עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    דרוש: תורם זרע להפריה חוץ-ממסדית חלק -1-מתוך רבעון "תאטרון" כתב עת לתאטרון עכשווי בעריכת פרופ' גד קינר ודר' חיים נגיד

    0 תגובות   יום שלישי, 18/8/09, 23:08

    דרוש: תורם זרע להפריה חוץ-ממסדית

    מאת איילת רון

    חלק ראשון בסדרה

     [משנה:] איילת רון, יוצרת מקורית ולוחמת בלתי נלאית למען קידומו של התיאטרון האלטרנטיבי בארץ, יצאה למסע של שאלות כפירה: "האם הממסד מבין שאם התיאטרון יהיה רק מרכזי, המוני, מסחרי, מורכב מחומרים צפויים ומועתקים, העתקות מחו"ל, או שחזורים של הצגות עבר - הוא מביא את עצמו לריקבון והשטחה? התיאטרון האלטרנטיבי הוא מקור האנרגיה של הממסד. אך האם אלה קלישאות וסיסמאות שהופרכו ומוצו מזמן? האם הממסד שלנו בעצם בועט, רלוונטי מתמיד, עכשווי, צעיר, תוסס?"היא חזרה עם בלוג מלא בראיונות, הגיגים, זכרונות, מתכונים – ושאלות שנותרו פתוחות  150 גר' שקדים טחונים150 גר' קמח לבן150 גר' ביסקויט טחון150 גר' סוכר150 גר' אגוזים טחונים150 גר חמאה בקוביותקורט קינמוןקורט ציפורןקליפת לימוןושני חלמוניםלערבב הכל בקערה גדולהללוש ולצנן שעתייםלרדד בצק על תבנית משומנתלמרוח ריבת תות או פטלשאר הבצק, בדוגמת שתי וערב, להניח על הריבהלמרוח חלמון ביצהלפזר שקדים קצוציםלאפות כחצי שעה בתנור    נעמי יואלי, יוצרת המופע דודה פרידה, אופה עוגה (לינצר-טורט בקצב הואלס). היא אוספת את המצרכים מהסופרמרקט ומכינה את העוגה במטבח ביתה, ממש כמו עקרת בית למופת, טובה וסטריאוטיפית. מאוחר יותר במהלך ההצגה תזמין את הקהל להתכבד.יואלי אמנם נעזרת בהוראות הכנה מפורטות לחיים טעימים יותר, אך השימוש במתכון בנוי היטב, שמרני ונכון, עומד בניגוד גמור לתחושת הפרוק ההרפתקה והחופש לשחק במגרש ההצגה שיצרה. וכך, בכרטיס אחד הצופים מקבלים, מלבד העוגה הביתית, עוגה תיאטרונית נוספת, לא נוסחתית ומפתיעה.ההצגה, ראוי לציין, רצה בקביעות כבר שנה שנייה בתיאטרון תמונע, לאחר זכייה בפרס הגדול בפסטיבל עכו 2006. 28 שנה קודם לכן:"רק המימוש הופך את הפנטזיה לאגדה"(אישה שבורה-סימון דה בובואר)בוקר אחד, או שאולי היה זה בשעות אחר הצהריים, התעורר עודד קוטלר משנתו, שפשף את עיניו, פיהק קלות, התמתח, צפה בדמותו המצודדת במראה, ולא היה מרוצה מעצמו ומהישגיו. משהו היה חסר כדי להשלים את התמונה.  משהו שהטריד את מנוחתו כבר זמן רב. ואז, כבמטה קסם, הוא נרעד, הזדקף וידע. הוא פתאום ידע מה צריך לעשות.  כך נולד החזון של פסטיבל אחר לתיאטרון אחר,הפנטזיה שהפכה לאגדה ישראלית - פסטיבל שיטלטל את סיפי הממסד ויאפשר ליוצרים להמציא מתכוני תיאטרון חדשים. וכך כותב קוטלר בחוברת מיוחדת לציון חצי יובל לפסטיבל עכו:
    "
    היוזמה להקים פסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר, נבעה מתחושת שובע - התיאטרון מסתייד ומשעמם, בלי רעיונות חדשים, גישות מפתיעות ובחירות אמנותיות בלתי צפויות, המסע הזה נראה לי דרך חיים, שבמהלכה יתערה דמו של התיאטרון האחר בעורקי התיאטרון הרגיל".  הווה - 2008:מלבד פסטיבל עכו קיימות מסגרות נוספות, הנותנות במה לתיאטרון אלטרנטיבי בישראל:א -זאנר - פרויקט של תיאטרון תמונע לאמנים המנהלים דיאלוג בין מדיומים שונים;בית ירון ירושלמי לתיאטרון- מרכז חדש שמביא לבמה-יצירות עצמאיות בעלות  שפה תיאטרונית חדשנית ואיכותית; פסטיבל קליפה אדומה;ניסוי כלים - לפיתוח רעיונות ניסויים של יוצרים עצמאיים, תוך מתן דגש על חדשנות; הזירה הבינתחומית בירושלים.ומקלט 209(במקביל יש פעילות תאטרונית אלטרנטיבית מבורכת של יוצרים עצמאיים שיצרו לעצמם את המסגרת –רינה ירושלמי,רות קנר,ענבל פינטו ואבשלום פולק,הקבוצה בשלומי בניהולו של דודי מעיין,תאטרון עכו בניהולם של סמדר יערון ומוני יוסף)האם כל העושר והאושר הזה מצליח להשפיע, לחלחל ולטלטל את התיאטרון הממסדי?נעמי יואלי: "בתיאטרון הממסדי הדרישות והצרכים של המנויים ממלאים תפקיד חשוב בעשייה האומנותית. הממסד  חייב לשמור על רמת מסוימת של קונסנזוס ,וזה מקשה לברוח מתחושת שעתוק ושחזור, יש  סדר וחוקים שאינם יכולים להיפרם בגלל המחויבות למנגנון. העוצמה הזאת משתקת, מקצצת את כנפי המרידה".        יואלי היא יוצרת פרינג' מצליחה. למרות שהמילה הצלחה אינה כלולה ברפרטואר המחשבתי שלה.
    "כל לידה של יצירה היא חד פעמית, לא ודאית, כמו השתלה. ואם זה נקלט - אז כן", היא מודה, "זה נורא משמח".

    ההצגה דודה פרידה, עבור נעמי יואלי, זה בית, מוזיאון הנצחה לזיכרונותיה. חזרה למקום שעיצב את נפשה.
    את המופע היא רוקחת תקופה ארוכה, אולי שנים, מעבדת את התחושות והמחשבות, אוספת בדרך שחקנים, שותפים ליצירה, איתם תהפוך את הזיכרונות למוזיאון חי. היא עושה שימוש בהיסטוריה הפרטית. לא זו החשובה, המיתית, הגדולה מהחיים - אלא זו המביאה את הזווית הנשית האישית. זו הנמצאת ברקע. והמיתוסים האישיים מתבשלים והופכים לקולקטיביים. החוויה הזו מרגשת ויוצרתאמירה ויזואלית לא פחות מטקסטואלית, תוך שימוש ממצה ביותר של החלל.המופע, כמו בובת בבושקה גדולה, נפתח ומתפרק לעוד מופעים קטנטנים. הקהל עומד על הרגליים, מתפצל ביןההתרחשויות ובונה את המהלך, מרכיב לעצמו פאזל אישי.
    "הקהל", מגדירה יואלי, "הוא פרטנר. בוחר לבוא להצגה, דרך הקופה, יש לו קיום בלתי נפרד מהעבודה. הפרינג' זקוק לקהל שיבחר בו, בגלל האופי הניסיוני. יש איתו הסכם, שיש פה הרפתקה"."התיאטרון הממסדי בהחלט ראוי לאתגור מבחינת יחסי במה-קהל ושימוש בדימוי חזותי כחלק מהותי מהעבודה, כי נקודת המוצא הטקסטואלית היא מתכון לניוון פוטנציאלי. אם אנחנו מורגלים לשפה אחת, השפה השנייה בלתי נגישה. כמו פתיחות לסטייק טרטר - בתרבויות מסוימות זה מעדן, ובאחרות זה חיה מתה בחתיכות על הצלחת".

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      תאטרונית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין