עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    עדי סדקה

    כשאח שלי הקטן נהרג

    6 תגובות   יום שישי , 18/9/09, 15:53

    וכשאח שלי הקטן נהרג, הדבר היחידי שיכלתי לחשוב עליו זה את. ניסיתי לנחש אם את יודעת, אם שמעת על זה כבר מאחד החברים המשותפים היותר מדי רבים שיש לנו. ובלילה לפני ההלוויה חלמתי עליך. לא על אח שלי הקטן, אלא עליך. חלמתי איך ביום השלישי של השבעה את מגיעה פתאום. ברור שבהתחלה התלבטת אם רק להתקשר, אפילו עברה בראשך המחשבה המגוחכת לשלוח ד"ש ניחומים, או אפילו סמס. אבל את בחורה רגישה ובוגרת ואת לא תוכלי לעשות לי דבר כזה. וגם לא לעצמך. את תרגישי אחר כך אשמה מדי. אז את מגיעה ביום השלישי בבוקר. ואני מביט בך מתקרבת על השביל דרך החלון, ומחייך לעצמי כי אני יודע שאת מגיעה כל כך מוקדם, כי את מקווה שאני עדיין ישן. את מקווה שתוכלי לצאת ידי חובה מבלי באמת לראות אותי. אבל אני ער. כולי דרוך להפסיק את המריבה הבאה שתפרוץ בין אמא לאבא על למה הוא הסכים לאופנוע ואיך היא מעזה להאשים אותו.והנה את נכנסת. ולרגע את לא מזהה אותי עם הזקן שכבר הספיק לצמוח ביומיים שעברו. את אף פעם לא אהבת שיש לי זקן. שנאת את זה. אמרת שזה מגרד ולא יפה ודוקר ומוזנח. ואני דווקא אוהב את הזקן הזה. ואוהב את זה שאני יכול עכשיו לגדל זקן ואותך זה רק יעציב ולא יגרום לך לשלוט בי כמו פעם.ואת לוחצת לאבא שלי את היד, ומחבקת את אמא שלי, שאף פעם לא הפסיקה לשאול למה בעצם זה נגמר בינינו. ולי אף פעם אין תשובה יותר מדי ברורה. מה אגיד לה? שככה את רצית? שלי בכלל לא היה חלק בהחלטה הזו?ועכשיו תורי. את מגיעה אליי. אני מביט בך מבט ארוך, ואת מתכופפת ונושקת על לחיי. לוחשת כמה מילות צער, ואני יודע שאת מתכוונת לכל מילה.אהבת את אחי הקטן. תמיד דיברתם שעות. אלוהים יודע על מה. ותמיד אמרת עליו שהוא כל כך חכם ורגיש ומקסים. ולמה אני לא יותר כמוהו? ולמה אני לא מנסה אף פעם להיות קצת חבר שלו?אבל עכשיו את לא תשאלי את השאלות האלו. אלא רק תשבי לידי בשקט, ותחזיקי לי את היד חזק. ואני אניח עליך את הראש ואסתיר בכתפך את הדמעות שלי. וזה ירגיש כמו פעם. וכשקמתי בבוקר, התארגנו להלוויה, ואני ניסיתי לשכוח מהחלום הזה, ולהתרכז לרגע באח שלי הקטן שנהרג.ולא יכולתי. כי חשבתי רק עליך. ואם תבואי להלוויה או לשבעה, ואם בכלל שמעת, ואם את עוד אוהבת אותי.   
    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/11/09 18:59:

      נפלא
        13/11/09 21:16:
      כתוב טוב, בפשטות.
        10/11/09 20:24:

      אהבתי, המציאות בה אנו חיים היום, והמירוץ המטורף בחיי היום יום שלנו, הופך אותנו לחשופים פחות לרגשות הזולת.

      לקלות הבלתי נסבלת לאבדות כהרף עין שאנו סופגים בתאונות הדרכים. מי ייתן ולו אדם אחד יפיק מתוך הסיפור המציאותי

      כל כך לקח, ויזהר יותר בחיי הזולת, וברגשות הזולת.

      עלי והצליחי

      שוש 

        2/11/09 19:41:
      אהבתי מאד
        1/11/09 18:19:

      אהבתי.

      רחמים עצמיים עוזרים לנו לכאוב כאב הייטב.

      ענת.

        19/9/09 13:01:

      קצר וקולע :)

      שנה טובה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עדי סדקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין