עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    התייחסויות לרצח במרכז ההומו-לסבי בתל-אביב

    13 תגובות   יום שלישי, 4/8/09, 13:03

      

    מקמו עצמכם בטבלא הבאה. 

     

       

                 

    לא פעם חשבתי לעצמי, כמה רב הוא המשותף בין שתי הקטגוריות: יהודים והומוסקסואלים.

    יהודים והומוסקסואלים מוצאים עצמם תכופות כשעירים לעזאזל  - האשמים התמידיים באסונות טבע ומיני שפעות, בקומוניזם, בקפיטליזם ובמה לא.

    יהודים והומוסקסואלים מרוכזים לרוב בערים הגדולות ומקיימים בהן רשתות-חברתיות ענפות, שהרי בערים הגדולות ישנו למיעוטים מרחב-מחייה מסוים לחיות בו בדרכם, עד לאסון הבא. הקשר החזק לעיר הגדולה, גם קושר עד היום בין היהודים וההומוסקסואלים, לבין תרבות והשכלה.

    הן יהודים והן הומוסקסואלים הם הקורבנות המיידים של בריונים-שיכורים לכל דורותיהם, בין אם קוזאקים, חיילי אס-אה (SA), ניאו-ניאו נאצים או סתם בריונים-שיכורים שלא מחויבים פוליטית, ויש הרבה.

    הן "הומו" והן "יהודי", משמשות עד היום כמילות-גנאי בפיותיהם של ילדים-משחקים ברחבי העולם.

    ואולי הסיכום של נקודות הדמיון בין שתי הקטגוריות: יהודים והומוסקסואלים היו הקורבנות העיקריים של הרייך השלישי. רק הצבע של משולשי-הטלאי שהוכרחו ללבוש הבדיל בין גורלותיהם: צהוב ליהודים וורוד להומוסקסואלים (ראו תרשים מקורי מהתקופה - שורה רביעית וטור שני מימין, בהתאמה).

     

     

     

    תל אביב

     

    במדיה הגרמנית אוהבים לתאר את תל-אביב בתור "בועה א-פוליטית" (politikferne Blase), במיוחד בסמוך לאירועים שכאלה. הקלישאה הזו לגבי תל-אביב מוכרת כמובן בישראל עצמה, בה היא נאמרת בזלזול מה, תוך האשמת אנשי-העיר באיזשהו אסקפיזם.

    התיאור הזה של תל אביב בתור בועה לא-פוליטית הוא מטעה בעיניי. את תל אביב אפשר לאפיין אולי באי-אלימות או באי-שנאה, אבל לא באי-פוליטיות. שהרי באיזו עיר אחרת בישראל, נושאים פוליטיים נידונים בכזו תכיפות ובכזו פתיחות? 

      

    כששמעתי על הרצח, חשבתי: מי מעז לגעת לי בתל-אביב. גם ככה האזור הנדמה כסובלני, שפוי ובטוח בישראל הוא כמטר-על-מטר, ועכשיו מכתימים גם אותו. חודרים אליו. רוצחים בו.

    מרכז תל-אביב הוא אמנם זעיר, אבל זה מה שיש בינתיים. זהו המתחם הנאור ביותר בישראל וכשחושבים על זה – ולא שזו מחמאה גדולה - בכל אסיה (אני מקווה שאני לא נסחף פה. יומיים אני לא בתל-אביב וכבר אני מתחיל לדמיין לי איזו אוטופיה).

    בערים מהן יוצאים מעשים דוגמת הרצח במרכז ההומו-לסבי, שורר כידוע חושך. אולם החושך הזה נדמה כמעט כנסבל, כל עוד ישנה עיר-מקלט נאורה שאפשר לברוח אליה, עיר שבה הדת היחידה השולטת היא כבוד-האדם.

       

       

       

    רצח השונה

        

    כמובן שלא רק בישראל ובשכנותיה ישנן בורות ושנאה. גם כאן ישנן מובלעות בהן חיים אנשים רבים בבטלה-במימון-מדינתי. גם פה בגרמניה הם גדלים בבורות, ומוצאים עצמם בקבוצות-נוער ובמסגרות-חינוך שוליות, בהן השנאה-כלפי-השונה-מהמיינסטרים ותחושת-העליונות עליו הן כערך בפני עצמו:

    יום לפני הרצח, פורסמה בעיתון "די צייט" מפה של גרמניה שמראה באילו ערים נרשמו מאז 1990 מקרי-מוות כתוצאה מאלימות של ימין-קיצוני, וכמה מקרים בכל אחת.

    העיר המנצחת היא ברלין.  שיט.

    תריסר מקרי רצח בידי ימין-קיצוני נרשמו בברלין מאז 1990. ויש תמיד לזכור שעל כל מקרה רצח, ישנם מקרים רבים ואילמים של אלימות שלא הובילה למוות, אלא לנכויות למיניהן.

    מקום שני אחרי ברלין במספר נרצחי הימין-הקיצוני, היא עיר בשם לובק (Lübeck) שלא שמעתי עליה קודם לכן, וגם עכשיו אני לא בדיוק בודק מבצעים אונליין לגבי כרטיסי-רכבת אליה.

    כשראיתי את זה המפה הזו, של דירוג מקרי רצח-השונה בגרמניה, חשבתי לי שבגרמניה המצב גרוע מאשר בישראל, מהבחינה הזו. בישראל אמנם ישנם סוגי הרצח הפוליטיים האופייניים לה, אבל לפחות נדמה שאף בן-מיעוט לא חושש לחייו כשהוא הולך ברחוב.

    מיהרה ישראל וסגרה את הפער.

       

       

       

    הומופוביה ושפת היידיש

        

    "מצעד הגאווה" נקרא בעיתונות היידית: "תועבה-מארש" (להגות כ: תאָעײבֿע-מארש/ toeyve-marsh).

    נדמה לי שאין צורך לתרגם את הזוועה הזו לעברית.

    ונראה שזה אומר הכול. אם "תועבה" זו המילה היידית ל"הומוסקסואליות", נדמה שהשנאה היא בילט-אין בשפה. בילט-אין בתרבות.

    וזה גורם לי לקונפליקט מה.

    בשבוע האחרון הייתי עסוק בתרגום עיתונות-יידיש מווילנה של ערב-פרוץ-מלחמת-העולם-השנייה. זה גרם לי מחדש להיקשר לתרבות הזו, להתאהב בה במובן מסוים. להזדהות איתה. עם הקריאה האינטסיבית של העיתונים האלו, הרגשתי שאני חווה בזמן-אמת יחד אם יהודי-מזרח-אירופה את הימים האחרונים לעולם כפי שהם מכירים אותו, כאשר אני הוא הקורא היחיד שיודע את הסוף, המר.

    אולם משהו מהבונדינג ביני לבין התרבות היידית נפרם עם הרצח. חשבתי לי שהצאצאים התרבותיים הישירים של אותה יהדות-אירופה שאני כל-כך מחבב, הם הקבוצות מהן כנראה יצא המעשה: רצח על רקע נטייה-מינית. ואני בספק אם מערכת-היחסים ביננו יכולה לסבול את פערי התרבות האלו.

    אם שנאת-החריג והתרת-דמו (המגופנת במילה תועבה) כל כך מוחלטת בקרבם של היהודים של אותה התקופה ושל ממשיכיהם, במה הם מתעלים על תלייניהם? 

      

      

    ועוד אנקדוטה בנושא יידיש והומוסקסואליות, קלילה ולא קשורה:

    כשאימא שלי ואני התהלכנו פעם בשוק בנחלת-בנימין, אימא שלי הצביעה פתאום לכיוון מסוים וקראה בקול: אַ פֿייגעלע*!

    לרגע נבהלתי, חשבתי שהיא מצביעה על המוכר בדוכן וגורמת לו ככל הנראה מבוכה. אבל אימא שלי פשוט הצביעה על פסלון מעץ בצורת ציפור, שהיא חשבה שהוא חמוד ורצתה להראות לי אותו.

             

    * פֿייגעלע: ביידיש – כינוי גנאי להומוסקסואל; במקור: ציפור קטנה.

      

      

      

    הטרוסקסואליות כגוון על הספקטרום הקווירי      

    לאור אירועים שכאלה, ההפרדה בין הטרוסקסואליות מצד-אחד, לבין הומוסקסואליות ושאר קטגוריות-מיניות מצד שני, נראית קצת שולית. שולית לעומת ההפרדה בין אור לחושך. הרי איפה שיש חושך, גם הטרוסקסואליות חיה בהגבלה ובתחושת חטא, בדיוק כמו סוגי-המיניות האחרים. גם עליה הגבלות שהעובר/ת עליהן נתונ/ה לאכיפה חברתית שלא בוחלת ברצח.

    ואולי הטרוסקסואליות היא דווקא השנויה-במחלוקת שבין הקטגוריות המיניות. היא מערבת הרי מין ושאינו במינו. היא צורת המיניות היחידה בה כל טעות עלולה להביא להיריון לא רצוי. מטבעה, היא גם צורת המיניות הכי פחות שוויונית. מבחינה תועלתנית, הטרוסקסואליות בהתבטאותה השכיחה - בהשוואה לקטגוריות המין האחרות – מביאה לידי ביטוי הכי מעט איברים-ארוגניים (וכל אישה יודעת את זה). אבל חובה לומר שאין שום פסול בכל אלו ושהטרוסקסואליות היא כמובן לגיטימית ככל קטגוריות-המין האחרות.

    אם כן, גם הטרוסקסואליות היא רק עוד נטייה-מינית אחת נוספת מבין אינסוף האפשרויות, האפשרויות שלרובן בכלל אין הגדרה. ואף היא מכילה בתוך עצמה עוד ספקטרום-אין-סוף של (תת-)נטיות מיניות. גם הטרוסקסואליות היא רק עוד סגנון חיים אחד מיני רבים - עוד תת-קטגוריה במגוון הקווירי. גם היא, היא רק עוד פס-גוון אחד מבין פסי הגוונים על דגל-הגאווה.

    אם כן, זה לא משנה לאיזה פס אנחנו משתייכים על אותו דגל שנראה מונף בימים אלה – אם הומו-סקסואלים, לסביות, הטרו-סקסואלים, טרנס-סקסואלים, בי-סקסואלים, או כל דבר אחר - הדגל הזה והמאבק הזה הוא רלוונטי לכולנו.

          

      

      

    אני מאחל למשפחות השכולות התמודדות קלה וגאווה גדולה על יקיריהם שתרמו בחייהם הקצרים יותר ממה שתרמתי בכל חיי, ומאחל לכל מי שנפגע לחזור במהרה לתפקוד גופני ונפשי מלא.


      

      

      

    *********

    שמח תמיד לתגובות גם במייל (לא נאצה):

    irad.ben.isaak@fu-berlin.de

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/8/09 13:53:

       

       

      * טל חבר:

       

      "סקסואל = שמיניותו היא x": יפה, זה חידש לי.

      מתוך מודעות מלאה לפירוש המילוני ולאטימוליגיה של המונח "פוביה", התכוונתי לכך כשהצעתי את הפירוש "שנאת-אדם" בהקשר ההוא, שכן בהקשר היומיומי נדמה שהפירוש הוא שנאה ולא דווקאה דחילה או בעתה.


      * רעות יפעת: תודה רבה!

       

      * יעל מ:

       הצורך הנפוץ בקרב הומוסקסואליים להצהיר על עצמם ככאלה ולהפגין מה שמכונה "גאווה", מגיע כקונטרה לצפייה החברתית מהם להרגיש "בושה" במיניות שלהם. ביום שבו היחס כלפי הומוסקסואליות יהיה נונשלנטי, יעלם גם המאבק.

       

       

       

       

       

       

       

       

        14/8/09 13:07:
      אם הומוסקסואלים, לסביות וכו' מרגישים שהם ככלל בני האדם, שהנטייה המינית שלהם טבעית כפי שהיא, הרי שאינם צריכים לעשות ביג-דיל מהיותם כאלה, כפי שבני אדם אינם הולכים ברחוב ומצהירים שהם הטרוסקסואלים.
        14/8/09 01:35:


      כל הכבוד על הפוסט המלמד והמעמיק

      ישר כוח

      בהחלט הרבה כבוד

        12/8/09 14:08:

      בוודאי התכוונת ש"הומופוביה" היא "פחד מפני אדם", ולא "שנאת אדם" (ביוונית, "פוביה" היא פחד כמו ב"קלסטרופוביה" ואילו "מיזוֹס" היא שנאה, כמו ב"מיזוגניה"', שנאת נשים, או "מיזנתרופיה", שהיא באמת "שנאת אדם"). כדאי בשלב זה להסביר את המשמעות המילולית הנכונה של המילה "הומופוביה". המילה מגיעה בשלמותה מהשפה היוונית, בה המילה "הומוס" מציינת "אותו הדבר", או "זהה". המילה "פוביה" כבר הוסברה, לפיכך "הומופוביה" היא הפחד מפני הזהה. משחק המילים שהצעת, שהוא בגדר אטימולוגיה עממית נפוצה למדי, מפרש את המילה "הומו" לפי פירושה הלטיני, שהוא אכן: "אדם" (כמו ב"הומו ספיינס ספיינס", האדם החושב פעמיים, שהוא הזן שלי ושלך). האטימולוגיה העממית המפרשת "הומופוביה" כ"פחד מפני אדם" מזכירה את כל אותן מילים הבירידיות שמקורן הן ביוונית והן בלטינית, כמו: טלוויזיה, אוטומוביל או הייפר־טקסט. מילים שכמותן, שהן כמובן הלחמים מודרניים, זכו לביקורתם של מלומדים יודעי השפות העתיקות, שטענו שעורבב בהן מין שבאינו מינו. ואכן, המילים החשובות ביותר לדיונינו ברשימת המילים ההיברידיות הן "הומוסקסואל", "הטרוסקסואל" ו"בי-סקסואל": החלק הראשון של אותן מילים מקורו ביוונית, ואילו החלק השני, "סקסואל" (בתרגום חופשי: "שמיניותו היא x"), מקורו בלטינית. אם נדחה, ונדחה, את סלידתם של המלומדים מערבוב מין שבאינו מינו, ואף נסרב לקבל שלכל מין יש מין שמתאים לו, נוכל לומר שבאטימולוגיה הפופולארית ל"הומופביה", זו המערבת בין היוונית והלטינית על אף האטימולוגיה המקורית, מצא מין את מינו וגר זאב עם כבש, בעור של כבש, בניתוח לשינוי מין או בכל דרך אחרת שיבחר.

       

       כל טוב,

       

      טל חבר 

        12/8/09 12:51:


      * קירה מ. ונאוה נדה: תודה לגבי סיפור הפייגעלע.

      צחקתי גם מסיפור הקוקסינל (ליתר דיוק: לה-קוקסינל).

      איזה צירוף מקרים מיוחד הוא שהכל קורה בנחלת-בניימין. מעניין אילו עוד כינויים-מגדריים הם במקור בעליי-חיים חמודים בכל מיני שפות.

       

      * אבי דאול: שמחתי על תשומת-לבך לגבי החיבורים השונים בכתבה ואני מקבל את זה שלתרבות יהודי-מזרח אירופה יורשים רבים ושונים.

       

      * טל: נהניתי גם אני לקרוא את הערותיך העינייניות לרשימה.

      - לא חשבתי על האפשרות שלמיקום הטורים והשורות בטבלא יש משמעות, כך שהאחרונים יותר מוקצים מהקודמים להם. מעניין.

      וכן, המגן דוויד החצי וורוד חצי צהוב הוא פרדוקסלי, כמו המקרה של לו ריד.

      - אני זוכר היטב את סצינת ליל-הסכינים-הארוכות/ מסיבת הדראג של ויסקונטי. לצערינו נטיות הומוסקסואליות מעולם לא היו ערובה כנגד אלימות נגד הומוסקסואלים, ונראות לרוב יותר כמו תנאי-מקדים לאלימות מסוג זה.

      - כשנתקלתי לראשונה בביטוי "תועבה-מארש", אכן ניסיתי למצוא בראש תחליף אנושי יותר, כמו שהצעת. הדבר הראשון שעלה לי הוא פשוט "גאווה-מארש" (בהגייה יידית).

      - חחח. "התשמש בשפה, לפני שתשתמש היא בך!"

      אם אנחנו כבר בתרגומים מילוליים של מושגים מוכרים: חשבת פעם על זה ש"הומו-פוביה" בפירוש מילולי משמעה "שנאת-אדם"?

       

      - תודה, בהחלט אמשיך כך ואצפה לתגובות נוספות בהמשך.

       

      המשך שבוע טוב, עירד

        8/8/09 06:40:

      עירד היקר,

       

      נהנתי מאד לקרוא את רשימתך, להלן מספרהערות:

       

      בטבלה המצורפת, דווקא הקטגוריה "יהודי"ו"הומוסקסואל" אינן מקבילות, אלא ניצבות. בלוח הכפל הצבעוני מקבל היהודיההומוסקסואל (כלומר, זה שגם וגם) כמעט את המשבצת הקיצונית ביותר, ואילו רק היהודיה"א-סוציאלי" (משולש שחור על משולש צהוב) זוכה במקום האחרון באמת. בנוגעלדמיון בין הקטגוריות "יהודי" ו"הומוסקסואל" כתבה אימי תגובה על הפוסט שאחי פרסם בבלוג שלו על שיר של לו ריד, "לווין של אהבה". אימי כותבתעל הזמר האמריקאי: "כיהודי הוא חייזר. כהומוסקסואל הוא חייזר". אני לאמקבל את הניתוח שלה, לא באשר לשיר ולא באשר לזמר, אבל היא בהחלט מעלה שם רעיון דומהלשלך.

       

      הערה ביחס ל־S.A.: בין השנים 1934-1931עמד ארנסט יוליוס רוהם (Röhm)בראש פלוגות הסער, אותן הזכרת כאחת הקבוצות שבגינן הפכו יהודים והומוסקסואליםלקורבנות נרדפים. רוהם, שנודע לו תפקיד מרכזי ביותר בהקמת הפלוגות כבר ב־1920, היה הומוסקסואל ידוע, וכמוהו גם מספר רב של קצינים בכירים בארגונו. לאחר ליל הסכיניםהארוכות, כך נודע המבצע מ־1934 בו חוסלה צמרת הפיקוד של פלוגות הסער, רמז היטלרלהומוסקסואליותו של רוהם וצמרתו כאחת הסיבות ל"טיהור". אני מפנה אותךבזאת לגרסתו של הבמאי האיטלקי לוקינו ויסקונטי למאורע היסטורי זו כפי שזו מופיעהבסצנה צבעונית במיוחד בסרטו "הארורים" מ־1969. ויסקונטי, שהיההומוסקסואל בעצמו, תיאר את אירוע החיסול כאורגיה הומוסקסואלית המונית אשר הפכה עם כניסתםשל חיילי אס.אס. חמושים בתתי־מקלע לאורגיה של דם ורצח.

       

      באשר ליידיש:מה מגדיר את גבולותיה של אותה תרבות? ומכאן, מי מחליט מה בילט־אין באותה תרבות אובשפתה? הרי אתה, שאינך מתנסח כהומופוב, דובר יידיש ומתרגמה ללא קושי. אין לך זכותפחותה מלאחרים להשתמש בשפה, וכמו בכל שפה אחרת, יש לך זכות לעשות זאת באופן ביקורתיותוך ערעור על אותם דברים שנדמים כבילט־אין. בילט־אין יכול גם להיות בילט־אווט. הריהמושג "תועבה־מארש" לא מקורו בחסידי ליטא מהמאה התשע־עשרה, כי אםבעיתונות בת זמננו, שמאחוריה עומדים אנשים עם השקפת עולם שעלינו לבקר. קשה הרבה יותרלעקור מן השורש רעיונות לשוניים בני מאות ואלפי שנים, כמו בעברית המילה לגבר: "זכר",כלומר זה שמשאיר זכר או זיכרון, לעומת ה"נקבה" שקיבלה את שמה משום שהיאנקובה. גם "בעל" ו"לבעול" ו"בעלות" הן מילים כה מושרשות,שקשה להתנגד להן, ובמידה מסוימת אפשר לומר עליהן שהן באמת חושפות משהו "בילט־אין"בעברית. או במילותיה של יונה וולך: "העברית היא שפה סקס־מניאקית". אבל דווקאעכשיו, כשעומד מולך מושג שהוא חדש ללא צל של ספק, אל תכנע ותאמר "בילט־אין".אל תתייאש מהיידים, שאתה נמנה עליהם לא פחות מאחרים. במקום זאת, אנא ספר לקוראיך,ואולי גם לקוראי אותם עיתונים יידיים, כיצד מתרגמים "גאווה" ליידיש.

       

      ובאותו הקו,ביחס לטיפולך בקטגוריה "הטרוסקסואל", אל תשכח ש"הטרוס" (heteros)ביוונית הוא "שונה" או "אחר". הכוונה המקורית היא כמובן לאלהשנמשכים למין השונה מזה שלהם, אבל אפשר אפשר גם לומר שהטרוסקסואל הוא זה שמיניותושונה. למה לא בעצם? טוב לדעת להשתמש בשפה מאשר לתת לשפה להשתמש בנו.

       

      המשך כך,

       

      טל חבר

        5/8/09 12:03:


      אם כבר הזכרנו את הקבעונות שיוצרת השפה:

      נכחתי פעם בסיטואציה דומה (בנחלת בנימין גם כן), כאשר ילדה צרפתיה קטנה הצביעה בהתרגשות תוך צווחות: "לה- קוקסינל!".

      רגע של מבוכה, ולאחריו התברר שמדובר בחיפושית פרת-משה רבנו.

       

        4/8/09 23:17:

      עירד - הרבה חיבורים מעניינים עשית בכתבה שלך. בין יהודים והומוסקסואלים כשותפים לקבוצת מיעוט נרדף וגם חיבור בין דוברי היידיש של אז במזרח אירופה ליהודים החרדים של היום, ועוד מספר חיבורים מעניינים. (מניח שהחרדים לא יאהבו אף לא אחד מהחיבורים הללו ולא ירעיפו עליך שבחים או חיבה!)

       

      אז תנוח מדאגתך בשלום. יורשים רבים יש בעולם ליהודי מזרח אירופה של המאות הקודמות ובינהם ישראלים ויהודים וחופשיים לרוב. וגם כאלו עם תכונות מיניות מכל האפשרויות שכבר הזכרת.

       

      תוכל להמשיך לחקור ולהינות מחקר היידיש והתרבות היהודית ולגלות בה יופי ואהבה מצד אחד וגם רשע, שנאה וצרות מוחין מצד שני.

      (כי אין חדש בעולמנו תחת השמש...)

       

      לצערי - אירועי שנאה מזוועים ימשיכו לרדוף אותנו ככל הנראה מפעם לפעם.

        4/8/09 19:33:
      סיפור מקסים על הפייגאלע :-)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עירד בן-יצחק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין