עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    ברלין

    כמה מילות מייקל ג'קסון

    3 תגובות   יום שישי , 26/6/09, 21:38

    כשניגשתי הבוקר לעשות זמן מחשב עם הקפה, היה כתוב לי שמייקל ג'קסון מת. נבהלתי.

    בלשונית הסמוכה כבר היו שורות סטאטוס מתייחסות.

    עצוב לי עליו, אהבתי אותו מאוד. יותר ממה שהייתי מי יודע מה פאן שלו, זה פשוט שהוא היה תמיד שם. כמו שיש אוויר ויש שמיים ויש כוכבים, כך היה בשבילנו מייקל ג'קסון תמיד שם, למעלה. למעשה הוא היה הירח – הגדול והמאיר שבכוכבים (לשם התמצאות – מדונה היא השמש).

    אין מאיפה להתחיל למלל את התרומה של מייקל ג'קסון לעולם, למוזיקה ולמוזיקת פופ, לאייך שקליפים נראים, לאייך שריקוד נראה, לאייך שפרפורמנס נראה היום. מי יודע אם היה לנו היום אובאמא, לולא קדם לו בכמה עשורים יצור כלאיים אחר להכין את הקרקע, לא שחור ולא לבן.

    אוי, מייקל. הווירטואוז שברקדנים ובאנשי המופע, האדוארד (מספריים של) החיוור ועדין הנפש שהסתגר בטירתו, פוחד מהעולם שפוחד ממנו.

    אני נזכר איך שרקדנו לקולו ולביטיו במסיבות כיתה ביסודי, אני דווקא הטחתי בפני חברותיי לכיתה שמייקל ג'קסון סאקס וצידדתי בגאנז אן רווזס בתור הדבר האמיתי.. היום זה נראה כמובן כזוטות ונשארו רק נוסטלגיה ועצב קל.

    אני זוכר כמה הרגשתי מיוחד וטיפה חוטא, כשהצלחתי להיכנס לתחום האסור וזכיתי לראות את הגרסא המלאה והמצונזרת של בלאק אור וייט, בה המייקל עושה את שלו בסמטא אחורית ומתעמר במכונית חונה סטייל סטריט פייטר.

    הניסים והנפלאות שראינו אותו עושה בערוץ אחד: הופך לפנתר שחור ובחזרה, הופך לאיש זאב ולזומבי ובחזרה, הופך לחול מוזהב ברגע הנכון כשאדי מרפי הפרעוני רודף אחריו וכמובן - איך שהיה רוקד - כל אלה נראו לי כל כך קסומים בתור ילד.

    ואולי הפלא הכי גדול שעד היום שום פוסט-פרודקטור לא הצליח להסביר לי: היכולת להיוולד שחור ולמות כלבן. פלא שאולי בעקיפין בגללו מייקל שילם אתמול מחיר מר. ואיתו אנחנו.

    אני מאחל למייקל להיות עכשיו במקום טוב יותר מהגיהנום שנאלץ לאכול עלי אדמות בשנים האחרונות לחייו במקום להמשיך להיות מייקל ג'קסון.

    נישן מעכשיו תחת לילות מלאי כוכבים, חלקם נוצצים וחלקם חדשים, אבל בלי הירח.

    לפחות עדיין יש לנו, ולו לבנתיים, את השמש. אה, כן, ואת מקדונלד'ס.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/6/10 02:22:

      אני מרגיש בר מזל שזכיתי להיוולד בדור של מייקל ג'קסון ולא לפני 200 שנה.

       

      זכיתי, זכינו לראות את האמן הגדול מכולם בגאוניותו מכל זווית אפשרית...

       

      כשהייתי בן 13 אולי קצת פחות גרתי בחו"ל, ואני לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי את בילי ג'ין...

       

      זה היה גדול מהחיים אבל כזה היה גם מייקל ג'קסון... גדול מהחיים וכך גם הלך לעולמו... גדול מהחיים.

       

      מייקל ג'קסון... נראה לי שהוא היה האדם הכי מפורסם בעולם. כולם ידעו מי זה מייקל ג'קסון... וכך השאיר אותנו כאן.

       

      פיטר מייקל ג'קסון-פן שלעולם לא זכה להתבגר כמו בני האדם ובעצם תמיד היה שונה וכך גם נראה... שונה ומיוחד בדרכו שלו!

       

      ואסיים בציטוט שנאמר עליו "מייקל ג'קסון היה האוריגינל... כל השאר זה הכל חיקויים" אומרים את זה בעצמם כל כוכבי הפופ העכשווים... RIP MICHAEL מקווה שסוף סוף יש לו קצת שקט שם למעלה...

        1/7/09 05:17:


      אהבתי מאוד את הדימויים, זוית מעניינת שעדיין לא שמעתי או קראתי על מייקל ג'קסון שגם אני מאוד הערכתי, חיבבתי והתחברתי ביותר ממובן אחד.

      עצוב לי על לכתו אבל היה עצוב לי לחשוב עליו גם בחייו, עם כל הצרות הבלתי פוסקות שתקפו אותו, בין אם מחלות שונות ומשונות ובין אם רדיפה מצד התקשורת ששפטה אותו ללא רחם בשל אישיותו האקסצנטרית והבלתי מובנת להם.

      אם יש משהו שאפשר ללמוד ממנו, ואין ספק שיש והיו הרבה דברים שניסה ללמד ולהעביר לעולם גם בחייו, זה לקבל את השונה ולנסות להיכנס לנעליו אפילו לרגע בדימיון.

      אולי זה היה עיתוי טוב מבחינתו ללכת מן העולם, אם אפשר לקרוא לזה כך....קשה לי להאמין שהיה שורד בקושי הופעה אחת מתוך ה-50 שקבעו לו, כך שנחסך לו עוד סבל מתמשך ומיותר.

      בכל מקרה, איטי או אדוארד מספריים, מקווה שנח לו על משכבו בשלום.

      לי אישית יש לפחות זיכרון מתוק מההופעה שלו בארץ :)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עירד בן-יצחק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין