עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הבלוג של נסים קלדרון

    ארכיון

    לימודי המוסיקה שלי אצל צעירי "אב" (או: למה החלטתי לכתוב את "יום שני")

    0 תגובות   יום שלישי, 25/8/09, 10:28

    מאת: נסים קלדרון
              
       

    הרבה שבילים הובילו אל הספר "יום שני". אחד מהם ניקרא בשם המעניין "אב"(בצירה מתחת לאלף. המשמעות היא הגבעול הראשון של צמח שמתחיל להופיע מתוך מיים. אוהבי שירה זוכרים את "איבי הנחל" שאותם זכר ביאליק מילדותו). לפני 16 שנה חזרתי משנת שבתון לא משגעת באוקלנד, קליפורניה. שם כתבתי ספר על השינוי שחל בקריאת השירה בישראל אחרי מותה של יונה וולך, ב-1985. הראיתי את כתב היד לכמה חברים. אחרי שקראו הספיק לי מראה פניהם כדי להבין  שאני צריך לזרוק את הספר.

    באותה שנה, 1993, הופיע כתב העת "אב", שפירסמה קבוצת משוררים צעירים. העורכים היו גל קובר, דורי מנור ואורי פקלמן. מי שחי את חיי השירה מפתח חוש שישי לכתבי-עת. הוא מרגיש מתי כתב עת מחבר בין סופרים שאין ביניהם הרבה מן המשותף, ומתי מופיע כתב עת שזרם חשמלי שמחבר בין משתתפיו השונים. ואז יש לכתב העת גם אמירה. אין כתב עת של צעירים בלי הרבה גמגומים, אבל יש גמגומים סתם ויש גמגומים שאומרים משהו חדש ונחוץ על הנוף הספרותי. הלכתי גם לשבוע של אירועי שירה שהם ערכו במועדון ברחוב בוגרשוב בתל-אביב. משהו משך אותי לשם ערב ערב.

    צעירי "אב" אמרו דבר אחד ברור ודבר שני עמום.  בהצהרת הפתיחה של כתב העת הם כתבו: "מעמד השירה כעמוד תווך של החברה כמעט ונעלם כליל". לזה הסכמתי מיד. על זה ניסיתי לכתוב שנה שלמה אבל לא היה לי מספיק מה להגיד את זה. לא ידעתי איך להסביר את זה. לא ידעתי  איך לשים את זה בתוך הקשר. האמירה השניה שלהם היתה פחות ברורה. אבל הם תרגמו הרבה שירים שקולים וחרוזים. זה היה חדש. משקל סדיר וחרוז סדיר כמעט ונעלמו מן השירה אחרי יונה וולך (למעשה - כבר אצלה). אבל את האש הבוערת בעצמותיהם גיליתי דווקא במאמר של אחד מהם , ולא בשיר. דורי מנור פרסם בחוברת ניתוח מזהיר של שיר אדיר של רטוש: "על חטא". זה שיר מוסיקלי מאוד, והניתוח של מנור היה מוקסם מן האנרגיות שהפיק רטוש מן המוסיקה של המלים: "את יחידה כצל/ את בוגדה כנחל/ את תצעני לכל, לכל עובר ושב/ את מתוקה כליל/ את חמוקה כשחל/ את מפכה כנחל בשרב".
    אמרתי לעצמי: הצעירים האלה חושבים שיותר מדי שירים נכתבים אצלנו בלשון קרובה אל הפרוזה, ופחות מדי שירים נכתבים בלשון מוסיקלית. עוד אמרתי לעצמי: אני, כשניסיתי להבין למה "מעמד השירה כעמוד תווך של החברה כמעוט ונעלם כליל", לא חשבתי שהמוסיקה שבשיר היא אחד ההסברים לכך. אולי הצעירים האלה תפסו משהו שאני לא תפסתי?

    עברו הרבה שנים מאז. חבורת "אב" התקיימה שלוש שנים, והוציאה  ארבעה גליונות. אחר כך נסעו דורי מנור ואורי פקלמן ללמוד בצרפת, והחבורה התפזרה. לפני ארבע שנים חזר דורי מנור ארצה. הוא תירגם להפליא את שירי בודליר (כך היה לאחד הזוכים הצעירים ביותר בפרס טשרניחובסקי לתרגום שירה), גיבש סביבו חבורה אחרת (בה בולטים סיוון בסקין, אנה הרמן ומשה סקאל). והחל להוציא את כתב העת "הו!", בו הופיעו עד כה שבעה גיליונות. הפעם האמירה שלהם  הייתה ברורה ומגובשת יותר: "המוסיקה לפני הכל". כך אמר המשורר הצרפתי פול ורלן וכך גם מאמינים אנשי "אב", שנעשו אנשי "הו!".

    מי שיקרא את הספר שכתבתי ייראה שיש נקודות שבהן אני מסכים עם אנשי "אב" שנעשו לאנשי "הו!" ויש נקודות שבהן אני לא מסכים איתם. אבל הם אלו שהפנו אותי אל המוסיקה. תחילה אל המוסיקה שיש בשירה, במלים עצמן, אצל יונה וולך, אצל אבות ישורון ואצל איתן נחמיאס-גלס. משם המשכתי אל המלים המוסיקליות שמופיעות אצל ערן צור, אצל רונה קינן ואצל מיכה שטרית. 
       



     

    לינקים:

     

    "יום שני" לקניה במחיר מוזל דרך הבלוג

    "יום שני" באתר סימניה

    רוצים ליצור קשר? yomshenibook@gmail.com


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      נסים קלדרון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין