עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים מהמגירה

    סיפורים קצרים מאת אלעד פרימו

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    0

    הילד

    2 תגובות   יום שני, 7/9/09, 03:54
    הילד /אלעד פרימו



        המראות סירבו לעזוב אותי, לא נתנו לי מנוח, כאילו נוקמות בי.
    שלושה ימים לאחר מכן עדיין הייתי כסהרורי  אשר איבד כל קשר עם העולם החיצון.  
    המצפון והדמיון שפטו אותי וחנקו אותי כתליינים. הכריחו אותי להסתכל שוב ושוב אל הילד הזה בעיניים ולראות כיצד גופו השברירי מתרסק ומנפץ את שימשת רכבי.
     כיצד אביו בוכה עליו קדיש ודמעות מלוחות משחירות את עיניי אימו.
    הן שאלו אותי, הכיצד אתה, בטיפשות חסרת רחמים, לוקח על עצמך את תפקידו של מלאך המוות?                
    לא הייתה לי תשובה, אלא רק מזל.

         חיכיתי בתחנת ההסעה, מאחר, ספוג מים ובעיקר כועס על המפקד שלי, על שלא אפשר לי יציאה מוקדמת באותו יום.
    הוא ידע שבקשתי אושרה כשבוע ימים לפני כן, אך אמרתי לעצמי, שלא הגשם ולא רפי יהרסו לחברה שלי את יום הולדתה.
     עברו עשרים חמש דקות ארוכות ועל מבטם של המתקבצים בתחנה היה אפשר לראות סוף סוף את הישועה.
    דלתות האוטובוס נפתחו אוטומטית ונתקעו בנוסעים הרבים בניסיונם להיפתח.
    האוטובוס היה גדוש חיילים ובתרבותיות ישראלית כל הממתינים בתחנה הסתערו אל עבר הפתחים כאחוזי אמוק.
    למזלי הייתי במקום אסטרטגי ומצאתי את דרכי סלולה בין הראשונים שעלו.
    הנהג סגר את דלתות המתכת על זרועי ובכל זאת שמחתי על מקומי. 
    מצאתי עצמי בבית כלאחר שעתיים מתרוצץ, מתארגן ובעיקר מאחר.
    אמרתי לאימי תודה חפוזה על הסנדוויץ'' העצום שהיא דחפה לי בזמן הכי לא קשור ורצתי לחנייה.  בדרך תקפה אותי עוד הודעה מענבל שהפצירה בי כבר להגיע. התעצבנתי, לא השבתי, זה סתם יבזבז עוד זמן אמרתי לעצמי ונסעתי.
    הכביש היה רטוב והראות גרועה, אך עובדות אלו לא מונעות מדוושת הגז לציית לנהגים מטומטמים.
    ידעתי שיש עוד ארבעים דקות נסיעה, ואותן רציתי לקצר לעשרים. 
     פתחתי רדיו על תדר שמונים ושמונה אף.אם, במטרה להוריד מתחים, אך בדיוק התחיל טיים של פינק פלויד, איזה אבסורד. סגרתי בגיחוך את הרדיו והתחלתי לשקוע בהרהורים על ענבל, על איך שהיא כועסת עליי? ועל איזה מן חבר היא בטח חושבת שאני? מפספס ככה את האירוע שלה.
    התסריטים המנופחים המשיכו לגדול לי בראש ובעיקר חשבתי על המבוכה שתהיה ברגע שאגיע.
    תמרור התריע על כניסה לאיזור עירוני, אך בשבילי זה היה רק סימן שאני מתקרב ליעד.
    פניה חדה ימינה הפילה איזשהו חפץ אל תחתית המושב שבו נהגתי,
    לא התייחסתי, אין זמן, עוד מספר קילומטרים אחדים ואתה שם, אמרתי לעצמי.
    הגשם לא הפסיק, הכביש נהפך לצר והמכוניות החונות משני צידי הכביש הקטינו את שדה הראייה. 
     לפתע שמעתי אותו, שוב מנגן לי על העצבים, זיהיתי לפי הצלצול שזו ענבל. 
    שלחתי את ידי הימנית אל עבר הפלאפון אך הוא לא היה במקום.
    הסטתי את עיניי מטה, רק לשנייה אינסטינקטיבית אחת וכשהרמתי אותן, הוא כבר היה שם, עומד בכביש,
    לעולם לא אשכח את המבט שלו.
    בלמתי מהר וחזק ככל שיכולתי, עפתי קדימה כשהרכב החליק על הכביש.
    פניי הלבינו כסיד ורגלי נשארה קפואה על דוושת הבלמים עשר שניות לאחר שהרכב נעצר סופית.
    רעדתי, פחדתי לצאת אבל הייתי חייב.   בחרדת עולמים רצתי אל קדמת המכונית, לראות את אשר עוללתי.
    אך לתדהמתי, לא היה  אף אחד. מהר רצתי בין המכוניות החונות, מחפש, צועק "ילד!, ילד!"
    סרקתי את כל הרחוב ולא אפשרתי למכוניות לעבור, אך הייתי המום,
    לא מצאתי אף אחד, לא ילד, לא נער, פשוט אף אחד. כיצד זה יתכן הרי מבנה גופו הדקיק עדיין היה חקוק לי בזיכרון.
    חניתי לאט לאט את הרכב מספר מטרים משם וחזרתי לאותו רחוב צר, על מנת להמשיך לחפש, לחכות, לא ידעתי בדיוק.
    שוב צלצול! זו הודעה חדשה, ושוב מענבל:
     "תשמע מאמי, אל תמהר, גם ההורים שלי עדיין לא הגיעו, אנחנו פה מחכים לך, רק תענה שתוכל."
    חולשה תקפה אותי לפתע, הרגשתי כאילו כל הדם בגופי נשאב החוצה.  ישבתי על המדרכה אוחז את ראשי,
    חרד מהעובדה שכמעט גזלתי חיים, מהעובדה שפשעתי ומהשאלה העיקרית,  
    מה היה קורה אם?
    הגעתי למסיבה, אך לא הייתי שם באמת. המאורעות חלחלו לכל אזור מודע ותת-מודע במוחי.
    כשסיפרתי זאת לענבל היא לא האמינה לי.
    כנראה היא חשבה שזו איזושהי אמתלה גרועה לכך שאיחרתי. 
    אני לא יודע מי היה זה הילד הזה ואני בעצמי כבר לא יודע אם הוא אכן היה קיים.
    אבל מה שכן אני יודע זה, שהוא הציל אותי. 
     
     כל הזכויות שמורות לאלעד פרימו (c)
     


    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/9/09 23:35:

      מרגש
        16/9/09 23:12:

      מקסים. *

      פרופיל

      E.Primo
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      הארץ - דף הבית