עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    סוף שבוע ברדיוס של קילומטר

    21 תגובות   יום שבת, 11/8/07, 22:33

     

    לפני שבועיים יצאתי לחופשה מכל הדברים שמטרידים אותי. החלטה מודעת שהנשמה זקוקה לחופשה שנתית. השבוע האחרון היה מקסים ביותר, משוחרר מהנטל שהעיק עליי לאחרונה. פשוט ניהנתי. האור בעיניים נדלק לו שוב. יום חמישי הביא איתו את הבשורה המבורכת על תחילתו של סוף השבוע ואיזה פלא - סוף שבוע ללא כל תכנית. הבטלה האמיתית מעולם לא נראתה מבטיחה יותר. משעמם תגידו? בחלומות.

    בשישי מוקדם בבוקר רכבתי לים, ככה ישר, עד החוף. שעה וחצי, שברובה רבצתי כהיפופתם במים הצלולים בשעה זו. החוף היה ריק. אחר כך קצת שופינג (בחיאת, מכירות סופעונה. מה יש, לא מגיע לי?) ואז כבר התחילו הטלפונים - "כן, יש לי סידורים. מאחרת טיפה לקפה". פרקתי כבודה בבית והצטרפתי לחבריי בקפה.

     

    היו שם אבי וברק ויואב. פגשתי את ענת היפה שעברה תאונה קטנה ועדיין היתה מקסימה ביותר. גיל וחגית הצטרפו עם חברה ואני חיכיתי לרותם. יש לנו מסיבה של חבר מהעבודה וקבענו להגיע יחד. הלכתי להביא את האופניים, רותם נותרה עם גיל וחגית. פגשתי את רוני עם זר ענק של פרחים כתומים. הזמנתי אותה להצטרף אלינו. הגענו למועדון והכניסה אליו מהרחוב התל אביבי המהביל היתה כמו ירידה ממטוס שבא מאוגוסט ישראלי ל...קופנהגן, נניח.

    שוב הסתבר שאני עובדת עם אנשים מאד נחמדים :-)  ישבנו בחצר שאור היום ירד בה בהדרגה, שתינו, צחקנו והתפזרנו איש לענייניו. ויתרתי על ארוחת ערב עם אחי וגיסתי וחזרתי הביתה לראות קמצוץ מהסרטים והסדרות שמחכים לי כאן ולספר המצויין שאני קוראת.

    ישנתי כמו תינוק.

    הבוקר החל בעצלתיים, כמו שאני מפרגנת לעצמי רק בשבת. קפה של שעתיים נטולות דאגות ואז ענבל הודיעה שהיא בדרך לקפה ואני, שלא כהרגלי, גררתי את עצמי לעת צהריים מהבילים לקפה כדי לראות את חברותיי האהובות אותן לא פגשתי בשבוע העסוק הזה. שמחתי לראות שם את א' שהעלה בי חום נעים, הצטרפתי לענבל, אלה ושחר. יעל הוטרינרית של כולנו הצטרפה עם החבר שלה ואפילו הבריזה הצליחה לחדור את כל הדרך מהים.

    אריאלי המקסים התקשר והצטרף. שמחתי. מזמן לא התראינו. פתאום הופיע משום מקום יאיר, החבר הראשון שלי. אח...זכרונות אהבה ראשונה מרגשים. אז הגיע רועי ומאוחר יותר הלכנו אליו הביתה. כשחזרתי פגשתי את דנה ואליה בת השנתיים וחצי שאין מישהו כאן באזור שנשאר אדיש לאנרגיות השמחה שהן מפזרות, יחד ולחוד. פגשתי את יוסי, רן ודורי עם הכלבים, יושבים ושותקים, כמו חבורה שמכירה שנים ונפגשת כל יום.

    חזרתי הביתה, לענייני. נרגעת מכל הסוציאליות הזו וחושבת לי איזו שבת עסוקה זו היתה ואיך אפשר לנהל חיים שלמים ברדיוס של כמה מאות מטרים ובלי שום תכנית אמיתית. כבר מזמן אמרתי שאנחנו יכולים לנהל כאן משק אוטרקי, בלי לצאת מכאן חודשים. 

    מי שאמר שתל אביב עיר מנוכרת, לא יודע על מה הוא מדבר. אצלנו בשכונה זה כמו קיבוץ קטן.

     

    *במחשבה שניה, רוב המוזכרים כאן ואלו שפגשתי ולא מוזכרים, הם חברים כאן.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/8/07 19:13:

       

      צטט: iyoav 2007-08-15 19:09:00

      את יודעת, גם על ניו יורק אומרים שהיא מנוכרת, אבל האמת היא שרדיוס קטן של נגיד 100 מטר יכול לפעמים להיות יותר משפחתי מליל סדר בארץ.

       

      אני יודעת. זה ככה בכל מקום. גם קיבוץ יכול להיות מנוכר וגם ניו יורק יכולה להיות נעימה כבית. אין לי ספק.

       

      וחוצמיזה יקירי, שמחה לראות אותך כאן. מזמן לא ניפגשנו.

        15/8/07 19:12:

       

      צטט: jane 2007-08-15 19:06:56

      עם הים וכל החברים מהשכונה, מקנאה בך הרבה,

      אי שם בפרברי חיפה.

      [ולא יכולתי להתאפק, אבל לי יש ואדי ירוק 5 דקות מהבית ולך לא]

       

      העיקר, מסתבר, זה לגור פשוט במקום שטוב לך. לא את חלומם של אחרים, נניח.

      ואדי אין לי וחיפה היא בכלל עיר יפהפיה. אין ספק.

        15/8/07 19:09:
      את יודעת, גם על ניו יורק אומרים שהיא מנוכרת, אבל האמת היא שרדיוס קטן של נגיד 100 מטר יכול לפעמים להיות יותר משפחתי מליל סדר בארץ.
        15/8/07 19:06:

      עם הים וכל החברים מהשכונה, מקנאה בך הרבה,

      אי שם בפרברי חיפה.

      [ולא יכולתי להתאפק, אבל לי יש ואדי ירוק 5 דקות מהבית ולך לא]

        13/8/07 19:01:

       

      כולה תקופה לחוצה. אנחנו הרי כאן ולא ממש עוזבים בקרוב את הארץ...

        13/8/07 17:17:
      תשרייני לך גם את השבת הנוכחית, אני כבר מזמנת אותך. עם הטירוף אצלי בטוח לא נפגש בערבים כמו פעם, בימים הטובים, כשעוד זכרתי איך לנשום ב-3 שפות שונות
        12/8/07 20:59:

       

      שלא תהיה כאן אי הבנה - קיץ תמיד עדיף בעיניי. תמיד (ולראייה, גופות המנגו המושלם והענבים, כולם מופלאים לחיכי עד מאד המונחים כאן בצלחת).

       

      תודה יקירתי מחייך

      יום אחד, לא רחוק תתגעגעי לשווה הזאת עם החום וים. אבל תמצאי נחמה בתוך הפוך ותקשיבי לגשם המתדפק על התריס. ממש עוד מעט, חודש, חודשיים, לא יותר.
        12/8/07 14:59:

       

      צטט: anat_buaron 2007-08-12 14:23:39

      שבוע טוב קוּקי!

      אין על השדרה

      ואין על תל אביב

      ואין על הים

      ואין על המדינה שלנו

      אהוּבה.

       

       

      תודה לנאווה שבבנות נשיקה

        12/8/07 14:23:

      שבוע טוב קוּקי!

      אין על השדרה

      ואין על תל אביב

      ואין על הים

      ואין על המדינה שלנו

      אהוּבה.

       

       

        12/8/07 12:20:

       

      באמת היה נחמד בלי לעשות מי יודע מה.

       

      הספר הוא "רוח שורקת בעגורנים" של לידיה ז'ורז', סופרת פורטוגזית -
      http://www.newlibrary.co.il/Htmls/product.aspx?C1010=13430&BSP=12839

       

      שיהיה שבוע מצוין.

        12/8/07 12:05:

      איזה כיף לך .

      פשוט כיף לך.

      חופשה של בטלה היא הטובה ביותר.

      ואת צריכה לספר מהו הספר המצויין שאת קוראת.  זה לא חוכמה ככה לספר בלי לפרט. מחייך

       

       

        12/8/07 09:28:
      החוף הזה הוא סתם חוף תל אביב, מול רחוב גאולה. די עמוס ולא סימפטי בשעות היום הרגילות אבל בבוקר המוקדם...עולם אחר. זו פשרה כשגרים בתל אביב ומצד שני, תל אביבים מחפשים אילתורים לאיכות חיים כל הזמן מחייך
        12/8/07 08:14:

      באמת טעם של פעם....

        (כשבמרפסות יום הששי ישבו הורינו עם מכנסי חקי קצרות,גופיות,ושיחקו רמי עם צלחות של אבטיח)

       ואיזה חוף הוא זה?

        12/8/07 08:12:

       

      צטט: ליאת זנד 2007-08-11 23:52:36

       

      את רואה, שתינו, שלא נפגשנו מעולם, מבינות בדיוק במה מדובר.

       

      אני משוכנעת שמבין הנוכחים כאן את מכירה הרבה יותר מהשתיים :-)

       

      ונו, מה יהיה? לא ניפגש לעולם? לא יתכן :-)))

       

      את יודעת, נכתוב על זה ובסוף הרי זה יקרה, מחשבה מכוננת מציאות וכו'. ואני גם בונה על החופש הזה שיפנה לי זמן הסתובבויות ומפגשים.

       

      הנוכחים - אני גם חושבת שאני מכירה אותם, אבל לא בשמותיהם; אולי כן (אולי בעצם עוד אחד, שקשור לשתיים).

        12/8/07 00:00:

       

      המחשבה על עזיבת השכונה מבעיתה אותי. כל מחשבה אופציונלית נשארת אוטופית כמו שלום עם האירנים. מה יהיה? לנצח אגור בדירה פיצפונית עם שביל וגינה? מי ישלם על דירה גדולה יותר? איפה יש עוד אווירה כזו ואנשים שמחפשים באמצע היום פאנקו (פרורי לחם יפניים) בסופרים בשכונה בלי להישמע פלצנים ו/או לאחוז ברכב 4X4 (מקסימום וספה בת 5)?

       

      לא פשוט :-)

        11/8/07 23:52:

      כן זה ככה בשכונה שלנו. גם אני נותנת לזמן לקחת אותי, בלי תכניות, סיבוב בשדרה, ישיבה בקפה, צליחה מהירה של הרחוב הראשי ביום שישי, שלום, שלום, לכל המכרים.

      אחלה שכונה , לא מוכנה להחליף.  

        11/8/07 23:52:

       

      את רואה, שתינו, שלא נפגשנו מעולם, מבינות בדיוק במה מדובר.

       

      אני משוכנעת שמבין הנוכחים כאן את מכירה הרבה יותר מהשתיים :-)

       

      ונו, מה יהיה? לא ניפגש לעולם? לא יתכן :-)))

        11/8/07 23:32:

      חוץ משתיים שהזכרת, אני לא מזהה איש מהאנשים שפגשת, ועדיין, את מה שעליו דיברת, השכונה הזאת, שהיא הכי שכונת חיים שיש, מצד אחד, ומצד שני יש בה כל כך הרבה מגוון ותזוזה ועניין - אני מכירה ומוקירה היטב.

       

      צפיפות וזיהום, אין-מעלית, אין-חניה; לא מצליחה לרצות לחיות בשום מקום אחר.

       

      (וכמובן - שוב חלפנו האחת על פני השניה בקפה, אותו קפה. אבל היום לפחות זה בטח היה בשעות שונות לגמרי. צריך סיבות טובות מאוד כדי לפתוח את הבוקר - בחוץ, לבושים, מוכנים ליום - בתשע וחצי).

       

      מקווה שתחושת החופש תזלוג לך לתוך השבוע.

        11/8/07 23:00:

       

      תודה.

       

      באמת היה נחמד.

        11/8/07 22:48:

      נשמע/נקרא נפלא

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאת זנד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין