עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    דרוש: תורם זרע להפריה חוץ-ממסדית חלק -2-

    0 תגובות   יום שלישי, 18/8/09, 23:10

    דעות קדומות?האם הממסד מבין שאם התיאטרון יהיה רק מרכזי, המוני, מסחרי, מורכב מחומרים צפויים ומועתקים, העתקות מחו"ל, או שחזורים של הצגות עבר - הוא מביא את עצמו לריקבון והשטחה?הממסד חייב איפוא להטעין את עצמו. והתיאטרון האלטרנטיבי הוא מקור האנרגיה של הממסד.אך האם אלה קלישאות וסיסמאות שהופרכו ומוצו מזמן? האם חזונו של קוטלר  התממש והממסד שלנו בועט, רלוונטי מתמיד, עכשווי, צעיר, תוסס? האם חל שינוי, והיצירה הניסיונית אכן הצליחה לחלחל ולהיטמע בתיאטרון הרגיל? עודד:"בתוך סערת ההתמסחרות קשה, אולי, להבחין בשינויים דרמטיים. למרות זאת, נוכחותו של הפרינג' ראויה לציון ולבדיקה. בשנות ה-80 לא היה למשל תמונע. התיאטרון של תמי רבן. תיאטרון קרוב. בצ"א לעתים. ויש תנופת פרינג' גם בצוותא לעומת שנות שתיקה ארוכות. "החלחול לתיאטרון הרפרטוארי-ציבורי הוא עניין יותר מסובך. גם שם נעשים ניסיונות, לעתים קיקיוניים, לעשות לקידום 'כלשהו' בתיאטרון. למשל, 'פתיחת מסך' בבית לסין; לאחרונה פסטיבל 'הדיבוקים' בהבימה; קפה תיאטרון בקאמרי. כלומר, יש יוזמות. והשאלה אינה כמותית אלא איכותית." "גם יוצרים מגיעים אט אט - לאט מדי אולי - מעכו לתיאטרון הגדול. תמיר גרינברג העלה לפני שנים את מזמור לדוד בעכו, שנים לאחר מכן העלו הבימה והקאמרי את חברון בהפקה גדולה. הספרי הגיע מעכו, דודי מעיין שנשאר בניסיוני אך עלה ופרח, גם בחו"ל. 'המעבדה' בירושלים, למרות הניהול הבעייתי בשנים האחרונות, לא היתה יכולה להיות אם לא קדמו לה ניסיונות עכו ואחרים". מדוע כיום אי אפשר ליצור תיאטרון אחר בממסד?  עודד קוטלר:"כי הממסד התיאטרוני בישראל הסתאב, חיפש שווקים במקום יצירה בהיעדר תמיכה כספית ראויה - והתאהב בהמוניות, בפופולריות ובקוני הכרטיסים. האמצעי הפך למטרה, גם אם הקברניטים לא יודו בכך. מי צריך תיאטרון שיש לו חמישה אולמות שעובדים במקביל? מי צריך שבערב אחד ירוצו שש הפקות בכל תאטרון רפרטוארי בישראל (אומרים היום 'הפקות', גמרנו עם 'הצגות', שינוי טרמינולוגי שאומר דרשני)? לאיזה מנהל תיאטרון יש כוח ואנרגיה יצירתית שמסוגלים לפרנס כל כך הרבה הצגות? בקיצור, במקום יצירה קיבלנו חרושת תיאטרונית עם פחת גבוה מאד, אין חידושים מרתקים, ולא פריצות דרך".  חפירות א':יד הגורל היא אמנם יד תותבת, מגושמת, חורקת וחסרת מעוף, אבל לפעמים יש לה הברקות. וכך קרה  שלפני שנים נפגשתי עם רגעים בימתיים נדירים שנצרבו ב - DNA התיאטרוני שלי, זיכרונות שהותירו חותם. זה היופי והאופי שאני מקווה לגלות בחפירות שלי בתרבות התיאטרונית הישראלית העכשווית. שרידי אותו טעם, חי, קסום ,ומרגש.  זיכרון 1 אישה. יפה יפה, כמעט חלומית, שערה רך ובהיר. מבטה המלאכי מתובל בנחישות שפתיה האדומות. שמלה משיית נופלת על גופה השברירי. היא יוצאת בסלואומושן אל הבמה מתוך דלת צדדית עם מזוודה, חייבת לצאת לדרך, ללכת קדימה, להתחיל את החיים שמחכים בחוץ. ואולי היא בורחת מתוך חיים קטנים, דחוסים, המכים בה ימים ארוכים? היא פוסעת צעד אחד אל הבמה, והנה, מתוך הדלת הפתוחה, צצה זרוע ארוכה ועוד זרוע ועוד ועוד, המצטרפות אליה, שולחות ידיים עלוקתיות, לעצור, לחסום, לחנוק אותה. ידיים הרודפות אחריה ומנסות להשאיר אותה איתם. להחזיר אותה לחייה הקודמים .והיא ממשיכה ללכת קדימה - עדיין באיטיות קולנועית. את הידיים האלה תשאיר מאחור. כן, היא מצליחה להשיל מעליה את טביעות הידיים. כן, היא יוצאת החוצה ונפרדת ממי שהיתה. הזרועות נאחזות באוויר, מגששות אחרי נוכחותה הנעלמת. ואין, נשאר ריק. הן מתקפלות, מתכווצות וחוזרות לקונכיית ביתם. דלת נטרקת.
    ) 5 צעקות - נאוה צוקרמן - אנסמבל "תמונע") שופרא, הצגה מאת אייל וייזר בתמונע, מפגישה בין אירוניה, בוטות ופיוט. מצליחה לגעת ולהעמיק,ללא מאמץ, מתחת לשכבת החיוכים העליונה. מונולוגים שבורים. דמויות מרוסקות, החיות בתוך עולם חדש, עכשווי, מדברות אינטרנטית שוטפת. הן נפגשות בסדנת העצמה לחיזוק עמוד השדרה תוך חיפוש אחר מוצא שפוי למצבן הנפשי המגומגם. "מישהו הבין אותי? צריך זמן. לא הכול אנחנו יודעים, מה לעשות? לא הכול. יש דברים שאנחנו פחות יודעים ויש כאלה שיותר. מה יותר? מה פחות? בדיוק בשביל זה אנחנו פה." הקהל נטמע בתוך ההגיגים שעפים על הבמה. הכל אפשרי. הכל קיים. הכל חשוב ולא חשוב. והמנחה מנסה לעשות סדר, לתת תוקף לרגשות ולנפשות הלא פועלות. מנחת צעצוע תוססת, סוחפת, עם גינונים נכונים, היודעת את כל התשובות, שתוביל אל האור. אך הדמויות ממשיכות לדמם, למרות הפלסטרים הקלישאיים של המנחה. הכל פרוץ, אין דרך אחת נכונה, אין אמת אחת, אין נשימה, אין מוצא. "תודה. תודה לכם על מסע הגילוי העתידי והמשותף שלנו. תודה על ההזדמנות שאפשרתם לעצמכם ולי לחקור את סך כל המרכיבים של אותו "אחד" שהופך אותנו למי שהוא אנחנו. כאשר נכיר את עצמנו טוב יותר, את המכלול הזה שאנחנו מגדירים כ-"אני", נוכל להתפנות לקבל את מה שהוא לא "אני". כן, מה לעשות, בכל זאת, יש עוד "אני" אחרים בעולם הזה, חוץ מ"אני".  אייל וייזר מריר לגילו. אמנם הזעם יפה לו, אך המרירות הוציאה אותו לפנסיה נפשית מוקדמת. ישבתי מול המחזאי הצעיר של שופרא בבית קפה שכונתי, והוא דיבר בשטף:
    תיאטרון לא מעניין אף אחד, שניים-שלושה אנשים וזהו. היום המציאות היא התיאטרון החזק מכל. התיאטרון לא יכול להתחרות בה, ונשאר סינתטי. היום זה קורה בעיקר בטלוויזיה -- בטיפול, הישרדות – אנתרופולוגית, זה מרתק  ואקטואלי. הדוגמניות - מעבדה אנושית. את מי בכלל מעניין תיאטרון כשיש טלוויזיה?
    הנאום שלו סוחף, משכנע ומדבק. אני שוקלת לעזוב הכל, לאחסן את המחזה החדש שלי בבוידעם ,ולנסוע לשווייץ,שם להתמקם לעד בין הרי השלג והגגות האדומים. אבל אז, רגע לפני שאני אורזת, עולה בעיני רוחי תמונת פניו הקורנות של עמרי ניצן. היכלים מלאים בצופים אדוקים, שהשאירו בבית את ערוץ 2 לאנחות - צופים שבוחרים לקבל הצלפה תיאטרונית ראויה מאנטיגונה, מהמלט, החגיגה, והרטיטי את ליבי. בהחלט מעודד לראות קהל שנוהר לשקספיר ולחנוך לוין, כאילו היו לפחות יהודה לוי.

    וייזר מגיב לתיאורים שאני מציירת,  ומנסה לרסן את דברי הסנגוריה:   זו התפיסה של הבורגני למילוי שעות הפנאי. הבורגני הרוצה להיראות תרבותי, והולך לראות תרבות. התחככות בשכמותך, סמל סטטוס, זה מה שזה. אלה שבאים - נרדמים. הממסד אינו פלטפורמה שאפשר להציג בה אמירה חתרנית באמת, כמו שראוי לקרות עם תיאטרון חשוב וחדשני באמת. למה? כי זה לא משהו שהוא חי אותו. זה בא מהראש, מהחלטה, ולא מתוך בעירה וזעקה. 200 מטר בקו אווירי מתיאטרון תמונע אני פוגשת את המנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי: "אם עכו זו שפה נועזת ואתגור הקהל, אז עכו מתקיים בקאמרי כל השנה". גם עמרי ניצן לא מאמין בתיאטרון שמרני. הוא עוסק בחיפושים, בחידושים, בהתחדשות ובתהיות. קשה שלא להאמין לו, הרי הקאמרי בסימן של תהייה. באולם למעלה תוהים אם "להיות או לא להיות", וקומה אחת למטה עולה התהייה אם "היה או לא היה".ניצן : "חדר החזרות הופך לסדנה של המחזה. אין זכר לפקידות תיאטרונית. כולם תורמים ושותפים לתהליך.
    בקאמרי יש התגייסות יצירתית. שחקנים מבוגרים ייפגשו עם מתחילים וינחילו זה לזה מעצמם. תיאטרון זו תרופה כנגד בדידות. אנחנו, המבצעים, חייבים אחד את השני. צריכים להיות הרבה יותר טובים בשאיפות, בחלומות, יותר אמביציוזיים, מסוכנים. וגם בביצוע. "הכיף הגדול של במאי זה ריבוי חלומות. במאי הוא אמן מבצע, לא יוצר. ואנחנו הבמאים מנסים, כמו שפיטר ברוק אמר, להיות ראש משלחת החיפושים. עומדים בקצה הקדמי של השורה עם הפנס שניתן לנו, ויחד עם השחקנים והיוצרים הנוספים מגששים במערות שונות ,מנסים להריח איפה נמצא האוצר. לצערי, לפעמים אני יכול לטעות ולהפיל את כולם".ביקורת  שיש לך על עצמך  כמנהל אמנותי?"שביעות הרצון היא ממני והלאה. בבימוי חסרים אנשים, ולא ידעתי להצמיח אנשים. אולי כי הנסיבות לא אפשרו לעזור שאנשים יתפתחו. בגלל חששות והאחריות הזאת להתהלך על חבל דק, בשדה המוקשים הזה שנקרא ניהול תיאטרון".מה עמרי בן ה-20 היה אומר לעמרי איש התיאטרון היום?  "מרגיש אותו בן 20, גם באהבה וגם בקודים המוסריים. מרגיש קשר רצוף עם אותו בן 20".
    בגדת בו?"לא. ברגע שאני בוגד, אני יודע. כשאני חוטא, אני יודע לפני   כולם. גם בגיל 20 ידעתי שצריך לפעמים לבגוד.
    לא מרגיש שיש שם אני אחד תמים וחולם, ואני שני מפוכח וציני".
    חלום? "לצאת מהצגות שיהיו בתיאטרון שאני אנהל, או שאני ביימתי, ולהתחיל לרוץ. רוצה לרוץ יותר אחרי הצגה. כשאני רואה הצגה טובה, אני רץ. זו כמעט חוויה גופנית, רפלקסיבית".ואתה רץ מספיק?
    "אני גאה כשיש הצגות שיש בהן משמעות לעשייה כמו החגיגה -- התייחסות לחברה, למאפיינים של נשף סודות חברתי. ישבתי גאה באולם. הקהל הופך לשותף להתרחשות הבימתית, מפעיל את הרגש, הדמיון והאינטליגנציה. דווקא בגלל שנעשה שימוש באמנות הויתור והאיפוק.""הקהל הוא קהל טוב. אנחנו צריכים ויכולים להאמין בו. נהיה טובים, יבואו הטובים. הקהל מחפש משמעות, מתעניין בחוויה האנושית-פוליטית-ישראלית ורוצה להיפגש עם עצמו דרך הבמה. הבמה יכולה להיות מראה עקומה, מראת רנטגן, מראה מדויקת, מעוותת - אבל התיאטרון הוא בית פגישות שלנו עם עצמנו".
    לדעתך, מנהל אמנותי צריך גם לחנך את הקהל לטעמים אמנותיים שונים, חדשים, לתת לו משהו שלא קל לעיכול?"זה מה שאנחנו עושים. החגיגה לא קלה לעיכול". אבל לא מאתגרת צורנית.
    "יכולה להיות פריצת דרך בימתית, גם אם על פניה היא נראית ליניארית וריאליסטית",

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      תאטרונית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין