עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הכי לא ממוקד!

    נגיד ש....

    43 תגובות   יום רביעי, 8/8/07, 22:24

    נגיד שהייתי מתחתנת עם יוני.

    אז עכשיו הייתי נשואה כבר 11 שנים פלוס.

    ובטח היו לנו 2.4 ילדים.

    והיינו גרים צפונית לתל אביב, או שאולי היינו נשארים באילת?

     

    והוא היה מנהל איזה מוסך או חנות לחומרי בניין.

    ואני הייתי ממשיכה לעבוד בדולפין ריף. בטח מנהלת את החנות צלילה.

     

    ובכל סופ''ש הילדים והוא היו באים לבקר אותי בריף.

    שוחים קצת עם דולפינים ואחר כך כולנו היינו אוכלים צהריים במסעדה של החוף.

     

    ויוני היה יוצא לצלול עם החבר'ה.

    ואני הייתי מנופפת לו לשלום בחיוך עצוב והכרה שבצלילה אני לא שוס.

    (יותר מדי פימפומים עקב בעיות אוזניים).

     

    ובבקרים היינו קמים יחד ומכינים לקטנים סנדביצ'ים לבית הספר.

    ובכל סופ''ש שני היינו נוסעים, פעם לבקעה ופעם למרכז, לבקר את ההורים.

     

    וכל החברים שלנו היו סטלנים מהריף או מהכיתה של יוני.

    ובכל כיפור היינו נוסעים לאגם הנעלם במכרות תמנע עם כולם, כי זה כבר מסורת של שנים.

     

    ולסיני היינו מבריזים חג כן, חג לא.

    והייתי צריכה לסבול את אמא שלו, ולהתעלם מאבא שלו ולעודד את אחיו הצלם שאוטוטו

    הוא יזכה להכרה עולמית ותהיה לו תערוכה, למרות שהוא לא כזה צלם גדול.

     

    ו..... בלה בלה בלה.

     

    אבל - לא התחתנתי עם יוני.

    יוני כבר 7 שנים גר במיאמי, אם אהיה כנה, הוא קצת ברח ממני ומהזכרונות.

    ואין לי ילדים, אפילו לא 0.4, ואני עדיין רווקה, וגרה בתל אביב בדירה שכורה.

     

    ועובדת כמו חמור בעכברון שלי, ונהנת מכל רגע, ומקטרת, ונהנת.

    ורוצה חופש, ורואה את אמא כל סופ''ש כמעט ואת אבא פעם בחודש.

     

    ובריף לא הייתי מאז שעזבתי ב-96, וגם בסיני לא ביקרתי מאז הפיגוע בשארם.

     

    אבל מה שבטוח, זה,

    שלצלול אני לא צוללת.

    אזניים דפוקות!

    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/07 17:37:

      מה נהיה פה ?

      מפוסט משעשע על מחשבות דביליות

      אתם מוציעים אותי לפי התגובות שלכם כאיזה דודה יפנית

      ממורמרת בת 33?

      מה נהיה אתכם אנשים?

      ולך מר קסם, בן ה-31, אומר רק דבר אחד.

      31 זה הכי באסה!

      31 זה הסלאש של הרפש של הנשורת של הפצצת אטום!

      33 לעומת זאת, זה היופי של פיטריית הפצצה, שניה לפני שאתה מתאדה :)

        27/8/07 15:22:

       

      צטט: רותם צמרת 2007-08-26 23:11:53

       

      צטט: r_bell 2007-08-26 21:53:18

       

      תראי 33 זה לא סוף העולם

      את קרייריסטית, מצליחה (לפי המילים שלך), זה נכון שנשמע שהרגשת סוג של פספוס, אבל לפעמים אנחנו באמת מפספסים ואין מה לעשות נגד זה חוץ ממלמוד לפעם הבאה.

      קיצרתי את הציטוט.

      כנראה שלא הייתי מספיק ברורה.

      אני ממש, ממש, לא מצטערת על ההחלטות.

      המחשבות האלה משעשעות אותי.

      בדיוק כמו למשעשע אותי לפעמים לעשות פאוזה ולחשוב נגיד איך הגעתי למה שהגעתי.

      איפה היו נקודות המפנה בחיים שלי, מתי נפתחו דלתות שנכנסתי אליהם ואיך זה השפיע

      על המשך חיי. או על חברים חדשים וישנים ומה ההכרות איתם עשתה בכל הרמות.

      לשניה אני לא מצטערת.

      בכל מקרה המון תודה על התגובה והשיתוף, את מקסימה!

       

      תראי, אני חושב שלא לגמרי הבנת.

      33 זה לא סוף העולם.

      33 זה יותר ברמה של אסון התאומים. מקסימום פצצת האטום שהונחתה על הירושימה.

      בעצם, 33 זה כבר לא 32. אז הייתי אומר ש 33 זה ברמה של הירושימה ונגסקי ביחד.

      אבל בטח לא סוף העולם.

      תתעודדי רותם, תראי את היפנים איך הצליחו להשתקם יפה.

       

        26/8/07 23:11:

       

      צטט: r_bell 2007-08-26 21:53:18

       

      תראי 33 זה לא סוף העולם

      את קרייריסטית, מצליחה (לפי המילים שלך), זה נכון שנשמע שהרגשת סוג של פספוס, אבל לפעמים אנחנו באמת מפספסים ואין מה לעשות נגד זה חוץ ממלמוד לפעם הבאה.

      קיצרתי את הציטוט.

      כנראה שלא הייתי מספיק ברורה.

      אני ממש, ממש, לא מצטערת על ההחלטות.

      המחשבות האלה משעשעות אותי.

      בדיוק כמו למשעשע אותי לפעמים לעשות פאוזה ולחשוב נגיד איך הגעתי למה שהגעתי.

      איפה היו נקודות המפנה בחיים שלי, מתי נפתחו דלתות שנכנסתי אליהם ואיך זה השפיע

      על המשך חיי. או על חברים חדשים וישנים ומה ההכרות איתם עשתה בכל הרמות.

      לשניה אני לא מצטערת.

      בכל מקרה המון תודה על התגובה והשיתוף, את מקסימה!

        26/8/07 21:53:

       

      תראי 33 זה לא סוף העולם

      את קרייריסטית, מצליחה (לפי המילים שלך), זה נכון שנשמע שהרגשת סוג של פספוס, אבל לפעמים אנחנו באמת מפספסים ואין מה לעשות נגד זה חוץ ממלמוד לפעם הבאה.

       

      מה שבאמת חשוב זה שלא תשארי שם במחשבה... עליו על שלושה ילדים..תמשיכי הלאה  !

       

      בכנות תתני לעצמך את המקום לדמיין את אותה משפחה עם גבר אחר.

       

      אספר לך סיפור מעניין...

      לפני שנה חוויתי את אותן מחשבות על הד"ר ה"מושלם"  שהיה איתי לפני שהוא החליט להמשיך הלאה.

      ואני שהייתי קצת ממוקדת בעניינים שלי ולא התייחסתי להזהרות כמו שצריך פשוט נתתי לזה לקרות. למען האמת לא היה הרבה שיכולתי לעשות...

      ואז לפני שנתיים בערך ראיתי תמונה שלהם בעיתון, הד"ר ואישתו, עם הבת החמודה שלהם (באמת חמודה) ועם הכתבה על הבית החדש שהם קנו בצהלה .. בקיצור כל מה שלא רציתי לדעת הופיע ככה פתאום בכותרת בעיתון.

      נתקעתי עם התחושות האלה עם המחשבה יותר משנה.

       

      מנסיון אני יכולה להגיד שזה לא קל לתת למישהו אחר לתפוס מקום כזה, (במיוחד כשרואים את התמונה) אבל חייבים להמשיך הלאה. למצוא את אותו אחד שיתן את התחושה הנכונה!

       

      :)

        21/8/07 00:21:

       

      צטט: לכלוכית07 2007-08-19 23:53:18

      אז עדיף שני יונים על הגג מאשר יוני  אחד ביד

      אכן עדיף

        19/8/07 23:53:
      אז עדיף שני יונים על הגג מאשר יוני  אחד ביד
        15/8/07 23:12:

       

      צטט: רותם צמרת 2007-08-15 21:08:39

      יום כיפור. בלי אופניים...

      צטט: אורי אטון 2007-08-15 00:02:51

      אני החלטתי.נוסע לסיני לעשות את חשבון הנפש השנתי לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.

      גם אנחנו החלטנו לעשות את זה וזהו.

       

        15/8/07 21:08:

       

      צטט: אורי אטון 2007-08-15 00:02:51

      אני החלטתי.נוסע לסיני לעשות את חשבון הנפש השנתי לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.

      גם אנחנו החלטנו לעשות את זה וזהו.

        15/8/07 21:08:

       

      צטט: אדם לב ארי 2007-08-14 11:27:59

      רותם, מצטער שפספסתי את הפוסט הזה עד כה. לא בוכים... וכל שאר הבלה בלה בלה.

      אילת כמקום מגורים?... יותר משבועיים, אישית, הייתי מת. אף על פי שהדולפינים בהחלט מהממים, הא?

      אילת מתאימה לתקופה מסויימת בחיים. והדולפינים בהחלט מקסימים וכל מה שאומרים עליהם נכון!

        15/8/07 21:07:

       

      צטט: galytogo 2007-08-14 10:26:49

       

      איזה יופי שעשית מה שהיה לך נכון

      איזה יופי שאפשר לחשוב מה היה קורה לו

      ולדעת שניתנת את עצמך לאיפה שאת היום

      כי אם זה לא היה נכון, לא היית מנתנת את עצמך לשם/לכאן.

      קבלי כוכב לחיי הנוסטלגיה 

      תודה על הכוכב :)
      ואכן מה שקורה עכשיו יותר מעניין.

      אלא אם כן....

        15/8/07 21:05:

       

      צטט: גלעד שי 2007-08-14 01:16:03

      זנזיבר!!!!

      כבר הייתי, רוצה משו קרוב בלי 4 שעות בשדה תעופה של אדיס אבבא

        15/8/07 00:02:
      אני החלטתי.נוסע לסיני לעשות את חשבון הנפש השנתי לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.
        14/8/07 11:27:

      רותם, מצטער שפספסתי את הפוסט הזה עד כה. לא בוכים... וכל שאר הבלה בלה בלה.

       

      אילת כמקום מגורים?... יותר משבועיים, אישית, הייתי מת. אף על פי שהדולפינים בהחלט מהממים, הא?

        14/8/07 10:28:

       

      *ניתבת*

      *מנתבת*

      (הכל בסדר גלי??) 

      צטט: galytogo 2007-08-14 10:26:49

       

      איזה יופי שעשית מה שהיה לך נכון

      איזה יופי שאפשר לחשוב מה היה קורה לו

      ולדעת שניתנת את עצמך לאיפה שאת היום

      כי אם זה לא היה נכון, לא היית מנתנת את עצמך לשם/לכאן.

      קבלי כוכב לחיי הנוסטלגיה

       

        14/8/07 10:26:

       

      איזה יופי שעשית מה שהיה לך נכון

      איזה יופי שאפשר לחשוב מה היה קורה לו

      ולדעת שניתנת את עצמך לאיפה שאת היום

      כי אם זה לא היה נכון, לא היית מנתנת את עצמך לשם/לכאן.

      קבלי כוכב לחיי הנוסטלגיה 

        14/8/07 01:16:

       

      זנזיבר!!!!

       

       

       

        12/8/07 21:16:

       

      צטט: מורנית 2007-08-11 22:44:34

      אז היית גרה באילת. מלא ערסים והעור היה מתקמט מהר מהיובש, הילדים היו שוחים עם דולפינים, היית יולדת עם כרישים ומארחת תל אביבים בבית הנופש המוזנח. אבל מה זה שווה כשאי אפשר לצלול שם? (כן, יש לי את הבעיה עם האזניים) שיוני יעשה חיים במיאמי.

       

      צודקת :)

        11/8/07 22:44:

      אז היית גרה באילת. מלא ערסים והעור היה מתקמט מהר מהיובש, הילדים היו שוחים עם דולפינים, היית יולדת עם כרישים ומארחת תל אביבים בבית הנופש המוזנח. אבל מה זה שווה כשאי אפשר לצלול שם? (כן, יש לי את הבעיה עם האזניים) שיוני יעשה חיים במיאמי.

       

        11/8/07 22:34:

      כי יש לי עין עצלה וזיהוי הפרצופים שלי עלוב, בעיקר בלי משקפיים, יש על זה הרבה מאמרים. קרה לי כבר שעברתי מול חברים ברחוב ולא זיהיתי אותם ברגע הראשון, היו הרבה העלבויות. בקיצור, פעם הבאה, תגידי שלום! :)

      סגור!

        11/8/07 11:26:

       

      צטט: רותם צמרת 2007-08-11 11:07:59

       

      צטט: nir.z 2007-08-11 06:29:56

      גם אני לפעמים חושב על איזו אחת מהעבר שעכשיו נשואה עם ילד, אם הייתי יותר מאושר או לא, אין לי מושג.

      ואני לפעמים חושבת למה אתה לא אומר שלום במעלית....:)

       כי יש לי עין עצלה וזיהוי הפרצופים שלי עלוב, בעיקר בלי משקפיים, יש על זה הרבה מאמרים. קרה לי כבר שעברתי מול חברים ברחוב ולא זיהיתי אותם ברגע הראשון, היו הרבה העלבויות. בקיצור, פעם הבאה, תגידי שלום! :)

        11/8/07 11:07:

       

      צטט: nir.z 2007-08-11 06:29:56

      גם אני לפעמים חושב על איזו אחת מהעבר שעכשיו נשואה עם ילד, אם הייתי יותר מאושר או לא, אין לי מושג.

      ואני לפעמים חושבת למה אתה לא אומר שלום במעלית....:)

        11/8/07 06:29:
      גם אני לפעמים חושב על איזו אחת מהעבר שעכשיו נשואה עם ילד, אם הייתי יותר מאושר או לא, אין לי מושג.
        11/8/07 02:01:

       

      צטט: ירון חקלאי 2007-08-10 23:34:25

       

      הנגיד ש.. הזה .. נחמד להשתעשע..

       

      רק אסור שישפיע.

      לא משפיע רק נחמד להשתעשע :)

        10/8/07 23:34:

       

      הנגיד ש.. הזה .. נחמד להשתעשע..

       

      רק אסור שישפיע.

        10/8/07 16:01:

       

      צטט: dee-dee 2007-08-09 21:14:46

      מצטיינת שכמותך!
      מחייך
        10/8/07 15:59:

       

      צטט: ליאת זנד 2007-08-09 20:03:43

       

      ואני, ברוח האופטימית של תחילת סוף השבוע אומר לך את שאמרתי לחבר עכשיו: לפעמים מה שיש לנו, ברגעים מסויימים, הוא ממש גן עדן. לפעמים לא אבל כשיש, צריך לשמור בהארד דיסק.

      אולי היה לך טוב "אם..." ואולי לא אבל זה מה שיש וזה המון!!!

      תחשבי על זה - הכל פתוח וכל הטוב עוד יכול לקרות. יש כאלה שה"אם..." קרה להם ואינם מאושרים אז מה זה מוכיח? כלום. כל אחד והנתח שלו מהקיים.

      חלילה, לא התלוננתי. הבאסה היחדיה זה הבעיה באוזניים, שבשתי האופציות נשארות דפוקות :)

        10/8/07 15:58:

       

      צטט: במבה תות 2007-08-09 18:34:01

      מקסים.

      תודה

        10/8/07 15:57:

       

      צטט: jane 2007-08-09 17:22:24

       

      סיכמנו שאני מביאה את הנרות והלונגים.

       

      האמת שמכאן, גם החיים בעולם המקביל עם אילת וריף הדולפינים, נראים שוים.

      בפוסט הבא: נגיד שהייתי נהיית מרגלת בשליחות המדינה.

       

      הופההה הבאת לי להנחתה....אני אפילו לא רוצה לדמיין

        10/8/07 15:56:

       

      צטט: שחרונת 2007-08-09 00:50:32

      חמודונת..

      אכן מחשבות מהסוג הזה לפעמים לוקחות למחוזות רחוקים....

      וסיני.. אוף.... אני מתגעגעת..

       

      מתישהו נצטרך לחזור לא?

      מתישהו הגעגועים יכריעו

        9/8/07 21:14:
      מצטיינת שכמותך!
        9/8/07 20:03:

       

      ואני, ברוח האופטימית של תחילת סוף השבוע אומר לך את שאמרתי לחבר עכשיו: לפעמים מה שיש לנו, ברגעים מסויימים, הוא ממש גן עדן. לפעמים לא אבל כשיש, צריך לשמור בהארד דיסק.

       

      אולי היה לך טוב "אם..." ואולי לא אבל זה מה שיש וזה המון!!!

      תחשבי על זה - הכל פתוח וכל הטוב עוד יכול לקרות. יש כאלה שה"אם..." קרה להם ואינם מאושרים אז מה זה מוכיח? כלום. כל אחד והנתח שלו מהקיים.

        9/8/07 18:34:
      מקסים.
        9/8/07 17:22:

       

      צטט: רותם צמרת 2007-08-08 23:29:25

       

      צטט: אורי אטון 2007-08-08 22:56:54

      אוי הגעגועים לסיני ולשקט שמתחת למים-המקום השקט והכחול הזה שמתחבר לעצב הקטן ההוא שבתוך גו המוח. אין.

      לגמרי.

      למרות שבגעגועים מכריעים

      ונראה לי שהיום שאסע לשם בכל זאת הולך ומתקרב

      סיכמנו שאני מביאה את הנרות והלונגים.

       

      האמת שמכאן, גם החיים בעולם המקביל עם אילת וריף הדולפינים, נראים שוים.

      בפוסט הבא: נגיד שהייתי נהיית מרגלת בשליחות המדינה.

       

        9/8/07 00:50:

      חמודונת..

      אכן מחשבות מהסוג הזה לפעמים לוקחות למחוזות רחוקים....

      וסיני.. אוף.... אני מתגעגעת..

       

        8/8/07 23:59:

       

      צטט: רותם צמרת 2007-08-08 23:53:25

       

      צטט: עידן צמרת 2007-08-08 23:12:23

      אוחתי יא בבא!!!

      מה קרה לך????

      יוני???? אחלה גבר אבל דחיל רבאק!!!!

      בכל מקרה לפחות היית שזופה שם באילת!

      אולי אני אכתוב פוסט על הביקור שהיה לי אצל יוני לפני 4 שנים

      פוסטך יעלה רק באישור שלי....

      יאללה אני יעביר את הפוסט לאישורך

        8/8/07 23:54:

       

      צטט: סנדרה >>> 2007-08-08 23:22:16

      מקווה שהמילה שסיימה את סדרת הנגיד... היתה מזל!! (ולא - חבל)

      אכן מזל!

        8/8/07 23:53:

       

      צטט: עידן צמרת 2007-08-08 23:12:23

      אוחתי יא בבא!!!

      מה קרה לך????

      יוני???? אחלה גבר אבל דחיל רבאק!!!!

      בכל מקרה לפחות היית שזופה שם באילת!

      אולי אני אכתוב פוסט על הביקור שהיה לי אצל יוני לפני 4 שנים

      פוסטך יעלה רק באישור שלי....

        8/8/07 23:51:

       

      צטט: ליאור רועי 2007-08-08 22:59:23

      רעיון יפה, המחשבת נגיד ש.. הזאת.

      לכולנו יש אחד כזה..

       

      יכולתי כמעט לראות אתכם, אותך ואת יוני.

      כמעט.

      יש עוד יונים.

       

      נו הייתי אומרת שקצת הגזמת עם היונים :)

      ואני מלווה לך את המחשבה , זה כייף מדי פעם לדמיין מה היה קורה אם

        8/8/07 23:29:

       

      צטט: אורי אטון 2007-08-08 22:56:54

      אוי הגעגועים לסיני ולשקט שמתחת למים-המקום השקט והכחול הזה שמתחבר לעצב הקטן ההוא שבתוך גו המוח. אין.

      לגמרי.

      למרות שבגעגועים מכריעים

      ונראה לי שהיום שאסע לשם בכל זאת הולך ומתקרב

        8/8/07 23:22:

      מקווה שהמילה שסיימה את סדרת הנגיד... היתה מזל!! (ולא - חבל)

        8/8/07 23:12:

      אוחתי יא בבא!!!

      מה קרה לך????

      יוני???? אחלה גבר אבל דחיל רבאק!!!!

      בכל מקרה לפחות היית שזופה שם באילת!

      אולי אני אכתוב פוסט על הביקור שהיה לי אצל יוני לפני 4 שנים

        8/8/07 22:59:

      רעיון יפה, המחשבת נגיד ש.. הזאת.

      לכולנו יש אחד כזה..

       

      יכולתי כמעט לראות אתכם, אותך ואת יוני.

      כמעט.

      יש עוד יונים.

       

        8/8/07 22:56:
      אוי הגעגועים לסיני ולשקט שמתחת למים-המקום השקט והכחול הזה שמתחבר לעצב הקטן ההוא שבתוך גו המוח. אין.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רותם צמרת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין