עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    באינטרפרטציה אישית

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    דמעות של שמחה

    0 תגובות   יום חמישי, 27/8/09, 00:02

    יש היום בלוז בנמל. מה יותר משכנע ממוסיקה שמגיעה מהנשמה של אנשים קשיי יום וחודרת לנשמתם של אלה שהם בדיוק ההפך המוחלט. העבדים האפריקנים שמהם נולדה המוסיקה הזאת כבר לא נשמעים כמו פעם , קצת לפני שנות החמישים הם היו עצובים יותר , המוסיקה שלהם אופיינה בכבדות ובסבל והייתה אישית הרבה יותר.היום שמעתי את הבלוז האחר , המחשמל שלוקח אותנו לרחובות שיקגו של שנות האלפיים . הסולמות הפנטטוניים נשמרו אך קיבלו צבע לבן ובוהק, קצת צורם ומכופף. אפילו הגלים בנמל חזרו לאחור וחיכו שהבלוז שהם ציפו לו ישיב אותם אל החוף. אחרי שיר או שניים הבנתי שההופעה הזאת הולכת לכיוון שלא בדיוק ייחלתי לו, עוד גיטריסט עולה לבמה כדי להגביר את הסבל שלי , הרי לשם כך נועד הבלוז אבל לרגע היה נדמה שהנגנים מחויכים וחוסר האמינות ששידרו הוביל אותי למחשבה שהמוסיקה הזאת נולדה מהייאוש אבל היום היא כבר מודרנית, בדיוק כמו העבדים האפריקנים , העובדים הזרים שמסתובבים בינינו , העבודה פתאום טובה להם , הם מחויכים כשהם פה , שאף אחד לא יגרש אותם לארץ ממנה הגיעו , שם אולי היו עצובים יותר ויכלו לשיר את השירים האלה בצורתם המקורית , שם הייתי בטח מבין את המוסיקה ואת הקשר שלה ליוצריה.אלוהים לא המציא את המוסיקה אבל המציא את הגורמים לה - את הרגשות , את הסיטואציות בחיים, את האהבה ואת אולם החתונות – באולם כזה ביקרתי יום לפני הבלוז. חתונה זו השמחה הכי גדולה ומוטיב המזרחיות והעממיות שולט בה ללא עוררין, בכל חתונה כמעט נצפה לשירים המקפיצים ביותר שיסחפו את הקהל הגדול לרחבת הריקודים . בימים שאבותינו נישאו התארחה להקה גדולה שמתחילת הערב ועד סופו ניגנה את אותו המקצב. התמימות המוסיקלית הבעירה את לב האוהבים הצעירים והאש הזאת הלכה איתם לעד.בחתונה היום המוסיקה התעשייתית ,המסולסלת ולעיתים גם גאונית בפיצוח המושג "שמחה" הגיעה במלוא הדרה , הנגנים כבר לא חיים , הדיגיטליות ששולטת קובעת את הקצב וככל שהוא מוגבר יותר אתה מבין את הדרך החדשה לזוגיות , היא מגיעה מהעם ומנסה בכוח לחדור לתוך נשמתך אבל כנראה שלא תמיד מצליחה וכמה שהיא תנסה יותר אתה רק תיסוג לאחור. בין כל המילים והדרבוקות מגיע לו להפתעתי שיר אחד מרגש , שיר סוחט דמעות שמחזיר אותך קצת לעבר אך אולי הוא זה שמנבא לך ולוקח אותך ליום הבא בו צפוי להתנגן בלוז של דמעות, בלוז שאמור לחבר בין נפשות ולגעת בנשמתך. השיר הזה מסמל בצורה הטובה ביותר שבין כל החדשנות , ההרסנות והמודרניזציה מסתתר לפעמים משהו מהעבר , משהו תמים שאתה תמיד תשאף אליו וכשהוא יגיע יזלגו לך דמעות של שמחה.  
    דרג את התוכן:

      פרופיל

      משה צ'יטיאת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין