עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    ורטיגו - קולנוע, תרבות וסחרחורת

    תמונות נעות

    "ללא שם" - חדש בקולנוע

    24 תגובות   יום רביעי, 22/7/09, 10:54

    פלישת הברברים. זהו אחד המושגים שעלו בראשי כשצפיתי ב"ללא שם". אמריקה כבר מזמן הומשלה לרומא העתיקה, לאותה אימפרייה שהשליטה את ההגמוניה הצבאית-כלכלית שלה על חצי עולם (המערבי, כמובן, לא כולל סין...), את ערכיה ואת תרבותה. אמריקה – הרב-תרבותיות בהתגלמותה, בליל השפות והאמונות והטקסים – היא היא רומא הפוסטמודרנית. אמריקה – מפיצת הדת הקפיטליסטית החדשה, דת הקניון והסופרמרקט, כפי שרומא הפיצה את הנצרות והפכה אותה לדת גלובאלית, בלתי מנוצחת. ואז כשראיתי את פניו המקועקעות של ראש הכנופייה המקסיקנית שמתוכה יוצא גיבור סרטו של קארי פוקונאגה, חשבתי על עולם קדום, מיסטי, אנטי-עירוני, שבטי, פגאני, כזה שמבוסס על תפיסת עולם אחרת שבתוכה המין האנושי עוד חוכך בדעתו האם לקבל על עצמו את "אל תרצח". כשהבנתי שהסרט עוסק בהגירה, מיד חשבתי על פלישת הברברים ועל איך, כמו שהשבטים הגרמאניים והאנגלו-סקסיים היכו באימפריה הדקדנטית של רומא וכירסמו אותה, כך יעשו שבטייה של אמריקה הלטינית למעצמה ששתי וערב מנסה לבלום אותם, כופה עליהם עוני באמצעות משטרים צבאיים מפוקפקים; כיצד, כמו השבטים האנגלו-סקסיים, ישליטו הלטינו-אמריקאים את השפה הספרדית בעולם (חזרתה של הלטינית?), יקבלו על עצמם את דת הצרכנות האובססיבית, וייצאו לכבוש את הספר הבא – החלל החיצון.

      הסיפור של Sin Nombre הרבה פחות מתוסבך מההקדמה הזו. אל קאספר ואל סמיילי הם שני נערים – קאספר בן כ-17, סמיילי בן 12 – שמשתייכים לכנופייה אגרסיבית למדי, מעין שבט עברייני אלים שעסוק במלחמות טריטוריה עם כנופיות אחרות, אלימות לא פחות. במהלך שוד המתרחש על גבי קרון רכבת של פליטים ומהגרים, מתחולל אירוע שהופך את חייו של קאספר, שם אותו בפוזיציה של חסר כל – חסר בית, חסר משפחה, חסר דמות אב (והרצח האדיפאלי כאן איננו משתמע לשני פנים), תלוש בעולם אכזרי שבו הגאולה היחידה טמונה באהבה. והאהבה הזו מיוצגת כאן ע"י האישה – צעירה שעושה דרכה עם אביה והדוד שלה, מהונדורס, דרך ממלכת מקסיקו האימתנית, לגבול עם הציוויליזציה, עם החלום הורוד של עולם שכולו טוב – הסופרמרקט רב-האפשרויות הגלום ביונייטד סטייטס אוף אמריקה.     

     

     

     

     

    מעבר להיותו מותחן ודרמה אנושית וסרט פשע מתוקתק, מצולם בקפידה, עוצר נשימה באינטנסיביות שלו – Sin Nombre התכתב לי במוח עם "טוטם וטאבו" של פרויד. מה באמת דורש המעבר הזה מהעולם המיסטי של הילדות לעולם החוק של המציאות הבוגרת? ולמה רצח-אב כל כך מהותי למעבר הזה. וכיצד ההיסטוריה האנושית היא שורה של רציחות אב, סימבוליות כמובן (למרות שלעיתים קרובות הן לא כל כך סימבוליות, ואז גם נידונות לכישלון), שהמטרה שלהן היא קבלתו של החוק, קבלת האפשרות להבין את מהותה של האהבה, להתחבר רגשית לאובייקט, לוותר על האני-אני-אני הזה. הקופים של פרויד רצחו את אביהם אך התמלאו ריגשות אשם על המעשה ואכלו את בשרו, הפנימו אותו. זוהי אחת מהנחות היסוד של הפסיכואנליזה. הברברים הצפון-אירופאים, "האנגלים", רצחו את האימפריה הרומית שניסתה לספח אותם לתרבותה, אך הפנימו את דתה והפיצו אותה. נראה ש-Sin Nombre מתרחש במציאות מקבילה שמשחזרת את האווירה הזו, שמכילה בתוכה אפוקליפסה אדיפאלית מתעתעת, כאילו הכל קורה בעולם אחר שכולו מופעל ע"י האלים, כמו בטרגדיה יוונית, כמו ב"אדיפוס המלך".

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/8/09 23:58:

      התאוריה שהבאת מעניינת...  אבל....
        8/8/09 00:14:

      צטט: מיא 2009-08-07 17:22:54

      אתה בטוח שגם היוצרים חשבו על כל המשמעויות התת-עוריות האלה ולא רצו רק להביא סרטי אקשן מדממים להמונים? אני תמיד תוהה על כך במקרים כאלה.

       

       

      אני משער שזה תלוי בסרט. חוץ מזה אפשר לשלב דברים חכמים ועמוקים במשהו שמתקשר גם בלוול הרבה יותר בסיסי. בדרך כלל, סרטים מורכבים יותר מעלים יותר אסוסיאציות, שלא בהכרח היו אלה של היוצר עצמו. אבל למי אכפת. אפשר להגיד את אותו הדבר על דיקנס - מאיפה את יודעת שהוא לא סתם רצה לבדר את המוני הקוראים שלו במלודרמות ועלילות פשע מורטות עצבים?
        7/8/09 17:36:
      תודה עבור הסקירה המאלפת.
        7/8/09 17:22:
      אתה בטוח שגם היוצרים חשבו על כל המשמעויות התת-עוריות האלה ולא רצו רק להביא סרטי אקשן מדממים להמונים? אני תמיד תוהה על כך במקרים כאלה.
        6/8/09 23:26:

      צטט: קומוק 2009-08-06 14:25:54


      בזמן שצפיתי בסרט הייתי עדה בעל כורחי לתגובות נזעמות של הקהל – כאן חשוב להגיד שהפסקה באמצע סרט יכולה להיות בלתי נסבלת – יותר מזה, חמישה אנשים קמו ועזבו באמצע. בהפסקה הרוחות סערו. סצנות האונס היו קשות מנשוא עבור הקהל. התלוננו שלא היה כתוב בעיתון שזה סרט כנופיות ולו היו יודעים לא היו קונים כרטיס. לא יכולתי שלא לתהות על יכולת ההכלה של אנשים כשמדובר בקולנוע ריאליסטי ואיכותי (אני משתמשת בהגדרות כוללניות, אבל  הן משרתות אותי כרגע) ולשאול את עצמי מדוע אלימות ועוני נסבלים עבור אנשים רק במעטפת המתקתקה והקצבית של נער החידות ממומביי ועוד זוכים לאוסקר. אני כמובן חשבתי שהסרט נהדר, אומנם לא יצאתי מחייכת והרגשתי שעברתי חוויה קשה, אבל כשסרט מצליח להעביר אותי חוויה רגשית חזקה (מזוועה וחרדה עד עליזות ואושר עילאי) אני מורידה את הכובע בפני הבמאי.

       

       


      וואו. תקשיבי, יקירתי. אז ככה זה עובד: כשלוקחים נושא, כל נושא ועוטפים אותו במרקם עדין של פנטזיה או מיתוס. כשמקלים בענייני סקס ואלימות גראפית ומיפים אותו באמצעות מוזיקה וגנריאנית סוחפת הוא יהיה אכיל יותר עבור העם הרב שבא למצוא בידור והקלה על מועקות היום-יום שלו. גם אם אלוהים אכזר לפעמים, הוא מלא חמלה ואהבה. יש תקווה. לעומת זאת, כשלוקחים נושא דומה ומביאים אותו כמו אגרוף לפרצוף, או ריאליסטי מדי, מנוכר, או אלים ובעל אלימות קצבית. כשיש אונס ורצח ורוע אנושי צרוף עם חמלה הרבה פחות קתרתית (או בלי חמלה בכלל, שומו שמיים....), זה כבר בלתי נסבל עבור הצופה התמים שבא ל-ה-ת-ב-ד-ר.

       

      אני שמח שאהבת את הסרט למרות האימפקט הקשה שלו. מדובר בסרט מצויין, עוכר שלווה, מעלה שאלות בכל כך הרבה תחומים, מעסיק את המוח. אז שיצאו מהאולם בכעס. הפסד שלהם. ותודה על השיתוף. :)

        6/8/09 14:25:

      בזמן שצפיתי בסרט הייתי עדה בעל כורחי לתגובות נזעמות של הקהל – כאן חשוב להגיד שהפסקה באמצע סרט יכולה להיות בלתי נסבלת – יותר מזה, חמישה אנשים קמו ועזבו באמצע. בהפסקה הרוחות סערו. סצנות האונס היו קשות מנשוא עבור הקהל. התלוננו שלא היה כתוב בעיתון שזה סרט כנופיות ולו היו יודעים לא היו קונים כרטיס. לא יכולתי שלא לתהות על יכולת ההכלה של אנשים כשמדובר בקולנוע ריאליסטי ואיכותי (אני משתמשת בהגדרות כוללניות, אבל  הן משרתות אותי כרגע) ולשאול את עצמי מדוע אלימות ועוני נסבלים עבור אנשים רק במעטפת המתקתקה והקצבית של נער החידות ממומביי ועוד זוכים לאוסקר. אני כמובן חשבתי שהסרט נהדר, אומנם לא יצאתי מחייכת והרגשתי שעברתי חוויה קשה, אבל כשסרט מצליח להעביר אותי חוויה רגשית חזקה (מזוועה וחרדה עד עליזות ואושר עילאי) אני מורידה את הכובע בפני הבמאי.
        6/8/09 13:05:

      צטט: השם שמור במערכת 2009-08-06 12:25:01


      כרגיל אתה כותב מעולה.

       

      (כבר שחכתי איך זה לקרוא ביקורת סרטים שלא דוברת את שפת ה"בואו נסביר לכם כמו למפגרים" של "ואללה " או YNET ).

       

      בהחלט עושה חשק לראות...

       

      באשר להיותה של אמריקה רומא הפוסטמודרניסטית.

       

      ואללה.....אמריקה היא גלגול נשמות ישיר של האמפיריה הרומית .

      זאת אפילו לא מטאמורפוזה . זו אבולוציה ישירה - אפילו גנטית..

       

      השאיפה האסטרטגית היא אותה שאיפה כשל האימפריה הרומית

      הטקטיקות אותן טקטיקות

      ואפילו סמלי השלטון שאובים בדיוק מאותו עולם.

       

      (שימו לב שבסנאט האמריקאי מופיעים שני גרזני פסקס ענקיים מעל במת הנואמים , השימוש החוזר בנשרים כאינסיגיניה

      הרשמית , החזקת מדינות חסות , כיבוש , שליטה כלכלית , ועוד ועוד )..

       

      אני יכול להביא לכאן עשרות דוגמאות של טקטיקות שליטה שנקטו האמריקאים בעמים אחרים - שלקוחות הישר מהקוריקולום הרומאי.

       

      קיצר....

       

      סליחה על החפירה - אבל אתה התחלת:)

       

       

      ואל תשכח גם את הארכיטקטורה הניאו-קלאסית של וושינגטון, שכולה נראית כמו רומא בגלגול מודרני. יש סצנה נפלאה בעונה האחרונה של הסופרנוס, שבה טוני סופראנו נוסע ללאס וגאס ויושב על שפת הבריכה בבית מלון Caesar's Palace - אימאז' אחד שאומר הכל....


      כרגיל אתה כותב מעולה.

       

      (כבר שחכתי איך זה לקרוא ביקורת סרטים שלא דוברת את שפת ה"בואו נסביר לכם כמו למפגרים" של "ואללה " או YNET ).

       

      בהחלט עושה חשק לראות...

       

      באשר להיותה של אמריקה רומא הפוסטמודרניסטית.

       

      ואללה.....אמריקה היא גלגול נשמות ישיר של האמפיריה הרומית .

      זאת אפילו לא מטאמורפוזה . זו אבולוציה ישירה - אפילו גנטית..

       

      השאיפה האסטרטגית היא אותה שאיפה כשל האימפריה הרומית

      הטקטיקות אותן טקטיקות

      ואפילו סמלי השלטון שאובים בדיוק מאותו עולם.

       

      (שימו לב שבסנאט האמריקאי מופיעים שני גרזני פסקס ענקיים מעל במת הנואמים , השימוש החוזר בנשרים כאינסיגיניה

      הרשמית , החזקת מדינות חסות , כיבוש , שליטה כלכלית , ועוד ועוד )..

       

      אני יכול להביא לכאן עשרות דוגמאות של טקטיקות שליטה שנקטו האמריקאים בעמים אחרים - שלקוחות הישר מהקוריקולום הרומאי.

       

      קיצר....

       

      סליחה על החפירה - אבל אתה התחלת:)

       

        4/8/09 21:16:

      צטט: אלינוריגבי 2009-08-04 07:53:41

      מצויין.

       

       


      מצויין כי ראית או מצויין כי נשמע לך אחלה? רבנית, בחייאת אחותי, תהיי מדוייקת. מה זה המצויין הבודד הזה המתנוסס בתגובתך הדלה. אשקול לערוך משפט שדה על הסטייה החמורה הזו מקודש הקודשים של העם היהודי. ממך הייתי מצפה ליותר. שלך, אוהבת תמיד. ניקולה.
        4/8/09 07:53:
      מצויין.
        24/7/09 23:10:

      צטט: shai.h 2009-07-24 20:47:23

      טקסט כתוב היטב ומקצועי לעילא, כהרגלך. נזכרתי בשני ביקוריי במכסיקו-סיטי לפני די הרבה שנים ואני זוכר את כנופיות הנערים המפחידו בתחנות המטרו הגדולות והאלימות שאורבת בכל פינה בעיר שאף אחד לא יודע כמה אנשים יש בה. 25 מיליון, יש האומרים 28 מיליון. הסרט נשמע מרתק ועל כן אקח את אחד העותקים מאוזנכם :-)

       

      עדיין לא הגיע לאוזן, אבל אם יוצא לך ללכת לקולנוע אז למה לא. הסרט מצולם יפה, יש עם מה לשטוף את העיניים במסך הגדול

        24/7/09 20:47:
      טקסט כתוב היטב ומקצועי לעילא, כהרגלך. נזכרתי בשני ביקוריי במכסיקו-סיטי לפני די הרבה שנים ואני זוכר את כנופיות הנערים המפחידו בתחנות המטרו הגדולות והאלימות שאורבת בכל פינה בעיר שאף אחד לא יודע כמה אנשים יש בה. 25 מיליון, יש האומרים 28 מיליון. הסרט נשמע מרתק ועל כן אקח את אחד העותקים מאוזנכם :-)
        24/7/09 20:35:

      צטט: רפי פרץ 2009-07-24 18:13:51


      ההקדמה והטקסט שלך כתובים כל כך יפה שעושים חשק

       

       

       

      אז יאללה, לרוץ לסנטר!

        24/7/09 18:13:


      ההקדמה והטקסט שלך כתובים כל כך יפה שעושים חשק

       

       

        23/7/09 22:34:

      תודה על הפוסט

      מזעזע ומרתק יחדיו.

        23/7/09 20:39:

      צטט: blue b 2009-07-23 16:59:24


      מעניין פה, כרגיל.

       

       

      חמודה :)
        23/7/09 16:59:

      מעניין פה, כרגיל.
        23/7/09 16:00:

      צטט: צור לוין 2009-07-23 14:24:00

      נהניתי מהקריאה, אבל הרשה לי לחלוק על הניתוח.

      ארצות הברית היא ייחודית בכך שהיא גם לא מדינת לאום, וגם הדת (ויחד אתה התסביכים האדיפלים) נפרדת מהמדינה. 

      לכן המהגרים מאמריקה הלטינית ייעשו תוך דור שניים לאמריקאים גמורים. הנה בדיוק השבוע דנים במינוי של שופטת ממוצא לטיני לבית המשפט העליון שם ... 

       

       

      אנחנו כלל וכלל לא חלוקים :) אני פשוט הייתי מאוד אסוציאטיבי בכתיבה ולכן כנראה לא כל כך מובן. ברור שהם ייהפו לאמריקאים, אבל אמריקה תאבד מההגמוניה האנגלו-פרוטסטנטית ששולטת בה ותהפוך למשהו אחר. בדיוק כמו שהאימפריה הרומית הקדושה הפכה להיות גרמניה והתנתקה מהאפיפיור (הלטיני). כמובן שאני לא היסטוריון, אז זאת רק השערה פרועה... (ואולי פלצנית) 

        23/7/09 14:24:

      נהניתי מהקריאה, אבל הרשה לי לחלוק על הניתוח.

      ארצות הברית היא ייחודית בכך שהיא גם לא מדינת לאום, וגם הדת (ויחד אתה התסביכים האדיפלים) נפרדת מהמדינה. 

      לכן המהגרים מאמריקה הלטינית ייעשו תוך דור שניים לאמריקאים גמורים. הנה בדיוק השבוע דנים במינוי של שופטת ממוצא לטיני לבית המשפט העליון שם ... 

       

        22/7/09 19:43:

      תודה.
        22/7/09 17:47:

      אגב, בארצות הברית גופה, הספרדית הפכה כבר מזמן לשפה רשמית
        22/7/09 17:45:

      צטט: ארזעמירן 2009-07-22 17:00:18


      בשבטים קאניבליים באפריקה, אכילת מוחו של האויב המנוצח סימלה גם את כניעתו המוחלטת אך גם את הטמעתו בגוף המנצח. אכילת בשרו נחשבה שקולה להכלת תכונותיו של האויב.

      אני חושב, שכל עבר שאתה מכחיד (לכאורה) נשאר בזכרון הגנטי שלך ולפעמים, בדרכים חשאיות, משתלט על השליט. אז כן, אולי כדאי ללמוד קצת לטינית , לכל מקרה...

       

       

      מעניין ביותר :)

       

      ולגבי הלטינית - רבים כבר יודעים ספרדית רק בזכות הטלנובלות הדרום-אמריקאיות. המהפכה החלה....

        22/7/09 17:00:


      בשבטים קאניבליים באפריקה, אכילת מוחו של האויב המנוצח סימלה גם את כניעתו המוחלטת אך גם את הטמעתו בגוף המנצח. אכילת בשרו נחשבה שקולה להכלת תכונותיו של האויב.

      אני חושב, שכל עבר שאתה מכחיד (לכאורה) נשאר בזכרון הגנטי שלך ולפעמים, בדרכים חשאיות, משתלט על השליט. אז כן, אולי כדאי ללמוד קצת לטינית , לכל מקרה...

        22/7/09 14:41:
      נשמע מעניין. אשתדל לתפוס אותו.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ערן קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין