אני שוכבת רפויה על המיטה. אתה במטבח, היית צמא. אתה קורא אלי בקול, שואל אם אני רוצה משהו. אני עונה שאני בסדר, אני לא רוצה כלום. אתה חוזר אלי. הכנת קפה קר בכוס גדולה, לשנינו. אתה יוצא למרפסת, נשען על המעקה, פניך אלי. אתה סוקר אותי. המבט הרציני שלך מפחיד אותי לרגע. אתה מבחין בזה, והבהלה הקטנה שלי מצחיקה אותך.  

"תשארי לישון. נהיה יחד בשבת. נעשה לך יומהולדת כמו שצריך", אתה מציע לי.  

אני יוצאת אליך למרפסת. מחר יומהולדת. לא בא לי על יומהולדת. אני מניחה ידיים על המעקה ונשענת לאחור. הרגליים שלי צמודות לשלך, שאר הגוף מרחף מולך.  

"יאללה. בוא נעשה לי יומהולדת".  

אנחנו מתפזרים מהמרפסת. עוד מוקדם, תכף חדשות. אתה בסלון, מחטט בעיתונים, חצי עין על הטלוויזיה הדולקת. אני בחצר הקטנה שלך, עושה כמה טלפונים. אנחנו מתאספים לראות חדשות על הספה. פעם ראשונה שאני נשארת לישון. מוזר קצת. אני מעירה שאין יותר זוג ישראלי רקוב מלרבוץ מול חדשות ביום שישי בערב.  

"תכף יבוא החבר הכי טוב שלך, שאת החברה שלו אני לא סובלת והיא לא סובלת אותי ונשחק בזוג שמארח בערב שישי".  

"את תסדרי פיצוחים בקערה. ותלבשי מיני".  

ההערה על המיני מצחיקה אותנו.  

"תכף יהיו פרסומות. מה זוגות רקובים עושים בפרסומות?".  

אצלי אין טלוויזיה. אין לי ההרגל הזה של לשבת מול טלוויזיה. אני נשכבת על הספה, מושכת עיתון מהשולחן, רגל אחת תחת הברך שלך, רגל אחת מאחורי הגב שלך, אתה זז קצת כדי לפנות לי מקום.  

בפרסומות אתה מסתובב אלי: "מוזר שאת כאן עכשיו. מה נעשה בבוקר?" 

מאז שעלה הרעיון שאשאר לישון אני פוחדת מהבוקר. המון זמן לא ישנתי עם מישהו, המון זמן לא קמתי עם מישהו בבוקר. המון זמן לא היה לי אף אחד. בהתחלה מבחירה. רציתי לעצור הכל. הרגשתי שלא אוכל לשאת עוד שבירה. אחר כך מתוך הרגל. אחר כך כי לא ידעתי איך לשלוף את עצמי משם.  

קצת שכחתי איך מזדיינים. אני מתכוונת לא לדבר עצמו, אני מתכוונת ללהיות ערומה ליד גבר. למודעות לאיך אני מחזיקה את הגוף שלי, למודעות לאיך הפנים שלי נראות מקרוב. קצת שכחתי גם איך זה לחלוק את הבית עם עוד מישהו. איך זה כשאני לא לבד בבית. לסגור את דלת השירותים, אפילו. אני כבר לא יודעת כל כך הרבה דברים שאתם יודעים.  

"טוב לי לדעת שגם אתה פוחד מזה", אני אומרת.  

"הרבה זמן עבר גם בשבילי". 

"אפשר לבטל. אני יכולה ללכת היום".  

"לא. בואי ננסה. תמיד תוכלי ללכת מחר".  

היה לי טוב, אוהדיק. קמתי לפניך. עשיתי קפה, ישבתי במטבח. קמת אלי. מחויך וטוב לב. ישנת טוב, ראיתי אותך כשהתעוררתי מלאנתאלאפים פעם באמצע הלילה.

"איהיומהולדת, איהיומהולדת". קנית לי מתנה, החבאת אותה ממני אתמול. 

אף פעם לא ראיתי איך אתה נראה כשאתה קם. אתה יפה לי. הדרך שבה קמטי החיוך שלך מתאספים ליד העין. כמה שערות לבנות בצדעים. גם אתה סוקר אותי. זה מבהיל אותי ואני נמלטת להכין לך קפה. אני מכירה כבר קצת את המטבח הזה.  

"היית מוצאת כאן את הפיצוחים".  

אתה הולך למקלחת, חוזר מגולח "אז איזה יומהולדת את רוצה?".  

כל יום בשבילנו משהו חדש. זה זמן שניצוד ברשת.

(תודה לבדואי שהזכיר לי שיר ישן).

לתוהים - זה מין בלוג בהמשכים. מומלץ להציץ על פוסטים קודמים.