עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    ורטיגו - קולנוע, תרבות וסחרחורת

    תמונות נעות

    ישנים וחדשים מהקולנוע היפני - המלצות לעונת החגים

    27 תגובות   יום שבת, 19/9/09, 10:35


    להלן ארבע המלצות על סרטים יפניים. שניים מהם מהתקופה האחרונה, שניים ישנים יותר משנות ה-60 וה-70.

     

    Big Bang Love: Juvenile A (יפן, 2006)במאי: טאקאשי מיאיקה 

    כמעט ואי אפשר לטעות איתו. גם כשסרט חדש שלו מזכיר מאוד את קודמו, גם כשעלילותיו הזויות, חסרות הגיון, עמוסות עד כדי חנק ובלתי נגמרות – גם אז אי אפשר לומר שטאקאשי מיאיקה לא עושה הכל כדי שצופיו יחושו את הקרקס הזה שנקרא קולנוע, בכל נוירון רוטט בגוף. זה בדרך כלל כואב, לעיתים מפחיד עד מוות, רוב הזמן משעשע למדי, ובאופן די שגרתי מעורר השתאות והערצה. כי איך אפשר שלא להעריץ במאי קולנוע בן 48 שעד היום ייצר כ-76 סרטי קולנוע, סדרות וסרטי טלוויזיה? איך אפשר שלא להרגיש לחץ בחזה כשרואים שלמן הרגע שסיים את הסרט Bang Bang Love ועד הרגע הזה, סיים עוד שמונה פריטים קולנועיים, אחד בתהליכי פוסט-פרודקשן ואחד בתהליכי הכנה לצילומים? שלא לדבר על העובדה שבממוצע פעם בשנתיים הוא גם שולף יצירת מופת של ממש (ראו: "אודישן", Ichi The Killer, Gozu ו- Bird People of China) או לחלופין הפתעה מקורית, אמיצה, ניסיונית, כזו שמקדמת את אומנות הקולנוע עוד צעד בכיוון הנכון. כזה הוא Bang Bang: סרט שנע בין תיאטרון להגיג פילוסופי בתמונות. כמעט כולו מצולם בתוך אולפן, בסטים מינימליסטיים שעוצמתם הסמלית, במיוחד כשהם מוארים בצורה כל כך אקספרסיבית, מעוררת געגוע לחוויית הכאן ועכשיו של הבמה החיה. מיאיקה משתמש באלמנטים ברכטיאניים כמו דמות מספר, וטורח על סוג של ניכור אסתטי שכולל סצנת ראיון שבה השאלות ניתנות לדמות כשהן מודפסות באותיות על המסך.

      

    הסיפור כולו מתרחש בין כתלי בית הסוהר, עת מגיעים שני בחורים צעירים להתמזג בקשר שהוא מעבר לגשמי. האחד הוא זונה ממין זכר, בחור עדין ושקט שרצח קליינט בשלוות נפש עוכרת שלווה, והשני הוא בריון כריזמטי, אלים ועצבני שלוקח על עצמו להגן על חברו החדש מפני הביריונים האחרים והסוהרים חסרי המוסר. בלי סצנות מין אבל תוך הדגשת הוייב הארוטי הכללי שמאחורי הסורגים, טווה מיאיקה סיפור אהבה שמזכיר מאוד את סיפוריו של ז'אן ז'נה. נראה שהעדין מבין השניים מסוגל לראות אל תוך העתיד המסומל ע"י מעבורת חלל (ב-CGI) וגם אל תוך העבר, המסומן באמצעות זיגורט עתיק (מעין פירמידה המוכרת מתרבות המאיה ומציורים של מגדל בבל). כשהם יוצאים למרחב חסר הגבולות הזה, כשנפשם חופשית בעוד גופם צפון בין כתלי הכלא, הם מחפשים משמעות לחיים של ההרס העצמי והזהות המפורקת אותם הם חווים במציאות. סרטו של מיאיקה הוא ללא ספק משל מטאפיזי, בדיוק כפי שהוא תרגיל קולנועי שמחפש את עצמו בין הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני של שנות ה-20 לקולנוע הסוריאליסטי של דייויד לינץ'. כאמור, אפשר למצוא שם גם את ברכט וגם את ז'נה, אבל ללא ספק את גודאר ואפילו את מרתה גרייהם. מדובר בממתק לעיניים ואפילו האלימות נסבלת לחלוטין, גם עבור המצטמקים בכיסא.

     

     

     

    Dororo  במאי: אקיהיטו שיוטה, יפן 2007

    חגיגה אמיתית נכונה לצרכני ה"מאנגה" (הקומיקס היפני) באשר הם, עם עיבוד קולנועי מרהיב ורב-רבדים (לייב-אקשן ולא אנימציה) לספר הקומיקס של אוסאמו טזוקה. טזוקה, המוכר בתור האפיפיור של המאנגה, והיוצר האגדי של "טטסואו אטום" ושל "ג'אנגורו טאיטיי" (המקור של "מלך האריות"), יצר את הקומיקס במחצית השנייה של שנות ה-60, יצירת מאנגה שעובדה ב-1969 לסדרת אנימה (האנימציה היפנית). השנה החליט במאי הארט-האוס, אקיהיקו שיוטה, לחרוג מהדרמות המלנכוליות שמאפיינות את יצירתו, ולצלול אל מעמקי הפנטזיה הגרנדיוזית באמצעות האגדה הפופולארית הזו – מסעו של יאקימארו להחזיר אליו את 48 איברי גופו האבודים. במהלך מלחמה שבטית עקובה מדם, ביפן מיתולוגית הנשלטת ע"י חונטה של שדים, עורך איתם ראש השבט, קאגמיטסו דאייגו, חוזה דרקוני על פיו יעניקו לו ניצחון ושליטה נצחית בתמורה לבנו העומד להיוולד. כל אחד מ-48 השדים מתכבד באיבר אחר מגופו של הרך הנולד, וגופו קטוע הגפיים ונטול האיברים נשלח בתוך תיבה קטנה במורד הנהר, ע"י אמו המתאבלת של התינוק, שמקווה כי יימצא מי שיציל אותו. כמו משה רבנו (או לחלופין – לוק סקייווקר), זוכה הילד בהצלה שלמה ובייעוד משיחי – להציל את האדמה החרוכה משליטתם האימתנית של הגובלינים השטניים. יאקימארו זוכה להשתלת איברים שמהדהדת את סיפור "פרנקנשטיין" וצומח לעלם יפה תואר בעל כוחות-על, שיוצא למסע איסוף בו בכל פעם שישחט שד, יוחזר לו איברו המקורי והוא יזכה להרכיב את עצמו מחדש כבן אנוש בשר ודם. דורורו, אגב, היא הגנבת האמיצה, נערה שגדלה להאמין כי היא בן זכר, שמצטרפת אליו למסע, בתקווה לא מודעת שהוא יהיה הגבר שיחזיר לה את נשיותה.

      Dororo, מעבר להיותו מפגן אומנויות לחימה ואפקטים חזותיים, טווה סיפור התבגרות בסיסי עפ"י הנוסחה הפרוידיאנית המוכרת. כמו בסרטיו האחרים של שיוטה - Canary ו-Moonlight Whispers, גם כאן מופיעים בני נוער שתוהים על זהותם בעיקבות אירועים אלימים אליהם נחשפו. כמו הדמות הראשית ב-Canary – ילד שגדל במחיצתה של כת נוקשה ושתלטנית אליה השתייכו הוריו  - גם יאקימארו מגלה לאיטו את בגידת אביו, את הניסיון לרצוח אותו. האגדה של יאקימארו מהדהדת מתחילתה ועד סופה את המיתוס של אדיפוס, ושיוטה מדגיש את הדרמה המשפחתית הזו בחלקו האחרון של הסרט, כשהוא שם בצד את הפעלולים וההרפתקאות ומתייחס לסיפורו כטרגדיה יוונית לכל דבר.  פתירת התסביך יחד עם החלפת האיברים המושתלים באיברים אוטנטיים, תוביל את הגיבור המיוסר להשלמת ההתבגרות הנפשית והמינית שלו. הסייבורג יהפוך לבן אדם אמיתי; אולי אפילו לבן תמותה.  

     

     

     

     

     

     

       Irezumi   (יפן, 1966)במאי: יאסוזו מאסומורה הקולנוע של יאסוזו מאסומורה הוא קודם כל קולנוע של חריגים ומרדנים. כשהגיע ללימודי הקולנוע שלו ברומא בתחילת שנות ה-50, נגלה לו עולם כל כך שונה מהקהילה היפנית בעלת הקודים החברתיים הכל כך נוקשים. כשחזר לארצו והתברג אט אט בתעשיית הקולנוע הפורחת שלה, בהתחלה כעוזר במאי של קנג'י מיזוגוצ'י וקון איצ'יקאווה ומאוחר יותר כבמאי בזכות עצמו, הפך את המחויבות שלו לאינדיווידואל לסימן היכר. גיבוריו מוכנים ללכת דרך ארוכה על מנת להוכיח את ניבדלותם, את הזכות שלהם לאמירה אישית, את קיומם מחוץ למסגרת דכאנית רצופה חוקים, מוסכמות וטקסים. לעיתים קרובות הם נאלצים לקחת את החוק לידיים על מנת לתת ביטוי לאינדיווידואליזם הזה, על מנת להשתחרר מהחיבוק הדורסני והחונק של החברה בה הם מתהלכים. כזו היא אוטסויה, גיבורת סרטו מ-1966, Irezumi, שעל מנת לחיות עם אות הקין שמטילה עליה החברה הגברית, עושה שימוש במעמדה החדש דווקא כדי לנגח ולהרוס את אלה שיצרו אותה. אקט ראשון בסדרת מרידות הוא כמובן ניסיון הבריחה עם המאהב שלה – שכיר כנוע של אביה המשכונאי. כבר מהסצנה הראשונה שבה היא מתמרנת אותו במניפולטיביות על מנת שישתף איתה פעולה, מתגלה דמות נשית נחושה, למרות שיטותיה הפסיביות-אגרסיביות. הבריחה לא עולה יפה והאיש שאמור היה לתת להם מקלט, מתברר כנוכל שמוכר את אוטסויה לסרסור תאב בצע. כבר בלילה הראשון מוטבע בה סימן היכר שיקשה עליה מאוד למחוק את הזהות החדשה שנכפית עליה באלימות. על גבה מקועקעת עכבישה מיתולוגית – ז'ורו – סימן לאישה שגורלה ללכוד גברים בין קוריה ולזלול אותם. ממושמעת לרעיון אך מקורית מאוד בביצועו, מבדילה עצמה אוטסויה מדימוי הגיישה המסורתית, כשהיא אכן, אם להשתמש במטפורה, זוללת את הגברים שבאים לפתחה ולעיתים קרובות יורקת רק את עצמותיהם.  

    לאורך כל הסרט מאשימה אוטסויה את העכבישה בפשעיה, כאילו אומרת לקהל הגברים שמשתמש בה: בישלתם את הדייסה, עכשיו עליכם לאכול אותה בשתיקה. מאסומורה, מאבות הגל החדש היפני ומהמשפיעים ביותר על קולנוענים כדוגמת נגיסה אושימה (איפריית החושים) מספק כאן דמות נשית מאוד חריגה בתרבות היפנית המוכרת עד אז, כזו שלא מוכנה להפוך לכלי משחק עבור עדת הגברים ששולטת בבנות מינה. התנהגותה מעוררת אימה גדולה, שמתמקדת בעיקר בדמותו של המקעקע, זה שנחרד לאחר מעשה מתוצאות מעשה האומנות הדרקוני לו חיכה כל חייו. מעבר לביקורת החברתית הבוטה, מפגין מאסומורה אומץ חריג כשהוא מתייחס בכובד ראש לטונים האירוטיים של הרומן עליו הוא מתבסס. סצנות המין אורגניות יותר ביחס לעיצובים היותר מסומנים, סמליים, שהיו שגורים בקולנוע העולמי בכלל ובקולנוע היפני בפרט. מבחינתו של מאסומורה, העירום והאינטימיות המינית המשכנעת שהוא מביא למסך, הם סימנים ברורים למרד האישי שלו, רגע לפני שצעירים ממנו יחצו גבולות עם תופעות בולטות בתרבות הקולנועית של יפן כדוגמת ה"פינקו-אייגה" – ז'אנר הסרטים האירוטים-פורנוגראפים שיהפוך לפופולארי עם המעבר לשנות ה-70.

     

     

     

    The Ballad of Orin מאסאהירו שינודה, יפן 1977 

     

    מסע התבגרות נוסף, או למעשה סיפור של חיים שלמים, הוא סרטו של מאסאהירו שינודה, The Ballad of Orin מ-1977 )את המוזיקה כתב אחד המלחינים החשובים ביותר בקולנוע העולמי: טורו טאקמיטסו, שאחראי על הפסקולים של "אישה בחולות" ו"ראן"). שינודה הוא אחד מפורצי הדרך של שנות ה-60, ויחד עם במאים כמו הירושי טשיגאהארה וסייג'ון סוזוקי, יצר  את הגל החדש בקולנוע היפני. לפחות שישה סרטים נדירים פרי יצירתו הגיעו ל"אוזן השלישית" בשנה האחרונה והצטרפו לקולקציית שינודה הגדולה ביותר בצד הזה של העולם.  Ballad הוא רחב יריעה רק במובן שהוא מתפרש על כמה תקופות ומספק הרבה מזון מרהיב לעיניים בתחום העיצוב. אולם הדרמה שבו מתמקדת בעיקר בדמות אחת – זמרת דרכים עיוורת בשם אורין – וביחסיה עם גבר שלוקח עליה חסות. אורין נולדה עיוורת בתחילת המאה ה-20, ועל מנת למנוע ממנה חיים של זנות, הוכנסה לביתן של זמרות נודדות עיוורות (ביפנית: גוזה) כדי להתחנך בצילן ולהצטרף לשורותיהן. בהיכנסה לבגרות היא מחוייבת להימנע ממגע מיני עם גברים, בידיעה שעבירה על החוקים הנוקשים תגרור סילוק מיידי מהקבוצה. אורין נאנסת לילה אחד, נכנסת להריון ומוצאת עצמה נזרקת החוצה מביתה. כך מתחילים נדודיה המובילים לפגישה עם סנזו טסורוקאווה – יצרן סנדלים יפה אך עגמומי ובודד, שבורח מעבר מסובך. שתי הדמויות שורדות בשולי החברה היפנית שבה מי שמפר את הסדר מוקא ממנה, לעיתים באופן אכזרי ביותר. השניים נעים בין מקומם כבני תרבות – הוא סוחר והיא בדרנית עממית – לבין המקום היחיד שמקבל אותם: הטבע הפראי. ואכן סרטו של שינודה מדגיש את הסביבה הטבעית שאופפת את אורין: ההרים, הנחלים, הפרחים הצבעוניים, בעלי החיים. הטבע גם מסמל את השחרור האמיתי מהכבלים שמטילה החברה על החריגים שבתוכה, אלה שנהיו חריגים דווקא בגלל חוקים חברתיים מדכאים. אורין מאוד רוצה להשתייך אבל המאוויים המיניים שלה ורצונה לגבש זהות עצמאית מונעים ממנה להתחבר לשגרה הדכאנית. תחושות אלה מובילות לרגשות אשם גדולים שמובילים אותה להתחברות עם גבר שאינו מסוגל להעניק לה את מבוקשה. מצד אחד הוא רוצה להפוך אותה לאישה רגילה, מצד שני הוא נמנע מלקיים איתה יחסי מין וגם מסרב לשאת אותה לאישה. למעשה הוא כופה עליה סוג של גילוי עריות, בכך שהוא דורש כי תעמיד פנים שהיא אחותו.   כשעוד הייתה ילדה, אמרה לה הפטרונית העיוורת, שבודהה העניק להם מחסדו כשבחר לברוא אותן עיוורות, על מנת שלא תוכלנה לראות את הגיהינום שבעולם.  על דרך האירוניה מראה סרטו של שינודה עד כמה ההתבטאות הזו צינית. עבור אורין העולם הוא גיהינום דווקא משום שהיא אינה רואה. הטונים הפמיניסטיים של הסרט ברורים מאליהן, כמו גם הביקורת על יפן הפטריארכלית והמיליטריסטית. אולם מבחינת צורתו הוא מבסס סוג של דיכוטומיה פחות מורגשת, חלוקה ברורה בין טבע לתרבות, כשהדמויות מהלכות תמיד על הגבול הדק ביניהם. ואולי זו בעצם אלגוריה לחברה היפנית שבה הטבע חסר החוקים עומד איתן מול החוק הבלתי מתפשר – שני כוחות שפועלים על הנפש בו זמנית וקורעים אותה לחתיכות.     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/09 00:26:


      וואו איזה קובץ נפלא של סרטים.

       

        23/9/09 20:10:

      צטט: עופר בר 2009-09-23 11:18:38

      תודה על הסקירה ועל ההמלצות, נראה שיש במה לצפות בחג :)

       

      ואם ביפני עסקינן אני מאד אוהב את זטואיצ'י של קיטאנו המספר על סמוראי זקן ועיוור הנודד בדרכים ונקלע לעיירה שנשלטת בידי פושעים אלימים ואז מתחיל האקשן. מרהיב ומשעשע.

       

      ועוד יפני מעולה נקרא אהבה וכבוד שהוצג בקולנוע לפני כמה שנים, וגם עוסק בדרמה של סמוראי המתעוור לאחר אכילת דג מורעל ונאלץ להתמודד על כבודו ועל אהבת אישתו. סרט נפלא.

       

       

       

       

       

      את אתה מתעניין, אז זאטואיצ'י של קיטאנו הוא למעשה החייאה של סדרה מאוד ארוכה של סרטים משנות ה-60 על הרונין (סמוראי ללא אדון) העיוור זאטואיצ'י. זאת דמות מיתולוגית כזאת בז'אנר הג'ידיי גקי שזה ז'אנר סרטי הסמוראים היפני

        23/9/09 11:18:

      תודה על הסקירה ועל ההמלצות, נראה שיש במה לצפות בחג :)

       

      ואם ביפני עסקינן אני מאד אוהב את זטואיצ'י של קיטאנו המספר על סמוראי זקן ועיוור הנודד בדרכים ונקלע לעיירה שנשלטת בידי פושעים אלימים ואז מתחיל האקשן. מרהיב ומשעשע.

       

      ועוד יפני מעולה נקרא אהבה וכבוד שהוצג בקולנוע לפני כמה שנים, וגם עוסק בדרמה של סמוראי המתעוור לאחר אכילת דג מורעל ונאלץ להתמודד על כבודו ועל אהבת אישתו. סרט נפלא.

       

       

       

       

        23/9/09 10:37:

      צטט: rotemmon 2009-09-23 07:36:22


      סקירה מקסימה ומרתקת!

       

      הייתי מוסיף ככה לכבוד החגים גם את הסרט "עדיין מהלכים", שהוקרן בפסטיבל הקולנוע האחרון בירושלים

      ואני מניח שברוח החגים הוא יהווה מוקד להזדהות אצל הרבה מאיתנו.

      אפשר לקרוא כאן סקירה על הסרט המקסים: http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1127084

       

       

      צפיתי בסרט והוא אכן מקסים ביותר. תודה רותם
        23/9/09 07:36:


      סקירה מקסימה ומרתקת!

       

      הייתי מוסיף ככה לכבוד החגים גם את הסרט "עדיין מהלכים", שהוקרן בפסטיבל הקולנוע האחרון בירושלים

      ואני מניח שברוח החגים הוא יהווה מוקד להזדהות אצל הרבה מאיתנו.

      אפשר לקרוא כאן סקירה על הסרט המקסים: http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1127084

        22/9/09 12:55:

      צטט: דליה מ. 2009-09-22 11:04:56


      אהבתי מאוד את טוקיו סונטה של קורסאו

      תודה על ההמלצות.

       

       

      אני ממליץ לך לצפות בעוד סרטים של קיושי קורוסאווה - Doppelganger למשל. ראי רשימת הסרטים שלו באוזן השלישית:

       

      http://www.third-ear.com/p_prefo.aspx?id=122117216

       

       

        22/9/09 12:53:

      צטט: עופר11 2009-09-22 09:05:18


      איך ניתן לראות הסרטים?

      תרגום?לעברית?לאנגלית?

       

      ניתן להשאיל אותם בספריות האוזן השלישית. הם אינם מתורגמים לעברית, רק לאנגלית. את מספר הסרטים היפניים שתירגמו לעברית במהדורות DVD ישראליות ניתן לספור על שתי ידיים.... עצוב, אבל נכון. או שאין להם מספיק קהל בישראל, או שהמפיצים חושבים שאין להם מספיק קהל ולא רוצים להסתכן. שיקולים כלכליים חזקים יותר משיקולים תרבותיים, ככה זה...

        22/9/09 12:51:

      צטט: שרשירית 2009-09-22 00:24:28

      דומו אריגטו גוזאימאס.

       

       

       


      חמודה...:)
        22/9/09 12:50:

      צטט: שרשירית 2009-09-22 00:22:00

      יופי של המלצות.

      רשימת יפנים בלי קורוסאווה וטקאשי קיטאנו - בהחלט מרענן.

      ומה עם פרידות עטור הפרסים?

       

      פרידות הוא סרט חביב אך נוסחתי ונוטף סכריניות. בגלל זה הוא זכה באוסקר. הקולנוע היפני הרבה יותר רחב ומלא הפתעות. הבמאי טאקאשי מיאיקה, למשל, לא מוכר כל כך ע"י המסה הגדולה של הצופים הבינלאומיים, אבל הוא בפירוש אחד מגאוני הקולנוע של עשרים השנים האחרונות. אחוז הסרטים היפניים המתורגמים לעברית כל כך זניח ביחס לכמות הסרטים שיוצאים משם, שזה ממש עצוב. לכן כולם חושבים שקולנוע יפני זה קורוסאווה וקיטאנו. לא כך המצב.

        22/9/09 11:04:


      אהבתי מאוד את טוקיו סונטה של קורסאו

      תודה על ההמלצות.

        22/9/09 09:05:


      איך ניתן לראות הסרטים?

      תרגום?לעברית?לאנגלית?

        22/9/09 00:24:

      דומו אריגטו גוזאימאס.

       

        22/9/09 00:22:

      יופי של המלצות.

      רשימת יפנים בלי קורוסאווה וטקאשי קיטאנו - בהחלט מרענן.

      ומה עם פרידות עטור הפרסים?

        21/9/09 22:31:

      צטט: גיא אסל 2009-09-21 21:55:19

      מוסיף לרשימת ההמלצות המדליקה שלך את סדרת הסרטים המבוססת על הקומיקס המבריק:

      l

       

       

       

      טוב שאתה מזכיר לי. אני אלך על זה כבר בשבוע הבא.
        21/9/09 22:30:

      צטט: Lola_Montez 2009-09-21 20:52:15

      תודה רבה!
      רוצה להמליץ על עוד שני סרטים יפנים מקסימים:
      1. Kikujiro
      2. Shall we dansu

      תהנו
      לולה

       

       

      בהחלט מקסימים, לולה
        21/9/09 22:06:

      תודה. צוהר לקולנוע מרתק בתרבות מסקרנת

        21/9/09 21:55:

      מוסיף לרשימת ההמלצות המדליקה שלך את סדרת הסרטים המבוססת על הקומיקס המבריק:

      l

       

        21/9/09 20:52:

      תודה רבה!
      רוצה להמליץ על עוד שני סרטים יפנים מקסימים:
      1. Kikujiro
      2. Shall we dansu

      תהנו
      לולה

      אחלה מסע ,

      דרך עיניים זרות לכל האסוציאציות המוכרות.

       

      כוכב.

       

      ואף מילה על אקירה קוראסוואה (ו"ראן"):) 

        21/9/09 11:27:
      מה שנקרא :"גזור ושמור", תודה רבה!!
        19/9/09 21:30:

      צטט: vu 2009-09-19 19:14:12

      תודה.

      שתיהיה שנה של יצירה וקסם.

       

       

       


      אמן
        19/9/09 19:14:

      תודה.

      שתיהיה שנה של יצירה וקסם.

       

        19/9/09 18:49:
      חיוך
      תודה לכולכן
        19/9/09 17:57:
      מרתק. שונה מכל קולנוע אחר שאנחנו מכירים.
        19/9/09 17:37:

      תודה רבה. מרתק

       

      שנה טובה

        19/9/09 16:25:

      תודה רבה!!

      ושנה נהדרת!

        19/9/09 14:25:

      חגיגה באמת. יופי שהבאת.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ערן קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין