עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    מי זו מתחת לכובע? – חיי כמבקרת מסעדות.

    2 תגובות   יום רביעי, 16/9/09, 11:33

    ביקורת מסעדות זו עבודה קשה - לצאת כל פעם למקום אחר, לטעום מני מאכלים (על חשבון העיתון או המסעדה), לשטוף את האוכל עם קצת (או הרבה יין) ובסוף להביע דעה. מייגע ממש.

     

    כמספר מדורי ביקורות המסעדות בתקשורת (טלוויזיה, עיתונים, אתרי אינטרנט) , כך מספר סוגי המבקרים. לכל אחד סגנון משלו, לכל אחד דעה משלו, ומה שחשוב לזכור - בסופו של דבר לכל אחד יש טעם משלו.

     

    המבקר הראשון הוא המפחיד מכולם  - המפורסם. דמותו הונצחה בגדול ב"רטטוי". זה שמודיע על בואו מראש, גורם לפאניקה כללית (ובמקרה של "מטבחי הגהינום"  יכול להגיע גם לאלימות מילולית או פיזית ותאונות אלה ואחרות), פניו פני פוקר ועד שמפציע חיוך (שהינו כזה בבירור ולא נניח עווית של בחילה) אף אחד לא נושם.

    הבעיה עם ביקורות כאלה היא שבגלל שהמבקר מוכר וביקורו מתואם מראש, אי אפשר לדעת אם המנות שהוא קיבל, הגודל, האיכות והשירות, הם אכן מה שמקובל במסעדה או שזה הוכן במיוחד בשבילו.

     

    המבקר השני הוא ההפך הגמור - האנונימי. מגיע בהפתעה, משלם כמו כולם, מסווה את הופעתו (לעיתים בצורה מסגירה מדי), ומשתדל שלא יראו שהוא רושם רשימות. (האמת, היום, עם זה שכולם מסתובבים עם לאפטופים כבר אי אפשר לדעת אם אתה מבקר או סתם איזה סטודנט תפרן, מה שיכול להיות טוב, כי אם אתה באמת סטודנט תפרן, ואתה עושה רושם של מבקר קפדן בהסוואה - אולי תקבל מנה גדולה יותר או מושקעת יותר?). נוצר מעין משחק בין בעלי המקום לבין המבקר, כל אחד מחפש סימנים - האם זה ההוא? האם התגליתי?

     

    השלישי הוא החובבן - אף אחד לא משלם לו על הדיווח, אבל המבקר הזה יטרח ויפיץ את חוות דעתו איפה שאפשר, אם זה בבלוג פרטי או באתרים כללים או פורומי אוכל. הוא יתעלה על עצמו אם הוא לא מרוצה מהמסעדה, בבחינת "ראו מה קרה לי והזהרו!". לעיתים אפשר למצוא טוקבקים , נניח חמישה רצופים, בחמישה שמות שונים, שבאותו נוסח בדיוק מהללים את המסעדה וכמובן "לא מגלים" שהם טוקבקיסטים "מטעם".

     

    הרביעי הוא העיתונאי שעובד בעיתונים דלי תקציב ולכן פשוט מפרסם את הפרסום שקיבל מהמסעדה עצמה, בלי ממש להכניס דעה אישית שלו, אולי כי לא שילמו לו על האוכל. מצד שני יש את העיתונים בעלי התקציב המנופח, ששולחים את המבקר להלל ולשבח מנות בשבעים שקלים למנת מרק ומאה שקלים ומעלה בעיקריות (אישית קראתי כבר המון ביקורות כאלה).

     

    החמישי והאחרון - המיוחד. בעל הגימיקים. הוא ימציא שיטת דרוג משלו כאילו שהוא מינימום מישלן ("חמישה כובעים/ שלושה מזלגות/ שמונה נגיסות...), הוא יבדוק דברים שאף אחד אחר לא בודק כמו מוסיקת הרקע, המרחקים בין השולחנות, התסרוקת של המלצרית וצבעי הצלחות. נורא נחמד על הנייר, טרחני כשצריך גם לקרוא את זה.  נגזרת של הכותב הזה הוא הפלצן, שיתאר הכל במילים שלקוחות ישר מדוסטוייבסקי, במקום פשוט לכתוב "טעים/ לא טעים".

     

    נ.ב. הפעם היחידה שביקורת על אריזת המזון היא מוצדקת היא בטייק אווי או משלוחים. זהו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/9/09 23:58:

      עדיין קשה לי לדרג את עצמי בין אלה
        18/9/09 09:33:

      וואלה:))