עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הבלוג של איילת הלר

    נגיעות במה שבאמת מעניין אותי

    כרטיס מסובסד למופע בודד

    3 תגובות   יום שני, 14/9/09, 06:19

    כרטיס מסובסד למופע בודד

     

    בעת ההיא הייתה עוברת בין העולמות המקבילים בנפשה עוטפת שאריות ודאות, מניחתן בסדקים שבין משקופי חדרי הנפש כמו לחם עוני לימים בו תשוב לגלותן. בתחילה הייתה עוברת במתינות,נעה ונדה, כמו שיכורה המחפשת את סף הדלת להיטיב אחיזתה. לאחר שקרה המקרה ההוא,הייתה נעה בזריזות. חומקת , עוברת את סף הדלת בלי דעת. עת  נתקלה במשקוף,הייתה יושבת על הסף ומנסה לבכות ושום בכי מנחם לא בא.

    כמעט בלתי נמנע היה אותו רגע הבדיקה האם אחת היא ?

    האם במעופה הקליל מהקומה האחת עשרה למטה יחבר דבק הפחד את חלקי העולמות המקבילים בנפשה לכדיאחד ושוב תחזור להיות ? ואפילו לשבריר שנייה. אחת ביקשו חלקיה להתפזר ואילו אי שם,ברגעים קצרים ייחלה לחזור להרגיש בכל הגוף ודאות אחת. 

     

    אביה סטר לה, הכאב פילח אותה כמו סכין חד המפלח לחי של אבטיח : בעוצמה אבל במתיקות. לרגע אחד קצר לא נעה בין העולמות המקבילים ומשאלתה התגשמה, להרף עין הרגישה אחת.

    הגוף הקטן שלה הרגיש שכל כולו מתנקז אל הלחי החמה והפועמת. "אבא "צעקה אליו,"אבא, איפה היית עד עכשיו"? הדמעות פרצו החוצה בלי שליטה. נהרות של כאב נוזלי וחמים הציפו את החדר. "טוב שהבאת סירת משוטים  כדי לצאת לסלון". בקושי רב גררה עצמה אתו בתוך הסירה חותרת ללא לאות אך חלקי הגוף מיאנו לפעול בהרמוניה.

    התיישבה בדממה על הספה.

    קולות דיגיטאליים של מיקרוגל הגיעו מהחדר השני. היא שמעה את אביה אומר לעוזרת הבית "אני עוד מעט חוזר" . "תתקשרי לסוזי ותודיעי לה שאני לוקח את שמחה לבית החולים".

    הדלת נטרקה אחריהם,

    עד שהגיעו לבית החולים עברה שוב בעולמות המקבילים , חורכת בכפות רגליה הרותחות את בשר הנפש כשהיא עוברת  בין זעם לפחד בין כעס לבלבול. רסיסי הודאות אותם הטמינה קודם נספגו במשקופים, כשניסתה לחפש משקופים המפרידים בין  העולמות  גילתה כי המשקופים הפכו נוזליים יותר והתיכו את הודאות לתוכם.

     יותר אי אפשר היה להטמין רסיסי ודאות בשום מקום. כי לא נותרו סדקים. למרות שהתאמצה מאוד למצוא שריד או זכר לשאריות שהטמינה, לא מצאה אף לא גרגר אחד של ודאות.

    ילדה, מה יש לך? הדהדו המילים. מה קרה? ילדה, איך קוראים לך? למה היא רק מחייכת? למה היא לא מדברת?

    אדוני,מה קרה לבת שלך?

    אני לא יודע,

    ניסתה לקפוץ מהחלון.

    קומה אחתעשרה. עצוב מאוד.

    אני לא יודע,אין לי מילים.

     לא היו סימנים מוקדמים. ילדה נהדרת. אף פעם לא רבנו, לא קרה שום דבר

    חריג.

    יחסים נהדרים. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/10/09 08:31:

      אתה צודק, אני העתקתי לכאן את הקובץ של התחרות והכל מחוסר הבנה טכנית. אני מבטיחה להשתפר בפעם הבאה.

       

      :)

      חג שמח.

       

      כל השישים איש שקראו לא כתבו מילה. מה אני צריכה להבין מזה? ממממ.... 

        1/10/09 19:03:

      קודם כל, תודה על תגובתך לסיפורי על הקדיש בקוצ'ין - אכן נפלאים מפתולי נפשו של האדם, כפי שהיטבת לתאר בסיפורך.

      הסיפור דורש מאמץ הן בגלל דרך הכתיבה, והן בשל ריפי בעיות ההקלדה.

      אני אמנם חדש ברשת - פחות משבוע, אך אנא הרשי לי לעוץ לך:

      א. את הסיפורים יש לשלוח דרך "הוספת פוסט".

      ב. לאחר ההעלאה יש ללכת לכותרת "ניהול" ובה ל"עריכת פוסט". בטקסט שמתקבל עורכים את כל השינויים המתבקשים.

      ג. לאחר סיום תהליך העריכה והתיקונים לוחצים "שלח".
      בהצלחה וחג שמח, עמוס.

      ארכיון

      פרופיל

      איילת הלר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין