עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    דרוש: תורם זרע להפריה חוץ-ממסדית חלק -3- ואחרון

    0 תגובות   יום שלישי, 18/8/09, 23:12

    חפירות ב':דרכון הצופה שלי צבר חותמות רבות של מדינות תיאטרון, אבל תמיד משמח לצאת שוב למסע חובק במות כתיירת תיאטרון מתמידה. לצלם נופי תפאורה, לאסוף מזכרות רגשיות, ולחזור הביתה עם אלה שהותירו חותם. אולם הכניסה רחב הידיים של הקאמרי הומה קהל. לרגע אחד מרגישים כמו בקניון מרכזי בצהרי יום תל אביבי.
    מעליות עולות ויורדות, והאולם גדוש בקהל שבא לראות את פני עצמו, בבואתו. דיילים ודיילות מכוונים אותנולעבר המוצר הנכון - ההצגה הרטיטי את ליבי. האמת, התגעגעתי לחנוך לוין. לפעמים זה מענג לחטוף כמה סטירות מצלצלות, בעיקר לאור העובדה שמזוכיזם זה תחום שלא ממש זר לי. ואכן לוין מפליא בי את מכותיו. מפליא, בהחלט מפליא.התגעגעתי לתיאטרון שחותר ליצור דימוי של המציאות,  ולא עסוק בלייצג אותה ממש כמו השירה בשונה מהפרוזה. דרך תחביר מפתיע של מילים, תנועה  ודמויות,  חנוך לוין  מתעד ,כהרגלו  ברגישות ובאכזריות את עליבותו של האדם . ההצגה היא כמו מעלית  למרתף, אל מתחת להריסות הנפש. שם נחשפים . חיי הכחשה, עיוורון, והישרדות בשדה הראייה של החיים. זיכרון  2:
    גברבר גדל-גוף יושב לבדו על כסא עץ ישן, צמוד בפרופיל לקדמת הבמה. על הקיר מולו מוקרן סרט. איבריו המשועממים מרוחים על המושב, מצטרפים למבטו רפוי המטרה.
    הוא שולח את כף ידו הימנית אל קערת הפופקורן שמונחת בין רגליו ומתחיל במשחק קליעה. הפופקורן נזרק לאוויר והזכרכר מנסה לכוון את פיו הפתוח אל המן שנופל מהשמיים.
    ואכן הצלחה גדולה - בול קליעה. הוא מרוצה וממשיך אל הכדור השני. ושוב קליעה מדויקת לסל. עדיין הקערה מלאה, אבל   הניצחון בוא יבוא אל קרבו .
    (ינתי פרזי - אלדד זיו, עתי ציטרון, תאטרון החאן ) מיקי גורביץ' מציע לי תה יסמין ומחבק חזק את גוליבר, הכלב האהוב: התיאטרון זה קול המוסיקה של עולם היצירה והוא מועל בתפקידו, מוריד את הרף. למנהל אמנותי יש תפקיד ואחריות חברתית, אנושית, מוסרית - הוא חייב לקחת צד במאבק. אנחנו בתקופה של התבהמות גדולה. והתיאטרון היה צריך לנקוט עמדה מאוד חריפה. כשאתה יושב מול טלוויזיה, בסוף הערב אתה מרגיש מפורק. זה מסיח את דעתך מעצמך, מהחיים.  התיאטרון נועד לחבר, חוויה מאחה. המפגש החי הוא לב ומהות התיאטרון, כשזה קורה, אין לזה תחליף. תיאטרון, יותר מהכל, זורק אנרגיה. גם הקהל יוצא עם זריקת חיים. כשאתה מחפש את הדרך למקום הזה, משהו חי מגלה את עצמו.
    קשה לי עם ההפרדה בין תיאטרון נינוח, שבע, בורגני, לתיאטרון נועז ואחר. לפעמים, הדבר שנראה הכי נועז, יכול להיות מאוד פחדני ונורא משעמם. אני מרגיש שיש תיאטרון חי ויש תיאטרון שלא מדבר אלי. גם יוצר בן 80 יכול להיות חדשני. ותיאטרון אחר, אוונגרדי, יכול להיות מת, רק מת אחרת. נועז זה קריטריון מאוד קריטי. נועז שלי זה לא הנועז שלך. הנועזות הרבה פעמים היא לא בתוצאה, אלא במה שזה מצריך ממך. הנועזות היא הנכונות שלך להגיע למקומות שלא היית בהם. נועזות זה החיים, להרחיב את הגבולות של עצמך, לא של העולם. האומץ להביט במראה, המקום שאתה מגיע אליו ולא היית בו קודם - זה הדבר החי וזה יחסי לכל אדם.
    העשייה האלטרנטיבית בעכו ובכלל ,לא הצליחה לחלחל לממסד, אבל מאוד חשוב שהמקום הזה יתקיים.
    שווה לעשות כל כך הרבה בשביל שמשהו אחד יצליח. פסטיבל עכו חיוני בגלל שהוא נותן פתח וחלל ליוצרים שאין להם אפשרות ליצור בחללים אחרים.  הערך של עכו הוא ערך פיזי טכני, לא אמנותי. זה שזה לא מצליח, לא אומר שזה לא שווה. חשוב שהזירה הזאת קיימת, כדי שתיתן מקום לניסיונות.
    ביער ביער, הצגה שיצרתי בעכו, לא זכתה להתייחסות ראויה כי לא היתה מספיק חדשנית, אבל בדיעבד, הפרתה את עבודתם העתידית של היוצרים שהשתתפו בהפקה. הצגה טובה זה תהליך שמתחיל ונגמר כמו טיפוס במדרגות. בהצגה מתה אתה נשאר במקום ורק עושה תנועות וקולות של עלייה במדרגות.   ועודד קוטלר מוסיף : "תיאטרון זה עסק מסובך וקשה. קל לדבר עליו, קשה לעשות אותו. עובדה שהרוב בינוני (ואפקטיבי, לעתים), והמעט מאד חדשני ופורץ דרך. וכשזה קורה והקסם פועל, אתה עושה מזה שיטה וטועה לחשוב שיש מפתח קסמים. יצירה בכלל יש בה מידה גדולה של מסתורין, 'אלכימיה'." ולגבי טענת עמרי ניצן:  " אם פסטיבל עכו זו חדשנות, אז עכו מתקיים בקאמרי כל השנה."מגיב קוטלר -- "זו אמירה מתגוננת. אולי עכו אינו מה שציפו ממנו (גם אני), אך הקאמרי, בגדול, יחד עם הבימה ובית ליסין, הם מפעל ענק וחרושתי השייכים למייצרי הצגות בפס ייצור. לעתים מתחולל הנס. אך העיקרון שם, לטעמי, שונה. כישלונות עכו אין בהם כדי להצביע על כיוון לקוי אלא על פרשנות לקויה של החזון הראשוני ועל ביצוע פרובלמטי". אומרים שתיאטרון טוב יגרום לך לצאת שונה ממי שנכנסת.
    ביציאה מהצגת הנוקאאוט הרטיטי את ליבי, אחרי שנפרדתי מלמקה, פשוניאק וככה-ככה, שרצו לברוא עולם יפה יותר,  היה זה צובט ,אירוני, וכמעט מבוים, לראות סקסופוניסט עומד ביציאה  ומלווה את הקהל  בצלילי נעימת הסרט השוטר אזולאי: "לו להשיב ניתן / את מחוגי הזמן / איזה עולם נפלא / הוא היה בונה אז". החוויה המשיכה איתי, מזדמזמת לה עוד ימים רבים.בדרך הביתה שוטטו עיני מסביב, מקוות לראות איש עם זקן רץ ללא מעצורים. אכן כצפוי יש המון  גישות  מתכונים  ותשובות לשאלת ההפרייה של התאטרון הממסדי, אך האם באמת זקוק הממסד לתורם זרע בהפרייה חוץ ממסדית, או שהזרע המשובח יכול להתרבות בתנאי מעבדה נכונים דווקא בין כותלי המנגנון העוצמתי?. על כך -  בגיליון הבא
    זיכרון 3:
    היא שוכבת רזה ועירומה מאוד על שולחן אוכל ארוך.
    הקהל ישוב מסביב לשולחן, מחכה להתחיל בארוחה.
    עוד מעט יגישו את האוכל, ככה הבטיחו בתוכניה. 
     היא על השולחן, מחדירה את הידיים שלה לתוך הוואגינה החשופה,שולפת מתוך אפלת גופה את הלבן של הלחם.
    מקום מחבוא מוצלח, שם אף אחד לא יחפש.
    אחר כך היא דוחפת אל בין שפתיה, לועסת לועסת.

    זהו, עכשיו היא יכולה לאכול בשקט.
    עוד מעט היא תהיה פחות רעבה.
    אחר כך גם הקהל.
    (ארבייט מאכט פריי מטויטלנד אירופה - דודי מעיין, תיאטרון עכו)   טיזרים:נעמי יואלי: "התיאטרון הממסדי בהחלט ראוי לאתגור מבחינת יחסי במה-קהל ושימוש בדימוי חזותי כחלק מהותי מהעבודה, כי נקודת המוצא הטקסטואלית היא מתכון לניוון פוטנציאלי. אם אנחנו מורגלים לשפה אחת, השפה השנייה בלתי נגישה" עודד קוטלר: "הממסד התיאטרוני בישראל הסתאב, חיפש שווקים במקום יצירה בהיעדר תמיכה כספית ראויה - והתאהב בהמוניות, בפופולריות ובקוני הכרטיסים. האמצעי הפך למטרה. במקום יצירה קיבלנו חרושת תיאטרונית עם פחת גבוה מאד, אין חידושים מרתקים, ולא פריצות דרך"  אייל וייזר:" הממסד אינו פלטפורמה שאפשר להציג בה אמירה חתרנית באמת, כמו שראוי לקרות עם תיאטרון חשוב וחדשני באמת. למה? כי זה לא משהו שהוא חי אותו. זה בא מהראש, מהחלטה, ולא מתוך בעירה וזעקה" עמרי ניצן: "אם עכו זו שפה נועזת ואתגור הקהל, אז עכו מתקיים בקאמרי כל השנה"         מיקי גורביץ': "התיאטרון זה קול המוסיקה של עולם היצירה והוא מועל בתפקידו,         מוריד את הרף. למנהל אמנותי יש תפקיד ואחריות חברתית, אנושית, מוסרית - הוא חייב לקחת צד במאבק. קשה לי עם ההפרדה בין תיאטרון נינוח, שבע, בורגני, לתיאטרון נועז ואחר. גם יוצר בן 80 יכול להיות חדשני. ותיאטרון אחר, אוונגרדי, יכול להיות מת, רק מת אחרת"   
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      תאטרונית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין