עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    באינטרפרטציה אישית

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    שיר לחייל חטוף

    0 תגובות   יום שבת, 1/8/09, 01:17

    איזה שיר כותבים לחייל חטוף כשנגמרות המילים ומתעייפים מהמרוץ האישי , הציבורי והפוליטי כשהמשורר שעומד בראש הממשלה לא דואג לכתוב שורות נכונות וכשהשרים מנסים עכשיו לשיר את הפזמון שכל אחד כתב לעצמו בחדרי חדרים?עיצבנו כרזה, לא מוסיקלית , בלי הרבה מילים . אני והחלום הקטן .  חלמתי שהוא חזר ונסענו יחד לנהריה . להראות לו את התערוכה שהכנו לכבודו , בדרך שמענו את כולם , את ארצי , את חנוך ואפילו את ריטה, את השירים שיחד גדלנו איתם. אבל לאוזניו כבר שלוש שנים שלא הגיעו צלילים שהכיר מהבית. כשהגענו לעיר עטופת הריקנות התיישבנו במקום הכי שומם ומבודד בעולם, היינו סגורים בתוך עולם חדש ומנותק, השמים פה בצבע שחור גם ביום , החושך הוא השליט היחיד שנותר בעיר הזאת ודייג אחד שחשב שיתפוס לפחות כריש שלף רק דג קטן. לצידנו היה ים ומעלינו רמקולים שהרעישו צלילי מוסיקה טכנו ערבית מודרנית , הקפה הקר החזיק אותנו לפחות לשעתיים הקרובות , הוא שכח את הטעמים שבתל אביב טועמים בכל יום , הוא שכח איך נשמעות מנגינות שאימא שלנו שרה בכל בוקר ולא הכיר את הזמרים החדשים שסיפרתי לו שנולדו כאן. הגענו לתערוכה , הוא הביט בתמונות ולא אמר דבר , שתיקה גדולה ריחפה בגלריה , האורות נדלקו וסנוורו , התמונות רצו מולנו בקצב מסחרר, קריאות האזרחים,הצעקה, הבקשה הגדולה שהמשורר יכתוב כבר את השיר שכולם מייחלים לו. במשך שעה ארוכה ראינו אנשים אמיתיים. אנשים שנולדו לתת ולעזור והיו מוכנים לשלם בחייהם למען חבריהם ולמען הצדק החברתי , הם הסתובבו שם מחויכים וטובים שבכל תמונה שלהם הוא הופיע בדרך שבה הם ראו לנכון. "כמה זמן" , "עד מתי" וכמה קווים לדמותו אפיינו את הרגשות ששררו באוויר. הוא שתק. אני ניסיתי לדבר ופתאום התחלתי לשיר. שרתי לו את השיר שכתבתי לה ביום ההוא כשהיא נעלמה לי. אנשים שוכחים שאתה קיים לפעמים כי אתה רק חלק קטן מתמונה גדולה , אתה נתת לה את כולך והיא הצליחה למחוק אותך מזיכרונה. אתה נתת למדינה את חייך והיא הצליחה לשכוח. אתה היית חלק מיומה ועכשיו היא בוגדת בך ובוגדת בעקרונות החברתיים שלך , אילו ידעת שהמנגינה תשמע כך האם בכלל היית בוחר בה , האם היית בוחר במדינה שתשאיר אותך בודד ותשכח להחזיר אותך לחיקה?  שאלתי ולא ענית. התעוררתי מהחלום. ברדיו הודיעו שאתה עדיין שם, לא שומע את השיר החדש , לא מכיר את המנגינה שנכתבה עבורך. מחכה למדינה. לאהובתך. שתבוא ותראה סימן ותחזיר אותך אליה כדי שתוכל להמשיך ולהעניק לה את כל מה שהיא תבקש , כי אתה חלק ממנה , וחלק ממנה מעצב את האישיות של כולה. אז איזה שיר כותבים לך עכשיו האנשים החזקים, האם הם מסוגלים לכתוב בכלל שירי אהבה כשהכספים והכוח שולטים בהם, האם הם יכולים להמשיך מנגינה שהתחילו מבלי לעצור בדרך והאם החלום הקטן יכול להפוך למציאות כשברקע הנגנים האמיתיים הם רק האנשים שנותרה בהם טיפה של אהבה ורגישות?
    דרג את התוכן:

      פרופיל

      משה צ'יטיאת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין