עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (8)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      14/9/09 16:19:


    תודה על התגובה. נעים לקבל משוב.

    יעל הוא שמה העברי של יאנג יאנג.

    יעל היא סינית שלמדה לתואר ראשון בחוג לשפה ולתרבות עברית, וממשיכה לתואר שני בספרות עברית. אין כאן עדיין יהודים שלומדים בחוג. כולם סינים, סטודנטים מבריקים. אוניברסיטת בייג'ינג [פקין בפי האנגלים] נחשבת להארוורד של סין. מתוך מיליארד ושלוש מאות מיליון סינים מתקבלים סטודנטים לתפארת. בכל מפגש איתם אני מרגישה שזכיתי.... הם חכמים, אינטליגנטים, סקרנים, יצירתיים, עתירים בכישורי למידה, בכישורים אומנותיים ובכישורים חברתיים. רמות הנימוס שלהם, השליטה העצמית, הנועם והפקחות מבטיחות להם מקום בצמרת.

    ובעניין השמות בעברית - נהוג כאן לתת לכל תלמיד שלומד שפה זרה שם בשפה הנרכשת. אנחנו משתדלים להתאים - בצליל ובמשמעות - בין השם הסיני לשם העברי. ואגב, אימא של יעל כינתה את הכלבלב שלה בשם יעל. עד כדי כך היא הפנימה את השם הנוסף של הבת שלה. זה מצחיק אבל גם מאוד רציני.

    שושן ברוש-ויץ, אוניברסיטת בייג'ינג [=ביידה]

      14/9/09 15:36:

    מעניין.

    עושה רושם שהחיבור הוא בעיקר גלובלי - 

    נדמה שבעולם כולו אנשים עוברים חויה מודעת שמנסה להבחין בין פנטזיות לחיי רגש מלאים אל מול הפרגמטיות היומיומית.

    אבל אני באמת לא מבינה כלום בספרות עברית ועוד פחות בספרות סינית... :-) 

      14/9/09 13:11:

    מחשבות נסתרות של נערות צעירות

    ממרום גילי-נפלאות!

    רגשות שכאלה הן בינלאומיות

    החומר ממנו נבראנו-אנו הנשים

    הוא מרכיב יסודי

    ולא שייך לעם אחד.

    אהבתי את הכתוב מאד!

     


    מקסים הסיפור וכל הרעיון של הבלוג הזה.

    אמשיך לעקוב.....

      14/9/09 00:09:

    מסרי ליעל שהסיפור שלה יפה ומרתק בעיני.

    למה היא בחרה ללמוד עברית?  ושמה יעל?  היא יהודיה?

      13/9/09 21:47:

    דווקא התחברתי מאוד מעבר לסיני או לא,

    החיפוש אחרי האהבה האמיתית אל מול ההתפשרות..

    היא תחשוב על הלחם.. אולי יהיה מאוחר מידי .. 

     

    אהבתי מאוד! תודה

      13/9/09 18:02:


    נפלא בעיני החיבור הזה שלכן, פאן פאל מודרני.

                      אהבתי את הסיפור, מאוד סיני בעיני דווקא.

                                                                       בילי 

      12/9/09 15:17:

    איזה סיפור מרגש!!!
    0

    סיפור אהבה סיני-עברי [יסינראלי]

    8 תגובות   יום שבת, 12/9/09, 06:30


    ניהיי מעיין,

    אני ממשיכה לכתוב לך,  יודעת שאת מבקרת כעת את ההורים שלך בצ'ונג-צ'ינג. בינתיים אני ממשיכה, והפעם אני רוצה להוסיף לבלוג שלנו קול נוסף, את הקול של יאנג יאנג (יעל בעברית), שכתבה סיפור אהבה (סיני?) בעברית, כשסיימה ללמוד בחוג לשפה ולתרבות עברית באוניברסיטת בייג'ינג (ביידה).  חבל שלא הקלטתי אותה קוראת את הסיפור. זוכרת את הקול העדין-עדין שלה? [מצרפת תמונה של יעל]  

      אדם מוכר שאני לא מכירה / יעל (יאנג יאנג)

    ג'יר בת עשרים ואחת, רווקה. כמעט לכל בחורה בגילה יש חבר. היא מעריצה אותן, וגם בָּזָה להן. היא מקווה שיום אחד היא תהיה אהובה ותאהב, אבל האהבה שלה היא לא משחק שטחי כמו האהבה שלהן. היא מחכה למישהו שקט, חכם, ומלא בחוש-הומור. הוא יחשוב בשבילה, ידאג לה, וידריך אותה לנסות אושר באזור שאינו מוכר לה. היא אפילו מצפה שהוא יהיה אדם רכושני. כך היא תוכל לשקוע באהבתו, ולא תצטרך לחשוש שהוא יעזוב אותה.

    בגיל חמש עשרה ג'יר נכנסה לפנימייה. המורה שלה היה גבר בשנות השלושים. הוא לא היה גבוה, אבל הקול שלו היה מושך. ג'יר אהבה לשמוע את קול הבאס שלו, עצוב ומעורר תשוקה מינית. ליבה ירד וירד יחד איתו. זאת הייתה הפעם הראשונה שג'יר נמשכה, היא הרגישה שהאוויר נגמר לה. לא יכלה לזוז, ולא ידעה מה לעשות. אך מורה הוא מורה, ג'יר הבינה. היא למדה ברצינות והייתה "ראש הכיתה". מובן שזו הייתה דרך להתפתחות עצמית, אך זו הייתה גם הזדמנות להתקרב אל הגבר המושך.

    בפנימייה לא ניתן היה לשאול ספר מן הספרייה. כדי שג'יר תכתוב ביקורת על ספר, הוא נתן לה את הספר וכמה עצות. היא לא זכרה אם היא כתבה את הביקורת לפי העצות שלו, כי היא לא שמעה אותן. היא רק הקשיבה לקול ונבלעה באוויר החם שמסביבו. בדרך למעונות היא לפתה את הספר, ונשכבה במיטה אחרי רחצה מהירה. היא דיפדפה בספר, רק דיפדפה. לדפים היה ריח של נייר ישן ושל טבק. היא דיפדפה בזהירות ובמהירות, וקיוותה למצוא פתק או משפט שהוא כתב, גם אם לא נכתב עבורה. היא קיוותה להכיר אותו יותר ולצפות ליותר.

    הספר היה נקי.

    אחרי שנתיים ג'יר החליפה פנימייה, כי הוריה שינו את מקום עבודתם. מהיום שבו הם שקלו לעזוב ועד ליום שבו הם החליטו לעזוב, ג'יר הרגישה אבודה. המקום החדש, היא חשבה, יהיה זר ולא נשלט, ולא יהיו לה חברים טובים לדבר איתם על זה.

    ג'יר הכירה בפנימייה מישהו גבוה ורזה. כשראתה אותו נזכרה במשפט של לו ש'ין. הוא לא היה מה שהיא ציפתה לו, הוא היה נאיבי ויהיר. פעם הוא אמר לג'יר: "תאמיני או לא, אבל אם אני ארצה לאהוב אותך, את תתאהבי בי". ג'יר לא חשבה כך. אבל באותם ימים הוא היה רגיש ביותר. "את לא צריכה לומר לי מה קרה, אני רק מקווה שתהיי שמחה". כשהוא אמר לג'יר את המשפט הזה, דמעות ירדו על פניה. כל העצב נשפך. ליבה התכווץ, חיפש פינה להתחבא בה. הוא נתן לה כתף. היא חשבה שזו אהבה.

    הם החליפו מכתבים. "אני כמו גרדיניה לבנה באור ירח, נעלמת באהבתך. כשאתה מתקרב אליי, אני מוכנה לוותר על הכול ולראות רק את עינייך." ... לא היה מין, לא הייתה נשיקה, אפילו לא הייתה נגיעה, אבל ג'יר כתבה את נדרה.

    כיום, ג'יר לא יכולה לומר משפטים רגישים וחמים כמו אלו, היא גם לא זוכרת מה כתבה אז. כי אחרי שג'יר עזבה את העיר, היא שרפה את כל המכתבים. היא חשבה שהיא הייתה נאיבית מדי באותה תקופה, והרגישה בושה מפני שהיא עירבה נגיעת לב ותלות עם אהבה. אחרי שעזבה את הפנימייה, הבחור התקשר אליה בטלפון. ג'יר לא זכרה מה הוא אמר. היא ענתה במשפט אחד: "מה זה משנה לי". היא לא ראתה אותו יותר. אולי מפני  שהיא רצתה לשכוח. עד היום, היא לא סיפרה על זה לאיש. במשך זמן ארוך היא לא כתבה שירים כאלה, לא הרגישה רצון ויכולת ליצור. בגיל עשרים ואחת היא נזכרת במה שהיה, ומוצאת שהיא עדיין לא יודעת מה זו אהבה.

    השכן של ג'יר בילדותה היה בחור נאה. לפעמים ג'יר חשבה שאולי הידידות ביניהם תוכל להפוך לאהבה, אבל לבסוף היא וויתרה. הם הכירו טוב מדי, לא היה מסתורין באהבה כמו שג'יר קיוותה.

    אחרי זה, היו כמה בחורים ששאלו את ג'יר אם היא רוצה להיות חברה שלהם. ג'יר סירבה. היא אפילו לא הכירה אותם, איך יכול להיות שמבקשים ממישהי להיות חברה אחרי הארוחה הראשונה?! ג'יר רוצה שהאהבה תצמח מתוך חיים יומיומיים, שתהיה שקטה, אבל נפלאה.

    פעם ג'יר אמרה לחברתה שהיא מחכה למישהו שיש לו עיניים עמוקות ועצובות. החברה צחקה ואמרה בעצב:" עדיין חי היום גבר כזה?"ג'יר האמינה שהוא חי. אבל אחרי גיל עשרים היא התחילה לדאוג, חשבה שתצטרך לחכות לו כל חייה. היא החליטה שאם לא תפגוש את הגבר הזה עד גיל שלושים, היא תחפש מישהו להתחתן אתו, לא חשוב מי, אדם מוכר שהיא לא מכירה. לא תהיה אהבה, אבל היא תהיה נאמנה.  נאמנות שתבוא בעיקבות דיכוי של רצונות ודחפים.

    לפעמים ג'יר חושבת מה יקרה אם היא תפגוש את הגבר המוכר אחרי שהיא תתחתן ויוולד לה ילד. כשהיא תחזור הבייתה במהירות עם שקיות של קניות בידיה, הוא ידחף אותה. הוא יאמר סליחה, והיא תראה את העיניים העמוקות והעצובות. ג'יר תדאג באותו רגע ללחם שמתייבש בתנור שלה. 

    מעיין, מה סיני בסיפור שנכתב בעברית על ידי יעל יאנג? אני שואלת אותך ואת מי שקוראים: זו ספרות עברית בעידן הגלובליזציה? האם יום אחד יעסקו באקדמיה בספרות עברית שנכתבת בעולם על ידי סופרות/ים שאינם ישראלים או יהודים?

    שבת שלום מביידה מוצפת אור ירוק, שושן

       
    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין