עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים מהמגירה

    סיפורים קצרים מאת אלעד פרימו

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    0

    אהבה שהתיבשה

    1 תגובות   יום רביעי, 26/8/09, 19:28

     

                                                          אהבה שהתיבשה /  אלעד פרימו                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                     

     

     

    עכשיו הם בטח מרוצים, תראו אותי, זקנה גוססת שמחוברת לצינורות ולמכשירים. 
    נתתי להם הכל ועכשיו, כשאני חסרת אונים, כולם שכחו אותי. 

     נולדתי בארץ ישראל, שנים רבות לפני שניתן לה השם,

    למרגלות הישובים הסמוכים לעיר טבריה. 

    אבי הוא נצר למשפחת מלוכה סורית ואימי ממוצא אפריקאי.
    עוד מתחילת דרכם כזוג היו הם ידועים כחמי מזג והחיכוכים בין השנים גרמו למשבר עמוק.
    אך יודעת אני כי הדבר רק חיזק ועיצב אותי למי שהנני כיום.
    גדלתי לנוף הרי הגולן, אשר לימדו אותי יופי מהו,
    וסביב עצי התמר,אשר אותם טיפחתי באהבה רבה.
    חייתי בהרמוניה עם הטבע. ריח של צוף מתקתק ריחף באוויר וזמזום
    הדבורים התמזג בנחת עם שירת הציפורים.  
    במהלך חיי רכשתי הרבה חברים שונים, ואותם ארחתי במסירות ובאהבה רבה.
    מהילדים השובבים, שיחדיו בנינו ארמונות בחול ועד האמנים
    הרבים שהייתי להם למושא השראה ציורי.
     "את היפה והמתוקה ביותר בעולם", כך הרבו הגברים להחמיא לי.
    אבל אני, אף פעם לא הבנתי מה הם מצאו בי, תמיד הרגשתי שאני מלאה מדי.
    לעולם לא היה לי אופי קל, מצב רוחי היה משתנה מיום ליום.

     אך היו הגברים שאהבו אותי נסערת והיו אלו שבאו ללטף את שערי הגלי בלילות, בעודי רגועה.

    חברותיי אהבו לשוחח עימי בשעות הערביים והייתי להן תמיד לאוזן קשבת, סודות רבים שומרת אני בליבי. 
    נזכרת אני בימים הללו בערגה, בימים השקטים מלאי האהבה.  
    אמרו עליי שאני אוצר מתוק,  אוצר, שכולם משתוקקים לטעימה ממנו.
     וכך, עם הזמן, החלה החמדנות לחלחל בעצמות חבריי. 
    הם הניפו חרבם בקנאה ונלחמו על ליבי. 
    שנים רבות נמשכו הקרבות ודם רב נשפך על מצפוני. 
     רציתי לשים קץ לחיי ולהפסיק כך את ההרג, "יש מקום בליבי לכולם!" צעקתי.
     אך מילותי בשלב זה היו חסרות כל משמעות. מחזריי החלו להרוג בשם הכבוד  והתשוקה לדם.
    החרב הפכה לרובה שהתפתח לטיל והסיבה האמיתית לתחילת ההרג כבר נשכחה.
     נאנסתי!  מחזריי לקחו עליי בעלות וניצלו את גופי עד תום.כל זאת בניגוד לרצוני.
    עכשיו הם בטח מרוצים, תראו אותי, זקנה גוססת שמחוברת לצינורות ולמכשירים.
     מכשירים לא למען החייאה אלא למען שאיבה.
     רק כשאלך לעולמי, הם יזכרו, איזה אוצר הייתי. 
     
     בימי האחרונים נזכרת אני בעלמה. העצב היה נמוג מעיניה כשהביטה בי.
    היא הזכירה לי שוב את הרי הגולן הירקרקים ואת שירת הציפורים שחדלתי מלהקשיב להן.
    היא כתבה עליי בשיריה בעת שציפתה ליום מותה.
    כעת, בצפיה למותי שלי, כותבת אני על אותה משוררת, אשר נחה לעולמים בביתי.  

     

                                                                                     "מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה ובתום

     

                                                                                                  שלכנרת שלי… הוי כנרת

     

                                                                                                שלי ההיית או חלמתי חלום?"

     

                                                                                                                                              רחל

     

     

         

    כל הזכויות שמורות לאלעד פרימו (c) 



    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/09 23:17:


      לחיות בהרמוניה עם הטבע...

       

      אני בטוחה כי מדובר באישה נפלאה. מרתקת. מלמדת.

      עצוב כלכך לצפות לסוף.

       

      טל.

      פרופיל

      E.Primo
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      הארץ - דף הבית