עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    יעל מימון (יעל מ)

    עיקר עולמי, ולכן גם הכתיבה שלי, ברוח ובהשראת אליס בארץ הפלאות ומבעד למראה של לואיס קרול
    ©כל הזכויות שמורות ליעל מימון

    אחי

    16 תגובות   יום שלישי, 25/8/09, 10:48

    היית כמו אח בשבילי. אני כותבת עלייך בלשון עבר, כאילו אתה מת, אבל אתה לא, אתה בסה"כ במוסד פסיכיאטרי...

    ההתחלה

    אתה נער, אני ילדה. הייתי באה אליכם הבייתה לשחק עם אחיותייך. היה כיף. זוכרת אותך שקט, נורא חכם, הרבה מול המחשב (בזמנו, מחשב ביתי נחשב נדיר, והמסך היה קטן והוצג בו רק בשחור-לבן-אפור). לפעמים הצטרפת למשחק איתנו, היית מצחיק. גם לימדת אותי לשחק במחשב. הערצתי אותך כמו אח גדול שמעולם לא היה לי

    האישפוז שלך

    עברו כמה שנים. אמא שלך התקשרה אלינו ודיברה עם אמא שלי. הבנתי שקרה משהו לא-טוב. "מה קרה?"

    אתמול העפת כיסאות על הורייך ,צרחת, לא הצליחו להשתלט עלייך, באו שוטרים ולקחו אותך.

    "מה יעשו לך?" אישפזו אותך בסופו של דבר במקום שנקרא אברבנל. לא ידעתי מה זה אברבנל, אבל ידעתי שזה מוסד כמו כלא, מקום לא-נחמד. משיחות שמעתי מילים כמו "חולה נפש" ולפעמים עלתה גם מילה ארוכה ומוזרה "סכיזופרניה". לא הבנתי כל כך את המשמעות של המילים, אבל זה נשמע כמו קללות.

    "מתי הוא ייצא משם?"

    "זאת טעות!"

    "הוא בסדר! הוא רגיל! הוא כמוני!" 

    "למה הורייך עשו לך את זה? למה אלוהים עשה לך את זה?"

    אמא אמרה שאי אפשר לבקר אותך שם.

    פחדתי שגם אבא שלי יחטוף קריז ואז גם אני אמצא את עצמי שם

    לימודיי הפסיכולוגיה שלי

    עברו שנים ואתה שם והבנתי שאתה הולך להישאר שם לתמיד.

    "בלעתי" ספרי פסיכולוגייה. למדתי לתואר ראשון בפסיכולוגייה. רציתי להוכיח שאתה לא שייך לשם, להוציא אותך. במהלך הלימודים, במיוחד שנה השלישית, יצא לי להכיר מקרוב את הממסד הפסיכיאטרי, את החוקים, האבחנות, התרופות וכו'. הבנתי כמה אנו עושים שימוש-שגוי במונחים כמו "שפיות" ו"חולי נפשי". כולנו לא-נורמליים, כל אחד במידה שלו.

    הבנתי שאין לי סיכוי להוציא אותך משם. עבדתי בהתנדבות עם מקרים פסיכיאטריים, אבל אותך לא הלכתי לבקר. לא יכולתי לראות אותך כמקרה כזה, אחרי שנים שבהם כבר "התממסדת" והולעטת בתרופות.

    המפגש באירוע משפחתי

    הביאו אותך לזמן קצר להשתתף בשימחת החתונה של אחותי. כל כך שמחתי לראות אותך!!!!!!!!!  אין לך מושג כמה שמחתי!! חיבקתי אותך ונתתי לך נשיקה. העיניים הכחולות שלך, בדיוק כפי שזכרתי אותן, לא השתנו כלל. (הוא עלה מאוד במשקל, וזאת תופעת לוואי צפויה משימוש ממושך בתרופות אנטי-פסיכוטיות ואנטי-דפרסנטיות).

    עמדנו בכניסה לאולם, ליד ערימות ציבעוניות של פירות. פחדתי שלא אצליח לשוחח איתך, אבל דיברנו, ודיברת די טוב, חייכנו הרבה, נשנשנו מהפירות השונים עד שקראו לי להצטלם עם המשפחה ואז כבר לקחו אותך, לא הספקנו לומר שלום.

    לא הוצאתי אותך משם, לא ביקרתי, לא ריפאתי ולא מצאתי פתרון בשבילך. יש לך כל סיבה להיות מאוכזב ממני. למה אתה בפנים ואני בחוץ? אני לא שונה ממך!

    אוהבת תמיד

     יעל

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/11/09 21:14:

      צטט: שטוטית 2009-11-07 21:07:54


      צובט

      *

      }{שטוטית

      תודה רבה שטוטית יקרה. סליחה אם נצבטת, לא התכוונתי לצבוט אף אחד...

        7/11/09 21:07:


      צובט

      *

      }{שטוטית

        5/11/09 12:05:

      צטט: Art-yom 2009-11-02 18:55:35

      נוגע ללב

      תודה לך, גם הציורים שלך נוגעים ללב:)

        2/11/09 18:55:
      נוגע ללב
        7/9/09 20:17:

      צטט: עדנה כהן קדוש 2009-09-06 00:07:18


      קראתי בעיון. כואב ולא קל...

      מאמינה שמקומו של איש אינו באמת שם, ומקווה שיסתדר הכל לטובה.

       

      תודה עדנה, אני גם מקווה שהכל יסתדר לטובה, 

      למרות שהדברים בעייני נראים כבר אבודים במידה זו או אחרת.

      אני חושבת שבמציאות, למרות שאומרים "הכל לטובה", לא תמיד זה כך.

        7/9/09 20:09:

      צטט: lemira 2009-09-03 00:36:17


      מרגשת בכנות שלך.

      מוח האדם - מי ישורנו????

       

       

      מירה

      תודה מירה.

      ובאמת מוח האדם הוא תעלומה אחת גדולה,

      ועם כל הידע שמצטבר על האופן שבו המח פועל,

      עדיין יש יותר שאלות מאשר תשובות.

       

        6/9/09 00:07:


      קראתי בעיון. כואב ולא קל...

      מאמינה שמקומו של איש אינו באמת שם, ומקווה שיסתדר הכל לטובה.

       

        3/9/09 00:36:


      מרגשת בכנות שלך.

      מוח האדם - מי ישורנו????

       

       

      מירה

        27/8/09 14:31:

      צטט: מאיה113 2009-08-25 17:51:59

      כוכב

      נצבט לי הלב לקרוא את מה שכתבת

      פשוט כואב.

      פוסט עם עוצמה חזקה וכאב.

       

      ותודה על ביקורך אצלי בבלוג.

      תודה מהלב.

      אחרי כתיבת הפוסט "אחי", טיילתי בבלוגים, נתקלתי בבלוג שלך וקראתי את הפוסט שלך "הייה לי חבר, הייה לי אח" וזה כאב לי לקרוא את זה, עד שלא היו בפי מילים לומר שם בתגובה...

      גם לך יקירה, תודה רבה ! 

       

        27/8/09 14:27:

      צטט: עדידוש 28 2009-08-25 16:06:35

      מרגש מאוד ואמיץ מצידך לכתוב בצורה כזו

      תודה ששיתפת... 

      אני חושבת שגם כתיבתך מאוד כנה ואמיצה, באה מבפנים.

        27/8/09 14:25:

      צטט: ruthy 2009-08-25 15:51:24


      מאד נוגע ללב...

      תודה !

      טוב, אני בכיתי תוך כדי כתיבת הפוסט...
        27/8/09 14:20:

      צטט: mi alma 2009-08-25 14:34:16


      יעל, תודה על השיתוף *

      אלמה, תודה לך !

       

        25/8/09 17:51:

      כוכב

      נצבט לי הלב לקרוא את מה שכתבת

      פשוט כואב.

      פוסט עם עוצמה חזקה וכאב.

       

      ותודה על ביקורך אצלי בבלוג.

      תודה מהלב.

        25/8/09 16:06:

      מרגש מאוד ואמיץ מצידך לכתוב בצורה כזו

      תודה ששיתפת... 

        25/8/09 15:51:

      מאד נוגע ללב...
        25/8/09 14:34:

      יעל, תודה על השיתוף *

      פרופיל

      יעל מ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון