וברחתי...

    אלו סיפורים מעניינים לשמוע, אבל עד היום לא קיבלנו תשובה סופית –  מי בסוף צדקו? המורים וההורים, או המעטים האמיצים? האמנתי למורים ולהורים, השתייכתי לרוב, והתקבלתי לאוניברסיטה הקשה ביותר להתקבל אליה בסין. האם זה יכול להוכיח משהו?

    עד שמגיעים לאוניברסיטה טובה, רוב הסטודנטים כבר התרגלו להתאפקות ולמופנמות, ואז הם צריכים להתרגל חזרה לחופש ולמוחצנות, כי זהו עידן שרק מוחצנות יכולה להציג ו"למכור" את עצמך, בין-השאר גם בזוגיות. אבל לא כולם מצליחים לשנות ולהסתגל לאקלים החדש, במיוחד הבחורים שצריכים לכהן כדמות שיוזמת. על-כן בכל העולם נפוצות בדיחות על בטולים סיניים מבוגרים.

    כמו שיעל כתבה, התמימות נשארה. בשביל רוב הסטודנטים הסיניים, אהבה יכולה להיות פשוטה כמו אחיזת ידיים בפעם הראשונה אחרי שיצאו שבועות, או פעימות לב חזקות בחיבוק הראשון[2] , או בנשיקה הראשונה (קצת דומים לילדים המערביים). מכיוון שמעונות[3] הבנות נפרדים ממעונות הבנים, ושומרות של מעונות הבנות לא נותנות לבנים להיכנס, אין סיכוי שבחור ובחורה יכולים להיות בחדר לבד. גם מכיוון שרוב הסטודנטיות מאמינות באמונה המסורתית, שראוי להשאיר את הבתוליות לחתונה, רוב מערכות היחסים בקמפוסים בסין נטולות יחסים מיניים.[4] 

    כשיוצאים מהבניינים של הבנות, תמיד רואים בחורים עומדים ליד כניסת הבניין, מחכים לחברתם. כל פעם תערוכה שלמה. יש כאלה שנעשנים על אופניים שמחכים לצאת איתה, יש כאלה שמביאים אוכל, ויש כאלה שמחזיקים מתנות. מי שמביא פרחים תמיד זוכה ליותר הסתכלויות וחיוכים. המחזר הממש פנאטי היה מביא נרות גדולים בלילה, מדליק אותם, ומסדר אותם בצורת לב או בצורה של לב חדור בחץ, וצועק את השם של הבחורה. מיד כל הבניינים שמסביב רותחים, מאות בנות יוצאות למרפסת, צועקות ומצלמות. בתוך חמש דקות, התמונות עולות לאתר האוניברסיטה. למחרת כל הסטודנטים יודעים ומדברים על הפעולה ה"גיבורית".

     בערים ענקיות כמו בייג'ינג שמוקפות בכל מקום בבניינים גבוהים ובמכוניות, קמפוס, במיוחד קמפוס ענק ויפה כמו של אוניברסיטת בייג'ינג, מהווה את המקום האידיאלי לדייט. בקמפוס של אוניברסיטת בייג'ינג, למשל, חוץ מים יש שם כמעט כל מה שזוג צריך – אגם, פגודה, ספסלים מול נופים יפים, שבילים שקטים, דשא, קולנוע, סרטים כל יום או יומיים במחיר פחות מעשרה יואן, תאטרון, מופעים מכל העולם, מגרשים לכל סוגי ספורט, מועדונים לכל תחביב שקיים, מסעדות (גם זולות וגם יקרות), מאכלים קטנים... אפילו ספריה וכיתות ללימודים עצמיים נחשבות למקומות רומנטיים לדייט. לכן רוב הזיכרונות היפים של זוגות סטודנטים הם דווקא נשארים בתוך הקמפוס. בעיני הסטודנטים הסיניים, הקמפוס הוא "ה"מקום לאהבה הטהורה בין שתי אנשים תמימים, בלי "לכלוך" של העולם החיצוני, ובלי "זיהום" של עולם הביזניס.

    וזה נראה ממש כך: בחורה יושבת בכיסא אחורי על האופניים של הבחור האהוב עליה, הם נוסעים בשביל הקמפוס, ידיה משולבות על מותניו, לחיה מונחת על גבו, עיניה עצומות אבל היא מרגישה את שמש האביב זוהרת עליהן מבעד לעלי העצים שלמעלה, שערה הארוך ושמלתה הלבנה עפים בעדינות ברוח הנעימה...

    לאור זאת, אני מבינה למה הזוג שסיפרת עליו בפוסט השני בחר להצטלם בקמפוס של האוניברסיטה. אני מניחה ששניהם היו סטודנטים באוניברסיטה, והתחילו את אהבתם בקמפוס. בעזרת הצילומים, הם חוזרים לעבר המתוק, ומשם יתחילו את החיים החדשים.

     

    לא רוצה שהפוסט הזה יהיה ארוך מדי, אכתוב את החלק הישראלי בהמשך. אשמח לשמוע את דעותיך על מה שכתבתי, ואת התרשמויותך על אהבת קמפוס בישראל.

     

    שלך,

    מעיין



    [1] . "הראשון שאוכל את הסרטן" הוא ביטוי סיני שמתכוון לאדם אמיץ שמעז לקחת סיכון. לא קשור לכשרות.

    [2] . בסין לא נהוג להתחבק כשהחברים פוגשים אחד את השני, אפילו בין חברים/חברות טובים. לכן בסין לחיבוק יש יותר רמז ארוטי.

    [3] . מפני שהסטודנטים באים לאוניברסיטה מכל המדינה, מעטים מהם מקומיים ( ורוב הסיכוי שגם המקומיים גרים רחוק מהקמפוס), כמעט כל הסטודנים גרים במעונות.

    [4] . אני לא יודעת את האחוזים, אבל מה שבטוח הוא שכיום האחוזים הולכים ופוחתים. יותר ויותר בחורות הושפעו ממערב ונעשו יותר פתוחות. יש יותר ויותר זוגות יוצאים לשכור דירה מחוץ לקמפוס, למרות הלחץ החיצוני. כעת יש הרבה וויכוחים באינטרנט על קיום יחסי מין לפני החתונה. ניתן לכתוב פוסט נפרד ולדון בנושא הזה.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין